שיחה לפרשת תולדות-"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז)
כאשר לומדים את פרשיות התורה חובה עלינו ללמוד מכל פסוק "מה זה אומר לי" וללמוד מכאן דרכים לעבודת ה'.
אני מבקש בשיחה להתמקד באישיותם של עשיו ויעקב וללמוד כיצד אנו ממשיכים את דרכו של יעקב וכיצד נדע להתרחק מלהידמות לעשיו.
למה מתכוונת התורה בכותבה "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" וכיצד אנו מיישמים תיאור זה בחיינו? למה מתכוונת התורה בכותבה "עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ" וכיצד אנו לא מיישמים את דמותו כלל?
אונקלוס מתרגם כאן לא מילולית שלא כהרגלו:
"והוה עשו גבר נחשידכון גבר נפיק חקל ויעקב גבר שלים משמיש בית אולפנא= ויגדלו הנערים ויהי עשו איש בטל איש יוצא השדה ויעקב איש תם משמש (לומד) בית מדרש" (תרגום אונקלוס בראשית פרק כה פסוק כז)
עשיו איש בטל, יעקב דרש ללמוד. השאיפה של יעקב היתה ללמוד.
גם יונתן בן עוזיאל לא מתרגם מילולית כאן ועל יעקב הוא כותב "תבע אולפן". כלומר ביקש והתאווה ללמוד ולהתקדם בתלמוד התורה.
הרד"ק מסביר מדוע כתוב "יֹשֵׁב אֹהָלִים" ולא "יושב אהל"? וכך הוא כותב:
"ואמר אהלים, לשון רבים, כי היה לומד עם כל חכם שהיה מוצא עם זה ועם זה, כי כל חפצו היה בזה" (רד"ק בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כז)
יעקב היה צמא ללמוד מכל אדם לכן כתוב אצלו אהלים ברבים- כי חיפש בכל אהל תורה ורצה בכל מאודו ללמוד מכל אדם.
הרב ירוחם ליבוביץ מדגיש את שורש ההבדל העצום בין יעקב ועשיו. וכך הוא כותב:
"ויהי עשו איש ידע ציר וגו' ויעקב איש תם יושב אהלים. כשהתורה הקדושה מבארת ומציינת לנו מהותם של יעקב ועשו אין היא מספרת על מעשים היותר גדולים של יעקב, לא הזכירה גם את לימודיו, התמדתו, וידיעותיו, אלא הזכירה התורה רק אחת כי היה "יושב אוהל", ויונתן בן עוזיאל מתרגם "תבע אולפן", הביאור של "תבע אולפן" היינו שהיה לו כח המבקש. על פסוק והיה כל מבקש ה" (שמות לג ז) מתרגם אונקלוס "כל דתבע אולפן". "יושב אוהל" הרי הוא סיבה המביאה לכל דבר טוב, וכשישנה הסיבה, הכח המביא, מובטח גם העתיד. כל היעקב אבינו כבר ארוז בזו הסיבה. וכן בעשו מציינת אותו התורה כי היה "איש יודע ציד איש שדה", ותרגומו "גבר נחשירכן", וברש"י אדם בטל, (ועיין בתוס' ב"ק צב) לא הזכירה התורה כל מעשה תעתועיו של עשו, מפני שכל מעשיו הלא תוצאות הן מהסבה של כח הבטלה, "גבר נחשירכן", ואף טרם שעשה משהו כל עתידו היה כבר כלול בסיבה המביאה, והיא כל מהותו.יתבונן האדם להעריך ההשיבות הגדולה של ענין הסיבה, וכמה מן הזהירות יקדיש אדם להשמר מן הסיבות המביאות לחטאים, כי אף אם עניני הסיבות יהיו בהיתר גמור, הנה יש בהם כבר כל החומר, כל הגיהנום כבר נגמר בהם" (ר' ירוחם ליבוביץ - דעת תורה חלק א)
בניין האישות של האדם תלוי בשאלה אחת. האם האדם 'מבקש' או לא 'מבקש'? כל השאר זה נגזרת של שאלה זו. להיות 'מבקש' הכוונה לגדול כל הזמן, לא להישאר במקום, להבין שתפקידו של האדם להתקדם כל הזמן.
יעקב היה יושב אהלים. יעקב רצה ללמוד, לדעת, להתקרב אל ה' כל הזמן. לעומתו עשיו היה בטלן, לא היתה לו כלל שאיפה של התקדמות ובניית אישיות.
חשוב מאד שכל בחור יעבוד על עצמו בשנותיו בישיבה להיות -'מבקש'. להבין שתפקידו להתקדם בדביקותו בה'. עמל התורה ויצירתיות בלימוד, השתפכות הנפש בתפילה ובירור עצמי, מביאים את האדם לדרגה גבוהה זו של 'מבקש' ובן עליה.
נביא מספר הסברים ממה נבעה תפיסת עולמו של עשיו להיות איש בטל.
הסיבה הראשונה: קלקול המידות-גאווה. וכך כותב הרב מנחם אלתר מגור:
"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים, יעקב אבינו היה יושב ולומד בהצנע ולכך לא עמדו על אמיתת מעלתו וחשבו שהוא בטלן, אולם עשו היה להיפך, ששאל היאך מעשרין את המלח, היאך מעשרין את התבן, כאותו שהוא פושט טלפיו כלפי חוץ להראות שהוא טהור, שהראה בחיצוניות דברים טובים. ובאמת כוחו של עשו לא היה דבר של מה בכך, שהיה בנו של יצחק אבינו איתא בשפת אמת שעשו היה מוכן להיות ההכנה ליעקב אבינו ולפיכך קדם ליעקב, ואילו היה משכיל להבין שעליו להכין הדרך ליעקב ולבטל עצמו ליעקב היה זוכה, אלא שהתגאה והיה סבור שיש בו השלימות ומיאן להתבטל ליעקב והתנגד לקדושה" (ר' מנחם אלתר מגור - "פני מנחם" פרשת תולדות)
התנהגות של עשיו נבעה מגאווה ומהרגשה שטוב לו היכן שהוא ולכן הוא לא רצה להתקדם. קלקול המידות של עשיו גרם לו לנפילה.
סיבה שניה מביא אבן עזרא:
איש ציד-לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו ויעקב הפך עשיו כי הוא איש תם (אבן עזרא בראשית כה,כז)
כלומר העיסוק של עשיו בציד גרם לו להתקלקל, שהרי כדי להצליח בציד צריך לרמות וזה גרם לעשיו לאיבוד רגישות של יושר ואמת קלקול וירידה.
חובה עלינו לבדוק כל דרך בה אנו הולכים בשני מישורים: במישור ההלכתי ובמישור של איבוד רגישות. בכל החלטה של החיים צריך לבדוק אותם בשני מישורים אלו. יעקב היה איש תם-לא איבד רגישות.
סיבה שלישית שעשיו היה בטל, כותב הרש"ר הירש:
"הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה - לא רק בתכונותיהם - אלא גם בחינוכם הלקוי... כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות.. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנך לנער על פי דרכו" וגו'... יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגווניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגווניות דרכי חייהם... המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים... אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו - היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת. יעקב ועשו, על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם" (רש"ר הירש בראשית- כה,כז)
יצחק חינך את יעקב ועשיו באותה צורה ולכן כשגדלו ניכר היה ההבדל העצום בין עשיו הבטלן ליעקב השאפתן, כי כל אחד היה צריך באמת חינוך שונה.
צריך ללמוד מדברי הרש"ר הירש שכל בחור בישיבה צריך למצוא את הדרך שלו בדרך ה', מה שמתאים לנשמה שלו.
סיבה רביעית שעשיו היה איש בטל:
כותב הרב קוק:
"והנה היה אצל אברהם אבינו ע"ה ההתאחדות עם כל העולם וההתפרדות מהם בתורת התחלה ורשימה..... והנה בכל אחד מבניו ניתנה נטייה אחת משתי אלה הנטיות שהן יחד דרושות. כח ההתאחדות עם העולם גבר בעשו, אבל על ידי זה נאבדה ממנו רשימת הקדושה שהיא ברכת אברהם, כי נתערב עם העולם ונתבטל בהמון התאוות ויצרי העולם. ואצל יעקב אבינו ע"ה גבר כח ההתייחדות, כי השקיף כי רק זהו מה אשר ד' דורש ממנו כדי לשמור קדושת עצמו, והתכלית שצריכה לצאת לצורך העולם, ע"י ההתאחדות, זו יצא תצא מאליה כשיהיה עת וזמן לחפץ זה. על כן היה זה "איש ידע ציד איש שדה" 'נפק ברא', מתאחד עם העולם בהנהגותיו, "ויעקב איש תם ישב אהלים" מתבודד ומתאחד בשלמותו ומקווה שע"י הוצאת קדושת נפשו מכח אל הפועל תצמח ג"כ תכלית ההתאחדות. והנה אם היה עשו פועל בכח ההתאחדות שלו עם העולם כראוי, היה ראוי לטובה ולמעלה גדולה, כי לזכות את כל העולם כולו באורו של אברהם ע"ה הוא דבר גדול וחפץ ד'. אבל עשו לדרכו פנה, התאחד עם העולם ונתקלקל עמהם להאביד ממנו ברכת אברהם. בקש יעקב אבינו ע"ה שיהיה גם כח ההתאחדות מסור בידו, ואם לא יוכל להשתמש ממנו כעת מפני שאין השעה ראויה והעולם אינו מבוסם כל צרכו, יכין הכנות גדולות כדי שאחרי האריכות תצמח גם התכלית הנולדת מהתאחדות, וזהו חלק הבכורה שלקח מעשו" (הרב קוק - מדבר שור הדרוש השנים ועשרים)
עשיו היה מחובר לכל מה שקורה והוא הושפע מהעולם והתקלקל, ויעקב לעומתו התבודד- יושב אהלים כי הוא רצה קודם לבנות את עצמו ואז להשפיע. אי אפשר להשפיע לפני שנבנים. גם יעקב הבין את חשיבות ההשפעה כמו סבו אברהם אך הוא ידע שהוא קודם צריך להתעצם ולגדול ואז להשפיע.
אנחנו צריכים לקחת אחריות על עם ישראל כולו אבל ראשית אנו צריכים לבנות את עצמנו ורק אחר כך להשפיע. אדם שנפתח מהר מדי לעולם נהפך להיות מושפע ולא משפיע.
כותב הרב נבנצאל:
"ויהי עשי איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים".... היינו אומרים על שכמותו בוגר המגמה לציד; בקיצור המומחה בה"א הידיעה לציד. פשוט אם כן, שעשו הוא ללא ספק איש פעיל מאוד; הוא מתייגע, מסתכן, מכניע חיות טרף, וכל כולו אומר תנועה ופעילות.... ולעומתו מציגה התורה את יעקב כ'איש תם יושב אוהלים'; מין בטלן כזה שיושב לו בישיבה ולומד כל היום.... וצריך לומר שאמנם כן. אונקלוס - שחורג רק לעיתים נדירות מן התרגום המילולי גרידא - בא ללמדנו, שהפעיל האמיתי הוא יעקב. מפני שפעילות נמדדת לפי הרושם וההשפעה שהיא מטביעה בעולם; לפי התוצאות שהיא מותירה אחריה לדורות. ואם כך, הרי שהריצה והמהומה של עשו אין בהם ולא כלום לטווח הרחוק; למבט הרחב של הנצח. ואכן, אחת הנקודות המרכזיות בעשו. הנה ללא ספק הרגעית; כרגע הוא עושה; כעת הוא רץ, הוא צד. אבל לטווח הרחוק; לטווח של המחשבה על עצם המעשים, אם יש בהם עלייה ממדרגה אחת ממנה - בראיה שכזו, עשו הוא בטלן. ואילו יעקב עסוק בבנייתו של יעקב לדורות. יעקב עמל כדי להפוך את יעקב, ליעקב אבינו; לבחיר האבות שראוי לבנות את עם ה'; שראוי לרשת את ארץ ישראל. וכל זאת עושה יעקב באמצעות אותה ישיבת-אוהלים אצל שם ועבר. מנקודת מבט זו - יעקב הוא העושה והפועל הוא איש המעש האמיתי" (הרב אביגדור נבנצל - ספר בראשית - איש הרגע ואיש הנצח)
אנחנו מודדים את עצמנו אם אנו עסוקים ופעילים. עשיו היה פעיל מאד בציד, אבל מעשיו לא היו ערכיים ומשמעותיים לאנושות. כל אדם צריך להיות פעיל ולהתרוצץ למען ערכים נעלים ולא לבזבז כוחות על עשיה שאינה ערכית ואינה תורמת לכלל ישראל. יעקב כביכול רץ פחות ויותר פסיבי אבל הוא עשה משהו משמעותי מאד, לעומת עשיו שרץ ופעל הרבה אך למעשים לא ערכיים.
בחור צריך כל הזמן לשאוף לעשות דברים משמעותיים ולפעול כך שישפיע לנצח.
אם נסכם את הדברים, ההבדל העיקרי בין יעקב ועשיו הוא שיעקב "מבקש ושואף" ואילו עשיו "יושב בטל".
ארבע סיבות גרמו לעשיו להיות "יושב בטל":
א.קלקול המידות-מידת הגאווה והמחשבה שהוא כבר טוב ולכן אין לו צורך להתקדם.
ב.איבוד רגישות לאור המקצוע שבחר להיות צייד הכולל דרכי מרמה למטרת צידה וחוסר הרגישות גרם לו לירידה רוחנית.
ג.אי מציאת האות שלו ודרכו בתורה.
ד.הרצון להיות מחובר מהר מדי לעולם ולהשפיע לפני שבנה את אישיותו מבחינה רוחנית.
חשוב שנהיה מאד רגישים לסיבות הנ"ל כדי שנוכל להידמות ליעקב "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" ולא יהיה בנו כלל מאישיות עשיו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה "- אמן כן יהי רצון!
