שיחה לקראת יום כיפור-עקרונות בעבודת ה' החשובים לחזרה בתשובה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
היחס שבין התמידים והמוספים וסדר העבודה
במדבר פרק כ"ט, פסוקים ז-יא:
ובעשור לחודש השביעי הזה, מקרא קודש יהיה לכם, ועיניתם, את נפשותיכם; כל מלאכה, לא תעשו. והקרבתם עולה לה', ריח ניחוח פר בן בקר אחד, איל אחד; כבשים בני שנה שבעה, תמימים יהיו לכם. ומנחתם, סולת בלולה בשמן, שלושה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל האחד. עישרון עישרון, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים. שעיר עיזים אחד, חטאת; מלבד חטאת הכיפורים ועולת התמיד, ומנחתה ונסכיהם.
ויקרא פרק טז:
וידבר ה' אל משה, אחרי מות שני בני אהרון, בקורבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה, דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש, מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון, ולא ימות, כי בענן, איראה על הכפורת. בזאת יבוא אהרון, אל הקודש: בפר בן בקר לחטאת, ואיל לעולה. כתונת בד קודש ילבש, ומכנסי בד יהיו על בשרו, ובאבנט בד יחגור, ובמצנפת בד יצנוף; בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו, ולבשם. ומאת עדת בני ישראל, ייקח שני שעירי עיזים לחטאת, ואיל אחד, לעולה.
רמב"ם בהלכות תמידים ומוספים פרק י' הלכה ב':
ועוד מקריבין הצבור שעיר חטאת והוא נשרף שבן זוגו שעיר המשתלח.
גמ' יומא ע' ע"ב:
תניא רבי אומר איל אחד האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר שני אילים הן אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים.
רמב"ם עבודה יום הכפורים פ"ב הלכה ב' כתב:
ומקריב שעיר חטאת של מוסף היום ואילו ואיל העם".
שם פרק ד' הלכה ב:
ועושה השעיר הנעשה בחוץ שהוא מכלל קרבנות מוסף היום ומקריב אילו ואיל העם שנאמר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם". ולא כתב איל ושעיר הנעשה בחוץ שהם מכלל קרבנות המוסף.
שם פרק ה' הלכה ג':
איל ושעיר המוספים שעשה אותן קודם עבודת היום
רמב"ם עבודת יום הכפורים, פ"ב ה"א:
כל מעשה התמידין והמוספין של יום זה כהן גדול עושה אותן והוא לבוש בבגדי זהב, ועבודות המיוחדות ליום זה בבגדי לבן, ועבודה המיוחדת ליום זה היא מעשה הפר של כהן גדול, ושני השעירים שאחד מהן שעיר המשתלח, והקטרת הקטורת בקדש הקדשים, כל אלו בבגדי לבן הם נעשים."
רמב"ם פרק א' הלכה ב':
עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשיח בשמן המשחה או המרובה בבגדים, ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כהן גדול, וכן שאר העבודות של יום זה כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות הכל עשוי בכהן גדול נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו.
ריטב"א יומא יב ע"ב:
ובשם רבי' הגדול רבו ז"ל אמר לי שהיה סובר דמדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום ויום כשרות אפי' בכהן הדיוט אלא דמצוה בכהן גדול טפי. ורבנן שוו חובה בכהן גדול אף בתמידין ולא התירו אלא דברים שאינם עיקר עבודה כאותה שאמרו קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וכגון להפך במזלג ולהזמין איברים להעלותן. והיכא דכהן גדול חלוש עושין עבודת תמידין אף בכהן הדיוט והיינו דקא תני תנא דיני פייסות במכילתין.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכפורים פרק ד' הלכה א':
סדר כל המעשים שביום זה כך הוא: כחצות הלילה מפיסין לתרומת הדשן, ומסדרין את המערכה ומדשנין את המזבח כדרך שעושין בכל יום על הסדר שביארנו עד שיגיעו לשחיטת התמיד, כשיגיעו לשחוט את התמיד פורסין סדין של בוץ בין כהן גדול ובין העם...
יומא ע, א
משנה אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו פשט ירד וטבל עלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין עם תמיד של בין הערבים...
ירושלמי יומא ל"ז ע"א:
א"ר יוחנן זו דברי ר"א ור"ע אבל דברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערביים ר' חונה בשם רב יוסף אתיא דר' לעזר כב"ש כמה דב"ש אמרי תדיר מקודש מקודש קודם כן ר' ליעזר אומר תדיר מקודש מקודש קודם.
זבחים צ, ב
איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם תדיר קודם משום דתדיר או דלמא מקודש קדים דקדיש תא שמע תמידין קודמין למוספין ואף ע"ג דמוספין קדישי אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי. ת"ש מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא אהני.
אור שמח עבודת יום הכיפורים ד, א
נ"ל דקדושת יוהכ"פ חיילא על שבת ג"כ, להקדישו בשבות מכל אכילה, דקדושת יוהכ"פ גם לשבת אהני שיוקדש בענות נפש, ולכן ביוהכ"פ שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מורה אני דלא מקדש גם על שבת, דזה קדושת שבת אז שלא לאכול בו, ופשוט:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תריח סעיף י:
חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך, צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון, שאומר: יעלה ויבא, בבונה ירושלים.
מגן אברהם אורח חיים סימן תריח ס"ק י:
וגם א"צ לקדש ובש"ל כ' בשם הר"א כ"ץ כיון שהיום גרם לו איסור רק שפקוח נפש גורם לו היתר והוה לדידי' כחול אין בו לא קידוש ולא על הכוס ולא הזכרה בב"ה.
רע"א בהגהות שם:
אפשר דזהו רק ביוה"כ דעלמא כיון דקידוש י"ט דרבנן לא תקנו כלל קידוש ביוה"כ. אבל ביוה"כ שחל בשבת דחיוב עליו מדאורייתא לקדש. ולהסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא דרבנן י"ל דיצא ידי חיוב דאורייתא בהזכרת שבת בתפילה אם מתכווין לצאת ולגבי דרבנן הוי כמו יוה"כ דעלמא. וגם בזה יש לחלק דדוקא מצד יוה"כ לא תקנו קידוש כלל כיון דע"פ הרוב א"י לאכול לא תקנו משום חולה לחוד. וגם שייך סברת הר"א כ"ץ דלדידיה הוי כחול. משא"כ בחל בשבת דתקחז"ל היה בכל שבת דיהיה קידוש במקום סעודה ממילא גם שבת זה בכלל וגם החולה חל עליו החיוב דשבת עכ"פ להסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מן התורה י"ל דצריך לקדש כנ"ל בעה"י.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספים פרק א, ה"ב:
תמיד של בין הערביים, שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכול שהאריך, והוא משש ומחצה ומעלה, עד סוף היום; ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה, וקרב בתשע ומחצה.
חשק שלמה:
לכאורה הדבר צ"ע דלא הוזכר במשנה הקרבת התמיד של בין הערבים אימתי היה דבין לפרש"י דהיה בטבילה חמישית ובין להרמב"ם ז"ל דהיה בטבילה שלישית אחר אילו ואיל העם וכ"ה בסדר עבודה דאתה כוננת מ"מ הו"ל להזכירו מיהת ונ"ל דדוקא במוסף יוה"כ דאיכא סתירה במקראות בזמן ההקרבה וכמו שכתב הרא"ש לפיכך הוצרכה המשנה לבאר ולהביא דפליגי תנאי בזה אבל בזמן התמיד דלא הוזכר בתורה כלל אצל יוה"כ הדבר פשוט דהקריבו אותו ככל ימות השנה דהיינו בשמנה ומחצה ולא השגיחו כלל אם הוא בטבילת שלישית או חמישית אבל אם נתאחר עד שהגיע טבילה שלישית לח' ומחצה היה נקרב התמיד מיד אחר אילו ואיל העם בטבילה שישית דזמן תמיד של בין הערבים לא נתשנה לעולם זולת בעה"פ וכמו להדיא בפסחים נ"ח ע"ש ודו"ק.
