שיחה לפר' תולדות - "יעקב- איש תם יושב אהלים"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור אברהם מבקש מאליעזר לא לקחת כלה ליצחק מכנען אלא מחרן. והשאלה במה זה יותר טוב? מה ההבדל בין נערה מכנען ונערה מחרן?
מסביר הר"ן בדרשותיו:
"כי המצוות והעברות אשר בתורה הם על שתי פנים: מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמידות וכמעשים, ומהם שיעשו רושם בנפש בלבד כאמונות. והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש, הם אשר יעשו רישומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה ונקמה וכאכזריות וכזימה ורכילות.... ולזה ימשך עניינם לבנים, וזה רוע אנשי כנען. אמנם הדברים העושים רושם בנפש בלבד והם האמונות, עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים. ולזה לבן ובתואל, עם היותם עובדי עבודת כוכבים, לא היה מחוייב שיעבור רישומם לבניהם, ולכן בחר אברהם בהם והרחיק בנות הכנענים" (דרשות הר"ן-דרשה חמישית)
כלומר, השקפות שונות מההורים קל לאדם לאמץ, אך מידות שונות מהוריו קשה לו.
מסביר את דברי הר"ן הרב ברוך אזרחי:
"החשש הוא מפני החבוי בעומק נפשה. דברים אשר עלולים, חס ושלום, לבוא לידי ביטוי בדורות הבאים. חששות אלו, אינם ענין של דעות...כיון שהנערה עצמה נקייה מהן, אין חשש. החשש הוא מפני עניין של מידות. שכן מידות גם אם הנערה עצמה נראית נקייה מהן, אבל עלולות לפרוץ מתוך סוגרן, כעבור דורות...... כנען, גם אם לפי שעה, בעלי דעות נעלות המה, אבל בתוך תוכם חבויים מידותיהם המאיימות להתפרץ" (הרב ברוך מרדכי אזרחי- "ברכת מרדכי, פר' חיי שרה)
אדם שלא עובד על המידות שלו זה עובר לבנים, וכן הפוך אם אדם עובד על המידות שלו זה גם עובר לבנים. הסיבה שאברהם מסרב שאשתו של יצחק תהיה מכנען כי יש להם מידות לא טובות וזה יכול להתפרץ במקודם או במאוחר.
יש חשיבות רבה לעבוד בישיבה על מידת החסד, אכפתיות, רגישות אחד לשני. אדם שיעבוד על מידותיו זה יעבור לילדיו.
בפרשת חיי שרה כתוב שרבקה רואה את יצחק מתפלל ואז היא נופלת מהגמל. מי שקורא חושב שזה מקרה ששני המקרים התחברו יחדיו. הנצי"ב כותב שהכל מתוכנן מה', וז"ל:
"ותשא רבקה בעודו עומד ומתפלל, והיה אז כמלאך אלוקים נורא מאד. והמבואר... שראתה ידיו שטוחות בתפילה, כל כן נבעתה מאד.. מרוב פחד ובושה, כמי שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בליבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. משא"כ רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת את האמת כי עכשיו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות, וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב באופן כזה" (הנצי"ב- "העמק דבר")
הקב"ה רצה שמערכת היחסים בין רבקה ליצחק תהיה שונה מאברהם ושרה ויעקב ולאה ורחל. ה' רצה שמערכת יחסים זו תהיה כך שרבקה נכנעת ליצחק ולא מתווכחת איתו, כדי שבזמן שיצחק ירצה לברך את עשיו היא לא תתווכח ותשכנע אותו אלא תגרום לכך שיעקב יקבל את הברכות במרמה ע"י זה שיצחק יחשוב שזה עשיו.
כדי שזו תהיה האופי של מערכת היחסים, ה' גרם שרבקה תפגוש פעם ראשונה את יצחק מתפלל כמלאך ה', והיא תרגיש שאינה ראויה לו,וזה יקבע את אופי הקשר ביניהם.
ממשיך הנצי"ב ומסביר, מדוע חשוב היה שהברכה תגיע במרמה ולא ע"י שכנוע של יצחק ע"י רבקה.
וכך כותב הנצי"ב:
"והיינו שני שעירי יוה״כ א׳ לשם וא׳ לעזאזל. והוא פלא מה שייכות אלו הגדיים לשני שעירי יוה״כ. אלא כך הענין דיש לדעת דכל מדה רעה שבעולם המה בכלל היצירה שברא ה׳ גם אותם כדכתיב יוצר אור וגו׳ ובורא רע. וע״כ יש בהם איזה טוב. וה״ז דומה לסם המות דודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה. ומכ״מ נקרא סם המות משום שעפ״י רוב הוא ממית.... כך כל מדה רעה המה טובים לשעה רצויה רק יש ליזהר שלא להשתמש במדה זו כ״א ע״י רב מובהק ובצמצום שלא יוסיף על הצורך. והנה הגיעה שעה ליעקב אבינו להשתמש במדת השקר וערמימות וה״ז עבירה לשמה.... כמו שני שעירי יוה״כ א׳ לשם וא׳ לעזאזל שניהם שוין במצותן אע״ג שזה לקדושה וזה להיפך. כך שתי המדות שיעקב עושה. הא׳ האמת בקיום מצות אמו והב׳ השקר שמרמה את אביו שניהם נחשבים למצוה ולהביא ע״י את הברכות" (הנצי"ב- "הרחב דבר")
קבלת הברכות במרמה מלמדת אותנו שאין רע בעולם. ה' לא בורא רע לעולם. סם המוות במינון מסוים הוא טוב לחולים אבל מינון אחר עלול להרוג אותם. קבלת הברכות במרמה באה ללמד, שגם השקר והמרמה יש להם מקום בבחינת "גדולה עבירה לשמה" במקומות מסוימים ובמינון הנכון.
כמובן שצריך מאד להיזהר במסר זה ולשאול רב תמיד כאשר רוצים להשתמש ברע, כדי שאכן נזכה נזכה לכוון לאמיתה של תורה. הדברים מזכירים את הגמ' שדנה מתי מותר לשקר ומתי לא, וגם שם צריך להתייעץ עם רב ביישום הדברים מתי וכמה, כדי שלא נחנך את עצמנו חס ושלום לדבר שקר.
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה,כז)
שואל הרש"ר הירש, מדוע כתוב ויגדלו הנערים? פשיטא שעשיו לא היה איש שדה ויעקב לא היה איש יושב אהלים כאשר היו תינוקות? עונה הרש"ר הירש:
"הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה - לא רק בתכונותיהם - אלא גם בחינוכם הלקוי... כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות.. המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים... אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו - היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" (רש"ר הירש בראשית- כה,כז)
יצחק חינך את יעקב ועשיו באותה צורה ולכן כשגדלו הם השתנו, כי כל אחד היה צריך חינוך שונה. צריך ללמוד מדברי הרש"ר הירש שכל בחור בישיבה צריך למצוא את הדרך שלו בדרך ה', מה שמתאים לנשמה שלו. בדברי הרש"ר הירש יש לימוד נוסף. יש לנו נטיה כשיש בעיה קטנה אנו דוחים אותה ולא מטפלים בה, ואז נוצר מצב שכאשר הבעיה כבר גדולה קשה לטפל בה.
כל בעיה שבחור נתקל בבעיה שלא יחכה שזה יהיה 'הר שלג' כי אז יהיה קשה לטפל בזה, אלא יטפל בה מיידית.
אונקלוס כותב:
"איש תם יושב אהלים"- גְּבַר שְׁלִים מְשַׁמֵּשׁ בֵּית אוּלְפָנָא. "עשו איש יודע ציד"- גְּבַר נַחְשִׁירְכָן"
עשיו היה אדם בטל ללא מטרה בחיים. יעקב היה דורש מעצמו ללמוד, בעמל וביגיעה.
רבינו ירוחם כותב:
"כשהתורה הקדושה מבארת ומציינת לנו מהותם של יעקב ועשו אין היא מספרת על מעשים היותר גדולים של יעקב, לא הזכירה גם את לימודיו, התמדתו, וידיעותיו, אלא הזכירה התורה רק אחת כי היה "יושב אוהל", ויונתן בן עוזיאל מתרגם "תבע אולפן", הביאור של "תבע אולפן" היינו שהיה לו כח המבקש.... הרי הוא סיבה המביאה לכל דבר טוב, וכשישנה הסיבה, הכח המביא, מובטח גם העתיד. כל היעקב אבינו כבר ארוז בזו הסיבה. וכן בעשו מציינת אותו התורה כי היה "איש יודע ציד איש שדה", ותרגומו "גבר נחשירכן", וברש"י אדם בטל.... לא הזכירה התורה כל מעשה תעתועיו של עשו, מפני שכל מעשיו הלא תוצאות הן מהסבה של כח הבטלה, "גבר נחשירכן", ואף טרם שעשה משהו כל עתידו היה כבר כלול בסיבה המביאה, והיא כל מהותו" (ר' ירוחם ליבוביץ - דעת תורה חלק א)
בניין האישות של האדם תלוי בשאלה אחת. האם האדם 'מבקש' או לא 'מבקש'? כל השאר זה נגזרת של שאלה זו. להיות 'מבקש' הכוונה לגדול כל הזמן, לא להישאר במקום, להבין שתפקידו של האדם להשתדל כל הזמן.
זה היה יעקב יושב אהלים. יעקב רצה ללמוד, לדעת, להתקרב אל ה' כל הזמן. לעומתו עשיו היה בטלן, לא היתה לו כלל שאיפה של התקדמות ובניית אישיות.
חשוב מאד שכל בחור יעבוד על עצמו בשנותיו בישיבה להיות בן עליה-'מבקש'. להבין שתפקידו להתקדם בדביקותו בה'. עמל התורה ויצירתיות בלימוד והשתפכות הנפש בתפילה, צריכים להביא את האדם לדרגה גבוהה זו של 'מבקש' ובן עליה.
כותב הרב נבנצאל:
"ויהי עשי איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים".... היינו אומרים על שכמותו בוגר המגמה לציד; בקיצור המומחה בה"א הידיעה לציד. פשוט אם כן, שעשו הוא ללא ספק איש פעיל מאוד; הוא מתייגע, מסתכן, מכניע חיות טרף, וכל כולו אומר תנועה ופעילות.... ולעומתו מציגה התורה את יעקב כ'איש תם יושב אוהלים'; מין בטלן כזה שיושב לו בישיבה ולומד כל היום.... וצריך לומר שאמנם כן. אונקלוס - שחורג רק לעיתים נדירות מן התרגום המילולי גרידא - בא ללמדנו, שהפעיל האמיתי הוא יעקב. מפני שפעילות נמדדת לפי הרושם וההשפעה שהיא מטביעה בעולם; לפי התוצאות שהיא מותירה אחריה לדורות. ואם כך, הרי שהריצה והמהומה של עשו אין בהם ולא כלום לטווח הרחוק; למבט הרחב של הנצח. ואכן, אחת הנקודות המרכזיות בעשו. הנה ללא ספק הרגעית; כרגע הוא עושה; כעת הוא רץ, הוא צד. אבל לטווח הרחוק; לטווח של המחשבה על עצם המעשים, אם יש בהם עלייה ממדרגה אחת ממנה - בראיה שכזו, עשו הוא בטלן. ואילו יעקב עסוק בבנייתו של יעקב לדורות. יעקב עמל כדי להפוך את יעקב, ליעקב אבינו; לבחיר האבות שראוי לבנות את עם ה'; שראוי לרשת את ארץ ישראל. וכל זאת עושה יעקב באמצעות אותה ישיבת-אוהלים אצל שם ועבר. מנקודת מבט זו - יעקב הוא העושה והפועל הוא איש המעש האמיתי" (הרב אביגדור נבנצל - ספר בראשית - איש הרגע ואיש הנצח)
אנחנו מודדים את עצמנו אם אנו עסוקים ופעילים. עשיו היה פעיל מאד בציד, אבל מעשיו לא היו ערכיים ומשמעותיים לאנושות.
כל אדם צריך להיות פעיל ולהתרוצץ למען ערכים נעלים ולא לבזבז כוחות על עשיה שאינה ערכית ואינה תורמת לכלל ישראל.
יעקב כביכול רץ פחות אבל הוא עשה משהו משמעותי מאד, לעומת עשיו שרץ ופעל הרבה אך למעשים לא ערכיים.
בחור צריך כל הזמן לשאוף לעשות דברים משמעותיים.
למה באמת יצחק רצה לברך את עשיו, מדוע לא רצה לברך את יעקב?
כותב הרב חלר"פ:
"ולזאת כל ראיית דבר רע איננה כי אם מצד חלק הרע של הרואה, ואף אם אין רע מתגלה אצלו בפועל ממש, מכיון שישנו אצלו בכח הרי העין יכול לראותו. והנה יצחק שנעקד על גבי המזבח ופרחה נשמתו והוחזר לתחיה.. נתקדש במדריגת הקדושה שלפני החטא הקדום, ולא היתה בו שום תערובת רע.... ומפני זה ראה בעשו רק את הצד הטוב, צד המצוה שלו, ולכן אהב את עשו"
(הרב חרל"פ מי מרום חלק ה')
כשרואים שלילי, הפשט שיש כוח בתוכי שקולט את השלילי שאני רואה. יצחק מכיון שפרחה נשמתו בעקדה, הוא הגיע למדרגה שאין רע בתוכו, למדרגת אדם הראשון לפני החטא, ממילא הוא לא קלט רע, וממילא הוא ראה בעשיו רק טוב. לכן החליט לברך את עשיו.
אם בחור מקטר הרבה, צריך הוא לבדוק את פנימיותו, איזה כח שלילי בתוכו גורם לו לקטר ולהתלונן. אדם שרואה טוב, זאת אומרת שפנימיותו טובה.
הנתיבות שלום מביא הבנה נוספת מדוע יצחק רוצה לברך עשיו:
"התורה הקדושה מלמדת לנו אורחות חיים, שכל פרשה בתורה מלמדת ליהודי דרך איך לעבוד את השי"ת. ומפרשה זו שיצחק רצה לתקן את עשו על ידי שיעלה את תכונת הנפש של שופך דמים ויכניס זאת לעבודת ה', יש ללמוד על דרך זו בכל אדם שנולד עם תכונות רעות וקשות מאד, אך באמת אין רע יורד מן השמים וכל תכונות הנפש אף הרעות ביותר, ואפילו של רציחה, אינם רע, אלא הקב"ה נתן לו זאת בכדי שיעלה תכונת נפשו להשי"ת. ובמיוחד על פי מה דאיתא בספרים הקדושים שלכל יהודי יש יעוד ותפקיד מיוחד שבעבורו ירד לעולם, שלפי זה מובן למה ברא הקב"ה כה הרבה אנשים ולכל אחד מהם תכונת הנפש אחרת, מפני שלכל יהודי יש יעוד ותפקיד מיוחד ודוקא על ידי תכונות נפשו המיוחדות לו יוכל להגיע ליעוד המיוחד לו. ואף אם נדמה לו שתכונותיו רעות ביותר, דוקא על ידן יוכל להגיע ליעודו על ידי שיכניסם לקדושה ויעלה אותם להשי"ת. והיסוד לזה הוא שאין בכלל רע והכל טוב, אלא שהאדם צריך לשבר ולהכניע את תכונותיו ולהעלותם להשי"ת ואז דוקא באמצעותן הוא מגיע ליעודו ולתפקידו" (נתיבות שלום פרשת תולדות)
יצחק רצה לברך את עשיו כי גם במידות הרעות אפשר לעבוד את ה', הוא רצה לחבר את מידותיו הרעות של עשיו לעבודת ה'. אדם צריך לדעת שהוא צריך לעבוד את ה' בכל תכונותיו. הברכה של יצחק באה לקחת את התכונות הלא טובות של עשיו ולקשר אותם לעבודת ה'.
בחור צריך לשאול את עצמו מי הוא, מה התכונות שלו, ובכל תכונותיו הטובות והשליליות צריך לחשוב איך הוא עובד את ה'.
יה"ר שבאמת נזכה לחנך את עצמנו להיות 'מבקש', תמיד לשאוף להתקדם מתוך עמל ויגיעה, לעשות מעשים משמעותיים בעולם, לקשור את כל המידות לעבודת ה', ושנעשה דברים משמעותיים בחיינו לטובת עם ישראל וארץ ישראל. יש לציבור שלנו אחריות מאד גדולה לעם ישראל. יש בלבול גדול בעם ישראל. אנחנו אלו שצריכים לקחת אחריות, להנחיל ערכים לעם ישראל ויש לנו יכולת לזה, אם נהיה בדרגת 'מבקש'.
יהי רצון שבעז"ה נלך בדרכו של יעקב אבינו "איש תם ישב אהלים". אמן, כן יהי רצון.
