שיחה לפר' תולדות: גְּבַר שְׁלִים מְשַׁמֵּשׁ בֵּית אוּלְפָנָא- גְּבַר נַחְשִׁירְכָן- מדינת ישראל כאור לגויים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור פרשת תולדות היא בעיניי אחת הפרשות התמוהות ביותר בתורה. בעיקר מטרידה אותי השאלה,מדוע יצחק רוצה לברך דווקא את עשו, האם הוא לא ידע באמת שיעקב צדיק יותר ולו מגיעות הברכות?
וכן יש לברר מה אנו יכולים ללמוד מפרשה זו על חיינו, מה אפשר לקחת וללמוד מפרשה זו לעיצוב אישיותנו?
"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש צדיק איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית, כה, כז)
מפסוק זה ניתן ללמוד יסודות עמוקים וחשובים.
הרב הירש שואל, מדוע התורה היתה צריכה לכתוב את המילים "ויגדלו הנערים", הרי זה ברור שאי אפשר להיות לא איש ציד ולא יושב אהלים כשהם קטנים, ואם כן זה לכאורה מיותר לגמרי, ומדוע התורה כתבה זאת?
וכך עונה הרב הירש:
"הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה - לא רק בתכונותיהם - אלא גם בחינוכם הלקוי... כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות.. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנך לנער על פי דרכו" וגו'... יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגווניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגווניות דרכי חייהם... המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים... אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו - היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת. יעקב ועשו, על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם" (רש"ר הירש בראשית- כה,כז)
רק כשגדלו יעקב ועשיו, שם לב יצחק שהם שונים. אבל יצחק חשב שהתנהגות עשיו תשתנה כשיתבגר. יצחק לא חינך את עשיו לפי מה שטוב לו לעשיו, הוא לא היה גמיש בחינוכו, ולפתע פתאום הוא שם לב שישנה כאן בעיה, שהחינוך שמתאים ליעקב לא מתאים לעשיו.
על פי שיטת הרב הירש, מה שמתאים ליעקב לא מתאים לעשו ומה שמתאים לעשו לא מתאים ליעקב, וכל אחד חייב למצוא את הדרך שלו, את הלימוד שלו, את ההנהגות שלו, את עבודת ה' שלו.
יש אם כן שני מסרים בדבריו של הרב הירש:
הראשון:הדברים כמובן אמורים לגבי כל יחיד ויחיד וגם לגבי ישיבתנו . אין מטרת הישיבה להוציא את כולם אותו דבר. המטרה היא שכל אחד ימצא את ה"ותן חלקנו בתורתך" – מי שצריך יקבל יותר אמונה, מי שצריך יקבל לימודי חסידות וכך כל אחד ימצא מה שטוב לו. לא מחנכים להיות עדר. לכן לימוד העיון בישיבה מפוצל לשני שיעורים, כך שכל אחד ימצא את מה שמתאים לו. וההבנה היא שעבודת ה' היא אינדיבידואלית, אין עדר בשום דבר. זו נקודה ראשונה שהרש"ר הירש בא לבאר לנו.
נקודה שנייה שנמצאת ברב הירש היא , שיש לנו נטייה פעמים רבות, שאנו מטפלים בבעיות רק כשהן כבר גדלות וכשהן קטנות אנו נוטים לא לטפל. בכל בעיה קטנה יש לטפל לפני שהיא הופכת לגדולה, כי אז כבר קשה לטפל בה.
בחור שמרגיש שלימוד התורה לא מספיק משמח אותו, רצוי מאד שלא יחכה למשבר הגדול, אלא יתייעץ עם רבותיו כבר בהתחלה ויקבל הכוונה נכונה איך לשנות את המצב. יצחק אבינו לא טיפל בקשיים המאתגרים שהיו בעשו כאשר היה צעיר, ולכן כאשר גדל עשו כבר נהפך עשו לאיש יודע ציד.
זכרוני כאשר הייתי רב קהילה במקביל להיותי ר"מ כאן בישיבה, היו זוגות שבאו אלי להתייעצות בנושא שלום בית, אך לצערי הם הגיעו רק שבוע/ים לפני ההחלטה להיפרד, כאשר תהום מפרידה ביניהם, והיה קשה מאד לעזור ולגשר. בטוחני שאם היו באים בתחילת המשבר-כאשר צצו הקשיים הראשונים, היה הרבה יותר קל ואפשר לגשר ולעזור.
אלה שני המסרים הראשונים שצריך ללמוד מהפרשה:א) האינדיבידואליות בעבודת ה'. ב)הטיפול בבעיה עוד כשהיא קטנה ולא כשהגדילה לעשות.
נדון בהמשך הפסוק, ונראה את תרגומו של אונקלוס לפסוק.
"איש תם יושב אהלים"- גְּבַר שְׁלִים מְשַׁמֵּשׁ בֵּית אוּלְפָנָא – מבקש תורה, מבקש את ה'. "עשו איש יודע ציד"- גְּבַר נַחְשִׁירְכָן- אדם בטל. ציד זה משהו שהעולם לא זקוק לו, העולם יכול להסתדר בלי ציד. אדם בטל. אונקלוס מבין שלא מדובר על ציד של חיות מסוכנות שלא יזיקו או ציד לעורות, אלא ציד לשם הכיף בלבד. ישנו דיון ב"נודע ביהודה" האם מבחינה הלכתית ציד זה מותר או שהוא בכלל צער בעלי חיים. הפסוק לפי אונקלוס לא דן בצד ההלכתי של הדברים, אלא בעובדה שאין מעשה זה תורם לשכלול והטבת העולם, ולכן אין לו משמעות והוא בכלל בטלה מוחלטת.
כל המעלות של יעקב, של ה"איש תם", שיעקב בונה את עם ישראל, כי יעקב הוא איש מבקש, הוא לא נשאר במקום, כל הזמן הוא רוצה להתקדם, הוא מבקש את קרבת ה' יום יום שעה שעה. לעומתו עשיו, הוא חי חיי בטלה, הוא לא מרגיש שיש לו שליחות בעולם, וכאשר יש בטלה היא מביאה לידי זימה.
וכך כותב ר' ירוחם ליבוביץ ב"דעת תורה":
"ויהי עשו איש ידע ציר וגו' ויעקב איש תם יושב אהלים. כשהתורה הקדושה מבארת ומציינת לנו מהותם של יעקב ועשו אין היא מספרת על מעשים היותר גדולים של יעקב, לא הזכירה גם את לימודיו, התמדתו, וידיעותיו, אלא הזכירה התורה רק אחת כי היה "יושב אוהל", ויונתן בן עוזיאל מתרגם "תבע אולפן", הביאור של "תבע אולפן" היינו שהיה לו כח המבקש. על פסוק והיה כל מבקש ה" (שמות לג ז) מתרגם אונקלוס "כל דתבע אולפן". "יושב אוהל" הרי הוא סיבה המביאה לכל דבר טוב, וכשישנה הסיבה, הכח המביא, מובטח גם העתיד. כל היעקב אבינו כבר ארוז בזו הסיבה. וכן בעשו מציינת אותו התורה כי היה "איש יודע ציד איש שדה", ותרגומו "גבר נחשירכן", וברש"י אדם בטל, (ועיין בתוס' ב"ק צב) לא הזכירה התורה כל מעשה תעתועיו של עשו, מפני שכל מעשיו הלא תוצאות הן מהסבה של כח הבטלה, "גבר נחשירכן", ואף טרם שעשה משהו כל עתידו היה כבר כלול בסיבה המביאה, והיא כל מהותו.יתבונן האדם להעריך ההשיבות הגדולה של ענין הסיבה, וכמה מן הזהירות יקדיש אדם להשמר מן הסיבות המביאות לחטאים, כי אף אם עניני הסיבות יהיו בהיתר גמור, הנה יש בהם כבר כל החומר, כל הגיהנום כבר נגמר בהם" (ר' ירוחם ליבוביץ - דעת תורה חלק א )
פסוק זה צריך לגרום לנו לבחון ולברר מה התרומה שלנו לעם ישראל, להבין את תפקידנו בעולם ולא חס ושלום לפעול במישורים שעם ישראל לא זקוק להם כלל.
הגיע אליי לישיבה פעם יהודי שעלה ארצה וראיתי על פניו שהוא לא שמח. הוא הסביר שהוא פתח לפרנסתו חנות למכירת כדורי רגל עליהם חתומים כדורגלנים כפי שעשה בחו"ל והוא לא מצליח כלל. איש לא קונה את הסחורה וקשה לו מאד. שאלתי אותו אם לדעתו עם ישראל יכול להסתר גם בלי חנות זו? וכאשר אמר שכן, הצעתי לו שינצל את כישוריו הרבים לדבר מועיל יותר לעם ישראל. הוא אכן עשה זאת והרגיש סיפוק ועשיה. חשוב שתמיד נרגיש ונחווה את השליחות של חיינו ושלא נעשה דברים בטלים וחסרי משמעות שעם ישראל לא זקוק להם.
עד עתה דיברנו על ארבעה מסרים:
א. אינדיבידואליות בעבודת ה'. ב. טיפול בבעיות כשהן קטנות לפני שהן גדלות. ג. צריך לבקש את ה' ולא להיות בטל.ד. תפקידנו להיות אנשי נצח ולעשות דברים משמעותיים לעם ישראל.
כעת נברר לעצמנו, מדוע יצחק רוצה לברך את עשו? האם הוא באמת לא יודע שיעקב צדיק יותר?
נביא שני הסברים, וכל הסבר יש בו משמעות גדולה לחיינו.
ההסבר הראשון-הרב חרל"פ.
כותב הרב חרל"פ:
"כל ראיית עין אינה אלא מצד החוש שיש לו בדבר הנראה, ובלי החוש הזה אין עין יכולה לראות אותו הדבר, ולזאת כל ראיית דבר רע איננה כי אם מצד חלק הרע של הרואה, ואף אם אין רע מתגלה אצלו בפועל ממש, מכיון שישנו אצלו בכח הרי העין יכול לראותו
והנה יצחק שנעקד על גבי המזבח ופרחה נשמתו והוחזר לתחיה.. נתקדש במדריגת הקדושה שלפני החטא הקדום, ולא היתה בו שום תערובת רע, שכן כל תערובת רע בטוב באה ע"י החטא הקדום. ועל כן לא ראה יצחק שום רע בעולם, כי לא היה זה בחוש שלו כלל וכלל. ומפני זה ראה בעשו רק את הצד הטוב, צד המצוה שלו, ולכן אהב את עשו... וכל זה הוא לימוד בשבילנו שיהיה לנו מושג בגדלות השלימות, שיש לפעול גם על החוש הפנימי שלא יהיה לו שום חלק ברע עד שלא יראה ולא יביט רק את הטוב" (הרב חרל"פ מי מרום חלק ה')
יצחק, שנעקד על גבי המזבח ונשמתו פרחה, חזר למדרגת האדם הראשון לפני החטא. האדם הראשון לפני החטא – הרע היה חיצוני בו אבל בתוכו לא היה רע. היות ולא היה לו רע, הוא ראה רק טוב. יצחק ראה רק את הטוב שבעשו כי בעיניו לא היה מסוגל לראות רע רק טוב.
אדם שחי רק טוב רואה רק טוב, אדם שחי רע רואה רע. זה מה שמלמד אותנו הרב חרל"פ. כל הפוסל, במומו פוסל. אם אדם "מקטר" כל הזמן, הפשט הוא שבתוכו משהו לא טוב. אדם "מקטר" על דברים חיצוניים אבל זה נובע מזה שבפנים לא טוב לו, הוא לא שמח כי יש רע בתוכו.
יצחק היה במדרגה של אדם הראשון לפני החטא, החטא חיצוני לו, הרע חיצוני לו, הוא מלא רק טוב אז הוא רואה רק טוב. לכן יצחק רוצה להעצים את עשו.
ברב חרל"פ יש שני מסרים:
א)כאשר אדם רואה רע זה נובע כי הרע בתוכו מתחבר לרע שרואה, ולכן עליו לבדוק מה הרע בתוכו. אדם ש"מקטר" עליו להבין שהמציאות בחוץ אינה רעה כל כך, אלא שראייתו היא סובייקטיבית כי בתוכו אין שמחה. ולכן יצחק המתמקד בטוב שבמעשי עשיו, כי יצחק היה מלא טוב וקדושה.
ב)יצחק רצה לברך את עשו כי הוא רצה להעצים את מעט הטוב שנמצא בעשו. אם הוא היה דוחה אותו היה מרחיק אותו לחלוטין. כל אדם יש בו טוב ורע, והשאלה היא אם טיפול ברע הוא על ידי שדנים ומטפלים ברע בצורה ישירה, או שטיפול ברע הוא על ידי שמעצימים ועושים טוב תמידי ועוצמתי ואז הרע קטן ולפעמים אף נעלם.
ה"אמרי אמת" למד עת דברי חז"ל "סור מרע ועשה טוב"-סור מרע על ידי עשה טוב.
אדם שמטפל ברע, ייתכן שעצם זה שהינו עסוק ברע זה מקבע את הרע בתוכו ומגדיר את עצמו כאיש רע, ואם כן זה רק מחליש ולא יהיו לו כוחות להתמודדות. לעומת זאת, מי שמעצים את הטוב שבתוכו, הוא מעניק לעצמו אנרגיות וכוח.
הרש"ר הירש כותב את ההסבר השני, מדוע יצחק רצה לברך את עשו.
"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכוח החומרי, יעקב- את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים... כסבור היה יצחק, שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית הייתה שמורה עמו ליעקב" (רש"ר הירש בראשית- כז,א)
עם ישראל צריך להיות אור לגויים . כדי שיהיה אור לגויים, העם זקוק להעצמה של הרוחניות ולהעצמה של הכלכלה.
לפי יצחק שני בניו יחד אמורים לבנות את עם ישראל, יעקב יהיה אחראי על הרוחניות ועשו יהיה אחראי על הציד, על הכלכלה, על הגשמיות, ועם ישראל זקוק לשני הדברים גם יחד, אז בכוחות משותפים הם יגיעו לדבר הזה. והברכות הן ברכות גשמיות, אז מי שצריך לקבל את הברכות הגשמיות, הוא זה מי שמטפל בגשמיות, לכן הוא רצה לברך את עשו.
מדוע א"כ רבקה חושבת אחרת? כותב הרש"ר הירש:
אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מניסיונה, שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" (רש"ר הירש בראשית- כז,א)
רבקה גדלה בבית בו יש חומר בלי רוח, בית לבן. כשהכסף לא מיועד לעבודת ה' אז הכסף הזה נהפך להיות סם המוות. רבקה מבינה שיעקב צריך לעסוק יחדיו הן ברוח והן בחומר, כי אין גשמיות שמנותקת מרוחניות.
אני רוצה לשתף אתכם בזה שהמסר מדבריו של הרש"ר הירש הם אולי המסר המרכזי שקיבלתי פה בישיבה. לפני שהגעתי לישיבה החיים שלי היו מחולקים – היה זמן של קודש והיה זמן של חול, היה זמן שלמדתי והיה זמן שהרגשתי מנותק לגמרי. זה הפיצול, זה הראייה שאין קשר בין הדברים. בנפש היה זמן שהרגשתי ככה והיה זמן שהרגשתי ככה, רחוק וקרוב. עבודת ה' שלי הייתה מין קו, היו דברים שהרגשתי קרוב לה' והיו דברים שהרגשתי רחוק, אולי אפילו סותרים את ה'. אבל המסר העיקרי שקיבלתי פה בישיבה, זה לא לחיות קו אלא לחיות עיגול, שה' במרכז, וכל החיים קשורים לריבונו של עולם. אדם שחי עם סתירות אף פעם לא יכול להיות שמח, אדם שחי בהרמוניה יכול להגיע לשמחה. לכן רבקה מתנגדת לפיצול.
בשולי הדברים ברצוני לחזור לנושא שעליו דיברתי בקיצור ביום הבחירות לפני שבוע. מדינת ישראל תפקידה להיות אור לגויים, וכפי שכתב הרש"ר הירש-אור לגויים ברוחניות ובגשמיות. ייחודה צריך להיות בעיקר באווירת הקדושה הקיימת בה, שכל מי שיבוא לבקר בארץ ויתהלך בה, ירגיש את אווירת השבת והקדושה בה. ולכן חשוב שברשות הרבים תהיה אווירה דתית, ויש חשיבות רבה שהסכמי הסטטוס קוו שקיימים בערים השונות ימשיכו. אין לנו מטרה לכפות בבתים הפרטיים על אף אחד דבר, אך ישנו חשיבות רבה לייחודה של רשות הרבים של מדינת ישראל.
אור לגויים מצריך גם שמדינת ישראל תצטיין בכלכלתה, ביופיה וכו', כדברי הרש"ר הירש. אם מדינה תהיה כושלת כלכלית ומי שיבוא לבקר בה לא יהנה מיופיה וכדומה, לא נצליח להיות אור לגויים. אבל העצמת היופי והחוסן הכלכלי לא יהפכו את ישראל לאור לגויים ללא המימד הרוחני.
אשרינו שזוכים אנו לשני הממדים יחדיו, וחובתנו להעצים את שניהם.
יהי רצון שנזכה שבחיינו נאמץ את כל המסרים הגדולים שלמדנו היום, נעבוד בצורה אינדיבידואלית את הקב"ה, נטפל בבעיות כשהן עוד קטנות, נהיה אנשים מבקשים ולא אנשי בטלה. נתרום לעם ישראל את כוחנו, כי כל אחד נולד עם כוחות לתרום לעם שראל. ואי"ה נגיע לחיות חיי קודש מלאים, שאין חול שאינו קשור לעבודת ה', אלא כל חיינו-כל רגע ורגע, קשורים לעבודת ה'.
