שיחה לפרשת נצבים וילך תשפ'ד-קרוב אליך הדבר מאד
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כתוב בפרשתנו:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים פרק ל פסוקים יא- יד)
על איזו מצוה מדובר בפסוקים ומה הפסוקים באים ללמדנו?
כותב הרמב"ן:
"והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת. כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' א-להיך (בפסוק ב) מצוה, שיצוה אותנו לעשות כן...וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו - שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך - כמו שפירשתי" (רמב"ן דברים פרק ל פסוק יא)
לפי הרמב"ן הפסוקים מדברים על מצוות תשובה.
שבוע הבא נעמוד ביום הדין בר"ה. עלינו להתכונן לר"ה לעשיית תשובה. חובה עלינו לברר מהי הגדרת מצוות תשובה? מה כוונת המילים 'כי קרוב אליך מאד בפיך ובלבבך לעשותו', הרי זה לא נאמר במצוות אחרות? ויותר מכך, מה ההו"א שמצווה זו נמצאת בשמים ומעבר לים?
כותב החיד"א:
"הרי כל לאו זה לאו הניתק לעשה, כי מיד אחר שאדם עבר עבירה יש מצוות עשיית תשובה"?
החיד"א שואל: הרי על לאו הניתק לעשה לא לוקים כגון "לא תגזול", שגזל מחויב האדם במצוות עשה להחזיר את הגזילה. לפי זה שואל החיד"א, מדוע לוקים על כל לאו כגון אכילת חזיר, הרי כל לאו מביא בעקבותיו את מצות התשובה שהוא מצות עשה?
עונה על כך הרצי"ה הכהן קוק זצ"ל:
"לאו הניתק לעשה" – הפשט הוא שלפני הלאו לא היה עשה ומיד אחרי הלאו נוצר העשה בגלל הלאו. מצוות תשובה בהגדרתה ומהותה היא לא מחיקת עבירות. מצוות תשובה פירושה תהיה מאה אחוז, תהיה המקסימום שלך, תשאף למיצוי הפוטנציאל הרוחני שלך, תתקדם ותעלה את נקודת הבחירה שלך. ולכן מצוה זו היתה גם לפני שהאדם אכל חזיר, היא לא נוצרה בגלל העבירה ולכן לוקים על אכילת חזיר.
וזו הכוונה במדרש:
"ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה. לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן" (דברים רבה, ח, ב)
וזה המשך המדרש שמלאכי השרת רצו את התורה אך לא קיבלו אותה. כי התורה כל מהותה קידוש החומר וזה לא מתאים למלאכים שאין להם קשר כלל לחומר.
כתוב במדרש:
"באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקדוש ברוך הוא אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו" (שמות רבה, כח, א)
שואל "השם משמואל", אכן מצאנו דרך שהמלאכים לא יזרקו אבנים אך איך שינוי קלסטר הפנים עונה על השאלה היסודית של המלאכים שהם קדושים יותר והתורה צריכה להגיע אליהם? ומסביר "השם משמואל" שתשובת הקב"ה בשינוי קלסטר הפנים לאברהם, כי כשאירח אברהם את המלאכים הוא יסד את יסוד קידוש החומר ואת הכוח הזה השריש בעמו, ולזאת מתאימה התורה שמלמדת אותנו כיצד לקדש את החומר, ולכן אין התורה מתאימה כלל למלאכים שאין בהם חומר ולא יכולים לקדשו ולרוממו.
כותב המדרש:
"בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה ואח"כ נבראת הארץ…שנאמר: 'בראשית ברא אלוקים את השמים' ואת הארץ ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים…שנאמר: 'ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים'" (בראשית רבה)
במדרש נכתב שהלכה כב"ה שהארץ נבראה תחילה. מה העניין קשור להלכה הרי זו מחלוקת עובדתית? אלא כשב"ש אומרים שהשמים נבראו ראשונים כוונתם שחובה על האדם להתנתק מהארץ ולהיות רוחני ולחסל את כל התאוות ולשאוף להתקרב למדרגת מלאך כי השמים העיקר. לעומתם ב"ה סוברים שהארץ נבראה תחילה, כלומר שצריך להוריד את השמים לארץ לקדש את החומר. ולכן הלכה כב"ה שאין על האדם להינתק מהחומר וגשמיות ותאוות אלא לקדש ולרומם אותם.
כתוב בפרשתנו:
"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה.... וֶהֱבִֽיאֲךָ֞ ה֣' אֱ-לֹק֖יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ: וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ... כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל ה֣' אֱ-לֹקֶ֖יךָ" (דברים פרק ל פסוקים א-ג, ה- ו, י)
בחו"ל הקשר שונה כי האדם לא בפלטין של מלך. בחו"ל אפשר להגיע עד ה' ובארץ ישראל אל ה'.
המלחמה בה אנו נמצאים נועדה שעם ישראל יהיה בארץ ישראל בכל מקום ויקים "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
כותב הכתב והקבלה:
"שהתשובה היא מפני יראת העונשים לבד, אם מצד אהבת ה', כי אם התשובה היא מיראת העונש שאין העון נמחק לגמרי, כמאמרם שהזדונות נעשות כשגגות, ורושם החטא עדן מחיצה מבדלת בין האדם למקום ב"ה, בזה מחובר מלת עד עם התשובה, כי אף שבתשובה זו יתקרב האדם ג"כ אל ה', בכל זאת רושם השגגה נשאר עדיין מסך מבדיל בינו למקום ב"ה, וענין השבה עד ה"א כענין בא עד הבית, שטעמו ההתקרבות אל הבית עד שעומד סמוך אליו בריחוק מקום קצת, אמנם אם התשובה היא מאהבת ה' שבזה יתעלה מעלת השב עד שהזדונות נעשות כזכיות, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי יתעלה בזה אל דבקות ה' הגמורה, על תשובה מעליתית זו מחובר תמיד התשובה עם מלת אל ה', וכמאמר בא אל הבית, שהטעם בו ההגעה אל תוך הבית ופנימיותו" (הכתב והקבלה פר' ניצבים פרק ל פסוק י)
ארץ ישראל קדושה ובחו'ל יש פחות קדושה. כאשר אין שמחה לאדם התשובה נובעת אצלו מיראה בלבד שעוונותיו במזיד הופכים לשגגות. כאשר אדם מגיע לארץ ישראל והוא בשמחה אז הוא יכול להידבק בה' ואז הוא יכול לעשות תשובה מאהבה ולהגיע אל ה'.
משני הפירושים שהבאנו מדוע בחו"ל זה רק עד ה' ובארץ זה אל ה' רואים שתשובה מהותה קשר והתקרבות לבורא.
ברצוני לעמוד על הסיבות שהביאו את אלישע בן אבויה להפוך מתנא שמלמד תורה לכופר. חז"ל בבלי ובירושלמי הביאו את הסיבות השונות כדי שנבדוק בעצמנו אם אין בנו אפילו במעט את אותם הסיבות, שהרי כדי לעשות תשובה להתקדם ולהתרומם לדבוק בה' צריך שבנו לא יהיו אותם סיבות שגרמו לאלישע בן אבויה להיות "אחר" אפילו בצורה חלקית.
כתוב בגמ' על אלישע בן אבויה:
"אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו. וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא, היו כל החברים עומדים על רגליהם ומאזנים לדבריו, ואח"כ באים כלם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך, קל וחמר בשאר מדינות ובשאר עיירות" (רות רבה פרשה ו)
נבדוק את הסיבות שהבבלי והירושלמי מביאים מדוע אלישע בן אבויה שינה את כל דרכו מתנא לכופר?
כתוב בגמ':
"אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. זמר יווני לא פסק מפומיה" (תלמוד בבלי חגיגה טו:)
סיבה ראשונה שאלישע בן אבויה נהיה כופר, כי הוא לא ידע את האיזון הנכון בין פתיחות לסגירות, הוא הושפע מתרבויות זרות .
סיבה שניה: לא היה לו רב.
כתוב בירושלמי:
"שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבני' וירד משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים היכן היא טובתו של זה היכן היא אריכות ימיו של זה" (ירושלמי חגיגה טו:)
לכל אדם צריך שיהיה רב שבכל שאלה ודרישה שיש לו יהיה לו עם מי לברר ולקבל מענה.
סיבה שלישית:
כתוב בגמרא:
"אמר: הואיל וגורשתי מן העולם הבא אצא ואהנה בעולם הזה. יצא אחר לתרבות רעה. מצא זונה ותבע אותה. אמרה לו: הרי אלישע בן אבוי אתה? עקר צנון מן הערוגה בשבת ונתן לה. אמרה: אחר הוא" (תלמוד בבלי חגיגה טו)
האפקט הפסיכולוגי או מצוינות או נפילה. אלישע חשב שאם הוא לא בסדר ולא מצליח להגיע לשלמות אז אפשר "לשבור את הכלים" ולרדת לתחתית אלישע בן אבויה חשב או שהוא מאה אחוז או שכבר אין זה משנה כי בכל מקרה הוא רחוק מה', ואז הוא יכול ללכת וליהנות מהעולם ולהמשיך בחטאיו. הוא חשב שאם הוא נפל אין לו תקומה. והוא לא הבין שאין מציאות שה' לא איתו ואין לו יכולות לקום מהנפילות.
כתוב:
"וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּי־אֵ֤ין אֱלֹקי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה. וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים... כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּֽעְתִּי" (דברים פרק לא פסוקים יז-יח,כא)
קשה לכאורה, כי שכבנ"י אומרים "כי אין אלקי בקרבי" הם מתוודים, וא"כ מדוע ה' מעניש אותם "ואנכי הסתר אסתיר פני"?
אלא מסביר ה"שם משמואל:
"וכתיב (במדבר ל"ה ל"ד) כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ואמרו ז"ל (ספרי שם) אעפ"י שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם, אלא שהיא בהסתרת פנים ואינה נגלה, וזה שסיים הכתוב ואנכי הסתר אסתיר, היינו שלא כן כמה שאמרו אלא ואנכי הסתר אסתיר, עכ"ד ז"ל. ובאמת זה גורם חיזוק גדול לכל איש שבכל עת יצייר בדעתו כי אפילו איך שיהיה עדיין שכינה שורה עליו, והוא עצמו מרכבה לשכינה וכאמרם ז"ל בש"ס תענית (י"א.) לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש, ומי הוא שלא יתחתכו ויהמו מעיו מאהבת המקום ויראתו בזכרו את הדברים האלה" (פר' נצבים שנת תרע"ז)
מספרים על האדמו"ר מחב"ד שכאשר הוא נכנס לכלא בעקבות מלשינים הוא אמר "כי אתה עמדי". והוא הסביר שה' נכנס עימו גם לכלא וזה רע, כמו שכתוב שאם עם ישראל בגלות ה' גולה עימם.
יה"ר שנצליח לעשות תשובה מאהבה וזדוננו ייהפכו למצוות ונעלה את נקודת הבחירה שלנו ולאור זאת ה' ישמע תפילותינו ונכתב ונחתם בספר צדיקים גמורים. אמן כי"ר
