שיחה לפרשת תולדות: "אמנם הפסדתי את השידוך אך איני רוצה להפסיד את הרמב"ם"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
פרשתנו מפגישה אותנו עם יעקב ועשיו. עלינו ללמוד מכל פסוק מה זה בא ללמדנו, וללמוד מכאן דרכים לעבודת ה'. אני מבקש בשיחה להתמקד באישיותם של עשיו ויעקב וללמוד כיצד אנו ממשיכים את דרכו של יעקב וכיצד נדע להתרחק מלהידמות לעשיו.
כתוב בפרשתנו:
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז)
מה כוונת התורה בכותבה "ויגדלו הנערים" הרי כל נער גדל? מה כוונת התורה בכותבה "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" מדוע אֹהָלִים ברבים? מה כוונת התורה בכותבה "עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד"? מדוע חשוב לדעת במה עסק?
אונקלוס ותרגום יונתן מתרגמים כאן לא מילולית שלא כהרגלם:
"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש בטל איש יוצא השדה ויעקב איש תם משמש (לומד) בית מדרש-תבע אולפן" (תרגום אונקלוס בראשית פרק כה פסוק כז-יונתן בן עוזיאל)
עשו היה איש בטל, חי ללא משמעות, איש בלי נתינה ודאג לסיפוק עצמי מיידי. שאיפתו של יעקב היתה ללמוד ולבנות את עצמו. הוא "תבע אולפן". כלומר ביקש והתאווה ללמוד ולהתקדם בתלמוד התורה.
הרד"ק מסביר מדוע כתוב "יֹשֵׁב אֹהָלִים" רבים ולא "יושב אהל" ביחיד, וכך הוא כותב:
"ואמר אהלים, לשון רבים, כי היה לומד עם כל חכם שהיה מוצא עם זה ועם זה, כי כל חפצו היה בזה" (רד"ק בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כז)
מי היה למעשה הפעיל האמיתי, יעקב או עשיו? בהסתכלות ראשונית עשו הוא הפעיל המתרוצץ הצד והמצליח ואילו יעקב איש תם יושב אהלים. אך כאשר נעמיק נראה את הדברים בצורה הפוכה.
עשו הוא איש בטל כי הוא לא תורם דבר לאנושות. גם אם לא היה הציד (מדובר שצד רק להנאתו לראות שהוא יודע לכוון) כלל ישראל לא היה מפסיד דבר, ואילו יעקב הוא הפעיל כי הוא זה שבונה את עצמו ונותן ובונה את כלל ישראל.
וכך כותב הרב נבנצאל:
"היינו אומרים על שכמותו בוגר המגמה לציד; בקיצור המומחה בה"א הידיעה לציד. פשוט אם כן, שעשו הוא ללא ספק איש פעיל מאוד; הוא מתייגע, מסתכן, מכניע חיות טרף, וכל כולו אומר תנועה ופעילות.... ולעומתו מציגה התורה את יעקב כ'איש תם יושב אוהלים'; מין בטלן כזה שיושב לו בישיבה ולומד כל היום.... אונקלוס - שחורג רק לעיתים נדירות מן התרגום המילולי גרידא - בא ללמדנו, שהפעיל האמיתי הוא יעקב. מפני שפעילות נמדדת לפי הרושם וההשפעה שהיא מטביעה בעולם; לפי התוצאות שהיא מותירה אחריה לדורות. ואם כך, הרי שהריצה והמהומה של עשו אין בהם ולא כלום לטווח הרחוק; למבט הרחב של הנצח. ואכן, אחת הנקודות המרכזיות בעשו. הנה ללא ספק הרגעית; כרגע הוא עושה; כעת הוא רץ, הוא צד. אבל לטווח הרחוק; לטווח של המחשבה על עצם המעשים, אם יש בהם עלייה ממדרגה אחת ממנה - בראיה שכזו, עשו הוא בטלן. ואילו יעקב עסוק בבנייתו של יעקב לדורות. יעקב עמל כדי להפוך את יעקב, ליעקב אבינו; לבחיר האבות שראוי לבנות את עם ה'; שראוי לרשת את ארץ ישראל. וכל זאת עושה יעקב באמצעות אותה ישיבת-אוהלים אצל שם ועבר. מנקודת מבט זו - יעקב הוא העושה והפועל הוא איש המעש האמיתי" (הרב אביגדור נבנצל - ספר בראשית)
רבי ירוחם ליבוביץ כותב:
"ויהי עשו איש ידע ציר וגו' ויעקב איש תם יושב אהלים. כשהתורה הקדושה מבארת ומציינת לנו מהותם של יעקב ועשו אין היא מספרת על מעשים היותר גדולים של יעקב, לא הזכירה גם את לימודיו, התמדתו, וידיעותיו, אלא הזכירה התורה רק אחת כי היה "יושב אוהל", ויונתן בן עוזיאל מתרגם "תבע אולפן", הביאור של "תבע אולפן" היינו שהיה לו כח המבקש. על פסוק והיה כל מבקש ה" (שמות לג ז) מתרגם אונקלוס "כל דתבע אולפן". "יושב אוהל" הרי הוא סיבה המביאה לכל דבר טוב, וכשישנה הסיבה, הכח המביא, מובטח גם העתיד. כל היעקב אבינו כבר ארוז בזו הסיבה. וכן בעשו מציינת אותו התורה כי היה "איש יודע ציד איש שדה", ותרגומו "גבר נחשירכן", וברש"י אדם בטל, (ועיין בתוס' ב"ק צב) לא הזכירה התורה כל מעשה תעתועיו של עשו, מפני שכל מעשיו הלא תוצאות הן מהסבה של כח הבטלה, "גבר נחשירכן", ואף טרם שעשה משהו כל עתידו היה כבר כלול בסיבה המביאה, והיא כל מהותו.יתבונן האדם להעריך ההשיבות הגדולה של ענין הסיבה, וכמה מן הזהירות יקדיש אדם להשמר מן הסיבות המביאות לחטאים, כי אף אם עניני הסיבות יהיו בהיתר גמור, הנה יש בהם כבר כל החומר, כל הגיהנום כבר נגמר בהם" (ר' ירוחם ליבוביץ - דעת תורה)
ר' ירוחם מלמד אותנו שהאדם צריך לבדוק מי הוא לא רק לפי התוצאות אלא לפי שורש הדבר, מה המניע שלו לעשיה. מתברר שהמניע של יעקב היה נתינה לעם ישראל ובניית כלל ישראל והמניע של עשו היה סיפוק מיידי ללא נתינה כלל, ולכן היה אדם בטל. כל השאר זה תוצאה של מניע זה.
כאשר אנו עושים חשבון נפש לעצמנו, חשוב שנבדוק את עצמנו בעיקר לפי המניע וכך נבין את עצמנו טוב יותר.
בניין האישות של האדם תלוי בשאלה אחת: האם האדם 'מבקש' או לא 'מבקש'? כל השאר זה נגזר משאלה זו. להיות 'מבקש' הכוונה לגדול כל הזמן, לא להישאר במקום, להבין שתפקידו של האדם להתקדם כל הזמן ולהעניק לכלל.
יעקב היה יושב אהלים. יעקב רצה ללמוד, לדעת, להתקרב אל ה' כל הזמן, יעקב היה כל הזמן בתהליך. לעומתו עשיו היה בטלן, לא היתה לו כלל שאיפה להתקדמות ובניית אישיות, אלא כל הזמן דאג להנאות ההווה.
חשוב מאד שכל בחור יעבוד על עצמו בשנותיו בישיבה להיות -'מבקש'. בחור צריך לשאול "מה המנוע והמניע שלו"? להבין שתפקידו להתקדם בדביקותו בה'. עמל התורה ויצירתיות בלימוד, הבירור עצמי, מביאים את האדם לדרגה גבוהה זו של 'מבקש' ובן עליה.
חשוב שכל בחור בישיבה יפנים את הרצון לחיות חיים משמעותיים ומלאי תוכן ונתינה לכלל ישראל, ושימלא את שליחותו שלשמה בא לעולם.
לאחר שהבנו שעשו היה אדם בטל, ננסה להבין מה גרם לו להגיע לכך, הרי הוא היה בן של יצחק שכולו עולה תמימה וכיצד הוא הגיע להיות אדם בטל?
נביא מספר הסברים.
ההסבר הראשון כותב הראי"ה קוק:
"והנה היה אצל אברהם אבינו ע"ה ההתאחדות עם כל העולם וההתפרדות מהם בתורת התחלה ורשימה...... כח ההתאחדות עם העולם גבר בעשו, אבל על ידי זה נאבדה ממנו רשימת הקדושה שהיא ברכת אברהם, כי נתערב עם העולם ונתבטל בהמון התאוות ויצרי העולם. ואצל יעקב אבינו ע"ה גבר כח ההתייחדות, כי השקיף כי רק זהו מה אשר ד' דורש ממנו כדי לשמור קדושת עצמו, והתכלית שצריכה לצאת לצורך העולם, ע"י ההתאחדות, זו יצא תצא מאליה כשיהיה עת וזמן לחפץ זה..... והנה אם היה עשו פועל בכח ההתאחדות שלו עם העולם כראוי, היה ראוי לטובה ולמעלה גדולה, כי לזכות את כל העולם כולו באורו של אברהם ע"ה הוא דבר גדול וחפץ ד'. אבל עשו לדרכו פנה, התאחד עם העולם ונתקלקל עמהם להאביד ממנו ברכת אברהם. (הראי"ה קוק - מדבר שור)
אברהם עד גיל ארבעים בנה את עצמו, ורק משם והלאה השפיע על העולם. עשיו היה מחובר לכל מה שקורה בעולם והוא הושפע והתקלקל כי לפני זה הוא לא בנה את עצמו, ויעקב לעומתו התבודד- יושב אהלים כי הוא רצה קודם לבנות את עצמו ואז להשפיע. אי אפשר להשפיע לפני שנבנים. גם יעקב הבין את חשיבות ההשפעה כמו סבו אברהם והמשיך את דרכו של סבו, שקודם צריך לבנות את עצמו להתעצם ולגדול ואז להשפיע, ואילו עשו רצה להשפיע יותר מדי מוקדם לפני שהוא בנה את עצמו ולכן הוא הושפע ולא השפיע.
אנחנו צריכים לקחת אחריות ולהשפיע על עם ישראל כולו, אבל ראשית אנו צריכים לבנות את עצמנו ורק אחר כך להשפיע. אדם שנפתח מהר מדי לעולם נהפך להיות מושפע ולא משפיע.
ההסבר השני כותב אבן עזרא:
"יודע ציד. לעולם מלא מרמות כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו ויעקב הפך עשו כי הוא איש תם" (אבן עזרא בראשית כה,כז)
העיסוק של עשיו בציד גרם לו לאבד רגישות, העיסוק גרם לו להיות רמאי ואיש תחבולות ולכן הוא איבד רגישות.
כשאדם מחליט החלטות חשובות, הוא חייב לשאול את עצמו מה זה משפיע עליו לגבי קרבתו לה' חוץ מהשאלות ההלכתיות שעליו לברר. הנושא הזה חשוב מאד כשאדם בוחר מקצוע ללמוד או בוחר עבודה או מקום מגורים.
ההסבר השלישי כותב הרב'ה מגור:
"ואילו היה משכיל להבין שעליו להכין הדרך ליעקב ולבטל עצמו ליעקב היה זוכה, אלא שהתגאה והיה סבור שיש בו השלימות ומיאן להתבטל ליעקב והתנגד לקדושה" ("פני מנחם" פרשת תולדות)
ההתנהגות של עשיו נבעה מגאווה ומהרגשה שטוב לו במקום שהוא נמצא ולכן הוא לא רצה להתקדם. קלקול המידות של עשו גרם לו לנפילה. עשו התבצר בגאווה שלו ויעקב לא היה יכול להשפיע עליו.
ההסבר הרביעי הרש"ר הירש:
קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות.. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנך לנער על פי דרכו" וגו'... יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגווניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגווניות דרכי חייהם... המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים... אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו - היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת. יעקב ועשו, על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם" (רש"ר הירש בראשית- כה,כז)
לפי הרש"ר הירש התורה מדגישה את המילים "ויגדלו הנערים" כדי ללמדנו שכבר כאשר הם היו קטנים היו ניכרים ההבדלים ביניהם אך לא התייחסו אליהם אז כשונים ורק כאשר גדלו והשוני היה בולט התברר שעשו היה איש בטל ויעקב יושב אהלים. למדים אנו מזה שחייבים לטפל בכל אתגר בתחילתו כי אז ניתן ביתר קלות לטפל בו.
זה "ויגדלו הנערים". הם נולדו שונה ועם כל מידה אפשר לעבוד את ה' אם מטפלים כשהם קטנים. אם משהו לא בסדר צריך לטפל בזה מיידית ולא לחכות כשזה יהיה "כדור שלג".
לפעמים באים אלי זוגות שרוצים לפרק את הנישואין והם באים מאוחר וזה מכאיב לי מאד שלא באו אלי קודם, כי באים עם החלטה לפרק.
יש סיפור ידוע על ישיבת וולוז'ין. הגיע לשם אדם שחיפש חתן לבת שלו, והוא הגיע לבימת הישיבה והציג סתירה ברמב"ם, ואמר שם שמי שיענה לו על הסתירה יזכה להכיר את ביתו . תלמידים רבים ניסו אך בסופו של דבר לא היה שם תלמיד שהצליח לענות . הוא עזב במפח נפש עם העגלה והסוסים ואז רץ תלמיד וביקש שיחכו לו. הוא הגיע לעגלה ואמר לאותו אדם "אמנם הפסדתי את השידוך אך איני רוצה להפסיד את הרמב"ם, מה התירוץ על הסתירה ברמב"ם"? אמר לו אותו אדם "בוא עלה איתנו לעגלה אתה ראוי לשאת את ביתי, כי אתה 'מבקש'".
מטרה של הישיבה לחיות חיים משמעותיים של נתינה. אנחנו צריכים להיות "מבקשים" מתעלים ומתרוממים ומקדשים שמו יתברך כל חיינו. אמן כי"ר.
