שאלה שבועית-מסכת גיטין-מהות בפני נכתב ובפני נחתם (המשך)
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
א] תוצאת אמירת 'בפני נכתב ובפני נחתם' – כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים, שליח המביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. בגמ' נאמרו שני טעמים לדין זה – או מחמת שאין בני מדינת הים בקיאים, ואינם יודעים שיש לכתוב את הגט 'לשמה', או מחמת שאין העדים מצויים לקיימו, ושמא יבוא הבעל ויערער.
צריך להבין, כיצד אמירת בפני נכתב ובפני נחתם בידי השליח, נותנת מענה לחששו של רבה, הרי השליח אינו משוחח עם הסופר, ואינו יודע אם אכן נכתב כראוי (לשמה) או לא?
אמנם שיטתו של רש"י (ד"ה לפי) שאמירת בפני נכתב ובפני נחתם בפני עצמה אינה נותנת מענה, אלא בעקבות אמירתו שואלים אותו האם נכתב הגט לשמה.
אך תוס' וראשונים נוספים חולקים וסוברים שלא שואלים אותו, בפרט נוכח העובדה שהדבר לא מוזכר בגמ' כלל, לא כנפקא מינה בין רבה לרבא, ולא כתמיהה של רבא על רבה על כך שנתון זה לא הוזכר במשנה.
ב] משמעות 'חתימה לשמה' – משמעות כתיבה לשמה מובנת, יש צורך שהגט ייכתב לשם האיש והאשה המסויימים הללו. אולם מה המשמעות של חתימה לשמה? הרי כדי שעדים יחתמו על השטר עליו להיות מלא על כל פרטיו עם שם האיש והאשה, ובלא זה, אין משמעות לחתימתם (זו דרישה הקיימת בכל שטר). ואם כן ודאי שחתמו לשמה?! [כן הקשה רבי עקיבא איגר]
תשובה
ישנם ב' מרכיבים בגט שמוכרח שיכתבו לשמה – שם האיש והאשה ו'הרי את מותרת' לכל אדם'. לולי עדותו של השליח ישנו חשש שהסופר כתב את הגט לשם זוג אחר ששמם כשם האיש והאישה הללו או לחילופין שהכין טופסי גיטין עם המשפט 'הרי את מותרת לכל אדם' בטרם שידע לשם מי כותבו.
לאור זאת, אמירת השליח 'בפני נכתב' מקבלת משמעות נוספת – בפני נכתב הגט כסדרו, תחילת שמות האיש והאשה, ולאחר מכן 'הרי את מותרת לכל אדם' שנכתב לשמם.
נמצא, שאמירת 'בפני נכתב' נותנת מענה לחשש אחד מתוך השניים – והוא, שכתב את 'הרי את מותרת לכל אדם' שלא לשם האיש והאשה. אך אינה נותנת מענה לחשש שמא נכתב לשם איש ואשה אחרים.
אך לזאת איננו חוששים בפני עצמו, הואיל וזהו חשש רחוק, כפי שכותב הריטב"א בחי' (ב.):
ואף על גב דודאי אין לחוש מסתמא שלא הניחו שמו ושמה שם עירו ושם עירה משום דלא ידעי למאן כתבי, אפילו הכי הגט פסול משום והרי את מותרת לכל אדם שהוא מעיקר הגט .. וכיון שכן כשבא שליח זה והעיד שבפניו נכתב כלו הרי יצאנו מחששא זו דהרי הוא מעיד ששמו ושמה שם עירו ושם עירה וכל תורף הגט כלו נכתב בפניו ... מאי איכא למיחש דילמא אשכחיה בר מאתיה דשמיה כשמיה, הא אמרינן דלחששא זו לבד ליכא למיחש אלא בצירוף אידך חששא דמעוטא דמעוטא דספרי דלא גמירי וחששא זו מיד שהעיד שבפניו נכתב נתבטלה.
חתימה שלא לשמה – על בסיס הסברו שהמענה העיקרי ב'בפני נכתב' הוא לחשש שמא כתב הסופר טופסי גיטין כולל 'הרי את מותרת לכל אדם', שלא לשם זוג מסויים, ממשיך הריטב"א ומסביר את אמירת 'בפני נחתם', ומבאר שהחשש הוא לכך שהגט נחתם כ'טופס' לפני שנכתבו בו שם האיש והאשה!:
ולפי פירוש זה שכתבנו חתימה שלא לשמה בספרי דלא גמירי היינו ג"כ שפעמים הסופרים כותבין טופס הגט ומניחין שם עירו ושם עירה וחותמים אותו כדי שיהא מזומן להם, ויכולין העדים לעשות כן דבכי הא ליכא שקרא ונמצאת חתימה זו שלא לשמה.
בדבריו, ישנו לכאורה חידוש גדול! שהרי מהגדרת הפסול בחתימת העדים כותבים כתיבת שם האיש והאשה - מחמת שעדותם נעשית ש'לא לשמה', מבואר שהיא מוגדרת כעדות, אלא יש בה חיסרון בהלכות גיטין – שנעשתה שלא לשמה!
אכן, הדבר צריך עיון, מדוע חתימה על טופס שטר גירושין ריק ללא שם האיש והאשה מוגדרת כלל כעדות, הרי לא העידו על דבר? הם חתמו על שטר ללא תוכן?!
חתימה בשטרי ממון קודם - בהלוואה רגילה העדים חותמים על שטר ההלוואה לפני שנעשית ההלואה ורק לאחר מכן נעשית ההלוואה. נשאלת השאלה, כיצד יכולים הם להעיד על קיומה של ההלוואה טרם שנעשתה?
מסביר זאת הנתיבות על פי דברי הר"ן האומר (גיטין מח. בדפי הרי"ף) שאפילו לר' אליעזר הסובר שעידי מסירה כרתי, במידה ויש עדים החתומים על השטר, אף שעידי המסירה אינם לפנינו, מניחים אנו שהשטר נמסר בכשרות.
וזאת, משום שהואיל וידוע (על ידי חתימת העדים) שהגט נכתב בכשרות בידי הבעל, וכעת נמצא הגט בידי האשה, נחשב הדבר 'כאילו' מעידים הם על המסירה.
נכון הדבר גם בשטר חוב- השטר היתה תחילה אצל הלווה ונכתב כתיקנו ועתה הוא אצל המלווה, נחשב הדבר כעדות עדים על המסירה.
נמצא, שעיקר עדותם של העדים היא על המסירה ולא על השטר עצמו, ובשעת המסירה כבר היו ידועים ונכונים, ועל כן לולי הדרישה הייחודית בגט שהחתימה תעשה לשמה, ניתן היה להסתפק בחתימתם זו להכשיר.
הזכרנו בעבר מעשה שהיה, שחתן וכלה התיישבו לראות את סרט חתונתם, וראו שאחד העדים סובב את ראשו בעת נתינת הטבעת ולא ראה אותה. אותו חתן ייחד את עדים אלו ואמר 'אתם עידי'. הג"ר עובדיה יוסף רצה להתיר במקרים מסוימים ממזרים על סמך טענה זו.
נציין, שלדברי הר"ן הנ"ל לא ברור שניתן להתיר הואיל והעדים ראו את הטבעת וזיהו אותה, הם גם ראו שהטבעת נמצאת תחילה ביד האיש ומיד לאחר מכן ביד האשה.
כיוונים נוספים ביישוב השאלה מהחתימה [כאמור, שאלנו מה התחדש בגיטין, הרי בכל שטר העדים צריכים לדעת את שכתוב בשטר בטרם מעידים עליו]:
1] רבי עקיבא איגר מיישב שעל פי האומרים ש'לשמה' פירושו שצריך אמירה מצד העדים שנעשה לשמה, מיושב, מפני שבאמירת 'בפני נחתם' אומר שראה את החתימה, וממילא ראה אותם אומרים לשמה, ודי בזה בכדי להכשיר הגט.
2] הפני יהושע מיישב העדים צריכים לדעת שהגט מגרש (להתכוון גם לשם כריתות), וזהו משמעות ה'לשמה', דבר זה אינו נצרך בשטרי ממון בהם צריכים הם להעיד על הצדדים הטכניים בלבד.
3] רבי עקיבא איגר מציע כיוון נוסף, והוא, שיש לאדם אחד ב' נשים ששמן שווה, ובכותבו את הגט לא הכריע לשם איזה אשה כתב. במצב זה, לענין עדות העדות היא טובה, הואיל ומעיד שהבעל מתכנן לגרש את מנדותיו, אולם מצד ההלכה של 'לשמה' לא יועיל הדבר.
אכן, ק"ק לומר שכל תקנת אמירה זו נועדה עבור מקרה רחוק זה!
4] האמרי משה (סי' יז) מיישב, שבשטרי ממון מעיקר הדין אין צורך לכתוב את שם המלוה, אלא די היה לכתוב שפלוני מתחייב למי שיבוא והשטר תחת ידו, וזהו רף הדרישה הנצרך בכל שטר. בגט התחדשה הדרישה לכתיבת השמות מצד הדין הואיל והגט צריך להיכתב לשמה.
