שיחת ראש הישיבה לפרשת תרומה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
האדם חייב לעשות בירור-חשבון נפש שבועי, ואז יזכה להתרומם ולהתעצם
מתחילים אנו את ארבעת הפרשיות העוסקות בבניית המשכן וכליו. השאלה המרכזית שחובה עלינו לברר, מה מטרת המשכן-המקדש? לשם מה ציווה ה' לבנות את המשכן-המקדש? אם לא נענה על שאלה זו יהיה לנו קשה נפשית להתאבל בט' באב על אובדן בית המקדש. אם איננו מבינים במה חיינו היו שונים אם היה לנו בית מקדש אז לא נבין את החוסר ואז יהיה קשה לנו להתאבל.
כתוב בזוהר:
" שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ,כו). "רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי... דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה.. בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בניין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא 'מי'.. חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא 'אלה'.. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם 'אלקים' " (הקדמת הזוהר)
ההתגלות הראשונה של ה' בעולם היתה בקודש הקודשים. 'אלה'-זה משהו שאנו יכולים לחוש ולראות, והראיה הזו גורמת לנו ל'מי'-לשאול שאלות ולהתבונן. ונתינת התשובות לשאלות מעצימה את קשרנו ודבקותנו בבורא. שם "אלוקים" בנוי משתי מילים, 'אלה' ו'מי'. הסיבה שהקב"ה ברא את העולם כי הוא רצה שנתקרב אליו. איננו יכולים לראות אותו, לכן ה' ברא את העולם ודרכו נתקרב אליו. דרך ההעלם נגלה אותו, נעבור התבוננות שתביא למהלך נפשי. נראה משהו, אבל לא נסתפק בראייה בלבד, אלא נשאל, נברר, מי ברא? המטרה של המשכן והמקדש: שם חווים את עשרת הניסים. שם מתבוננים בקורבן חטאת האמור להיקרב במקום שהאדם ייענש וימות. וכל המחזה הזה של ריכוז השכינה צריך לגרום לאדם, לברר, לשאול, לחשוב, לחזור בתשובה ולשפר את מעשיו ודרכיו. ריכוז השכינה במשכן צריך לגרום לאדם להעצמה ורצון של האדם להיות בקשר חזק יותר עם בורא העולם, וע"י הפנמה להידבק בבורא. אדם צריך להשתנות לגמרי אחרי היותו במשכן-מקדש. כלומר המשכן-המקדש איננו לשם ה' אלא לשם האדם כדי שהוא יתרומם ויתעלה ויהיה רוחני יותר.
כותב הרב שלום נח ברזובסקי:
"ועל פי זה מקשה על מצוה זו של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, מה הנצחיות במצוה זו שאינה נוהגת לדורות, ולא רק לאחר החורבן אלא אפילו בזמן שביהמ"ק קיים אי אפשר לקיימה, ושייכת רק לדור שבימין נבנה ביהמ"ק, ומהוא אם כן ענין המצחיות במצוה הנוהגת בדור אחד בלבד... והתולדות יעקב יוסף מבאר שמצוה זו של ועשו לי מקדש קאי על כל אדם שהוא עולם קטן בפני עצמו, והוא מצווה לעשות בקרבו מקדש לה', שבתוך גופו יהיה מעון לשכינה. וכמאמרם ז"ל (מובא באלשיך וראשית חכמה) ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. וכתב שבאדם יש ב' בחינות משכן, משכן הנשמה שהוא במוח, ומשכן הנפש והרוח שהוא בלב" (נתיבות שלום פר' תרומה)
בנין בית המקדש נועד על מנת שהאדם יברר את קשריו לאלוקים וירגיש את החלק אלוק ממעל שנמצא בתוכו. המצווה היא נצחית כי גם כאשר אין בית המקדש יש חובה על האדם לבנות לברר ולהתעצם.
ישיבה מוגדרת "מקדש מעט" כי היא מהווה חלופה ולו במעט לעוצמה הרוחנית שהיתה במקדש. בישיבה חייבים לערוך בירור נוקב, מי אנו ומה חיינו והאם אנו צועדים לקראת הייעדים שחובה עלינו לקנות בישיבה. בישיבה יש ריכוזיות גבוהה מאוד של לימוד תורה, ואחת המטרות של הריכוזיות הזו שנשאל ונתבונן ונברר האם לימוד תורה נהפך להיות חלק מאישיותנו? האם יש בתוכנו אהבה עזה ללימוד תורה? התהליך בישיבה כולל בירור נפשי, מה תפקידנו בעולם? איך אנו בונים את עצמנו? האם מצאנו את ייעודנו ושליחותנו בעולם? האם אנו חיים חיים ערכיים, חיים תורניים, חיים המקדשים שם שמים? וכך נזכה לבנות בתוכנו מקדש מעט.
יש כמה קשיים להגיע לבירור הנפשי ההפנמה ובניה מחדש:
הקושי הראשון, שאין רף מדוייק לכולם להגיע לאותו מקום כי השליחות של האדם משתנה מאדם לאדם.
הקושי השני, שהבירור דורש בגרות, אחריות אישית וכנות. היות ואין בישיבה תואר חיצוני כמו באוניברסיטה אלא עבודה עצמית שקשה למדוד אותה, אז מי שאין לו אחריות עצמית בגרות וכנות יכול בקלות לרמות את עצמו כי לא מדובר כאן על משהו מדיד ואבסולוטי.
הקושי השלישי, שאין זמן מוגדר בישיבה לעשות בירור זה.
למרות קשיים אלו חשוב מאד שכל בחור ידאג לעצמו לזמן בירור האם הוא בדרך לייעדי הישיבה.
למרות שהייעדים של הישיבה משתנים מאדם לאדם, יש מספר ייעדים אבסולוטים לכולם:
1)להיות לומד עצמאי וללמוד בעומק ובבהירות, אחרת לא תהיה התמדה בלימודי הגמ' לאחר שנות הישיבה.
2)אהבת לימוד עצומה שתגרום שלימוד התורה תהיה חלק מהאישיות של האדם.
3)הבנת חשיבות לימוד התורה
4)שאיפה אמיתית לקיום כל ההלכות בשו"ע.
5)לפני כל החלטה בחיים צריך לחשוב מה רצון ה' בהחלטה זו וליישמה ולבטל את הרצונות האישיים.
6)להבין שהמטרה להשפיע על כלל ישראל ולחשוב מה שליחותנו וכיצד נשפיע ונרומם את כלל ישראל.
7)הצד הרוחני שבאדם צריך להיות המרכז והעיקר והגשמיות רק המסגרת. מה שמשמח אדם צריך להיות הצד הרוחני ולא הגשמי.
חשוב מאד שכל בחור ימצא זמן כל שבוע ויבדוק מה מקומו בשבעת ייעדים אלו ומה הוא מקדם כל שבוע באחד מייעדים אלו ומה הוא משנה ממה שעשה בעבר על מנת להתקדם לקראת ייעדים אלו.
כותב "שם משמואל":
"כתיב כל איש אשר ידבנו לבו, ולא בא בחיוב, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעם משום דהשראת השכינה במשכן היא דביקות, ואי אפשר רק בהכנת אהבה, על כן לא היה בחיוב, עכת"ד.... שהשראת השכינה על חומר המשכן אי אפשר בלתי ע"י אמצעים רבים. והאמצעי הראשון הוא האהבה של ישראל ונדבת הלב, שהיא איננה חומרית, ויכולה להיות אמצעי ונושא לרוחני עוד דק מזה....ועל כן היה צריך שיבוא דוקא מכל איש אשר ידבנו לבו באהבה ורצון ולא בחיוב" (שם משמואל פר' תרומה תרע"ה)
לא ניתן להכריח אדם להידבק בבורא. בית המקדש בנוי על נדיבות לב. אם בני ישראל לא היו נודבים למשכן אזי המשכן לא היה קיים, כי המטרה אינה המשכן אלא התוצאה מבניין המשכן, ההפנמה וההתרוממות של האדם, ולכן צריך רצון ואהבה וכמיהה לשלימות. לכן ה' לא מצווה על בניית המשכן, אלא הגבאים מקבלים מכל אשר נדבה רוחו לתת. המשכן תפקידו לייצר תהליך נפשי אצל האדם וזה תלוי ברצון האדם. לעומת זאת בצדקה כופין על הצדקה כי המטרה היא שהעני יקבל את הכסף.
כותב הרב אליהו לופיאן:
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כ"ה ב') פירש"י ז"ל ויקחו לי לשמי, וכן מאי דכתיב להלן ועשו לי מקדש לי לשמי. הנה בכל המצות כולן לא כתוב בתורה שהיא דוקא לשמה ואדרבה כבר אחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ומה טעם שבכאן נאמר במפורש לי לשמי. אבל התשובה היא כי אמנם בכל עשיית מצוה אין השלא לשמה מגרע בעצם חיוב עשייתה, וגם דרגת חשיבות המצוה אינה נגרעת במאומה אפילו לגבי מצות אחרות שנעשות לשמה בתכלית, אבל בנין המקדש כל תכליתו הוא שיהיה שם השראת השכינה, כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לכן בשלא לשמה אף שעצם מעשה מצות בנין המקדש נעשית כהלכתה, ולא נגרע מערכה כלום, מכל מקום להשראת השכינה שם צריך שתהיה מחשבה נכונה לשמה" (לב אליהו)
כשתרמו למשכן זה לא היה מתוך מחשבה חיצונית ככבוד וכיו"ב, זה היה לשם ה'. ההכרה, ההבנה, עשיה לשם ה', כל אלו יוצרים את ההפנמה.
כל בחור חייב להגיע להפנמה ולבירור ולעמל בתורה כדי להיות מחובר לה' ולהגיע ליעד.
וכך כותב הרש"ר הירש:
"הפועל 'התפלל' אשר ממנו נגזר השם 'תפילה' מובנו על־פי מקור הוראתו 'לבחון את עצמנו ולשפוט את עצמנו'.. שורש פ.ל.ל הינו מלשון משפט. בנין "התפעל" התיחד בעברית להורות על פעולה שהאדם עושה כלפי עצמו. משמעות המילה היא: כי המתפלל יוצא ממסגרת החיים הרגילים ומשתמט מהם, על מנת לחרוץ משפט אמת וצדק על עצמו, על אודות ה"אני" שלו ועל אודות כל ההתיחסויות שלו בנוגע לה' ולעולם למען יוכל להתמסר מחדש אל חיי המעשה... מטרתה של התפילה היא להמריץ את המתפלל ליישם את עולם הערכים אותו הוא מזכיר בתפילתו במסגרת חיי המעשה אליהם הוא יכנס לאחר מכן. בכך מהווה התפילה את ההכנה ההכרחית והטובה ביותר לקראת עבודת ה' בפועל בחיים" (רש"ר הירש-ספר חורב)
תפילה מלשון פלילים. אדם מתבונן על עצמו. אדם צריך לשקול אם הערכים שהוא מאמין בהם מביאים אותו לידי מעשה. אדם צריך לראות אם יש פער בין מה שהוא עושה למה שהוא צריך לעשות. בתפילה אדם יוצא מחיי מעשה ושופט את עצמו. אדם מרגיש שלם ושמח אם אין פער בין מה שהוא מאמין למה שהוא עושה. התפילה היא התבוננות וזמן לקבלות אישיות ולכן בית כנסת הינו מקדש מעט בו מתבוננים.
לאור זאת מסביר הרב יוסף אלבו כיצד תפילה יכולה כביכול לשנות את רצון ה' וגזירותיו. זה לא שהתפילה משנה את רצון ה' אלא רצון ה' שהאדם יתעלה בתפילה ויגיע למדרגה חדשה שבה היה צריך להיות ואז הצרה תיעלם.
וכך כותב ר' יוסף אלבו:
"מי שלא יתפלל לה' בעת צרתו הרי זה בגלל אחת מהסיבות הבאות: א.אינו מאמין במציאות ה' או בהשגחתו. ב. המאמין בהשגחה אבל מסתפק ביכולת ה' להצילו. ושלשת דעות אילו הינן כפירה. ג.לעומת זאת ייתכן אדם המאמין בהשגחה ואינו מסתפק ביכולת ה' להצילו שהרי ה' יכול לעשות כל דבר אבל יסתפק אם הוא ראוי להטבה כמו זו. מה שראוי להאמין הוא, שכל הטובות המגיעות לאדם מן ה' נובעות מחסד גמור של ה' ואינן שכר על מעשיו הטובים של האדם. ד.מה שהביא האנשים לפקפק בתועלת התפילה.. אם נגזר אין צורך בתפילה ואם לא נגזר איך תועיל התפילה לשנות את רצון ה' לגזור עליו טוב לאחר שלא גזר. ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלקיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה" (ספר העיקרים)
יה"ר שנצליח כולנו להתקדם ולהתעצם על ידי בירור עמוק כנה ומעצים, ונתקדם כל שבוע ושבוע לקראת הייעדים והמטרות, וכך נקדש את ה' כל חיינו. אמן כן יהי רצון.
