שיחת רה"י לפרשת תרומה: המשכן-מקום התבונות הפנמה והעצמה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
למה צוה יתברך במעשה המשכן, ואמר: "ושכנתי בתוכם" (כה, ח), כאלו היה יתברך גשם מוקף ומוגבל במקום מה, שהוא בהפך האמת, כי הוא יתברך אינו גשם ואינו כח בגשם, ואיך יחסו לו מקום. והוא יתברך אמר (ישעיה סו, א): "השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי". גם שלמה אמר על בנין הבית (מל' א' ח, כז): "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (אברבנאל שמות פרק כה פסוק א פרק כז פסוק יט)
ה' הרי "מלא כל הארץ כבודו", וא"כ איך ה' מצמצם את שכינתו למקום מסוים? אם ה' אינו גוף הוא כלל אינו קשור למקום? מה פירוש המילים "ושכנתי בתוכם"?
כתוב בהקדמת הזוהר:
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ,כו). "רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי... דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה.. בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בניין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא 'מי'.. חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא 'אלה'.. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם 'אלקים'" (הקדמת הזוהר)
'אלה'-זה משהו שאנו יכולים לחוש ולראות, וראיה זו צריכה לגרום לנו ל'מי'-לשאול שאלות ולהתבונן. ונתינת התשובות לשאלות יברר ויעצים את קשרנו ודבקותנו בבורא. שם "אלוקים" בנוי משתי מילים, 'אלה' ו'מי'. כל הסיבה שהקב"ה ברא את העולם זה שהוא רצה שנתקרב אליו. אנחנו לא יכולים לראות אותו, לכן הוא ברא את העולם, שדרכו נגיע להתקרב לריבונו של עולם. דרך ההעלם נגלה אותו, נעבור התבוננות שתביא למהלך נפשי. נראה משהו, אבל לא נסתפק רק בראייה, אלא נשאל, נברר, מי ברא? המטרה של המשכן והמקדש: שם חווים את עשרת הניסים. שם מתבוננים בקורבן האמור להיקרב, במקום שהאדם ייענש וימות. וכל המחזה הזה צריך לגרום לאדם, לברר, לשאול, לחשוב, לחזור בתשובה ולשפר מעשיו ודרכיו. תהליך השכינה במשכן צריך לגרום להעצמה ורצון של האדם להיות בקשר חזק יותר לבורא העולם, וע"י הפנמה יידבק בבורא.
הרב יוסף יצחק שניאורסון כותב:
"דכל ישראל צריכים לעשות את המקדש.. בית קדושה בלבו של אדם.. שעיקר הכוונה היא שהאדם יהיה בבחינת משכן-היינו להיות מכוון לשבתו, שהאלוקות תשכון בנפשו בגילוי.... ואף גם בזמן שבית המקדש קיים זאת הייתה עיקר הכוונה.. דעיקר עניין עשיית המקדש הוא להיות שכינת עוזו בתוך כל אחד ואחד" (ספר המאמרים למוהרי"ץ)
כוונת שריית השכינה, שהאלוקות תשכון בנפשו של האדם.
כותב הרב שלום נח ברזובסקי:
"ועל פי זה מקשה על מצוה זו של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, מה הנצחיות במצוה זו שאינה נוהגת לדורות, ולא רק לאחר החורבן אלא אפילו בזמן שביהמ"ק קיים אי אפשר לקיימה, ושייכת רק לדור שבימין נבנה ביהמ"ק, ומהוא אם כן ענין המצחיות במצוה הנוהגת בדור אחד בלבד... והתולדות יעקב יוסף מבאר שמצוה זו של ועשו לי מקדש קאי על כל אדם שהוא עולם קטן בפני עצמו, והוא מצווה לעשות בקרבו מקדש לה', שבתוך גופו יהיה מעון לשכינה. וכמאמרם ז"ל (מובא באלשיך וראשית חכמה) ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. וכתב שבאדם יש ב' בחינות משכן, משכן הנשמה שהוא במוח, ומשכן הנפש והרוח שהוא בלב" (נתיבות שלום פרשת תרומה)
כותב אור החיים הקדוש:
"צריך לדעת למה קראו מקדש ותיכף חזר בו וקראו משכן דכתיב את תבנית המשכן. נראה כי אומרו ועשו לי מקדש היא מצות עשה כוללת כל הזמנים בין במדבר בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם לדורות, וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגליות... ולזה לא אמר ועשו משכן שיהיה נשמע שעל אותו זמן לבד נאמרה מצוה זו" (אור החיים הקדוש שמות פרק כה)
מצווה זו של "ועשו לי מקדש" שייכת בכל הדורות, בכל אדם. ה"משכן" מדבר על המקום שה' ציווה במדבר. עשיית מקדש הכוונה לתהליך נפשי באדם, וזה קיים בכל הדורות..
הרב יוסף יצחק שניאורסון כותב:
ובכללות העניין צריכים להבין...והלא עכשיו בזמן הגלות אשר בית המקדש חרב וכו' ואין לנו קרבנות, ואיך הוא אינו זז לא לעולם הזה ולא לעולם הבא. אך העניין הוא... דכל ישראל צריכים לעשות את המקדש.. בית קדושה בלבו של אדם.. שעיקר הכוונה היא שהאדם יהיה בבחינת משכן-היינו להיות מכוון לשבתו, שהאלוקות תשכון בנפשו בגילוי...... ואף גם בזמן שבית המקדש קיים זאת הייתה עיקר הכוונה.. דעיקר עניין עשיית המקדש הוא להיות שכינת עוזו בתוך כל אחד ואחד (ספר המאמרים למוהרי"ץ תש"ד)
כל אחד בתוכו צריך משכן ומקדש. צריך ריכוזיות של שכינה וקדושה.
לאור הסברנו, המקדש והמשכן הם כלי עזר לאדם כדי להתבונן להפנים וכך להידבק בבורא. לכאורה א"כ, צריך להבין מה היתה הטעות בחטא העגל? הרי לאור הסבר הכוזרי גם שם בני ישראל נעזרו בעגל כדי להתקשר לבורא, וא"כ מה ההבדל בין המשכן לעגל?
כמובן שההבדל הראשון הוא, שהמשכן היה עפ"י ציווי ה' ואילו העגל היה מעשה העם שדומה לע"ז. אך לאור הסברנו יש הבדל נוסף. העגל שימש את בני ישראל כמתווך וכתחליף בקשר עם הבורא. כביכול העגל הוא המקשר בין העם לבורא וזה ה' לא רוצה. הקב"ה רוצה שהאדם ידבק בו ויוכל להגיד "ברוך אתה ה'". המשכן לא יוצר את הקשר לבורא אלא מסייע לאדם בהתקשרותו ודביקותו בבורא.
לאור זאת נבין, מדוע משה רבינו שובר את הלוחות כשהוא רואה את חטא העגל.
הנצי"ב מסביר ב"העמק דבר" שמשה שבר את הלוחות הראשונים כי משה רבנו הבין שעם ישראל זקוק לדרך אחרת בהנהגת ה'. הלוחות הראשונים ירדו מן השמים, עם ישראל היה פסיבי לחלוטין. עם ישראל ראה ניסים גלויים, הוא ראה אבל הוא לא יצר, ולכן זה לא היה חלק ממנו. כשמשה רבנו רואה את העגל כמתווך לעם ישראל, הוא מבין שעם ישראל לא מאמין בכוחותיו ולכן מחפש מתווך. משה מבין שחוסר הבטחון בעצמם נובע מכך שהם פסיביים. אדם פסיבי לא מודע ומאמין בכוחות שלו. משה מבין שהם זקוקים לתהליך אחר. לוחות שניים זה "פסל לך", זה מסמל שמשה רבנו, כשליח ה', הוא יוצר את הלוחות, ואז ה' מביא את הכתב. זה מסמל שמעכשיו יש אקטיביות. וכדברי הנצי"ב "השתתפות עמל האדם בסייעתא דשמיא"
חז"ל קוראים לבית כנסיות "מקדש מעט" היות וגם שם חובה על האדם להתבונן להפנים ולהתרומם. כל מהותה של התפילה הוא שפיטה עצמית וחשיבה, האם הוא זוכה לקיים את שליחותו בעולם? האם יש פער בין מה שהוא צריך לעשות ומה שהוא עושים בפועל?
וכך מסביר הרש"ר הירש את שורש המילה תפילה-פלל, שפירושו לשפוט כמו "ונתן בפלילים", וכך הוא כותב:
"הפועל 'התפלל' אשר ממנו נגזר השם 'תפילה' מובנו על־פי מקור הוראתו 'לבחון את עצמנו ולשפוט את עצמנו'.. שורש פ.ל.ל הינו מלשון משפט. בנין "התפעל" התיחד בעברית להורות על פעולה שהאדם עושה כלפי עצמו. משמעות המילה היא: כי המתפלל יוצא ממסגרת החיים הרגילים ומשתמט מהם, על מנת לחרוץ משפט אמת וצדק על עצמו, על אודות ה"אני" שלו ועל אודות כל ההתיחסויות שלו בנוגע לה' ולעולם למען יוכל להתמסר מחדש אל חיי המעשה... מטרתה של התפילה היא להמריץ את המתפלל ליישם את עולם הערכים אותו הוא מזכיר בתפילתו במסגרת חיי המעשה אליהם הוא יכנס לאחר מכן. בכך מהווה התפילה את ההכנה ההכרחית והטובה ביותר לקראת עבודת ה' בפועל בחיים" (רש"ר הירש- ספר חורב)
תפילה מלשון פלילים. אדם מתבונן על עצמו. אדם צריך לשקול אם הערכים שהוא מאמין בהם הוא מביא אותם לידי מעשה. אדם צריך לראות אם יש פער בין מה שהוא עושה למה שהוא צריך לעשות. בתפילה אדם יוצא מחיי מעשה ושופט את עצמו. אדם מרגיש שלם ושמח אם אין פער בין מה שהוא מאמין למה שהוא עושה. התפילה היא התבוננות וזמן לקבלות אישיות ולכן בית כנסת הינו מקדש מעט בהם מתבוננים.
לאור זאת מסביר הרב יוסף אלבו כיצד תפילה יכולה כביכול לשנות את רצון ה' וגזירותיו. זה לא שהתפילה משנה את רצון ה' אלא רצון ה' שהאדם יתעלה בתפילה ויגיע למדרגה חדשה שבה היה צריך להיות ואז הצרה-האתגר, ייעלם.
וכך כותב ר' יוסף אלבו בספר העיקרים:
"מי שלא יתפלל לה' בעת צרתו הרי זה בגלל אחת מהסיבות הבאות: א.אינו מאמין במציאות ה' או בהשגחתו. ב. המאמין בהשגחה אבל מסתפק ביכולת ה' להצילו. ושלשת דעות אילו הינן כפירה. ג.לעומת זאת ייתכן אדם המאמין בהשגחה ואינו מסתפק ביכולת ה' להצילו שהרי ה' יכול לעשות כל דבר אבל יסתפק אם הוא ראוי להטבה כמו זו. מה שראוי להאמין הוא, שכל הטובות המגיעות לאדם מן ה' נובעות מחסד גמור של ה' ואינן שכר על מעשיו הטובים של האדם. ד.מה שהביא האנשים לפקפק בתועלת התפילה.. אם נגזר אין צורך בתפילה ואם לא נגזר איך תועיל התפילה לשנות את רצון ה' לגזור עליו טוב לאחר שלא גזר. ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלקיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה" (ספר העיקרים)
כתוב בתחילת פרשתנו:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות פרק כה פסוק ב)
מדוע כתוב "ויקחו לי תרומה" ולא "ויתנו לי תרומה"?
עונה המלבי"ם:
"לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מצוות וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווי, לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ליתן" (מלבי"ם שמות פרק כה פסוק ב)
מטרת המשכן שאדם יגיע לבירור והפנמה. בירור יכול להתברר רק מתוך רצון ולא דרך ציווי. אם ה' יצווה על המשכן התהליך הנפשי של האדם לא יתפתח כי זה בא בכוח ולא מרצון.
כותב ה"שם משמואל":
"כתיב כל איש אשר ידבנו לבו, ולא בא בחיוב, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעם משום דהשראת השכינה במשכן היא דביקות, ואי אפשר רק בהכנת אהבה, על כן לא היה בחיוב, עכת"ד.... שהשראת השכינה על חומר המשכן אי אפשר בלתי ע"י אמצעים רבים. והאמצעי הראשון הוא האהבה של ישראל ונדבת הלב, שהיא איננה חומרית, ויכולה להיות אמצעי ונושא לרוחני עוד דק מזה....ועל כן היה צריך שיבוא דוקא מכל איש אשר ידבנו לבו באהבה ורצון ולא בחיוב" (שם משמואל פרשת תרומה תרע"ה)
אי אפשר להכריח אדם להידבק בבוראו. בית המקדש בנוי על נדיבות לב. כלומר, שאם בני ישראל לא היו נודבים למשכן אזי המשכן לא היה קיים, כי המטרה אינה המשכן אלא התוצאה מבניין המשכן, ההפנמה וההתרוממות של האדם, ולכן צריך רצון ואהבה וכמיהה לשלימות. לכן ה' לא מצווה על בניית המשכן ולא כותב "ונתנו" אלא הגבאים מקבלים מכל אשר נדבה רוחו לתת. המשכן תפקידו לייצר תפקיד נפשי אצל האדם וזה תלוי ברצון האדם. אדישות= עמלק, וזה הדבר הכי גרוע להתקדמות האדם.
חודש אדר מהותו שמחה. הראי"ה קוק כותב שהאדם שמח כאשר כל כוחותיו באים לידי ביטוי ואז הוא יוצר ומתקדם. מטרת הבירור וההפנמה היא ליצור התקדמות תמידית ושמחה.
יה"ר שנמשיך הלאה בעבודת ה' בהפנמה ונברר את שליחותנו וייעודנו ונצליח להגשימה בעז"ה, ולאור זאת נגיע לשמחה רבה ולהתעלות כל חיינו. אמן כי"ר.
