שיחה לפרשת ויצא: מתנת ה' הבחירה החופשית

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

 

 

לפעמים שלא מסתדר לנו משהו בחיים אנו אומרים "זה מאת ה'". לפעמים זה באמת רצון ה' ולפעמים אין זה כך וזה באחריותנו. כיצד נאבחן אם זו אחריותנו או לא?

כתוב בגמ':

"ועיני לאה רכות- ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? +בראשית כ"ה+ איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה" (בבא בתרא קכג.)

כשלאה שומעת שהיא אמורה להתחתן עם עשו היא מבינה שהוא אדם רע וזה גורם לה לבכי ולנשירת ריסי העיניים. מדוע לאה בוכה? הרי במקום הבכי היתה צריכה פשוט לסרב להתחתן איתו? כפי שעושים היום שאם מציעים לבחור או לבחורה ולא נראה לאחד מהם אז פשוט מסרבים. מסבירים המפרשים שהיא הבינה שזו התוכנית האלוקית ולא רק דיבורים של בני אדם. התוכנית האלוקית היתה שלאה תתחתן עם עשו ורחל עם יעקב ויחדיו הם יבנו את עם ישראל

ומסביר בעל התניא:

"יסוד החילוק בין עבודת השבטים – שבני לאה עניינם בעיקר עבודת התשובה ויוסף ובנימין עבודת הצדיקים – שורשו באימהות: לאה שייכת לעבודת התשובה ורחל לעבודת הצדיקים. ולכן רחל היא יפת תואר ויפת מראה, עבודת הצדיקים בלי מום ולאה מורה על עבודת התשובה, 'ועיני לאה רכות', בכיה קשורה עם תשובה … וזהו הפירוש הפנימי במאמר חז"ל: 'הגדולה לגדול והקטנה לקטן', לאה שהיא בחינת בעל תשובה שייכת להחזיר עשו למוטב" (ליקוטי שיחות לה/153)

לאה מתאימה להחזיר את עשו בתשובה ולהעניק לעם ישראל את הצד החומרי וזו התוכנית האלוקית. ולאה מבינה שלא בקלות אפשר לבטל את התוכנית האלוקית. עשו החליט שהוא איננו רוצה את התוכנית האלוקית לבנות את עם ישראל והוא רוצה לדאוג לעצמו בלבד.  לאה שידעה על תוכנית זו שהוא כלל לא רוצה להיות ב"כלל ישראל" אלא רוצה ללסטם את הבריות, לא רצתה להתחתן איתו, ולכן בכתה והתפללה שה' ימצא לה זיווג אחר.

אדם קובע לעצמו אם הוא ילך לפי התוכנית האלוקית ואם לא. ה' לא רוצה להפוך אותנו לרובוטים ולכן נתן לנו את הבחירה החופשית וזו מתנת ה' שאיננו רובוטים. ה' היה יכול להחליט בשבילנו בכל נושא ולהפוך אותנו לרובוטים, אך ה' מבין שגדלות האדם היא הבחירה, וזו מתנה שהופכת אותנו למיוחדים כי אנו יכולים לבחור ולקחת אחריות, ולכן נתן לנו בחירה חופשית ואיננו רובוטים.

כותב הרמב"ם:

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ב)

ה' לא גוזר על האדם להיות צדיק או רשע,  אלא זה תלוי באחריות האדם והבחירה החופשית של האדם עצמו.

ממשיך הרמב"ם וכותב:

"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)

הרמב"ם שואל שאלה: אם ה' לא יודע מראש מה יחליט האדם לאור זאת שיש בחירה חופשית, אז לכאורה זה מוכיח שיש חסרון לה' והרי אנו יודעים שהוא אינו חסר?

הראב"ד עונה על שאלה זו:

"לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה. ואע''פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה" (השגת ראב"ד הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)

ה' איננו חסר מאומה והוא יכול היה להחליט עבורנו, אך הוא לא רצה בכך והוא החליט לא לדעת ונתן לנו את הכוח להחליט לבד. ולכן אין זה חסרון, כי אין זה מוגבלות של ה' אלא שהוא החליט לא להחליט. ה' נותן לנו בחירה חופשית כי ע"י התמודדות ובחירה  אנו קונים את מדרגתנו הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

כתוב בגמרא:

"כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו...והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני" (סוטה ב.)

וכותב רש"י

זוג ראשון - לפי המזל:

זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו: (רש"י שם)

מסביר רש"י ש"זיווג ראשון" הוא התוכנית האלוקית שיש לה' לכל אדם ולפי זה בת הקול מכריזה עם מי יתחתן, וה"זיווג השני" "לפי מעשיו". זה תלוי בהחלטת האדם האם ילך לפי התוכנית האלוקית ואז ישאר עם הזיווג שהכריזה "בת קול" או שיחליט אחרת וממילא יקבל זיווג אחר.

עשו שלא הלך לפי התוכנית האלוקית לא מתחתן עם לאה. הזיווג הראשון הוא התוכנית האלוקית, הזיווג השני הוא הנישואין  בפועל.

השליחות שלנו היא למצוא את התוכנית האלוקית שמתאימה לתכונות שלנו.

כותב המדרש:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי..- כל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה" (בראשית רבה)

תשובתה של לאה נראית לכאורה קטנונית. אתה רימית אז אני רימיתי. מה כוונת לאה בדבריה?

על זה כותב שפת אמת:

"כי הנה יעקב אבינו ע"ה זכה ליקח חלקו של עשו... וכשזכה לאותו חלק  זכה ליקח את לאה שהיתה מיוחדת לאותו ההארה"

התכנון האלוקי הראשון שעשו יתחתן עם לאה ורחל עם יעקב. הנישואין של לאה ליעקב נבעו מכך שיעקב קיבל את הברכות בחומריות ונהפך להיות אחראי גם על הרוחניות וגם על החומריות, ולכן היה זקוק לשתי נשים: רחל שיחד איתו תעניק לעם את הרוחניות ולאה שיחד איתו תעניק לעם את הגשמיות. לאה התחתנה איתו כי הוא נהפך להיות אחראי על הצד הרוחני וגם על הצד הגשמי. וזו כוונת לאה בדבריה- אתה רימת וקיבלת את הברכות הגשמיות, ולאור זאת כעת אתה אחראי גם על הרוחניות וגם על הגשמיות, ולכן רימיתי והתחתנתי איתך כדי לתת לעם ישראל את הכח הגשמי.

כותב הרש"ר הירש:

"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכוח החומרי, יעקב- את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים... כסבור היה יצחק, שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית היתה שמורה עמו ליעקב... אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מניסיונה, שהחומר  יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" (רש"ר הירש בראשית כז,א)

התוכנית האלוקית היתה שעשו יהיה אחראי על הצד החומרי  ויעקב יהיה אחראי על הצד הרוחני, ובשיתוף פעולה יבנו את עם ישראל, ועם ישראל יהיה "ממלכת כהנים וגוי קדוש". כ"ממלכה" הוא זקוק לצד החומרי ו"גוי קדוש" הוא זקוק לכוח הרוחני. יצחק רצה לברך את עשו לאור זאת שהברכות היו גשמיות ולכן רצה לתת אותם למי שאחראי על הכח הגשמי. רחל הבינה שאסור שיהיה פיצול והברכות חייבות לחול על אחד כי הגשמיות חייבת להיות מחוברת לרוחניות. חייבים לקדש את החומר אחרת החומר ייהפך לקללה.

הבנתה של רחל נכונה גם לחיינו. אנו חייבים לחיות חיים רחבים כך שכל מעשה בחיינו כולל המעשים הגשמים יהיו מחוברים לה'.

וכך כותב הרב הוטנר באגרת:

"אמנם מי ששוכר לו חדר לחיות בו חיי תושב, ושוכר לו עוד חדר במלון לחיות בו חיי אורח, בודאי שיש לו "double life", אבל מי ששוכר לו דירה בת שתי חדרים יש לו "broad life not double life". זכורני שביקרתי פעם בירושלים בבית החולים של ד"ר וואלאך שליט"א וראיתיו כשהוא ניגש לחולה שהיה עומד להיכנס לחדר-ניתוח ושאל לו על שם אמו בכדי להתפלל עליו לפני הניתוח. כשסיפרתי את זה לאחד מגדולי ירושלים זצוק"ל התבטא "כמה צריך לקנאות ביהודי זה שיש לו הזדמנות לשמש כלי שרת לכבוד שמים!" הגידה נא לי האמת, אהובי חביבי, האם אמירת פרק תהילים לשלומו של חולה על ידי הרופא העומד לעשות את הניתוח, האם זה הוא double life?    ואתה חביבי יקרי חלילה לך מלראות את עצמך בראי כפול של חיים כפולים. כל המאריך ב"אחד" מאריכין לו ימיו ושנותיו. אדרבא, כל חייך צריכים להיות בבחינת המאריך ב"אחד" – אחד ולא כפל. צר לי מאוד עליך חביבי אם נקודה זו נעלמת היא מעיניך. המון נקודות המפוזרות זו תחת זו בוודאי שיש בהן משום ריבוי, אבל אותו המון הנקודות עצמו כשהוא מסודר מסביב לנקודה אחת העומדת במרכז הרי זה עיגול א ח ד. זו היא, חביבי, חובתך בעולמך להעמיד במרכז חייך את ה"אחד" ואז אין עליך לדאוג כלל לכפלות. כל נקודה חדשה שתרכוש לך רק תרחיב את העיגול אבל האחדות אינה זזה ממקומה" (פחד יצחק)

האדם צריך לחיות "חיי עיגול" ולא "חיי קו". ב"קו" יש דברים שקרובים לה' ויש שרחוקים מה' ואפילו ח"ו סותרים. ואילו עיגול יכול להיות רחב מאד והקב"ה באמצע ומחובר לכל מעשה ומעשה שעושה האדם.

כתוב במדרש:

"פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"ב) אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני.... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן" (איכה רבה)

אברהם ויצחק מזכירים את העקידה וזה לא עוזר, עד שבאה רחל וסיפרה על מעשה הסימנים וזה עזר לחזרת העם מגלות. מדוע לרחל נענה ה'? רחל הבינה שעם ישראל זקוק ליסוד הגשמי וליסוד הרוחני ולכן היא נתנה את הסימנים ללאה ששניהם יחד עם יעקב יבנו את עם ישראל בגשמיות וברוחניות. זה ייחודו של עם ישראל, וכך עם ישראל יכול להגיע לייעודו להיות "אור לגויים.

החשיבות הגדולה שעם ישראל יחזור לארץ ישראל לאחר הגלות, הוא כדי שיוכל להיות "אור לגויים" ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש". ה' נענה לרחל, לא כי מעשיה גדולים יותר, אלא מכיון שמעשיה קשורים לחזרתו של עם ישראל לארצו.

יה"ר שנזכה להקים בארצנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אמן כי"ר.