שיחה לפר' תולדות: לכל יהודי יש יעוד ותפקיד מיוחד שבעבורו ירד לעולם (נתיבות שלום)

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

מה נקודת ההבדל העיקרית בין יעקב לעשיו? אני מבקש לברר זאת, היות וחשוב שבתוכנו לא יהיה "עשו" אפילו לא במקצת-באחוז אחד.

כתוב בפרשתנו:

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית פרק כה פסוק כז)

אונקלוס ותרגום יונתן מתרגמים:

"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש בטל איש יוצא השדה ויעקב איש תם משמש (לומד) בית מדרש-תבע אולפן" (תרגום אונקלוס בראשית פרק כה פסוק כז-יונתן בן עוזיאל)

עשו היה בטלן שחי ללא משמעות בחייו, איש בלי נתינה הדואג לסיפוק עצמי מיידי. הוא לא עשה שום דבר משמעותי בעל תוכן לטובת עם ישראל, ולכן אונקלוס מגדירו כאיש בטל. לעומת זאת שאיפתו של יעקב היתה ללמוד ולבנות את עצמו. הוא "תבע אולפן". כלומר יעקב "היה מבקש" ביקש ללמוד ולהתקדם בתלמוד התורה ובעיצוב אישיותו.

אבקש להדגיש. לכאורה עשו לא היה בכלל בטלן, הוא רץ כל היום, הוא צד והיה עסוק. אלא כוונת אונקלוס אדם בטל- שהוא עשה דברים רק להנאת עצמו-סיפוק מיידי ללא משמעות ערכית של נתינה לכל ישראל. (הצייד לא היה לצורך אכילה אלא לצורך הנאה שהנה הוא מצליח לדייק ולפגוע ולהרוג בהמות וחיות).

לאור זאת חשוב שכל חיינו נעשה דברים מאד משמעותיים לעם ישראל ולא נבזבז את זמננו על הנאות ותענוגות.

יעקב לעומת זאת מכין את עצמו ע"י לימוד תורה ובניין אישיותו להקים את עם ישראל, ולכן הוא עוסק בתורה בצורה תמידית.

"ישב אהלים"-מסביר הרד"ק שהוא לומד מכל אדם חכמה, ולכן כתוב אהלים ברבים, וז"ל:

"ואמר אהלים, לשון רבים, כי היה לומד עם כל חכם שהיה מוצא עם זה ועם זה, כי כל חפצו היה בזה" (רד"ק בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כז)

יעקב למד מכל חכם "מכל מלמדי השכלתי". הוא בנה את עצמו ואת כלל ישראל. לעומת זאת עשיו לא עשה שום דבר משמעותי.

אנחנו צריכים להיות פעילים ולעשות דברים משמעותיים בחיים ולא להיות בטלים כעשיו.

יש סיפור על גביר שהגיע לר' חיים מוולוז'ין וביקש רשות להציע סתירה ברמב"ם ולראות מי יוכל לתרץ סתירה זו, ומי שיתרץ יוכל להיפגש עם ביתו כדי להינשא לה. הוא העלה את הסתירה וכל התלמידים ניסו לענות ואף אחד מהם לא הצליח והגביר עזב במפח נפש.היה תלמיד אחד שרץ אחרי הגביר ואמר לו "את הכלה הפסדתי אבל מה התירוץ? אמר לו הגביר היות ו"אתה מבקש" אתה תיפגש עם ביתי.

איך עשיו יצא איש בטל מאביו יצחק הצדיק? איך אפשר להסביר זאת?

הסבר ראשון, כותב הראי"ה קוק:

"והנה היה אצל אברהם אבינו ע"ה ההתאחדות עם כל העולם וההתפרדות מהם בתורת התחלה ורשימה...... כח ההתאחדות עם העולם גבר בעשו, אבל על ידי זה נאבדה ממנו רשימת הקדושה שהיא ברכת אברהם, כי נתערב עם העולם ונתבטל בהמון התאוות ויצרי העולם. ואצל יעקב אבינו ע"ה גבר כח ההתייחדות, כי השקיף כי רק זהו מה אשר ד' דורש ממנו כדי לשמור קדושת עצמו, והתכלית שצריכה לצאת לצורך העולם, ע"י ההתאחדות, זו יצא תצא מאליה כשיהיה עת וזמן לחפץ זה..... והנה אם היה עשו פועל בכח ההתאחדות שלו עם העולם כראוי, היה ראוי לטובה ולמעלה גדולה, כי לזכות את כל העולם כולו באורו של אברהם ע"ה הוא דבר גדול וחפץ ד'. אבל עשו לדרכו פנה, התאחד עם העולם ונתקלקל עמהם להאביד ממנו ברכת אברהם" (הראי"ה קוק-מדבר שור)

עשיו ראה את סבו אברהם כמודל ורצה לפעול כסבו, ולאור זאת להיות מחובר לכל מה שקורה בעולם כדי להשפיע ולרומם את העולם כפי שעשה סבו. ולמרות שיציאה זו היתה לשם שמים היא גרמה לו להיות מושפע, כי הוא יצא להשפיע לפני שעיצב את עצמו. הוא יצא לעולם מוקדם מדי לפני שבנה ועיצב את אישיותו, ולכן הוא הושפע ונהפך להיות אדם בטל. סבו אברהם השפיע רק לאחר שנים רבות שחקר וה' התגלה אליו והוא עיצב את אישיותו וכן גם יעקב התבודד- יושב אהלים כי הוא רצה קודם לבנות את עצמו ואז להקים את בית ישראל. אי אפשר להשפיע לפני שנבנים. יעקב גם הוא הבין את חשיבות ההשפעה כמו סבו אברהם והמשיך את דרכו של סבו, אך הבין שצריך קודם להיבנות להתעצם ולגדול ואז להשפיע, ואילו עשו רצה להשפיע לפני שהוא בנה את עצמו ולכן הוא הושפע ולא השפיע.

אנחנו צריכים לקחת אחריות ולהשפיע על עם ישראל כולו, אך ראשית אנו צריכים לבנות את עצמנו לקנות תורה ורק אחר כך להשפיע. אדם שנפתח מהר מדי לעולם נהפך להיות מושפע ולא משפיע.

הסבר שני, כותב אבן עזרא:

"יודע ציד. לעולם מלא מרמות כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו ויעקב הפך עשו כי הוא איש תם" (אבן עזרא בראשית כה,כז)

העיסוק של עשיו בצייד גרם לו לאבד רגישות, העיסוק גרם לו להיות רמאי ואיש תחבולות ולכן הוא איבד רגישות וסטה מן הדרך הטובה.

כשאנו מחליטים החלטות חשובות, חייבים אנו לשאול את עצמנו איך זה משפיע עלינו האם זה גורם לנו לאבד רגישות או לא, האם זה מקרב אותנו לה' או לא?

הסבר שלישי כותב ה"פני מנחם" הרב'ה מגור:

"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים, יעקב אבינו היה יושב ולומד בהצנע ולכך לא עמדו על אמיתת מעלתו וחשבו שהוא בטלן, אולם עשו היה להיפך, ששאל היאך מעשרין את המלח, היאך מעשרין את התבן, כאותו שהוא פושט טלפיו כלפי חוץ להראות שהוא טהור, שהראה בחיצוניות דברים טובים. ובאמת כוחו של עשו לא היה דבר של מה בכך, שהיה בנו של יצחק אבינו איתא בשפת אמת שעשו היה מוכן להיות ההכנה ליעקב אבינו ולפיכך קדם ליעקב, ואילו היה משכיל להבין שעליו להכין הדרך ליעקב ולבטל עצמו ליעקב היה זוכה, אלא שהתגאה והיה סבור שיש בו השלימות ומיאן להתבטל ליעקב והתנגד לקדושה" ("פני מנחם" פרשת תולדות)

ההתנהגות של עשיו נבעה מגאווה ומחוסר התבטלות ומהרגשה שטוב לו במקום שהוא נמצא ולכן הוא לא רצה להתקדם. קלקול המידות של עשו גרמו לו להיפך להיות איש בטל.

לאור כל זאת נברר מדוע יצחק בכל זאת רוצה לברך את עשיו?

הסבר ראשון כותב נתיבות שלום:

"התורה הקדושה מלמדת לנו אורחות חיים, שכל פרשה בתורה מלמדת ליהודי דרך איך לעבוד את השי"ת. ומפרשה זו שיצחק רצה לתקן את עשו על ידי שיעלה את תכונת הנפש של שופך דמים ויכניס זאת לעבודת ה', יש ללמוד על דרך זו בכל אדם שנולד עם תכונות רעות וקשות מאד, אך באמת אין רע יורד מן השמים וכל תכונות הנפש אף הרעות ביותר, ואפילו של רציחה, אינם רע, אלא הקב"ה נתן לו זאת בכדי שיעלה תכונת נפשו להשי"ת. ובמיוחד על פי מה דאיתא בספרים הקדושים שלכל יהודי יש יעוד ותפקיד מיוחד שבעבורו ירד לעולם, שלפי זה מובן למה ברא הקב"ה כה הרבה אנשים ולכל אחד מהם תכונת הנפש אחרת, מפני שלכל יהודי יש יעוד ותפקיד מיוחד ודוקא על ידי תכונות נפשו המיוחדות לו יוכל להגיע ליעוד המיוחד לו. ואף אם נדמה לו שתכונותיו רעות ביותר, דוקא על ידן יוכל להגיע ליעודו על ידי שיכניסם לקדושה ויעלה אותם להשי"ת. והיסוד לזה הוא שאין בכלל רע והכל טוב, אלא שהאדם צריך לשבר ולהכניע את תכונותיו ולהעלותם להשי"ת ואז דוקא באמצעותן הוא מגיע ליעודו ולתפקידו" (נתיבות שלום פרשת תולדות)

יצחק רצה לברך את עשיו כי גם במידות הרעות אפשר לעבוד את ה', הוא רצה לחבר את מידותיו הרעות של עשיו לעבודת ה'. אדם צריך לדעת שהוא צריך לעבוד את ה' בכל תכונותיו. הברכה של יצחק באה לקחת את התכונות הלא טובות של עשיו ולקשר אותם לעבודת ה'.

בחור צריך לשאול את עצמו מי הוא, מה התכונות שלו, ובכל תכונותיו הטובות והשליליות צריך לחשוב איך הוא עובד את ה'. כל תכונה אפשר לקחת אותה לעבודת ה'. אין אישיות שאינה מחוברת לבורא עולם.

הסבר שני כותב הרב חרל"פ:

"ולזאת כל ראיית דבר רע איננה כי אם מצד חלק הרע של הרואה, ואף אם אין רע מתגלה אצלו בפועל ממש, מכיון שישנו אצלו בכח הרי העין יכול לראותו. והנה יצחק שנעקד על גבי המזבח ופרחה נשמתו והוחזר לתחיה.. נתקדש במדריגת הקדושה שלפני החטא הקדום, ולא היתה בו שום תערובת רע.... ומפני זה ראה בעשו רק את הצד הטוב, צד המצוה שלו, ולכן אהב את עשו"

כאשר מתמקדים בשלילי של האחר, מסביר הרב חרל"פ (והדברים לקוחים מתורתו של הבעל שם טוב) סימן שיש במתמקד ג"כ כוח שלילי שקולט את השלילי שבאחר ומתמקד בו. היות ופרחה נשמתו של יצחק בעקדה, הוא הגיע למדרגה שאין רע בתוכו, כמדרגת אדם הראשון לפני החטא, ממילא הוא לא קלט רע, וממילא הוא ראה בעשיו רק טוב. לכן החליט לברך את עשיו.

אם בחור מקטר הרבה, צריך הוא לבדוק את פנימיותו, איזה כח שלילי בתוכו גורם לו לקטר ולהתלונן. אדם שרואה טוב, זאת אומרת שפנימיותו טובה.

הסבר שלישי כותב רש"ר הירש:

"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכוח החומרי, יעקב- את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים... כסבור היה יצחק, שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית הייתה שמורה עמו ליעקב...אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מניסיונה, שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" (רש"ר הירש בראשית כז,א)

עם ישראל צריך להיות אור לגויים . כדי שיהיה אור לגויים "ממלכת כהנים וגוי קדוש", העם זקוק להעצמה של הרוחניות ולהעצמה של החומריות-הכלכלה.

יצחק חשב ששני בניו יחד יבנו את עם ישראל, יעקב יהיה אחראי על הרוחניות ועשו יהיה אחראי על הכלכלה, על הגשמיות, ועם ישראל זקוק לשני הדברים גם יחד, אז בכוחות משותפים הם יגיעו לדבר הזה. ולאור זאת שהברכות שרצה יצחק כעת לברך הן ברכות גשמיות, אז מי שצריך לקבל את הברכות הגשמיות, הוא זה מי שמטפל בגשמיות, לכן הוא רצה לברך את עשו.

רבקה גדלה בבית בו יש חומר בלי רוח, בית לבן. כשהכסף לא מיועד לעבודת ה' אז הכסף הזה נהפך להיות קללה. רבקה מבינה שאחד צריך שיהיה לו גם רוחניות וגם גשמיות כדי שהגשמיות תהיה מחוברת לרוחניות-קידוש החומר, ולאור זאת שלעשו אין רוחניות כלל לכן היא רצתה שהברכות תגענה ליעקב כדי שיחבר בין רוחניות לגשמי.

יה"ר שנזכה לקדש שם שמים כל חיינו, ונזכה להיות "מבקש" להיבנות ולהתקדם, לחיות חיים רחבים שהחומריות מחוברת לרוחניות, ונזכה לקדש שם שמים ברבים. אמן כי"ר.