שאלה שבועית: מקור האיסור להזיק והשלכותיו

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שאלה א] בתורה לא נכתב מפורשות האיסור להזיק, אולם מדברי חז"ל עולה בבירור שאסור להזיק; כדוגמת הדין המפורסם 'גרמא בניזקין אסור' (ב"ב כב:), וכדוגמת הגמ' המתייחסת לשולח אש ביד גדישו של חבור כ'שליחות לדבר עבירה' (קדושין מב:).

כפי שנציין בהמשך ישנם מספר מקורות אפשריים לאיסור להזיק, בשאלה שלפנינו ננסה להבין מה הנפקא מינה בין המקורות השונים.

שאלה ב] חיוב תשלומין על ממונו שהזיק- מסברה? אילולא כתבה התורה חיוב תשלומין על ממונו שהזיק, האם מחייבים היינו מסברה[1]? ובמילים אחרות – האם התשלומין על הנזק הינם בתורת ענישה או בתורת פיצוי?

במידה ומקור החיוב הוא מסברה- מסתבר שהיחס לתשלום יהיה כ'פיצוי' על החוב, אולם במידה ומקור החיוב הוא מכח חידוש התורה ולא מסברה- מסתבר שחובת התשלומין הינה כענישה ולא כפיצוי.

ענישה- באה על מעשה אסור, ומכך שחייבה התורה תשלומין בתורת ענישה, ניתן ללמוד שישנו איסור להזיק. ובלשונו של הראי"ה קוק (אורח משפט סי' כו):

דהיזק ממש ממילא ידעינן איסורו מדחייבה התורה לשלם גם אח"כ ודאי אסור להזיק לכתחילה.

שאלה ג] נזק קטן להציל מנזק גדול- האם אדם רשאי להסב נזק לאדם אחר (על מנת לשלם), כדי להציל את עצמו מנזק גדול יותר?

שאלה ד] איסור בהיזק שאינו ניכר- היזק שאינו ניכר הינו 'נזק הלכתי' ולא נזק מציאותי. האם גם העושה נזק מקטגוריה זו עובר באיסור מהתורה, או לא[2]? רש"י (גיטין נג: ד"ה מדמע) שהמזיק באופן זה עובר על איסור מדרבנן בלבד. אולם הראי"ה בתשובתו הנ"ל כותב:

ענין היזק שאינו ניכר אם יש בזה אי' תורה דלענ"ד דודאי איסורא דעשה דואהבת לרעך כמוך איכא, שאין שום אדם רוצה שיזיק לו שום אחד גם בהיזק שאינו ניכר והוי בכלל מאי דסני עלך לחברך לא תעביד, דזהו עיקר ואהבת לרעך כמוך כדפירש הלל לההוא גיורא, ואיך יתכן לומר שאין כאן איסור תורה.

מהו שורש מחלוקתם?

שאלה ה] עד שעשה מעשים לא ראויים- זוג התחתן והרב ייחד עדים בעת החתונה. לאחר מכן בעקבות מריבות שנפלו ביניהם ברח הבעל לחו"ל ועיגן את אשתו. האשה פנתה לבית הדין בבקשה שיתירוה ללא גט, מאחר שהתברר שאחד העדים עשה מעשים שלא ייעשו בילד (בטרם שהעיד בנישואי הזוג הנ"ל) וישב על כך בבית סוהר. ואם כן הרי הוא עד פסול ונמצא שהקידושין והנישואין נעשו על סמך עד אחד והינם פסולים

תשובה

רבות דנו במקורו של האיסור להזיק, יש שציינו בהקשר זה למצוות 'ואהבת לרעך כמוך'/'לפני עיור' (כיד רמ"ה ב"ב ב אות קז), יש שסברו שהאיסור נגזר ממצות השבת אבדה (קהילות יעקב ב"ק סי' א), ויש שסברו שיש בדבר משום 'לא תגזול' (רבנו יונה בפירושו לאבות).

אכן, כפי שציינו הראי"ה קוק (שם), וכן הברכת שמואל בשם הגר"ח סבורים שמקורה של התביעה לשמור ושל הדרישה להימנע מהיזק, הוא מכך שהשיתה התורה עליו חיוב תשלומין. חיוב זה בתורת עונש ולא בתורת 'פיצוי' כמו שבארנו.

עונש - מדוע זהו עונש? מדוע אין זה בתורת 'פיצוי' המובן מסברה? אפשר שטעם הדבר הוא שישנה דרישה מהאדם לשמור על עצמו ועל חפציו מנזק, ועל כן אילולא חידוש התורה התביעה היתה כלפיו- שמור על עצמך והיזהר יותר. אכן נדגיש- אם מדובר על עונש, מוכרח הדבר שישנו 'עוול' מסויים, הואיל והתשלומים בתורה מתחלקים לג' קטגוריות:

או כתשלום או עבור הנאה או בעקבות עוול שקרה. ובכדי שיהיה עוול, מוכרחים לומר שיש בדבר איסור.

מקור נוסף שמובא באחרונים לאיסור להזיק הוא ממצות דיינים. כך כותב הקהילות יעקב (ב"ק סי' א):

ונראה דכל זה נלמד מכלל מצות הדיינים דכתיב 'שופטים ושוטרים תתן לך' וכתיב 'בצדק תשפוט עמיתך'. ואילו בא לבית דין לדון על זה שזה רוצה להזיקו ואפילו על מנת לשלם ודאי הבית דין מחויבים למונעו דהא אין לך רשות בממון חבירו ובעל הממון ודאי יכול לעכב את שלו וכל שהבית דין צריכים לעכבו אסור לו לעשות על פי הוראת בית הדין והוא בכלל מצוות דינין.

כסעד לזה, ניתן להביא את דברי ספר החינוך (מצוה נג):

ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין, ולא בנקבות שהן אינן דנות, אבל מכל מקום בכלל דין התשלומין הן, בין הזיקו או הוזקו.

ובמצוה (נה) כתב החינוך:

ובית דין העובר עליה ולא דן דין זה כמו שכתוב ביטל עשה.

פסול מזיק לעדות - האם המזיק נפסל לעדות (במידה ולא עשה תשובה) או לא? הב"ח (חו"מ סי' לד) מביא בשם מרדכי שמזיק נפסל לעדות:

וראיתי במרדכי הארוך בשם ה"ר יקיר דהמזיק לחבירו במזיד, אף על פי שדעתו בשעה שמזיק לשלם לו ההיזק נקרא רשע דחמס כדאשכחן בסוף פרק הכונס (ב"ק ס:) במעשה דדוד שרצה להדליק גדישים של שעורים כדי לשלם גדישים של עדשים קרי ליה (יחזקאל לג טו) חבול ישיב רשע גזילה ישלם אלמא דרשע גמור הוא וראוי לפסלו לעדות ולשבועה והוא הדין חובל בחבירו במזיד.

המרדכי מבסס זאת על הגמ' בבבא קמא (ס:):

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו'] מאי קא מיבעיא ליה?...רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים שלחו ליה (יחזקאל לג, טו) חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו.

ובהקשר למזיק על מנת לשלם הביאה הגמ' את הפס' המכנהו כ'רשע' – גדר ומעמד הפוסלו לעדות[3].

דין זה מובן לרבנו יונה הסובר שהמזיק עובר בלאו ד'לא תגזול', אולם לסוברים שהמזיק מבטל עשה בלבד, ביטול עשה אינו מהווה עילה לפסול לעדות. ואכן הים של שלמה (ב"ק פ"ו) חולק וסובר שהמזיק נפסל לעדות.

הבית יצחק (יו"ד סי' לא) דן בשאלת פגם נאמנות המזיק את חברו, ומציין למחלוקת זו:

השו"ב אשר עשה פגם בסכינו של חבירו בשאט נפש ע"י ברזל והעידה עליו נערה אחת ואח"כ הודה שעשה כזאת אין לפסלו... היה מקום לומר לכאורה דמזיק לחבירו ממון בשאט נפש פסול דמיקרי רשע אע"פ שמשלם לחבירו כדדרשינן בב"ק ס' חבול רשע גזילה ישלם אע"פ שמשלם רשע הוא ולפ"ז ה"ה בכל מזיק בידים מיקרי רשע אבל ז"א דהיכא דעבר בלאו שאין בו מלקות לא מיפסל רק היכא דאיכא חימוד ממון וכ"ש במזיק לחבירו לא מיפסל כיון דאין בו מלקות וליכא חימוד ממוו וכיון דלא מיפסל לעדות כ"ש לשחיטה דקיל טפי

עד שפגע בילד- במקרה זה, הנזק שנעשה היה נזק נפשי, בית הדין דן האם נזק נפשי מוגדר כנזק או לא. כשאם נניח שמוגדר, יש לדון בשאלה הקודמת, האם מזיק נפסל לעדות או לא.

מנע רווח מגמ"ח- לפני בית דין הגיע בעל גמ"ח שתבע לווה שלא השיב את ההלוואה לגמ"ח בעיתה, ומנע מהגמ"ח להשקיע את הכסף ולהרוויח עבורו. דנו בית הדין האם אדם זה מוגדר כ'מזיק' או לא.

הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א המשמש כיום כדיין בבית הדין הרבני הגדול סבר שעל אף שמדובר במניעת רווח בלבד, מוגדר הוא מחמת זה כמזיק, ופסול לעדות! לאור דברי המרדכי שהובאו בב"ח.

מזיק גוי- האם המזיק גוי עובר על איסור, או לא? אם מקור האיסור להזיק הוא מ'ואהבת לרעך כמוך' או ממצות 'השבת אבידה', לכאורה האיסור יהיה רק בישראל. אולם אם המקור הוא מ'לא תגזול', יתכן וגם המזיק גוי עובר על איסור, ויהיה תלוי הדבר בשאלת גזל הגוי על גדריה השונים.

לפני הרב מנחם מנדל פומרנץ באו לדין גוי שפוצניק ויהודי שהזמינו וביטל את ההזמנה טרם ביצועה, והגוי אומר שהופסד מחמת הביטול ברגע האחרון, האם על היהודי לשלם לו, או לא? ומסקנתו היא, שהואיל והדבר נתון במחלוקת הפוסקים לא ניתן להוציא מהישראל:

בחוות דעת (סימן קסט ס"ק יד) כתב שהמזיק לגוי דנים אותו כמו בישראל והוא חייב לשלם לו. וכן כתב בחזון איש (בבא קמא סימן י ס"ק יד) שדווקא שור של ישראל שנגח שור של גוי פטור אבל אדם שהזיק ממונו של גוי חייב. והוכיח כן מתשובת הרא"ש (כלל קה סימן ג ה) מאחד שרכב על הסוס והזיק סוס של גוי שהיה מושאל ביד ישראל, שחייבו הרא"ש לשלם כפי שווי הנזק... נמצאנו למדים שדינו של אדם שהזיק גוי תלוי במחלוקת הפוסקים אם חייב לשלם לו על נזקו, ממילא כל שהישראל מוחזק בממונו אי אפשר לחייבו.

אולם הרב צבי יהודה בן יעקב חילק בין מקרה בו הגוי יודע מי הזיק אותו, שאז יש עליו לשלם מפני חילול השם, לבין מקרה בו הגוי לא יודע שאז אינו צריך לשלם, כנ"ל.

הזיק וערך החפץ ירד- המחנה אפרים (נזקי ממון א) דן בשאלת גובה התשלום המושת על מזיק שהזיק חפץ, ובעת שנתבע לשלם ירד ערכו של החפץ והוא שוה פחות.

בגזילה ההלכה היא ש'כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה'. אולם המחנה אפרים דן האם הלכה זו נארמה גם בשאר מזיקים או לא. אכן, אם נאמר ששורש חיובם של כל המזיקים הוא באיסור 'לא תגזול', מסתבר שגם ביחס לשאר מזיקים יהיה הדין דומה.

הזיק נזק קטן כדי למנוע מעצמו נזק גדול יותר- הראי"ה קוק בתשו' הנ"ל דן, שאם נאמר שמקורו של האיסור להזיק הוא מ'ואהבת לרעך כמוך', אינו עובר על איסור, שהרי בדומה היה נוהג ביחס לממון עצמו, כמובן, בתנאי שישלם. ובלשונו:

כמובן, שאם טעמו של האיסור להזיק הוא משום 'לא תגזול', גם היזק על מנת להחזיר יהיה אסור.]

היזק שאינו ניכר- שאלנו האם יש איסור להזיק בהיזק שאינו ניכר. אם טעם האיסור הוא משום 'לא תגזול', אפשר שבזה אין איסור הואיל וישנן אמות מידה והגדרות כדי להגדיר מעשה כפעולת גזילה אולם אם הטעם הוא משוןם 'ואהבת לרעך כמוך', גם המזיק בהיזק שאינו ניכר אינו מתנהג לחברו באותו רף אהבה שהיתה נוהג כלפי עצמו

נקודה אחרונה הרב קוק אומר שבהיזק שאינו ניכר יש איסור, רשי אמר מדרבמן ואלם אומר שאם זה מואהבת לרעך כמוךיש איסור, אולם אם זה נלמד מלא תגזול זה רק דרבנן כי לא עומד בגדרים.

[1] השלכה אפשרית לחיוב מדין התורה זה תהיה לענין שאלת חיוב היורשים במידה ונפטר המזיק. אם החיוב הוא מדין תורה ולא מסברה נאמר ביחס אליו 'מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר' וניתן יהיה לגבות מהיורשים. אולם אם החיוב מסברה, לא ניתן לגבות מהיורשים. יעוי' בגמ' בערכין ו:, ובתוס' בקידושין (יג: ד"ה אר"פ).

[2] עוד יש לדון, האם אדם שהכניס נקניקיות בשריות לטוסטר חלבי והטריף אותו נחשב כמי שהזיק בהיזק ניכר או היזק שאינו ניכר?

[3] נציין, שיש שלמדנו זאת ממשה רבנו שאמר 'רשע למה תכה רעך' (שמות ב, יג). הרי שכינה את החובל בחברו בשם רשע.