שיחה לפרשת תרומה: תפקידי המשכן
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות פרק כה, פסוקים א-ב, ח-ט)
מה מטרת המשכן-המקדש? לשם מה ציווה ה' לבנות את המשכן-המקדש? אם לא נענה על שאלה זו יהיה לנו קשה נפשית להתאבל בט' באב על אובדן בית המקדש. אם איננו מבינים במה חיינו היו שונים אם היה לנו בית מקדש אז לא נבין את החוסר ואז יהיה קשה לנו להתאבל.
לצערנו היום שאין לנו בית מקדש, חובה עלינו לחפש תחליף חלקי לבית המקדש בגדר מקדש מעט. אם לא נדע את תפקידו וייעודו של בית המקדש לא נוכל למצוא תחליף חלקי לבית המקדש.
שאלה זו שואל האברנאל ואלו דבריו:
"ויש לשאול בסדר הזה שאלות: השאלה הראשונה למה צוה יתברך במעשה המשכן, ואמר: "ושכנתי בתוכם" (כה, ח), כאלו היה יתברך גשם מוקף ומוגבל במקום מה, שהוא בהפך האמת, כי הוא יתברך אינו גשם ואינו כח בגשם, ואיך יחסו לו מקום. והוא יתברך אמר (ישעיה סו, א): "השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי". גם שלמה אמר על בנין הבית (מל' א' ח, כז): "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי". והם מאמרים סותרים זה את זה"
עונה האברבנאל:
הנה התבאר, שהיתה כוונתו ית' במעשה המשכן וכליו, כדי שתדבק באמצעות קדושתו והכנתו השכינה הא-להית בקרב ישראל ... ושלא יחשבו שעזב ה' את הארץ. ולא יהיו כשאר העמים בארצותם לגוייהם, שהיו מכחישים ידיעת השם יתברך בפרטים והשגחתו בהם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ... וכדי להסיר מלבות בני ישראל האמונות הכוזבות האלה, צוה שיעשו לו משכן קדש ומקודש, כאלו הוא ית' בעצמו ישכון בתוכם. שיאמינו עם זה כי אל חי בקרבם והשגחתו העליונה דבקה עמהם. וזה ענין "ושכנתי בתוך בני ישראל" (לקמן כט, מה), "והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו, יב), "השוכן אתם בתוך טמאותם" (שם טז, טז), שהוא כלו משל ומליצה להשרות שכינתו ולדבוק השגחתו בהם, באמצעות ההכנות והקדושות אשר יהיו שמה. ולכך היו שמה הכהנים הקדושים, שעבודתם התמידית היתה אומנותם. וצוה לשום לפניהם הכיור וכנו, כמזהיר אותם: רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם. ומזבח העולה, לשרוף שמה תאוותיהם הגשמיות ויצרם הרע. ובהיכל היה השולחן והמנורה ומזבח הקטרת, כאלו הם כלים לשרת לפני מלכו של עולם. לא שהיה הוא יתברך צריך לדבר מכל זה חלילה וחס, אלא להשריש בנפשותם כי ה' א-להיהם מתהלך בקרב מחניהם. ... וזו עצמה היתה כונת מאמרו (ישעיה סו, א): "השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה" וגו', רוצה לומר: אין בית ומשכן שצריך אני אליהם, כי "את כל אלה ידי עשתה" (שם שם, ב). אבל צויתי לעשותם, כדי להשריש בלבותיכם השגחתי. והוא אמרו (שם): "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" וגו'. וכן שלמה לזה עצמו כוון בתפלתו. והותרה בזה השאלה הראשונה" (אברבנאל שמות פרק כה פסוק א)
אדם שנכנס למקדש מרגיש קדושה והוא מתמלא מכך. הקב"ה לא צריך משכן-מקדש. האדם צריך את זה כדי להגיע לנפש האלוקית שלו ושהיא תהיה הדומיננטית והוא חייב אינטנסיביות כדי שהחלק אלוק ממעל שלו יגדל. תפקיד המקדש להעצים את הקשר הנפשי עם ריבונו של עולם. כל מי שייכנס למשכן-מקדש צריך לחוות את עוצמת הקדושה שבמשכן-מקדש. מטרת המשכן-המקדש להשריש באדם שה' נמצא בארץ.
כותב הזוהר:
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיהו מ,כו). "רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי... דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה.. בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בניין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא 'מי'.. חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא 'אלה'.. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם 'אלקים' " (הקדמת הזוהר)
'אלה'-זה משהו שאנו יכולים לחוש ולראות, והראיה הזו גורמת לנו ל'מי'-לשאול שאלות ולהתבונן . התשובות לשאלות מעצימה את קשרנו ודבקותנו בבורא. אבל אין לנו להסתפק בראייה בלבד, אלא לשאול ולברר מי ברא? ומה הוא רוצה מאיתנו?
כניסה לבית המקדש צריך לגרום לאדם, לברר, לשאול, לחשוב, לחזור בתשובה ולשפר את מעשיו ודרכיו. הכניסה למקדש צריכה לגרום לאדם להעצמה ולרצון להיות בקשר חזק יותר עם בורא העולם, וע"י הפנמה להידבק בבורא. אדם צריך להשתנות לגמרי אחרי היותו במשכן-מקדש. כלומר המשכן-המקדש איננו לשם ה' אלא לשם האדם כדי שהוא יתרומם ויתעלה ויהיה רוחני יותר.
לאור זאת נסביר מדוע כתוב "ויקחו לי תרומה" ולא "ויתנו לי תרומה"?
עונה המלבי"ם:
"לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מצוות וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווי, לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ליתן" (מלבי"ם שמות פרק כה פסוק ב)
מטרת המשכן שאדם יגיע לבירור והפנמה. בירור יכול להתברר רק מתוך רצון ולא דרך ציווי. אם ה' יצווה על המשכן התהליך הנפשי של האדם לא יתפתח כי זה בא בכוח ולא מרצון. לכן כתוב "ויקחו", כלומר גבאי הצדקה באים ולוקחים אך האדם נותן בנדיבות לב ולא כציווי.
כותב הרב אליהו לופיאן:
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כ"ה ב') פירש"י ז"ל ויקחו לי לשמי, וכן מאי דכתיב להלן ועשו לי מקדש לי לשמי. הנה בכל המצות כולן לא כתוב בתורה שהיא דוקא לשמה ואדרבה כבר אחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ומה טעם שבכאן נאמר במפורש לי לשמי. אבל התשובה היא כי אמנם בכל עשיית מצוה אין השלא לשמה מגרע בעצם חיוב עשייתה, וגם דרגת חשיבות המצוה אינה נגרעת במאומה אפילו לגבי מצות אחרות שנעשות לשמה בתכלית, אבל בנין המקדש כל תכליתו הוא שיהיה שם השראת השכינה, כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לכן בשלא לשמה אף שעצם מעשה מצות בנין המקדש נעשית כהלכתה, ולא נגרע מערכה כלום, מכל מקום להשראת השכינה שם צריך שתהיה מחשבה נכונה לשמה" (לב אליהו)
התרומה למשכן לא היתה מתוך מחשבה חיצונית ככבוד וכיו"ב אלא לשם ה'. ההכרה, ההבנה, עשיה לשם ה', כל אלו יוצרים את ההפנמה.
אבל יש גם אלמנט של חובה ולא רק על תרומה. מדוע אי אפשר להתמקד רק בתרומה? אלא צריך ראשית מחויבות ואח"כ נדבת הלב. הנתינה למחצית השקל שהייתה חובה הייתה הראשונה ואז הייתה תרומת נדבה לשאר החומרים שמהם בנויים המשכן. עבודת ה' מבוססת על אחריות ומחויבות בתחילה ואח"כ שילוב של נדבה ורצון האדם.
כותב הרב יהודה עמיטל זצ"ל:
"התורה מספרת לנו על פרץ של רוחב לב, על נדיבות. לא זו בלבד שבני ישראל הביאו את החומרים הנדרשים לבניין המשכן בהתנדבות, אלא שהם גם הביאו יותר מהנדרש. התורה מתייחסת לעובדה זו באופן חיובי מאוד. רש"י בתחילת פרשתנו מסביר כי בכל אחת משלושת הפעמים שהמילה "תרומה" חוזרת על עצמה ישנה התייחסות לתרומה אחרת שהייתה לצורך המשכן: מחצית השקל לאדנים - תרומת חובה, מחצית השקל של קרבנות הציבור - תרומת חובה, ותרומה של שאר החומרים הדרושים לבניין המשכן - נדבה ללא שיעור קבוע. המהר"ל (בספר גור אריה) מתקשה בפירוש זה: הלוא התורה מספרת רק על התרומה שהובאה למשכן מרצון, ואין התייחסות בפסוקים לשאר התרומות! והוא מתרץ: ההיגיון נותן שהציווי על מחצית השקל (תרומת חובה) קדם לקריאה אל בני ישראל לנדב חומרים מרצונם. אלמנט הכפייה הכרחי לבניית המשכן. אילו הקריאה להתנדב הייתה קודמת לציווי, בני ישראל היו מביאים את כל מה שדרוש לבניין המשכן, ומחסלים בכך את הצורך בציווי (ראה גור אריה). פירושו של המהר"ל מכיל מסר חשוב. נדיבות לב, עבודת ה' הבאה מתוך האדם, הנה מרכיב חשוב וחיובי בתודעה הדתית רק אם היא מושרשת בתחושת מחויבות. חומרי הגלם לבסיס הפיסי של המשכן באו מתרומת חובה, לא ממעשה אלטרואיסטי.... התרבות המערבית, בייחוד זו שצמחה באמריקה, דוגלת באינדיבידואליזם ובבחירה חופשית. לשיטתה, אין דבר המצדיק פגיעה בזכויות הפרט. לרעיון זה ישנן השלכות גם בעולם הדתי. אנשים מקיימים מצוות ומנהלים אורח חיים דתי רק מפני שהם חפצים בכך, ולא בגלל תחושה שהם חייבים לנהוג כך"
כותב הרב שלום נח ברזובסקי:
"ועל פי זה מקשה על מצוה זו של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, מה הנצחיות במצוה זו שאינה נוהגת לדורות, ולא רק לאחר החורבן אלא אפילו בזמן שביהמ"ק קיים אי אפשר לקיימה, ושייכת רק לדור שבימין נבנה ביהמ"ק, ומהוא אם כן ענין המצחיות במצוה הנוהגת בדור אחד בלבד... והתולדות יעקב יוסף מבאר שמצוה זו של ועשו לי מקדש קאי על כל אדם שהוא עולם קטן בפני עצמו, והוא מצווה לעשות בקרבו מקדש לה', שבתוך גופו יהיה מעון לשכינה. וכמאמרם ז"ל (מובא באלשיך וראשית חכמה) ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. וכתב שבאדם יש ב' בחינות משכן, משכן הנשמה שהוא במוח, ומשכן הנפש והרוח שהוא בלב" (נתיבות שלום פרשת תרומה)
בנין בית המקדש נועד על מנת שהאדם יברר את קשריו לאלוקים וירגיש את החלק אלוק ממעל שנמצא בתוכו. המצווה היא נצחית כי גם כאשר אין בית המקדש יש חובה על האדם לברר ולהתעצם.
הישיבה דורשת שהבחור יעבור בירור עצמי, שהבחור יברר איך הוא מתקדם בעבודת ה'. הבירור הוא אישי לכל אחד ואינו אחיד. הבירור דורש בגרות וכנות. הבירור הינו הכרחי לעבודת ה'.
הבירור צריך לכלול בתוכו: ערך התורה, הדרך לאהבת הלימוד, הדרך להיות איש הלכה, עבודת ה', מציאת השליחות, והדרך לקדש שם שמים.
בישיבה חייבים לערוך בירור נוקב, מי אנו ומה חיינו והאם אנו צועדים לקראת היעדים שחובה עלינו לקנות בישיבה. בישיבה יש ריכוזיות גבוהה מאוד של לימוד תורה, ואחת המטרות של הריכוזיות הזו שנשאל ונתבונן ונברר האם לימוד תורה נהפך להיות חלק מאישיותנו?
התהליך בישיבה כולל בירור נפשי, מה תפקידנו בעולם? איך אנו בונים את עצמנו? האם מצאנו את ייעודנו ושליחותנו בעולם? האם אנו חיים חיים ערכיים, חיים תורניים, חיים המקדשים שם שמים?
בתפילה זה הזמן שבו מברר האדם האם הוא עושה את שליחותו וייעודו.
וכך כותב הרש"ר הירש:
"הפועל 'התפלל' אשר ממנו נגזר השם 'תפילה' מובנו על־פי מקור הוראתו 'לבחון את עצמנו ולשפוט את עצמנו'.. שורש פ.ל.ל הינו מלשון משפט. בנין "התפעל" התיחד בעברית להורות על פעולה שהאדם עושה כלפי עצמו. משמעות המילה היא: כי המתפלל יוצא ממסגרת החיים הרגילים ומשתמט מהם, על מנת לחרוץ משפט אמת וצדק על עצמו, על אודות ה"אני" שלו ועל אודות כל ההתיחסויות שלו בנוגע לה' ולעולם למען יוכל להתמסר מחדש אל חיי המעשה... מטרתה של התפילה היא להמריץ את המתפלל ליישם את עולם הערכים אותו הוא מזכיר בתפילתו במסגרת חיי המעשה אליהם הוא יכנס לאחר מכן. בכך מהווה התפילה את ההכנה ההכרחית והטובה ביותר לקראת עבודת ה' בפועל בחיים" (רש"ר הירש-ספר חורב)
תפילה מלשון פלילים. אדם מתבונן על עצמו. אדם צריך לשקול אם הערכים שהוא מאמין בהם מביאים אותו לידי מעשה. אדם צריך לראות אם יש פער בין מה שהוא עושה למה שהוא צריך לעשות. התפילה היא זמן בירור והתבוננות וזמן לקבלות אישיות.
כותב הרב אלבו:
"מי שלא יתפלל לה' בעת צרתו הרי זה בגלל אחת מהסיבות הבאות: א.אינו מאמין במציאות ה' או בהשגחתו. ב. המאמין בהשגחה אבל מסתפק ביכולת ה' להצילו. ושלשת דעות אילו הינן כפירה. ג.לעומת זאת ייתכן אדם המאמין בהשגחה ואינו מסתפק ביכולת ה' להצילו שהרי ה' יכול לעשות כל דבר אבל יסתפק אם הוא ראוי להטבה כמו זו. מה שראוי להאמין הוא, שכל הטובות המגיעות לאדם מן ה' נובעות מחסד גמור של ה' ואינן שכר על מעשיו הטובים של האדם. ד.מה שהביא האנשים לפקפק בתועלת התפילה.. אם נגזר אין צורך בתפילה ואם לא נגזר איך תועיל התפילה לשנות את רצון ה' לגזור עליו טוב לאחר שלא גזר. ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלקיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה" (ספר העיקרים)
אדם מברר ומקבל עליו קבלות בתפילה והוא נהפך להיות אדם אחר ובדרגה החדשה שהוא נמצא הוא מקבל דברים אחרים מהבורא. ולכן התפילה אינה נוגדת את רצון ה' אלא הפוך, רצון ה' הוא שהאדם יסגור את הפער בין המקום שבו הוא נמצא למקום שהוא צריך להיות, וזה נעשה ע"י קבלות אמיתיות בתפילה ואז הוא מקבל שפע אלוקי. האדם היה מקבל שפע זה מראש אם לא היה בו פער בין המצוי והרצוי, ולכן אין זה סותר את רצון ה'.
המקדש והמשכן הינם מקום להבנת זהותנו וייחודנו.
וכך כתוב במדרש:
"משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי" (שמות רבה לג, א)
תורה היא תולדה של הקב"ה ולכן היא נקראת בת. תורה זה דיבור עם הקב"ה. משכן ומקדש הם קשר לקב"ה. משכן ומקדש מסמלים את האהבה לעם ישראל. תפקיד המשכן-מקדש היא זהות, להודיע לכל העולם ולנו את ייחודו של עם ישראל, וכדי שנזכור תמיד מה תפקידנו וכל העולם יבין שתפקידנו לבנות את המשכן-מקדש.
"דבר אחר: ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה) אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי - מן הקץ אלא הקדוש ברוך הוא ער, שנאמר (תהלים עג) צור לבבי וחלקי א-להים לעולם. אני ישנה - מן המצות, אבל זכות אבותי עומדת לי - ולבי ער. אני ישנה - ממעשה העגל, ולבי ער - והקב"ה מרתיק עלי. הוי ויקחו לי תרומה. פתחי לי אחותי רעיתי - עד מתי אהיה מתהלך בלא בית - שראשי נמלא טל אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ" (שמות רבה לג,ג)
החטא הוא חיצוני לאדם ולכן יש משכן-מקדש אפילו אחרי חטא העגל. החטא הינה קליפה והפנימיות היא קירבה לה'.
לפי הבנת המדרש המשכן הגיע לאחר חטא העגל, ותפקידו היה לחדד לבני ישראל את זהותם הפנימית של החלק אלוק ממעל שלא נפגם בחטא העגל, ולכן הם יכולים לחזור בתשובה. המקדש והמשכן ממחישים ומגלים את הקשר הלא מנותק בין הקב"ה לישראל.
לסיכום, יש למקדש שתי מטרות. הראשונה: בירור והפנמה של שליחותו וייעודנו. השניה: הבנת זהותנו ודבקותנו בבורא.
הישיבה מהווה מקדש מעט ותפקידה שכל בחור ובחור יברר לעצמו את שליחותו וייעודו וירגיש ויחווה את הקשר המיוחד בינו לבין בורא העולם.
יהי רצון שאכן נזכה להתעצם בשני יסודות לאלו ולקדש את ה' כל חיינו. אמן כן יהי רצון!
