שיחה לפר' תולדות - חיבור בין נשמות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

השבוע אני מבקש לדבר על הקשר בין בני אדם. על תקשורת. על ראובן ושמעון הנפגשים ומשוחחים. מה צריך להיות עיקר הפגישה ביניהם. בחור שיוצא עם בחורה כדי לדעת עם זה מתאים לו. מה צריך לקרות שם?

החלטתי לדבר על הנושא הזה כי לאחרונה קיבלתי מספר פניות שגרמו לי הרבה מחשבה. נשאלתי כמה פעמים ע"י שדכן ושדכנית שצד אחד רוצה תמונה וצד שני בעיקרון לא רוצה לתת תמונה, והשדכן שאל האם מותר לתת תמונה בלי ידיעת הצד השני כדי שהשידוך יצא לפועל. אני נחרדתי. לא רק מהצד ההלכתי, שאלת ההונאה, אני נחרד מכך שכתוצאה מההשפעה של תקשורת ופייסבוק, מספר רב של בנים ובנות לא יוצאים בלי לראות תמונה מראש. לא בגלל שאני לא רואה חשיבות ביופי- בחור שיוצא מספר פעמים ומפריע לו העניין, לפעמים אומר לו להפסיק. אבל זו מסגרת לא העיקר. חייבים להתייחס ליופי במכלול ולא בפני עצמו. אדם שמאוד אוהב תמונה מסוימת, יקנה אותה גם אם המסגרת לא היפה ביותר. אך אם היה קונה רק את המסגרת, לא היה בוחר במסגרת זו.

ואם השבת נדון בתקשורת ובתרבות הפנאי, אני חושב שאנחנו משקיעים יותר מדי בחיצוניות ולא בפנימיות. "דירה נאה, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם", אבל העיקר הוא דעתו של האדם. העיקר הוא הפנימיות-רוחב הדעת.

אני מגיע פעמים רבות לבר מצווה- אתה רואה שטרחו בכל פרט- איזה צבע מפית יתאים, אבל אתה לא מרגיש ברוממות רוח- עוד יהודי מקבל עול מצוות. רואים הרבה פעמים שמשקיעים בחיצוניות ולא בפנימיות. אותו דבר באירוסין- עיקר האירוע צריך להיות הודאה לה'- אמירת נשמת כל חי בציבור. אני מייעץ פעמים רבות לזוג שאחרי האירוסין- פגישה אחת בשבוע תעסוק ברוחניות. אני מרגיש שיש מחיר לתקשורת, לפרסום. אנשים מדברים אחד עם השני בצורת מייל וווטס-אפ. אני לא מסכים לענות על שאלות באי-מייל. הלכה צרופה-כן. אבל כשמדובר על משהו אישי, פנימי, צריך להכיר את האדם.

מה זו פגישה בין אנשים- זו צריכה להיות פגישה של נשמות. כשבחור נפגש עם בחורה הוא צריך לשאול את עצמו "איזה אור היא האירה עליי". לא רק בפגישה בין בחור לבחורה אלא בכל פגישה בין שני אנשים. הנפש שלי מתחברת לנפש שלך- אני מאירה עליך ואתה מאיר עליי.

החלטתי לומר שלושה פרקי תהילים לפני תפילת מנחה, לאור ההצתות הרבות. אנחנו מוצפים במספרים, באינפורמציה, אבל חשוב שניקח משפחה אחת שנפגעה וננסה להיכנס לנעליה, נוכל לחוש בכאב שלה.

כשאנחנו נפגשים- לא להתמקד בחיצוניות אלא בפנימיות.

אני רוצה לטעון שזה בעצם מה שיצחק מבקש. כאשר בא אליו יעקב עם ידי עשיו, והוא לא יודע מי הוא, ויעקב אומר לו "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" ויצחק מתפלא, כי עשיו אף פעם לא מדבר אליו כך. הוא מבקש ממנו לגשת אליו והוא ממשש אותו- כאן מדובר בחיצוניות- "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו." אח"כ הוא קורא ליעקב שוב "גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי: וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק" כל המפרשים דנים בריח הזה. רש"י כבר שואל: "והלא אין ריח רע יותר משטף העיזים?" ועונה: "אלא מלמד שנכנס עימו ריח גן עדן". ומוסיף רש"י:" כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק- שנתן בו ריח טוב, וזהו שדה תפוחים, כך דרשו רז"ל".

הספורנו כותב ומפרש: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי- עתה בני ראה והתבונן שזה הריח הוא כריח השדה, שמלמד המציאות המספיק לו להיות מזון לאיזה בעל חיים, הוסיף עליו הריח המהנה ומועיל לרוח החיוני והנפשי, וזה מדרכי טובו אשר ברכו ה'". כלומר, יצחק רצה ללמד את עשיו (שחשב שעובד משלו) את חשיבות הכרת הטוב-שיודה לה' שמלבד אוכל ותזונה ה' הכניס גם להנאתנו את הריח.

אני רוצה לטעון שמדובר במפגש שקורה בין שתי נשמות. זהו הריח. אחרי שיצחק מנסה לדעת מי עומד מולו ע"י מישוש החיצוניות, הוא עובר לפגישה נפשית פנימית כדי לדעת מי עומד מולו. ריח הוא הביטוי למשהו פנימי שפורץ החוצה.כך מתבטא ישעיהו בנוגע למלך המשיח "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ" (ישעיהו י"א ב-ג) כשמלך המשיח ישפוט הוא לא ישפוט ע"י מראה עיניים או משמע אוזניים אלא ע"י חדירה לנשמה. כך עלינו לעשות כאשר אנחנו נפגשים עם מישהו. כשבחור יוצא עם בחורה, הוא צריך לשאול את עצמו מה קרה לנשמתי-לפנימיותי בזמן הפגישה, ומכך להתרשם ולחשוב. חשוב שבזמן הפגישה זה יהיה הדגש, ולא לשים דגש על החיצוניות ופרטים שונים, אלא על הפנימיות, וכך בכל מפגש ובכל אירוע.

הגמ' בסנהדרין (לז.) מספרת דבר עצום על ההרחה הזאת:

"רבי זירא אמר מהכא +בראשית כ"ז+ וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דרבי זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה"

זה מה שר' זירא ראה. הוא חדר לפנימיות שלהם, ולא הסתכל על החיצוניות שלהם. לכן הוא הבין שחשוב לקרבם בתשובה, ובסוף הם חזרו בתשובה. הרבה פעמים אנחנו רואים מישהו ונתקעים בחיצוניות שלו. אני חושב שבגלל זה אנחנו לא מצליחים לרומם אותו. ולכן אין לנו להריח את הבגדים החיצונים, אלא ללכת לפנימיות.

המדרש אומר "וירח את ריח בגדיו"- כגון יקום איש צרורות ויוסף משיתא. נראה מי הוא יוסף משיתא-ומה לומדים ממנו:

"בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה, אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך, נכנס והוציא מנורה של זהב, אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך ולא קיבל עליו, א"ר פנחס נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו, אמר לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה, מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, היה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי"

גם הוא שנכנס פעם ראשונה למקדש יש בו פנימיות-ניצוץ אלוקי, ולכן סירב בפעם השניה. וכאשר האדם פוגש משהוא כמוהו, שיתחבר אל אותו ניצוץ אלוקי.

"ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה והוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטבלא, א"ל חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך, א"ל אם כך למכעיסיו ק"ו לעושי רצונו, א"ל עשה אדם רצונו יותר ממך, אמר לו ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו, נכנס בו הדבר כארס של עכנא. הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות ב"ד: סקילה שרפה הרג וחנק. מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בה נימין והקיפה גדר ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע נתלה בקורה נפסקה נימא ונחנק קידמתו חרב ונהפך עליו גדר ונשרף"

(בראשית רבה פרשת תולדות)"

כל תורת הרב קוק נמצאת כאן. באותו הספד על הנופלים על קדושת הארץ. מסביר הרב קוק, שחובתנו לחדור לפנימיות גם של הציבור החילוני וכך לרוממו. יצחק ומלך המשיח שהולכים ישר לפנימיות זה בגלל שאין להם חיצוניות כלל- יצחק עיוור ומלך המשיח- אין לו כלל גשמיות.

יש קטע בזוהר האומר שלכל האבות יש שם כפול חוץ מיצחק- אברהם-אברהם, יעקב-יעקב, משה- משה.

בכל אחד יש יותר מאישיות אחת. גם האישיות הרוחנית וגם האישיות הגשמית

יצחק כולו רוחני לבנים, לו רק שם אחד. לכן הוא חודר ישר לנשמה של השני. ולכן יש לכל אדם שתי שמות.

האם אני מבקש מהבחורים להיות כולם כמו יצחק? לא, זה בסדר שיהיו לנו שתי שמות.

אך בשבילי יצחק הוא תמרור- תהיה בטוח שהרוחניות היא עיקר, והגשמיות היא מסגרת. ואם זה כך תוכל לחדור לשני ולהאיר אליו.