שיחה לפרשת חיי שרה: עבודת המידות ושליחות
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור התורה כותבת באריכות על שליחותו של אליעזר- 62 פסוקים. המפרשים שואלים מדוע צריך אריכות כה גדולה-גם סיפור הדברים שאברהם אומר לאליעזר ולאחר מכן מה שקרה בבאר ואז הסיפור שסיפר אליעזר למשפחת בתואל ולבן? מה המסר שהתורה רוצה ללמדנו באריכות זו?
כתוב במדרש:
"א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא" (בראשית רבה פרשה ס)
נביא שני הסברים.
ההסבר הראשון לאריכות- חשיבות להיות שליח ה'.
מי שחי כשליח ה' ומי שלא חי כשליח ה' אלו שתי צורות לחיות את החיים.
מי שחי כשליח ה' הוא מקדיש את כל חייו לעבודת ה' ואז גם מה שהוא עושה לעצמו זה כדי שיהיו לו כוחות להיות שליח ה'. ולכן יש משמעות לכל מה שאדם עושה בחייו (למעט אם הוא עושה דברים שהוא לא זקוק להם כלל).
מי שלא חי כשליח ה' הוא חי בהכרח חיים כפולים. אין קשר בין לימוד התורה שלו וקיום המצוות לבין שאר חייו, ואז התורה שלו נהפכת להיות שולית ולא חשובה.
לכן התורה האריכה בסיפור אליעזר, ללמדנו כמה אליעזר לקח את שליחותו ברצינות והתפלל להצלחת השליחות, וכמה אנחנו צריכים לקחת את שליחותנו בעולם ברצינות ולהתפלל שנמצא את שליחותנו ויהיה לנו את הכח ליישמה.
כותב אמרי אמת:
"כל אדם צריך לידע כי הוא שליח השי"ת בעולם הזה, כל אדם נברא בשליחות לדבר מיוחד וצריך להתפלל שימצא על מה נשתלח ושיצליח בשליחותו" (אמרי אמת פר' חיי שרה)
לדעת ה"אמרי אמת" התורה האריכה בסיפור אליעזר כי עלינו לדעת שאנו שליחים של הקב"ה. עלינו לחיות בתודעת שליחות תמידית. עלינו להתפלל לה' שה' ימציא לנו את שליחותנו ויתן לנו כח להצליח בה.
ובדומה לכך כותב הגרי"ד סולובייצ'יק:
"שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים חדשים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים והיא מסתיימת עם המוות"
מי שבאמת "חי" את השליחות מגיע לשמחה והנאה מהשגרה, ומי שלא "חי" את השליחות מרגיש ריקנות בחיים.
כותב הרב נריה:
"וישב אברהם אל נעריו..." על פסוק זה, שנאמר לאחר נסיון העקידה, שאלו חז"ל: "ויצחק היכן הוא?... שלחו אצל שֵם ללמוד ממנו תורה", ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב: "והיה תמן תלת שנין" [תרגום: והיה שם שלוש שנים].... מה עניינה של גלות זו למקום תורה? וכי תורת בית אבא איננה מספיקה? והרי כליותיו של אברהם אבינו היו נובעות תורה, תורתו תורת חסד היא, שהכל בה.. מה נחוצה אפוא ליצחק תורתו של שם בן נח, עם כל טעם הזקנים שיש בה? אכן, כבר קבעו רבנן דאגדתא: שוני גדול היה בין בית מדרשו של שם לדרך השפעתו של אברהם אבינו. שם התייחד בפינתו, התרכז בעבודתו באותם יחידי סגולה שהגיעו אליו, ואשר תורה ביקשו מפיהו. אברהם אבינו יצא לרשות הרבים, פנה אל ההמונים, בנה מזבח ברחובה של עיר, וקרא בשם ה'. טבעי היה הדבר, שהאב הגדול, אשר זו היתה דרכו, הדריך את בנו יחידו במשך השנים שגם הוא ימשיך בעבודת הקודש של קירוב לבבות, של עשיית נפשות לשם ה' א-ל עולם. ברם, כל זה היה עד מעשה העקידה. הכיוון נשתנה לגמרי אחרי העקידה. בהתמסרות לעקידה נוכח אברהם אבינו שיצחק בנו התרומם והתעלה לדרגה גבוהה כזאת, ששוב יקשה לו לרדת אל ההמונים כדרך שעשה זאת הוא. מעתה יצחק יוכל לפעול רק בחוג מצומצם של בני עליה, בקרב בעלי הנפש מבקשי ה', אשר יעלו ויבואו ויעמדו בחרדת קודש מול איש העקידה. מעתה הוא צריך לסגל לו את דרכי פעולתו של שם, ללמוד ממנו את סדרי ההדרכה של יחידים מיוחדים....במקום חסד אברהם, מופיע פחד יצחק. במקום דרך האהבה מופיעה דרך היראה - "ראשית חכמה יראת ה'", וזו דורשת ריכוז נפשי, כובד ראש, התייחדות גמורה" (הרב משה צבי נריה פר' וירא)
הרב נריה מחדש, ששליחותו של האדם משתנית בהתאם לדרגתו הרוחנית. יצחק שהתעלה בדרגתו הרוחנית בעקידה יש לו שליחות אחרת, ולכן הוא הלך ללמוד שלש שנים בבית מדרשו של שם כדי לדעת איך ליישם את שליחותו בחיים לאור מדרגתו החדשה.
חשוב מאד שבישיבה כל אחד ימצא את שליחותו בעולם בהתאם לאישיותו ולצורכי הציבור ויכין תוכנית כיצד בפועל הוא מיישם את שליחותו בעולם.
ההסבר השני לאריכות: לימוד חינוך למידות.
בחברה היום יש דגש רב על צבירת ידע ואין דגש מספיק על חינוך לעבודת המידות, לחשיבה על השני. הפרשה שלנו באה להדגיש את החשיבות של חסד.
שלום בית דורש עמל, עבודה על המידות, על ההקשבה. טיפלתי במקרים של שלום בית וכמעט בכולם הבעיה היתה מחוסר התחשבות ומגאווה. כמעט שלא היו מקרים שחוסר השלום נבע מאידיאולוגיה שונה בין בני הזוג.
התורה חוזרת על הסיפור 3 פעמים כדי להדגיש את החינוך למידות. הבסיס לשלום בית הוא עבודת המידות. כאשר עובדים על המידות לא מגיעים לידי כעס. עבודת המידות מקנה לאדם את מידת הסבלנות וכך אנו נידמה לה'.
אברהם ציווה את אליעזר לקחת אשה מחרן. מדוע מחרן דווקא?
כותב הר"ן שבחרן היו מקולקלים בהשקפה אך לא היו מקולקלים במידות. ואילו בכנען היו מקולקלים הן בהשקפה והן במידות. הר"ן מלמד אותנו שיש אפשרות לשנות השקפה יחסית בקלות ולהגיע להשקפה טובה כי זה דבר שכלי אך מידות קשה יותר לתקן.
וכך כותב הר"ן:
"כי המצוות והעבירות אשר בתורה, הם על שני פנים: מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמידות וכמעשים; ומהם אשר יעשו רושם בנפש בלבד, כאמונות. והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש, הם אשר יעשו רישומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה והנקמה והאכזריות והזימה והכילות ודומיהן. שהן יעשו רושם בנפש - מהצד שהן עבירות ובגוף - לפי שהמידות יפעלו בליחות... אמנם הדברים שעושים רושם בנפש בלבד והם האמונות, עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים. לכן לבן ובתואל, עם היותם עובדי עבודת אלילים, לא היה מחוייב שיעבור רישומם לבניהם. ולכן בחר בהם אברהם והרחיק בנות הכנעני"
כותב השל"ה:
"ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו. ראה והתבונן בחכמת המוסר שהיה ברבקה לנהוג כבוד הבריות, כי מתחילה שתה אליעזר ונשארו מים בכדה, ולא ידעה רבקה מה לעשות, אם תתן אלו מים הנותרים לגמלים אז יהיה נראה כאלו היא משווה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד, ואם תשפוך המים הנותרים לחוץ הוא גם כן העדר כבוד להיות המים הנותרים משתייתו נידונין כשופכין. נתחכמה ותרץ להשקות, ומכח הריצה הגדולה עשתה כאלו נפל הכד מאליו מידיה ונשפך, והיתה ממלאה בו מים, ובזה נשאר אליעזר בכבודו" (השל"ה הקדוש פר' חיי שרה)
רבקה מכבדת את אליעזר ולכן יוזמת את הפלת הכד כדי לכבד את אליעזר. רואים מהשל"ה עד היכן מגיע עבודת המידות.
אנחנו צריכים להיות רגישים בין אדם לשני כמו רבקה שהיתה רגישה לאליעזר ולכבד אחד את השני ולהכיל אחד את השני ואז אפשר לקדש שם שמים.
שלש שיטות איך קונים מידות טובות:
ספר החינוך- אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אדם שירבה בחסד יקנה בסופו של דבר את מידת הנדיבות. אדם צריך להתאמן באימון פיסי.
המהר"ל, והרמח"ל – הבנה שכלית. לעיין בכל מידה ולהבין בכל מידה כמה המידה הטובה בונה את האדם וכמה המידה הרעה משפילה את האדם. כאשר אדם יבין זאת בעומק שכלו יהיה לו קל יותר ללכת אחר המידות הטובות ולדבוק בהן.
ר' ישראל מסלנט- הרגש. אדם צריך להרגיש רע כאשר שולטת עליו מידה רעה ולהרגיש טוב כאשר שולטת עליו המידה הטובה.
הרב וולבה כותב:
"נתבוננה רגע, מה מחייב אותנו להיות בעלי מידות טובות? כמה תשובות יש בדבר. יש שאמרו שהאדם הוא יצור חברתי והנה אין החברת האנושית יכולה להתקיים אם כל אחד יחיה כפי העולה על רוחו בלי התחשבות עם זולתו לכן מוכרח האדם להיות טוב. האפיקורוסים טענו כי מידות רעות מפריעות להנאה מלאה מן העולם וכיון שראו בתענוג בלתי מופרע תכלית החיים דרשו מהאדם מידות טובות. תורתנו הקדושה מחייבת אותנו "ללכת בדרכיו" וציווי זה כולל כל מידה טובה. מצוה זו כוללת כל דרכי החסד וההטבה ולפנים משורת הדין שהאדם מטבעו מסוגל לעשות מעשי חסד..בוא וראה יסוד גדול בכל ענין התקרבות האדם אל הקב"ה. איתא בספרי עה"פ ו"והיו הדברים האלה על לבבך": לפי שהוא אומר ואהבת את ה' אלקיך, איני יודע כיצד לאהוב ת"ל והיו הדברים האלה על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר ומדבק בדרכיו. הכרה שאין עמה הליכה בדרכיו איננה הכרה אמיתית. שבת קלג-זה קלי ואנוהו-ואנוהו הוי דומה לו, מה הוא חנון... הרי גם לגויים יש ''צלם אלוקים'' ''שכל ודיבור'' אך אצלם ההשגות נפרדות מהמידות שבלב, שכל לחוד - ומידות לחוד, אך בישראל יש איחוד בין השכל למידות, כאשר ההשגה שכלית מביאה ליד ענוה מבינים שהשכל הוא כלי להשראה עילאית ואין זה סתם אינטליגנציה ואדם מגיע לידי הכנעה והבנה שאין הוא אלא כלי לקבלת אותם השגות, ואין כוחו ועוצם ידו עושים לו את החיל" (עלי שור)
"ללכת בדרכיו" זה ללכת בדרך ה' וכמו שהוא מעביר על מידותיו כך אנו צריכים להעביר על מידותינו. ה' ברא את העולם עבורנו והוא הסמל של הטוב והמטיב ועלינו להידמות אליו. מי שאין לו מידות טובות לא יוכל להשפיע ולרומם את העם ולהיות שליח ה', כי הציבור לא יראה בו דמות.
יש לצערנו אחוז גירושין גדול בארץ. כיום הוא עומד על 28% בכלל האוכלוסייה ו 11% בציבור הדתי לאומי.
א. הגירושין נובעים מ: חוסר מידות-כעס/חוסר סבלנות/אין חינוך למידות/אין הכלה של השני/עין טובה
ב. גירושין גם נובעים כי אין חינוך מספיק לעין טובה והסתפקות במה שיש.
בברכת האירוסין אנו מברכים "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". מברכים כל זוג שיהיה כמו האדם הראשון. מה המיוחד שהיה באדם הראשון וחווה? מסביר רבי אריה לוין הצדיק הירושלמי, שאדם הראשון וחווה היו שמחים בחלקם כי הם היו יחידים ולא היתה קנאה והשוואה. ריבוי ההשוואות מביא לקנאה ובלבול וחוסר שמחה לאדם.
אנו מברכים את הזוג שיהיו כמו אדם הראשון וחווה שתמיד יהיו שמחים בחלקם.
כתוב בפרשתנו:
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית פרק כד פסוק א)
כותב אבן עזרא:
"באורך ימים ועושר וכבוד ובנים" (אבן עזרא שם)
העושר היה חלק מעבודת ה'. העושר אינו פסול בפני עצמו, אלא זה עושר שמטרתו לעבודת ה'.
כותב הרמב"ן:
"אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל" (הרמב"ן שם)
כלומר שמידת "בכל"-היא שמח בחלקו.
עשיו אומר "יש לי רב" יעקב אומר "יש לי כל" כי הוא מסתפק במה שיש לו. "איזו הוא עשיר השמח בחלקו".
ג. הגירושין נובעים מהמדיה שהיא לא מציאותית ומביאה את האדם לעולם לא ריאלי ואין לו כלים להתמודד עם העולם המציאותי והאתגרים השונים. ברגע שיש קושי קטן כשלום בית אין את הכלים להתמודדות כי במדיה הכל טוב ונחמד.
ד. הגירושין נובעים כי הדור אקספרס - אין חינוך לתהליכים וגם אם יש קשיים ניתן לפותרם. האדם רוצה שהכל ייפתר מידית ואם זה לא קורה אז מפרקים את החבילה. אין תהליכי עומק. צריך לחנך לתהליכי עומק בחברה.
הדור הזה הוא דור של 'אקספרס'- דור של חד-פעמי. כאשר נתקלים בקושי בנישואין רוצים לפרק את החבילה מבלי עבודה ועמל רב לתקן את המצב ולגור יחד.
ה. הגירושין נובעים כי אין פרופורציה בין העיקר והטפל, רמה כלכלית לא מציאותית. צריך להתחנך שכסף זה אמצעי אך לא המטרה והייעוד. רמה כלכלית גבוהה מעבר למה שהאדם יכול להשיג גורמת ללחצים גדולים ולכן אין פניות הנפש אחד לשני ואין זמן איכות להיות יחד.
כותב שפתי חיים:
"ואברהם זקן בא בימים כו' בא וראה אברהם התקרב אליו, ותשוקתו הייתה כל יום בזה ולא התקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת אלא מעשיו קרבוהו בכל ימיו מדרגה לדרגה עד שהתעלה בדרגתו...... כל יום היתה לו התקרבות חדשה להקב"ה, כל יום זה היה מדרגה חדשה בעבודת ה', והיינו "בא בימים" בא עם כל הימים בשלימות לעוה"ב, כי ניצל את כל הימים לעבודת ה' " (שפתי חיים על התורה)
אברהם אבינו עבד את ה' כל יום ובכל יום התקרב יותר לה'. כך אברהם אבינו מתקדם מיום ליום, כל יום הוא עמל. זה "בא בימים".
יה"ר שנזכה כולנו להיות שליחי ה' מתוך מידות טובות ונזכה לקדש שם שמים, ותשרה השמחה והשכינה במעונותינו. אמן כן יהי רצון!
