שיחה לפרשת וירא תשפ'ז - רק בעומדו על הר המוריה הבין אברהם כי בלי יצחק הקיום אפשרי
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית פרק כב פסוקים א-ב)
פרשתנו פרשה חשובה מאד בענייני עבודת ה'. עבודת ה' ביסודה דורשת התבטלות של האדם. פרשתנו היא שיא התבטלות האדם. אברהם אבינו עוקד את בנו אהובו מתוך ציווי ה'. המסר העיקרי הנלמד מהעקידה הוא שרצון ה' קודם לרצון האדם, והאדם מחויב כל חייו לעשות את רצון ה'.
ואי אפשר שלא להזכיר את כל הקדושים שעלו בסערה השמיימה במלחמה זו, והקדישו את כל חייהם כדי שנחיה במדינה שלנו. כל הקדושים ידעו שהם מסכנים את חייהם ועשו זאת משום ציווי ה' במלחמת מצוה כדי שנוכל להקים בארצנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש"
יש לברר מה היה הנסיון לאברהם? הרי כאשר אברהם מצווה לקחת את בנו אהובו ולשחוט אותו, זה רצון ה' ואברהם חייב למלא רצון ה', וא"כ מה היה הנסיון? הרי אברהם לא היה יכול לסרב?
זכורני שבשבת לפני שנים רבות פגשתי את החברותא המבוגרת שלי הדיין הרב אוריאל לביא שליט"א. הוא סיפר לי שהבן שלו הקטן שאל אותו: "אם ה' יגיד לך לשחוט אותי האם תעשה זאת"? כאשר שוחחנו על הנושא אמר לי הרב לביא: "אם ה' יצווה בוודאי שאעשה זאת". ואז שאלתי את עצמי אם זה כל כך ברור שעושים את דבר ה', אז במה היה ניסיון לאברהם? ודאי שהדבר קשה מאד, אך אברהם שהלך נגד כל משפחתו והציבור כולו ושבר פסילים והקהיל קהילות להסביר שה' הוא זה שברא את העולם, הוא שהולך אחר ה' בוודאי ישמע אל ציווי ה' למרות הקושי הגדול, א"כ מה היה הנסיון לאברהם? הרי הוא לא יכול לסרב לציווי ה'? מה הכוונה "והאלקים ניסה את אברהם"? מה מלמדנו הנסיון?
אנו נביא מספר שיטות ונראה בכל שיטה ושיטה מה המסר לחיינו אנו.
שיטה ראשונה- הניסיון היה לרומם את אברהם ולהעצימו.
כותב הגרי"ד סולובייצ'יק:
"רבש"ע לא נזקק לנסיון העקידה כדי לדעת את מסירות נפשו, אמונתו ואהבתו של אברהם אבינו את הבורא, כל אלה גלויות וידועות לפניו מראש. אלא ביקש הקב"ה שאברהם מעלמא דאיתגליא יתפוס ויוציא לאור את עומק עומקו של אברהם דאיתכסיא ועל ידי כך תיגלה ותיראה... עוצמת דביקותו בבורא העולם. אבל הדבר הזה היה מכוסה מעיני אברהם אבינו עד נסיון העקידה עצמו. רק על הר המוריה הכיר אברהם את עצמו וראה עצמו באור חדש. שם על ההר הוא גילה לפתע את גודל מסירותו ונאמנותו לבורא העולם. רק בעומדו על הר המוריה הבין אברהם כי בלי יצחק הקיום אפשרי בעוד שאין הוא יכול לחיות אפילו רגע אחד בלי בורא העולם... כדי שיוכל האדם לנטוע בלב בניו ונכדיו את הערכים המקודשים לו, צריך שיהא בעל הכרה עצמית. כדי לשכנע את יוצאי חלציו עד כמה חשובה ויקרה היהדות, צריך שהוא והם יכירו עצמם היטב היטב. רק לאחר העקידה יכול היה אברהם לקיים את ה"למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו"...... פעמים הרבה ניסה אותי הקב"ה כדי לחשוף מתוכי את "עלמא דאיתכסיא" שלי. סבלתי הרבה יסורים והיית שואל את עצמי: על שום מה תובע רבש"ע ממני שאתייסר כל כך הרבה? לבסוף מצאתי את פשר הדבר, כדי שאכיר את עצמי טוב יותר וכדי שאדע עד כמה קשור אנוכי ללימוד התורה"
ישנו בוגר מהישיבה אביחיל פלד שהיה שבוי בכלא האויב המצרי במלחמת יום כיפור. לאחר שהשתחרר הוא דיבר בביתי לפני התלמידים וסיפר את הדברים המאוד מאוד לא פשוטים שהוא עבר. כשהוא סיים שאלתי אותו: "מה לקחת מהשבי לחיים?" הוא ענה לי תשובה שלא אשכח. "בחיים לא חשבתי שיש לי את הכוחות שגיליתי שיש לי בשבי. והקב"ה לימד אותי בתקופת השבי שיש בי הרבה יותר כוחות ממה שידעתי". "כל פעם שקשה לי לעשות משהו אני אומר לעצמי-אומר אביחי פלד- אתה יכול יש לך את הכוחות".
העקדה לא היתה נסיון לאברהם אלא שלאברהם היו כוחות נפש פנימיים בפוטנציאל ומטרת הניסיון היתה שכוחות אלו יצאו לפועל. כוחות אלו היו בכח ולא בפועל עד שהגיע לעקדת יצחק וכוחות אלו של אהבת ה' נהיו מרכזיים באישיותו.
העצמת אברהם נועדה כדי שיקנה את אהבת ה' ויעביר זאת לבניו.
הניסיון מרומם את האדם ומעצים אותו כי הוא לוקח את הכוחות שבפנימיותו ומוציא אותם לאור. כאשר האדם עומד בניסיון הוא קונה כוחות אלו והם נהפכים להיות חלק מאישיותו. המילה ניסיון פירושה נס להתנוסס מלשון הגבהה והעצמה.
כאשר יש לנו קושי נדע ששם גדלים הכוחות שטמונים בנו ואנו מוציאים את הכוחות מן הכח אל הפועל. הקושי נועד לרומם אותנו ולהוציא מאתנו כוחות גנוזים. כשאדם יוצא מאזור הנוחות שלו הוא קונה ערכים והם נהפכים לחלק מאישיותו.
כותב נתיבות שלום:
"שכמו שאברהם אבינו נתנסה בעשרה נסיונות כך כל יהודי עובר בימי חייו עשרה נסיונות לפי ערכו. והיינו כל יהודי נושא שליחות עליונה שלמענה ירד לעולם למלא שליחות זו, ועל ידי הנסיונות שעובר ממלא הוא שליחותו בעוה"ז....בפרט אצל כל יחיד, שצריך לעבור עשרה נסיונות לפי ערכו, שיתכן שיהודי מקיים כל התורה כולה אבל עדיין לא התחיל למלא את השליחות שבעבורה ירד לעולם" (נתיבות שלום ספר בראשית)
הניסיונות עוזרות לאדם למלא את שליחותו בעולם, כי הם מעצימים ומגדילים אותו והוא שופע ומקרין תורה, ויש לו יכולת השפעה, וכך הוא מצליח לקיים את שליחותו בעולם.
ובדומה לך כותב המלבי"ם:
"יש הבדל בין השלמות שהוא בכח ובין השלמות שיוצא מכח אל הפועל שנעשה קנין בנפש" (מלבי"ם בראשית פרק כב פסוק ט)
הניסיון הוא עבור האדם להעצים אותו ולגדלו. בזכות הניסיון אברהם גדל ומתעצם ומקרין תורה, וכך ניתן להעביר זאת לילדיו ונכדיו.
וכן כותב הרש"ר הירש:
"לנסות- פירושו אינו אלא: להעמיד כוחות אלה בפני משימות כאלה, אשר עד כה לא התנסו בביצוען. מכאן שכל ניסיון הוא עלייה, כאשר הוא מחזק ומאמץ את הכוחות הקיימים מכבר, אך טרם עמדו במבחן המשימה הנוספת או הנעלה יותר" (רש"ר הירש בראשית)
כותב שפת אמת:
"בפסוק עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. ומקשין הלא עבודתו של אברהם היתה בחינת אהבת ה' שהוא למעלה מעובד מיראה ולמה ייחס לו הכתוב ירא אלקים. אבל התירוץ הוא כי זה עצמו היה הנסיון, כי ודאי אברהם אע"ה שעזב ארצו ומולדתו והשליך עצמו לכבשן האש בעבור הבורא ית' מה נסיון הוא לשחוט את בנו. אבל התירוץ הוא כי בודאי העובד מאהבה כמו אברהם נמשך לבו ומעיו לעשות רצון קונו, עד שכל איבריו נמשכין בטבעם לעשות רצון קונם, וכל רמ"ח איברים שבו, כל חיותם המצות של השי"ת. אכן באמת לא היה רצונו של הקב"ה לשחוט את יצחק, ולבו של אברהם לא הרגיש דביקות ואהבה בזו העובדא ע"י שבאמת לא היה כן רצונו של השי"ת, ולכן היה נסיון" (שפת אמת פר' וירא תרמ"א)
וכן כותב רבינו מנחם מנדל:
"דהנה אברהם אבינו היה מקדש ומטהר את כל אבריו עד שהאברים בעצם הרגישו את רצון הבורא ב"ה ולא היו יכולים לעשות רק מה שהיה רצון ה'. לכן כשרצה אברהם לשחוט היה צריך אברהם לשלוח את ידו בכח, כי היד בעצמה לא רצתה לשחוט שהיה מרגיש באמת רצון הבורא ואמר לו המלאך אל תשלח ידך כי באמת כך הוא רצון הבורא יתברך"
המגיד מדובנה כותב:
"ומה היה הנסיון כה גדול, הלא ראינו הרבה אנשים שמסרו את נפשם על קידוש ה', אלא בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם את בנך נעשה יצחק דבוק לאברהם.. שאמר לו הקב"ה אשר אהבת, נכנס לאברהם כח אהבה עצומה ליצחק ממש לא לפי דרך הטבע.. ועם אהבתו וחמלתו זו הלך אברהם לשחוט אותו וזה היה הנסיון"
עלינו ללמוד מכאן שלא נחפש דרך לעשות לעצמנו הקלות בעבודת ה' אלא לעשות את האמת גם אם הדבר קשה.
לפי כל הפירושים שראינו עד כה אכן אין כן נסיון במובן הפשוט. ודאי שאברהם לא יכול היה לסרב לציווי ה' אלא שציווי ה' על העקדה היה כדי לרומם את אברהם כדי שהכוחות שבתוכו יצאו החוצה, שיקנה את כח היראה יחד עם כח אהבת ה' שיש בו.
השיטה השניה- אכן היה כאן נסיון אמיתי לאברהם.
כותב שפת אמת:
"נראה, כי מאחר שהבטיחו, "ביצחק יקרא לך זרע", נאמר לו בלשון בקשה, פירוש, שביקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה, וזה שבח הגדול בנסיון הזה, שלא נאמר לו בלשון ציווי, רק אם חפץ בדבר זה. ואברהם אע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו" (שפת אמת וירא תרל"ד)
אנחנו רגילים לבדוק כל דבר לפי ערכים הלכתיים: מותר או אסור, האם זה ציווי או לא ציווי?. שפת אמת מלמד אותנו, שגם אם מותר צריך לבדוק האם זה רצון ה', האם זה מקרב אותנו לה'? ורק אם כן, אז אפשר לעשות מעשה.
כותב הרס"ג:
"צריך היה אברהם להתכונן לדבר הקשה ביותר ולהסתמך על כך שאם כוונת (הציווי) אחרת, אלקים יראני"
כותב רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא:
"והנה באמת לא היה באברהם דיבר מפורש מהש"י שישחוט את בנו.. היינו שהיה אליו דבר באספקלריא דלא נהרא... וע"ז לא נקרא הנסיון על שם יצחק כי יצחק האמין לאברהם כי מה' הוא ואינו נסיון כ"כ רק לאברהם היה נסיון לפי שלא היה אצלו הדיבר מפורש, ואם היה לו שום נגיעה כאב לבן אז היה מכריחו לרחם עליו... שזה המאמר היה לו באספקלריא דלא נהרא, היינו שלא נאמר לו מאמר מפורש, והיה נבוך בלבו והיה יכול לפשוט הספק לכל צד, שבאם היה לו קצת נגיעה ליצחק כאהבת אב לבן היה פושט לעצמו שלא יעלהו, שעמדו כנגדו מחשבות ודעות שונות... היה לו מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק וגו' ועכשיו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, וזה היה עיקר הנסיון"
ה' דיבר אל אברהם באספקלריה לא מאירה כעין חלום ולא דיבור ישיר, ולכן יכול היה אברהם (אם היו לו נגיעות ולא עומד בניסון) להסביר אחרת את החלום וזה היה הנסיון, האם יסביר את החלום לפי האמת או לאו?
השיטה השלישית- הנסיון היה לא להתווכח עם ה'.
הנצי"ב מוולאז'ין כותב:
"אלא ענין הנסיון... אחד, שאם מלך צוה על אדם הדיוט שאין לו הכרה ודברים עם המלך לשחוט את בנו, פשיטא שאין לו מה לעשות כי אם לילך ולעשות כדבר המלך. אבל אם יאמר לאוהבו אשר רגיל עמו הרבה לעשות דבר נפלא כזה, פשיטא שלא יתאפק מלשאול את המלך מדוע ואיך, ואולי ישנה הרצון"
הניסיון היה האם אברהם יתווכח עם ה' ויטען שהוא הבטיח לו שביצחק יהיה לו זרע, או שאברהם יקבל עליו את הדין ולא יתווכח כי כאן יש לו נגיעות אישיות, בניגוד להפיכת סדום ששם הוא התווכח כי לא היו לו נגיעות אישיות. ה' רצה שאברהם יפעל בתמימות בעקדה.
גם שאיננו מבינים את ה' עלינו לדעת שה' אמת ותורתו אמת.
השיטה הרביעית- כל סיפור העקידה היה בשביל דברי המלאך "אל תשלח ידך אל הנער ועל תעש לו מאומה".
הראי"ה קוק כותב:
"שהצווי המוחלט, בין מצד הצדק להמנע מרשע של של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להנזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קיים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני.... ובטבע החומרי לא ירדו ממעלתן אפילו כחוט השערה, ע"י החזון שנתגלה בדבר ה'.. אל תשלח ידך אל הנער, בכל חומר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן ניגוד מפעלי בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ה' האצילית.. עד שיהיה לפחות איזה צעד נכון לעשות בפועל איזה דבר המורה על המעטת האהבה הזאת.. ולא תעש לו מאומה כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא לבת אש קודש, הולכת ישר מאהבת אלוקים הטהורה ורחמיו על כל מעשיו" (עולת ראיה)
מטרת עקדת יצחק היתה בעיקר ללמד את העולם כולו את דברי המלאך בסוף "אל תשלח ידך אל הנער" שאין ה' חפץ בקורבנות בני אדם בניגוד למולך אצל אומות העולם, היות והמוסר האלוקי והטבעי הולכים יחדיו. התורה רוצה שנהיה עוצמתיים מאד אך נורמלים כדברי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ'ל.
עקדת יצחק באה ללמד את העולם את דברי המלאך – "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" – להבין שהקב"ה לא חפץ בקורבנות של אדם. הדרישה הרוחנית והדרישה הטבעית חייבים ללכת יחד. עיקר הניסיון היה כדי ללמד את העולם את הסוף, את אל תעשה את זה, את זה שאתה חייב לאהוב את בנך ולאהוב את ה', ושתי האהבות האלה מתחברות ומשלימות ולא מתנגדות. דבר ה' לא סותר לטבעיות, לנורמליות.
יה"ר שנזכה להתבטל לה', ונוציא דברים מן הכוח אל הפועל ונפעל מתוך אהבה ויראה יחד, ולא נעשה הנחות בעבודת ה', ונזכה ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש. אמן כי"ר.
