שאלה שבועית: 'שחרור' ליום כיפור או לסוכות
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שאלה א] אימתי לבקש שחרור? תלמידינו היקרים בני שיעור ד' 'תופסים קו' בלבנון בסוריה. לפני החגים כינס המפקד את כולם ופרש בפניהם את היציאות האפשרויות: לצאת הביתה הכיפורים, ביום טוב ראשון של סוכות, בשמיני עצרת.
נציין, שמשמעותה של שהות בצבא ביום הכיפורים היא לכל הפחות אכילה לשיעורים, ואף אכילה ממש במידה ויוצא לפעילות מבצעית. האם עליהם לבקש לצאת ביום הכיפורים, או לא?
שאלה ב] בקשת שחרור כשראש השנה בחשבון- לפני מספר שנים נשאלה שאלה דומה, אלא ששם שירות המילואים החל לפני ראש השנה כך שלכלל אפשרויות השחרור מצטרף גם ראש השנה. האם הדין יהיה שווה לשאלה הקודמת, או לא? במקרה זה יהיו לפני הנשארים בצבא את כל האמצעים הנדרשים לקום מצוות החגים, אך מנגד לא תתקיים תפילה במנין. מה נכון ועדיף לעשות? מהו השחרור שנכון לבקש?
שאלה ג] תפילין או שמירה בשבת – בעל החיי אדם נשאל מפי חיים ששירותו בצבא הקיסר, שאלה המשיקה לעניינים אלה- בצבא הקיסר רשאי חייל לבקש שהשמירה תוזז ליום אחר. במידה ויזיז את השמירה ליום אחר יפגע הדבר ביכולת שלו להניח תפילין, זאת ועוד, שהשמירה בשבת אינה כרוכה באיסורים שתוקפם מהתורה, אלא באיסורים דרבנניים בלבד. מה עליו להעדיף?
שאלה ד] על הניסים או קדושה – פנה אדם לרב עובדיה יוסף בשאלה (יביע אומר ח"ב או"ח לד): בדרך כלל מאריך הוא בתפילתו מעט יותר מהחזן. בימי החנוכה שמוסיפים בתפילה את 'על הניסים', מביא הדבר לכך שאינו מספיק לסיים את תפילתו עד 'קדושה'. שאלתו היא האם עליו לדלג על 'על הניסים' כדי להספיק 'קדושה' בציבור או לא?
מדוע שתהיה עדיפות לקדושה על פני על הניסים? אם תוקפה של מצות אמירת קדושה הוא מדרבנן ברור לכאו' שאין להשמיט את 'על הניסים' כדי להספיק אמירת קדושה עם הציבור (ואכן כן דעת הרא"ש וראשונים נוספים).
אולם בזוהר הקדוש כתוב, שיש באמירת קדשוה קיום מצוה דאורייתא של 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ואף האר"י מוסיף ואומר שיש לכוון לפני אמירת קדשוה שמוכן למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך[1].
שאלה ה] צום גדליה או יום כיפור – אדם שמצבו הגופני אינו במיטבו, יודע שאם יצום בצום גדליה לא יוכל לצום ביום הכיפורים, מה עליו לעשות במקרה זה? האם עליו לצום בצום גדליה המזדמן לפניו ראשון, או שמא עליו לצום דווקא ביום הכיפורים החמור במעלתו?
תשובה
הרדב"ז בתשו' (ח"ד סי' יג) נשאל אודות אדם החבוש בבית הסוהר ומאפשרים לו לצאת לחופשה יום אחד בשנה – באיזה יום ינצל את חופשתו זו?, ובלשונו:
שאלה: ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ. יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת.
הרדב"ז משיב שעליו לנצל את חופשה זו באופן מיידי ולצאת ביום המחרת, אף שיום המחרת הוא יום רגיל ככל הימים ואין בו מצוות מיוחדת – 'אין מעבירין על המצוות', הואיל ואין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות:
תשובה: הנה ראיתי אחד מחכמי דורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ועל יסוד רעוע בנה יסודו. בתחלה כתב דעדיף יום הכפורים ואחר כך החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי נסא דבעינן עשרה ואין ראוי לסמוך על דבריו. אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קיימא לן דאין מעבירין על המצות ואין חולק בזה כלל הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וזה פשוט מאד אצלי.
הרדב"ז לומד זאת מהגמ' ביומא (לג.) הדנה בסדר עבודות היום במקדש:
ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות מאי טעמא? ... ורבא אמר כריש לקיש, דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא.
גם אם מגיעה לפניך מצוה קלה, עליך לעסוק בה תחילה, הגם שיבואע הדבר על חשבון מצוה חמורה יותר בהמשך. לדבריו, על כל החיילים לבקש לצאת במועד הקרוב שמאפשרים להם לצאת.
החכם צבי (סי' קו) מקשה על דברי הרדב"ז מספק הגמ' במנחות (מט.) אודות ציבור שאין להם מעות אלא כדי קניית קרבן אחד, האם ישתמשו בו למוסף של היום הנוכחי או לתמיד של מחרת. ולדברי הרדב"ז פשוט לכאורה שנעדיף את קרבן המוסף של היום, שהרי 'אין מעבירין על המצוות'[2]?
ועל כן מסיק שהכלל 'אין מעבירין על המצוות' נאמר דווקא בשתי מצוות שוות, אבל במידה ולאחת מהן ישנה עדיפות על האחרת – מעבירין על המצוות. ועל כן עלינו ל'חשב' ולבדוק מהו היום עם המצוות המשמעותיות ביותר, ובו יבקש אותו אסיר לצאת לחופשה.
אכן, לגופו של מקרה, מסכים החכם צבי שיתכן ובכל זאת הכרעת ההלכה תהיה כרדב"ז, שעל החבוש לנצל את החופשה בהקדם האפשרי, והיא – החשש שמפקד בית הסוהר הגוי יחזור בו מהבטחתו להעניק לו את החופשה, ובלשונו:
אלא שאני חוכך מאותה ששנינו בפסחים פ' האשה וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין אין שוחטין עליהן בפני עצמן דבבית האסורין דגוים איכא למיחש משום 'פיהם דבר שוא'.
אך במקרה שלנו – בו מדובר על חייל בצה"ל שאין חשש שהמפקד משקר ולא יעמוד בהבטחותיו, יחלקו הרדב"ז והחכם צבי: על פי הרדב"ז יהיה עליו לנצל את חופשתו בהקדם ולצאת ביום הכיפורים, ואילו לחכם צבי יהיה עליו להמתין ולצאת בסוכות עבור קיום מצוה דאורייתא של סוכה ולא ביום הכיפורים – שם מדובר על תפילה בציבור שכל חיובה מדרבנן.
אכן, למעשה, נראה שגם לשיטתו של הרדב"ז אין לדמות בין שאלת שחרור אסיר מבית האסורים לשאלת שחרור חייל לביתו, וזאת מחמת שלושה נימוקים:
1] חייל המשרת במילואים 'עוסק במצוה', כידוע 'העוסק במצוה פטור מן המצוה', ועל כן, יתכן ואינו מחוייב לצאת באופן מיידי. זאת בשונה מאסיר המחויב במצוות לכל דבר וענין, אלא שמנוע מלקיימן מחמת מאסרו.
תוס' והר"ן נחלקו, האם עוסק במצוה פטור מן המצוה גם כאשר ניתן לקיים את ב' המצוות (ר"ן), או לא (תוס').
הקהילות יעקב (ברכות סי' טו) מבאר, שיסוד מחלוקתם הוא בגדר דין 'עוסק במצוה פטור מן המצוה', האם זהו אונס או פטור:
1] אונס - הואיל וכרגע עסוק במצוה מצוה, הרי הוא אנוס ביחס למעשה המצוה האחר [כיוון זה יכול להיאמר רק על פי שיטת תוס' שאם 'אפשר לקיים שתיהן' (היינו את שתי המצוות), 'עוסק במצוה אינו פטור מן המצוה.]
2] פטור – תכלית המצוות היא לקשר את האדם לבוראו. במידה ועוסק במצוה, כבר מקושר באותה עת, ואינו צריך קישור אחר לבוראו.
הר"ן למד שזהו פטור, אולם תוס' למדו שזהו פטור מחמת אונס בלבד, ולכן במידה וניתן לקיים את שתיהן – ברור שנחייבו בכך.
לדברי תוס' שלמדו שיסוד פטור עוסק במצוה הינו מחמת אונס, ניתן לדמות בין בית סוהר לחייל, שהרי יסוד הפטור בשני המקרים אינו מהותי, אלא טכני בלבד. אולם לדברי הר"ן שיסדו פטור עוסק מן המצוה אינו באונס, לכאורה יש להבדיל בין חבוש בבית הסוהר לבין חייל בצבא.
2] האוכל ביום הכיפורים (כאשר מצווה בכך) כאשר חייב בכך מסיבות כאלה ואחרות, מקיים את מצות 'וחי בהם', ואינו דומה לחבוש בבית האסורים שאינו מקיים מצוה בשהותו שם, ועל כן ודאי שחייב לצאת מהר ככל הניתן כשמצוה אחרת מוטלת על הכף[3].
3] אפשר, שדין אין מעבירין על המצוות נאמר כאשר יש מצוה המגיעה לפנינו, אולם טרם שחל חיובה של המצוה אפשר שלא נאמר כלל זה[4]. בדרך זו ניתן להבין את הדיון בגמ' בשבת אודות נר חנוכה וקידוש היום איזה מהם קודם, ולכאורה פשוט הדבר שנר חנוכה קודם שהרי הוא קודם בזמן ו'אין מעבירין על המצוות'? על כרחך שכלל זה לא נאמר אלא כאשר ב' המצוות לפנינו – הגיע זמן חיובן, אולם במידה ואינן לפנינו, עדיין לא הגיע זמן חיובם לא נאמר כלל זה.
לאור זאת, אין לדמות בין חבשו בבית הסוהר שיש בידו אפשרות לצאת באופן מיידי ולקיים מצוה, לבין החייל שאפשרויות השחרור שניתנו לו הינן רק בחגים שעדיין לא הגיעה עת חיובן.
ולכן, הגם שפסק הרדב"ז שישתחרר מיד ביום הראשון שיוכל, מובן שלגבי חייל יהיה הדין שונה.
[1] עוד יש לציין, שלכאורה לא היה מקום לדיון זה הואיל ויכל לעצור כשמגיע לקדושה ולצאת מדין 'שומע כעונה', אלא שבזמן הזה ישנו חשש ששליח הציבור אינו מתכוון להוציא ידי חובה, הואיל וכולם בקיאים.
[2] הרדב"ז ישיב על שאלה זו ויאמר שקרבנות כולם מ'שם אחד' הם, וחדא מצוה הם, ועל כן לא שייך בהם כלל זה.
[3] יהודי בשערי חסד הצטווה על ידי רופא לאכול בים הכיפורים. עלה לביתו הרב שלמה זלמן אוירבך וביקש ממנו להחליף איתו את זכות קיום מצות האכילה שלו ביום הכיפורים, בזכות צום יום הכיפורים שלו!
[4] כ"כה הצמח צדק.
