שיחה לפר' נשא-שבועות: שבועות כיום דין

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

שבועות כיום דין

אני מבקש היום בשיחה להתייחס לשלושה נושאים. אנו מתחילים את שלושת ימי ההגבלה, ההכנה הגדולה לקראת החתונה הגדולה של כנסת ישראל עם ריבונו של עולם. אדם צריך להרגיש כל שנה בשבועות שהוא מקבל את התורה מחדש. שבועות מוגדר בגמרא, ונסביר ונלבן את העניין, כיום דין- יום דין למה? איך אנחנו מנצלים את הימים האחרונים להתכונן היטב לקבלת התורה. זה הנושא הראשון. מה אנחנו יכולים ללמוד מפרשת השבוע לדרכי קניין תורה- הנושא השני. כמה ימים אחרי שבועות אנו נפרדים מבני חו"ל שלמדו פה בבית המדרש שנה, שנתיים, שלוש, מה המסרים משני המסרים הראשונים שהם צריכים לקחת איתם כאשר הם עוזבים את ישיבתנו.

אומרת הגמרא במגילה דף ל"א עמ' ב:

"עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה שנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן"

כלומר, קוראים את הקללות שבפרשת בחוקותי קודם חג השבועות, מכיוון ששבועת הוא יום דין על הפירות, ולכן צריך לקרוא קודם את הקללות. וכמובן שהגמרא הזו דורשת ביאור רב. אם היה דין על האדם כמו בראש השנה אז מובן מדוע קוראים את הקללות קודם! כדי שהאדם ישפר את מעשיו, יחזור בתשובה ויזכה ביום הדין. אבל הפירות לא שומעים את הקללות! מה העניין לקרוא את הקללות בגלל שיש יום דין על הפירות?

נסביר את הדברים לפי ההסבר של ה'פרי צדיק' אבל נראה קודם את ההסבר של הגמרא בראש השנה ט"ז עמ' א.

"אמר רבי יהודה ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם כדי שיתברכו לכם פירות האילן"

גם זו גמרא לא מובנת. אתה רוצה שיתברכו פירות האילן-תגיד שיביאו ביכורים, שיביאו פירות האילן, אבל מה הרעיון שמביאים את שתי הלחם כדי שיתברכו פירות האילן? רש"י מסביר:

"ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חיטה הייתה".

אתה יודע מדוע מביאים את שתי הלחם בשבועות? כי העץ שאכל אדם הראשון היה חיטה. אז מה הקשר, איך זה מסביר לנו למה שתי הלחם הם הברכה לדין על הפירות?

מסביר את הדברים הפרי צדיק ובמילים אחרות נפש החיים ואני מבקש לפי היסוד הזה להסביר את המהות של חג השבועות ומהו יום הדין של חג השבועות ואיך אנחנו צריכים להתכונן.

אומר הפרי צדיק:

"ופירש רש"י דרב יהודה לטעמיה דאמר עץ שאכל אדם הראשון חיטה היה. והיינו דקודם החטא היה החיטה ג"כ כמו פרי העץ, כמו שיהיה לעתיד לבוא שאמרו עתידה א"י שתוציא גלוסקאות" כלומר לפני החטא- בשביל להשיג לחם לא היה צריך לזרוע ולקצור ולעשות את כל המלאכות, אלא היו לחמניות על העץ- תלשת ואכלת. "וכן היה קודם הפגם החיטה מוכנת למאכל אדם ככל הפירות. רק אחר כך נתקלל בזעת אפיך וגו' ולש ואפה. ובעצרת שהוא זמן מתן תורה היה ראוי להיות התיקון כמו קודם הקלקול, אמרה התורה הביאו לפני שתי הלחם שיתברכו פירות האילן".

מסביר את הדברים הפרי צדיק: לפני החטא גם החיטה הייתה פרי, והאדם לא היה צריך בכלל לטרוח. תחשבו מה זה מלאכת הפת: זריעה, קצירה, חרישה, טחינה... לפני החטא, אדם הראשון לא היה עמל בדברים הפיזיים, וכל האוכל של האדם, כולל הלחם, היה מוכן והאדם היה רק צריך לקחת. מה היה המצב של אדם הראשון לפני החטא? היה טוב והיה רע והרע היה מחוץ לאדם, והכל היה ברור. הוא לא נזקק ל"בזיעת אפיך תאכל לחם" הוא לא נזקק לעבוד עבודה ולהתאמץ ודרך הכוחות שלו להבין מה טוב ומה רע, אלא הוא ידע מראש, הכל היה ברור לו, נהיר לו, ולכן לא היו זקוקים לעמל. אומר נפש החיים: "וזה היה קודם החטא לא היה כלול אז רק מכל העולמות וכוחות הקדושה לבד" הרע היה חיצוני לאדם, ובפנים היה רק טוב כמו המלאכים. מה קרה אחרי החטא? הרע נכנס לתוך האדם."אבל אחר החטא נכללו ונתערבו בו גם כוחות הטומאה והרע" והאדם חי בבלבול של טוב ורע ולכן הוא נזקק לעמל, נזקק לעבודה שדרך זה הוא לאט לאט יברר לעצמו.

לאור זה נסביר מה הכוונה שבעצרת נידונין על פירות האילן?! זה לא דין על הפירות, זה דין על האדם. שואלים את האדם: האם הדברים ברורים לך? האם יש לך דרך, האם אתה נמצא במצב של לפני החטא או לאחר החטא? אילו דברים ברורים לך ואילו דברים לא ברורים לך? האם העובדה שאתה נמצא פה לקדש שם שמיים, להיות שליח ה', להיות שגריר ה', האם זה ברור לך? האם החובה לעמול בתורה ברורה לך? אם ניקח את נקודת הבחירה של הרב דסלר שיש דברים שאדם עושה אוטומטית טוב, יש שברים שבהם הוא נמצא במאבק ובקונפליקט ויש דברים שהוא עושה רע- איפה נקודת הבחירה שלך, כמה דברים הם ברורים, האם אתה חי בבלבול או במיקוד? לאור זה האדם יקבל את העולם הזה שלו או בתור פרי או בתור עבודת האדמה, בבחינת "כל המקבל עליו עול תורה מסירין ממנו עול דרך ארץ". מטרת העולם הזה היא לעזור לאדם בתפקיד שלו, בשליחות שלו. ר' שמעון שקופ מדבר על זה בהקדמה ל"שערי יושר". אם לאדם יש שליחות ברורה, דברים ברורים, אז הקב"ה מסייע בידו לקיים את הדבר וממילא הוא מקבל את העולם הזה שלו כמו פרי. אבל אם האדם חי בבלבול, לא ברור לו- אז השפע האלוקי שלו יהיה בצורת עבודת האדמה. ולכן שבועות הוא לא יום דין על הפירות, הוא יום דין על האדם!

בנ"י במתן תורה חזרו לשלב שלפני החטא, והיו בשלב הזה ממתן תורה ועד חטא העגל. וכשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים לקבל את התורה, אנחנו צריכים גם כן להיות במצב של לפני החטא. זו ההכנה שאנו צריכים לעשות בימים האחרונים של ימי ההגבלה. לבדוק מה ברור לנו, האם יש לנו סדר עדיפויות ברור בחיים? האם ברור בסדר העדיפויות איפה נמצאת התורה?

המדרש אומר למה ניתנה התורה במדבר? יש שני מדרשים שסותרים אחד את השני: מדרש אחד אומר התורה ניתנה במדבר כי לגור במדבר לא עולה כסף, לא צריך לשלם מחיר כך גם ללמוד תורה זה ללא כסף, התורה ניתנת בחינם. ואילו המדרש השני אומר: למה ניתנה התורה במדבר? המדבר הוא הפקר, אין מותרות, קשה, רוצים מים, רוצים אוכל, אין כלום. כך גם מי שרוצה תורה צריך להפקיר עצמו, לחיות חיי הפקר.

כותב השפת אמת: אני לא מבין. מדרש אחד אומר לא משלמים מחירים, זה בחינם, ומדרש שני אומר כן משלמים מחירים. אלא השאלה היא, אם אתה רוצה לדעת תורה או לקנות תורה. אם אתה רוצה רק לדעת אבל בעצם שזה לא ישפיע עליך, זה לא ישנה אותך, זה לא יהפוך שהתורה תהיה חלק ממך- את זה אפשר לקבל גם בלי מחירים. אם אתה רוצה לקנות תורה, אם אתה רוצה שהתורה תהיה אצלך מעיין המתגבר, תקרין תורה, תחייה תורה, אי אפשר לקנות את הדבר הזה בלי מחירים. אדם צריך לעשות לעצמו סדר עדיפויות.

ביום ירושלים בכותל פגשתי אחד מבוגרי הישיבה. הוא אמר לי: הרב אני מבקש שתגיד בשיחה שאנשים חושבים שלבחור זה בין רע לטוב, אבל יש גם בחירות בין טוב לטוב ואדם ללא סדר עדיפויות ברור לא יודע לבחור בין טוב לטוב. כשכתוב ש"תלמוד תורה כנגד כולם" זה לא רק נגד דברים רעים אלא גם נגד דברים טובים, ואדם צריך לחנך את עצמו להיות במצב של קודם החטא! שמובן לו לא רק בין טוב לרע, אלא מובן לו גם בין טוב לטוב! שיש לו סדר עדיפויות ברור, מה יותר חשוב ממה! הרבה מאוד מהבחירות שלנו בחיים לא יהיו בחירות של טוב ורע, אלא יהיו בחירות של טוב וטוב, בין שני ערכים מצויינים שמתנגשים אחד בשני. אדם רוצה להתנדב ושואל את עצמו: להתנדב או ללמוד תורה? זה שני ערכים מצויינים שחשובים, ואדם צריך לדעת מתי הזמן לזה ומתי הזמן לזה. זה היה המצב של אדם הראשון לפני החטא שהכל היה ברור לא רק בין טוב לרע אלא גם ברור טוב וטוב. זה מה שכותב השפת אמת: אם אדם רוצה לקנות תורה, הוא צריך לשים עצמו כהפקר לוותר גם על דברים טובים במינון הנכון. וזה מה שאדם צריך להכין את עצמו, שנגיע לשבועות נהיה במצב נפשי של קודם החטא, של דברים ברורים. זו הכוונה "נעשה ונשמע" זו הכוונה של הגמרא בשבת, שכשבנ"י אמרו נעשה ונשמע יצאה בת קול ואמרה: "מי גילה לבניי רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו?" מלאך לא חי בבלבול. למלאך אין שני יצרים. בנ"י כשאמרו נעשה ונשמע לא חיו בבלבול, גם אנחנו כשמגיעים ליום הגדול הזה צריכים להכין את עצמנו לא לחיות בבלבול.

יש כמה רעיונות בפרשת השבוע נשא שעוזרים לנו- נותנים לנו את הדרכים, איך לא לחיות בבלבול. דבר ראשון: קודם מופיע קהת ולאחר מכן מופיע גרשון למרות שהוא הבכור, אומר על כך המדרש: "הדא הוא דכתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה... אם היה ממזר תלמיד חכם- הוא קודם לכהן גדול עם הארץ. מה הטעם? "יקרה היא מפנינים" יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים"

אתה יודע למה קהת מוזכר קודם, אפילו שהוא לא הבכור? בגלל שקהת נושא את הארון, וכל מה שקשור לתורה- קודם, ולכן תלמיד חכם אפילו ממזר קודם לכהן גדול עם הארץ. אומר ר' שלום שבדרון בשיחותיו שזה אומר שבזמן בית המקדש, אם לאדם יש חולה והוא רוצה שמישהו יתפלל עליו, והוא שואל את עצמו ממי לבקש? אז עדיף שיבקש מממזר תלמיד חכם מאשר שיבקש מכהן גדול עם הארץ. וזה "יקרה היא מפנינים". שואל ר' שלום שבדרון למה חז"ל שינו את הפסוק מפשוטו, ולא מסבירים שהתורה יקרה יותר מפנינים? אומר ר' שלום שזה שהתורה יקרה מפנינים זה פשיטא, זה ברור, לא צריך על זה פסוק. זה כמו שברור שיהלום אמיתי יותר טוב מיהלום מזוייף אפילו אם הוא גדול. לכן חז"ל דרשו את זה שהכוונה היא שתורה יקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ולא דרשו כפשט הפסוק, כי זה פשיטא ולא צריך להיכתב. אדם צריך לחנך את עצמו שתורה יקרה מפנינים וזה לא פשוט. לפנינים, לעולם הזה, יש כוחות משלו, כוח המשיכה שלו ואנחנו צריכים לחנך את עצמנו מהו כוחו ועוצמתו של לימוד התורה. אני פונה פה לבני חוץ לארץ שבעוד כמה ימים עוזבים את הישיבה- אם האדם לא יחנך את עצמו בבין הזמנים שאין יום בלי תורה, שיקרה היא מפנינים, אז הוא לא יהיה מוכן גם לחיים עצמם. האדם בבין הזמנים רוצה לעשות את זה ואת זה ואת זה ואת זה, אבל האדם צריך לדעת שהוא צריך להיות בבחינת אדם הראשון קודם החטא, ויש דברים שצריכים להיות ברורים לו כשמש. ואחד הדברים שאנחנו צריכים לחנך את עצמנו הוא שאי אפשר ליצור קשר מלא עם ריבונו של עולם בלי תלמוד תורה, ותלמוד תורה צריך להיות יומיומי, אין יום בלי תורה.

כבר אמרתי פעם, ואני חוזר על זה, אני חושב שאנחנו צריכים לקרוא לתלמוד תורה מזון רוחני, אוכל רוחני. כמו שהאדם אוכל כל יום האדם צריך לדעת שהוא לא יכול להיות בלי תלמוד תורה כל יום- רציני, מסיבי, חזק. זה הלימוד הראשון מהפרשה שלנו איך האדם מגיע להיות בבחינת האדם הראשון קודם החטא. כשהאדם לומד תורה בעומק, אז הנשמה שלו גדלה, והשאלות שהיו קשות לו בעולם, בהבנת העולם, מתבררות לו. אז אדם לא יגיד לעצמו: "טוב אני קודם אהיה בבחינת אדם הראשון קודם החטא ואז אני אעסוק בעמל התורה" אלא הפוך, עמל התורה מביא את האדם להיות בבחינה הזו של אדם הראשון קודם החטא. ולכן כשאנו נמצאים ערב שבועות, אדם צריך לקבל על עצמו, כל בחור פה בישיבה צריך לקבל על עצמו אני מקבל על עצמי שאין יום שאני לא אעסוק בתורה, בעמקות, בשמחה, בהתלהבות. זה מה שהמדרש בא ללמדנו על הפסוק "יקרה היא מפנינים".

רעיון שני: אנו בוחנים כל מיני דברים בשאלה מותר/אסור. אבל אחת השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו-יש דברים שמותרים אבל עדיין יש להם מחיר נפשי, עדיין הם גורמים לאדם להפסיד רגישות. הגמרא בסוטה אומרת: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? ללמדך שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". הייתי חושב שפשט הגמ' הוא שמי שחס ושלום רואה את החטא, רואה את הניאוף, אז כדי לאזן את עצמו הוא צריך להזיר עצמו מן היין. אבל אומר רש"י: מה זה בקלקולה? בניוולה, בבושתה שמנוולין אותה. אתה יודע מה הכוונה? מי שבא לבית המקדש, בא להקריב קרבן והוא רואה את הסוטה הזו שותה מן המים. עצם זה שהוא רואה סוטה בבית המקדש, אחרי המעשה, זה כבר צריך לגרום לו להזיר עצמו מן היין. עצם זה שהוא התעסק בנושא, עצם זה שהוא חשב על העניין של סוטה, הוא כבר איבד רגישות ולכן הוא חייב להזיר עצמו מן היין.

קל מאוד מחוץ לישיבה לאבד רגישות ואיבוד הרגישות יוצר בלבול, מביא אותנו בחזרה לאדם הראשון אחרי החטא. אדם הראשון לפני החטא יש לו רגישות, הוא מבין.

הרב דסלר כותב בספרו: למה יד העדים תהיה בו בראשונה? מדוע זה שחייב סקילה, העדים שהתרו בו, דווקא הם אלה שהורגים אותו? כותב הרב דסלר: "הם שראו את החוטא בחטאו, הם שהתרו בו ושמעו אותו אומר "אף על פי כן", הדווקאיות שלו, הם זקוקים לסייג מחודש מן העבירה. עצם זה, שהם ראו את העבירה הזו זה גורם להם לרדת ביראת שמיים ולכן בביצוע גזר הדין, כשמוציאים לפועל, הם צריכים לתקן את הפגם שנוצר". לא לאבד רגישות להיות רגיש לכל דבר שהוא לא של תורה.

חשוב לנו מאוד, ולזה אני מחנכים פה בביהמ"ד, לקרב כל אדם שאינו של תורה, ודאי שאנו נגד כל אותם הפגנות שעושים על מחללי שבת. אבל חשוב שלא בגלל האהבה הזאת, שבגלל שאנחנו לא מוחים, האדם יאבד את הרגישות כשיראה חילול ה', כשיראה נוסעים בשבת. צריך הרבה מאוד אהבה אבל אסור שהאהבה תגרום לקהות חושים כי כשאנחנו שואלים איך אדם נהיה מבולבל- אז כשיש לו קהות חושים הוא נהיה מבולבל.

המדרש כותב על יצחק ורבקה: "ויהי עשיו בן ארבעים שנה ויקח אישה... ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" עשיו מתחתן עם נשים שעובדות עבודה זרה, וזה למורת רוח ליצחק ולרבקה. למה יצחק רשום ראשון? אומר המדרש: "אלא מפני שהיה רבקה בת כמרים לא הייתה מקפדת על טינופת עבודה זרה. אבל יצחק שהיה בנם של קדושים היה מקפיד על טינופת עבודה זרה, לפיכך יצחק נמצא תחילה". לשניהם הפריע שעשיו מתחתן עם נשים שעובדות עבודה זרה, אבל בגלל שרבקה בגיל שלוש ראתה שעובדים עבודה זרה, למרות שהיא הפסיקה מאידיאולוגיה, עצם זה שהיא ראתה את זה זה גרם לה לקהות חושים, זה גרם שפחות הפריע לה מאשר ליצחק שגדל בבית של אברהם.

ראו מה המדרש מלמדנו על להיות מחנכים, להיות בעזרת ה' אבות לילדים, כמה האווירה שנשרה בבית היא שתגרום לשאלה איזו רגישות תהיה לילדנו, איזו נקודת בחירה תהיה להם בעז"ה. כמה חשוב שנגיע באמת לאותה מדרגה של אדם הראשון קודם החטא, של נעשה ונשמע, שיש סולם עדיפויות ברור שיש סולם רגישויות ברור. לכן אני קורא כאן מעל הבמה הזו שבימים שנותרו לנו עד מתן תורה, שיהיה עמל תורה גדול, כולל סדרי מוסר, סדרי מחשבה, סדרי אמונה ; שהאדם יברר לעצמו את הדברים, שהאדם יבין מה זו תורה במשמעותה הכוללת והרחבה.

הגמרא בנדרים אומרת למה הנזיר נענש שהוא צריך להביא קרבן חטאת אם הוא מפסיק את נזירותו באמצע? כפי שכתוב בפסוק: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש"- וכי באיזו חטא חטא זה? "אלא שציער עצמו מן היין". הנזיר לא הבין שגם לעולם הזה יש תפקיד אם הוא נעשה בקידוש החומר, הנזיר תפס את התורה בצמצום ולא ברחבות. וכשאדם תופס את התורה בצמצום ולא ברחבות- גם זה חטא. גם אז הוא לא יכול להגיע למדרגה של אדם הראשון קודם החטא.

אם נסכם את הדברים: בנ"י במתן תורה הגיעו למדרגה של אדם הראשון קודם החטא, שהכל ברור להם, סדר עדיפויות ברור, מה חשוב יותר ממה, במה משקיעים יותר ובמה משקיעים פחות. למרות שלפנינים יש את הערך שלהן, אבל הם יודעים שתורה יקרה יותר מפנינים. ולכן לא כמו כל האומות, שהמדרש מספר שלא מקבלות את התורה כי הם חושבים שהתורה מגבילה את האדם, בנ"י יודעים שהתורה מפתחת את האדם, מביאה את האדם להבנה שהנשמה שבו היא העיקר, וזו החובה שלנו להגיע בחג השבועות הזה. ודיברנו לא רק על היעד אלא דיברנו בעיקר על שלושה דרכים איך להגיע לזה: עמל התורה, לא לאבד רגישות. הרבה פעמים אנו שואלים את עצמנו כמה לחיות בפתיחות וכמה בסגירות? עצם זה שאדם רואה סוטה במקדש- הוא ודאי לא עובר עבירה, אבל אמרנו שדברים לא נמדדים רק בפן ההלכתי. הוא לא עובר עבירה- אבל הוא מאבד רגישות, ולכן יזיר עצמו מן היין. ונקודה שלישית: לראות את התורה ברחבות, לראות איך העולם הזה לא מנוגד לתורה, אלא התפקיד שלנו הוא לקדש את החומר, זה מה שהנזיר לא מבין, ולהפוך את העולם הזה להיות חלק מתורה. זה חלק מ"יקרה היא מפנינים", להבין את הגדלות, את הרחבות של תורה, לחיות חיי תורה בגדלות.

אם באמת ניקח את שלושת הדרכים האלו ונעסוק בהם בהתמדה, בעקביות, לקראת החג, נגיע גם אנחנו לאותה מדרגה שלפני החטא. אין הכוונה שאין שום שאלה והתלבטות, אלא כמו שהרב דסלר כותב שלכל אדם יש נקודת בחירה, אבל השאלה איפה היא נמצאת, האם בשאלות היסוד או האם היא למעלה למעלה. ונזכה גם אנחנו, להגיע לאותה מדרגה של "נעשה ונשמע".