שיחת הכנה לחג השבועות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

"שויתי ה' לנגדי תמיד" כבסיס לקבלת התורה

הרש"ר הירש מדגיש שכל שנה אנו מקבלים כח חדש "לקיים את התורה לשמור ולעשות". כדי לקיים את כל המצוות האדם חייב להיות בתודעה תמידית של "שויתי ה' לנגדי תמיד" שה' יהיה תמיד נוכח בחייו והוא ירצה לעשות את רצון ה'. האדם חייב להיות ממוקד מטרה לקדש שם שמים. אם האדם לא יהיה ממוקד מטרה הוא יחטא.

בשיחה נדון כיצד האדם יהיה עם רצון תמידי לקדש שם שמים ולעשות רצון ה', ומה יכול לקטוע רצון זה.

כתוב בפרשתנו:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (במדבר פרק ה פסוקים יא-יב)

כותבת הגמ':

"ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב" (תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג.)

ריש לקיש מדבר כמובן על אדם שיש בו תורה שהרי אם לא ברור שיחטא. גם אדם שלמד תורה אם נכנסה בו רוח שטות הוא יחטא. זה מה שמלמדנו ריש לקיש.

הרב אברהם יהושע מאפטא כותב:

"והענין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא בצלם א-לקים ואורות עליונים מקיפין אותו איך יכול לעשות עבירה בפועל, לכך אמר אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו יסתלק הצלם מעליו ח"ו, ואז יכול לעשות עבירה בפועל" (הרב אברהם יהושע מאפטא-אוהב ישראל)

אדם שלמד תורה התורה גורמת לו שיש לו חלק אלוק ממעל והוא מתרומם, אך כאשר נכנסת בו רוח שטות החלק אלוק ממעל נעלם ואז החטא נוצר.

כותב הרב משה טייטלבאום:

"אם אתה מאמין באמת שהאל יתברך רואה אותך, איך אתה עזות פנים גדול כל כך שאתה יודע שמלך מלכי המלכים הקב"ה רואה אותך והוא עומד אצלך ואתה עושה כך, הלא אם היה כאן איזה אדם, ומכל שכן אדם חשוב ודאי לא עשית זאת בפניו בשום אופן, ואיך תעשה זאת לפני מלך גדול ונורא אשר כל דיירא ארעא כלא חשובין קמיה, ואיך אימתך לא תבעתך. ואם תחשוב שאינו רואה, זה קשה מן הראשון שאתה כופר בעיקר האמונה..והנה אין ישוב לזה הקושיא, רק מה שאמרו חז"ל (סוטה דף ג' [ע"א]) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות... ובאמת בשעת עבירה שוכח מכל זה, ואין נותן על לבו כלל שהשי"ת רואה" ("ישמח משה" פר' נצבים)

כאשר האדם אינו מרגיש שה' רואה אותו וחסר לו ב"שויתי ה' לנגדי תמיד" תיכנס בו רוח שטות והוא יחטא.

מהם הגורמים לחסרון ב"שויתי ה' לנגדי תמיד"?

הגורם הראשון -חוסר בקביעות ובהתמדה בלימוד תורה

ככל שהכוח הרוחני יהיה דומיננטי אז האדם יגיע יותר ל "שויתי ה' לנגדי תמיד", וכל שהכוח החומרי יהיה זה יהיה פחות. לימוד התורה מגדיל את חלק אלוק ממעל, וככל שהחלק אלוק ממעל גדול אז האדם יחשוב על ה' וה' יהיה נוכח בחייו ולא יחטא.

כתוב במדרש:

"נשא את ראש בני גרשום גם הם וגו' " (במדבר ד', כ"ב)- הדא הוא דכתיב (משלי ג', ט"ו): " יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכו' ", אם היה ממזר תלמיד חכם, [הוא] קודם לכוהן גדול עם הארץ כו', מה טעם? "יקרה היא מפנינים", אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים" (במדבר רבה פרשת נשא פרשה ו')

ר' שלום שבדרון שואל, מה גרם לחז"ל לשנות מפשט הפסוק שהתורה היא יותר יקרה מפנינים? מדוע אי אפשר לפרש את הפסוק כפשוטו?

ר' שלום עונה במשל לאדם שרצה לקנות במתנה יהלום מאוד גדול לאשתו, ואחרי הקנייה ראה בחלון הראווה יהלום גדול יותר. המוכר מסביר לו שהגדול אינו יהלום אלא עשוי מזכוכית, ונמצא בחלון הראוה רק לקישוט. הוא מחזיר את היהלום וקונה לאשתו את החיקוי של היהלום מזכוכית. האם שייך בכלל להשוות את שני היהלומים ולהביא לאשתו את היהלום המזויף? בוודאי שלא! מסביר ר' שלום- אם כוונת הפסוק כפשוטה שתורה חשובה יותר מפנינים, אין בכך שום חידוש, ולכן חז"ל הרגישו שהכוונה שממזר תלמיד חכם עדיף מכהן גדול עם הארץ שהוא חידוש גדול יותר.

כל אדם חייב שיהיו לו קביעות יומית בלימוד התורה. לימוד תורה מגדיל את ה"חלק אלוק ממעל", ולכן חשוב כל יום ויום לעסוק ולחדש בתורה.

הגורם הראשון -חוסר בקביעות ובהתמדה בלימוד תורה

כתוב במדרש:

הגורם השני: תאווה ונהנתנות בעולם

כותב הרמב"ן:

"והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.... ויקדש עצמו מן היין במיעוטו.....וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס" (רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב)

כשאנו עושים רצון ה' זה גורם לנו לשמחה. אדם שמשעובד לתאוות הוא יחטא. צריך מינון נכון להנאות. גם מה שכשר תלוי במינון. אם יש רדיפה לתאווה זה גורם לקדושה להסתלק.

כתוב בקהלת:

"לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (קהלת פרק ט פסוקים ז-י)

כותב על כך הרב אלבו:

"שבתחלה אומר לו לך אכול בשמחה לחמך וגו'.... כי כבר רצה הא-להים את מעשיך ואין לך חסיד בעולם שלא יתפתה לדבריו הללו שאינו נראה שיהיה בהם מכשול עון וכשהאדם נשמע לו בזה יוסיף לומר לו בכל עת יהיו בגדיך לבנים (שם ט') כלומר שיהיה נאה ומסולסל ואחר ששמע לו גם בזה שאין בזה עון אשר חטא יוסיף עוד לומר לו ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו' (שם ט') ואחר שהגיע אותו למדרגה זו להשמע אליו בדברים הללו אע"פ שהם דברים המותרין לא ישקוט עד שמוסיף עליו ומביאו לכפור בעקר ולומר לית דין ולית דיין ואומר לו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כח)

הנפילות מתחילות בדברים שהם כביכול 'היתר' כי בסוף הן גורמות לידי רוח שטות כי אנו מאבדים רגישות ואנו לא ממוקדים בבורא העולם.

אין הכוונה שאדם לא ייהנה מהעולם הזה, אלא צריך למצוא את האיזון הנכון ולעשות זאת במינון שאינו גורע מן המיקוד וסולם הערכים הפנימי של האדם.

הגורם השלישי -הפסד רגישות

כותבת הגמ':

"למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? ללמדך שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב.)

כותב רש"י:

"מה זה בקלקולה? בניוולה, בבושתה שמנוולין אותה" (רש"י מסכת סוטה דף ב.)

מה זה הרואה סוטה בקלקולה? לכאורה היינו חושבים שהכוונה שראה את הבגידה שאשה זו הולכת עם אדם אחר. אך רש"י מסביר אחרת. רש"י מסביר שמדובר על אדם בבית המקדש שרואה את הסוטה שותה מן המים הבודקים ונענשת. ולכאורה רש"י לא ברור, הרי האדם ראה את יד ה', ראה את העונש, אז מדוע צריך להזיר עצמן מן היין? אלא שרש"י מחדש לנו שעצם המחשבה על אשה סוטה, זה כבר גורם לאדם להפסד רגישות, ואז רוח השטות נכנסת ואדם זה בא לידי חטא.

הרב שך פירש שראיה לא טובה משפיעה על האדם גם אם הוא מבין שהיא לא טובה כמו סוטה. בדומה פירש הגרי"ז גם ראיית שיקוץ משפיעה לא טובה גם אם האדם מבין שהיא ראיה לא טובה.

האדם צריך לבדוק את עצמו בכל מעשה ומעשה אם זה מביא אותו לידי חוסר רגישות וקדושה אז עליו לא לעשות זאת.

כתוב:"יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו" (דברים פרק יז פסוק ז)

הרב דסלר כותב:

"הם שראו את החוטא בחטאו, הם שהתרו בו ושמעו אותו אומר "אף על פי כן", הדווקאיות שלו, הם זקוקים לסייג מחודש מן העבירה. עצם זה, שהם ראו את העבירה הזו זה גורם להם לרדת ביראת שמיים ולכן בביצוע גזר הדין, כשמוציאים לפועל, הם צריכים לתקן את הפגם שנוצר" (הרב דסלר)

עדים אלו זקוקים לחיזוק כדי שרגישותם לשמירת השבת תחזור אליהם כבתחילה. עצם זה שהם ראו את העבירה, את החוצפה, זה גורם להם שיראת השמיים שלהם ניזוקה, ולכן חשוב שהם אלו שיהרגו את מחלל השבת, כדי לאזן בחזרה את יראת השמים שלהם.

הגורם הרביעי: חוסר קשר עם רב

כתוב בגמ':

"למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו" (ברכות דף סג.)

כותב הראי"ה קוק:

"היחש והקשר הראוי שיש בין האנשים המיוחדים לעבודת התורה ודרך ד' ככהנים אל אנשי המעשה והעולם, פועל הרבה על ההדרכה המוסרית של האחרונים. כי צריך כח התורה לפעול בכל העם כולו, פועלת בעוסקים בה ע"י עסקם ולמודם, ופועלת בכל העם ע"י יחשם אל אנשי התורה והמוסר באהבה, היוצאת אל הפועל ע"י סדר מתנות הכהונה. אמנם הנפרד לגמרי מאנשי הרוח עלול הוא לרדת הלך וידד במוסרו, עד שאפי' הצניעות, שהיא היסוד המוסרי האנושי השכלי, ירד בביתו מטה מטה ע"י התגברות הנטיה לחפצים המגושמים והרחקה מכל דבר נעלה וכל אור תורה, עד שמצב הנמוך הזה יביאהו למדה זו שיצטרך לכהן ע"י אשתו. כי ברדתו באופן שגם נפשו הפשוטה תהי' סולדת מהירידה האיומה המוסרית, אז יכיר כמה הרבה הרע בהתרחקו מעבדי ד' מורי תורה ואור דעת ויראת ד'" (עין איה ברכות פרק ט פסקה שיח)

כתוב בגמרא:

"אמר ר' חייא בר אמי לעולם ידור אדם במקום רבו שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה" (ברכות ח.)

אדם שמחובר לרב מגדיל את הקודש, ההתנתקות מקטינה את הקודש. הקשר עם הרב הוא קשר עם תורה.

הגורם החמישי: שאלות מטרידות באמונה

כותב הר"ן בדרשותיו:

"מי שנכשל בעבירות תמיד, בהכרח יש לו בלבו אי זה הרהור רע ושורש מחשבה רעה, שאם לא כן האיך יאבד דבר יקר הערך כגמול הנצחי בשביל דבר קל עובר בשעתו...יש מי שמביא אותו לזה הכפירה במציאות השם ית'...ויש מי שמביא אותו לזה ביטול ההשגחה..... ויש מי שמביא אותם לזה הכפירה בגמול ועונש וממשלים.. ולכן הם מפקירים עצמן לכל משאלות לבם...ועל זה הצד אמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, רצונם בזה כי אי אפשר שיעבור אדם עבירה מבלי שתהיה בלבו כפירה בשורשי התורה" (דרשות הר"ן-דרוש חמישי)

חשוב שכל בחור יהיה קשור בנימי נפשו לרב כל חייו כדי שיוכל לדון עם רבו על כל הנושאים המטרידים אותו. לא להשאיר שאלות פתוחות.

אדם חוטא כאשר הדברים אינם מתיישבים על דעתו ולא ברורים לו שכלית. שאלות פתוחות באמונה המטרידות את האדם גורמות לריחוק בינו לבין הבורא, וריחוק זה גורם לרוח השטות להיכנס.

הגורם החמישי: שטחיות ולא עומק

המפרשים שואלים, מדוע התורה מפרטת את קורבנות כל הנשיאים ולא כותבת שהנשיא השני הביא כמו הראשון וכו'?

עונה על כך ה"נתיבות שלום", וכך הוא כותב:

"ויש ללמוד מפרשת הנשיאים את היסוד שאמור חז"ל (סהדרין קו: ) רחמנא לבא בעי, המחשבה היא העיקר, דאף שבמעשה היה שווה קרבן כל הנשיאים, כתבה התורה כל קרבן בפרטות, מפני שכל נשיא השקיע בקרבנו את המחשבות והכוונות שלו בפרט המיוחד של שבטו. ובמיוחד בקרבן לא המעשה הוא העיקר אלא המחשבה"

אדם שעושה דברים ללא מחשבה זה לא מזין את הנפש. כל דבר עלינו לחשוב בעומק מה רצון ה'.

הגורם השישי-חוסר התחדשות

כתוב בפרשתנו:

"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה" (במדבר פרק ו פסוק ב)

כותב הרב ברוך אזרחי:

"אך לכאורה, תינח כשכבר עמד הפלוני בנזירותו, קיים את כל מגבלותיו של הנזיר, אולי אז, כבר נראה הפלא לעיניים. עמד האיש בנסיון, הלך נגד תאוותו ... אבל ה"יפליא" של הכתוב הרי מוסב על ה"לנדור נדר נזיר להזיר לה", כלומר בשעת הפלאת נדרו ונזירות נזירותו, כלום כבר אז התחולל הפלא? התשובה היא כן, דווקא אז! אולי אפילו יותר מאשר בשעת קיום נזירותו! כי הפלא הוא, ההכנסות ל"מהלך" חדש. "מהלך" אחר, מהלך של התגברות על ההגררות "אחר תאוותם". אדם זה, מפסיק להיות נגרר, אדם זה, מתחיל להיות מוביל, מחושב. אדם זה, הציב לפניו אתגר של מהלך חיים חדש, מהלך של שליטתו על רצונותיו. אילו היה האדם מפסיק לאכול ענבים או לשתות יין, מגדל שערותיו, אינו נטמא למתים, גם אילו היה מקיים כל עניני הנזיר והלכותיו בדקדוק עצום - לא היה "נזיר". כדי להיות "נזיר", חייבים לקבל נזירות על ידי נדר. מדוע? משום שהנדר, הוא שמכניס את האדם לתוך ה"מהלך" של ה"נזירות". משום שה"נדר", הוא מסקנת המחשבה אודות מצבו של האדם, והדרך להתקדמותו. הנדר והקבלה, היא זאת ההופכת את שערותיו ל"נזר". (ברכת מרדכי פרשת נשא)

הרבה פעמים אנחנו לא עורכים חשבון הנפש פנימי ואנחנו ממשיכים עם החיים הרגילים, לא עוצרים ובודקים. פעם בשבוע אדם צריך לעשות לעצמו דין וחשבון, האם הוא ממוקד מטרה, האם הוא מצליח לקדש את החומר, האם הוא חי באיזון נכון בין פתיחות וסגירות, האם הוא לוקח אחריות על חייו.

הגורם השביעי - גאווה

כותב הרב סורוצקין:

"ויש לומד שדברה תורה בשבחם של הנשיאים, שהשני לא הוסיף על הראשון ושלישי על השני, וכן כולם, ולא דרך אנשים (ובפרט נשיאים וסתם "גדולים"), הרגילים, באופנים כאלה, במעמד כל ישראל, להתפאר בנדיבות לבם, ולהראות לכל, כי עולים המה על חבריהם... והם לא עשו זאת" (אוזנים לתורה)

התורה מדגישה שכל נשיא הביא את אותו דבר שהביא חברו וכלל לא ראה צורך לחדש ולהביא משהו אחר, כי כל נשיא עבד את ה' מתוך הבטלות וענווה ולא חיפש להתגאות ולהתבלט.

יה"ר שה' יהיה נוכח בחיינו בתמידות וכך נצליח לקדש שם שמים בכל מעשינו. אמן כן יהי רצון.