שיחה לפר' נשא: הגורמים לחטא
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כל אחד מאיתנו רוצה לא לחטוא, כל אחד רוצה ללכת בדרך האמת. אני רוצה לדון בגורמים לחטא. אם לא ננתח את הגורמים לחטא, לא נהיה מודעים לדרכים לא לחטוא. מטרת השיחה לדון מהם הגורמים לחטא.
פרשתנו מדברת באשה חוטאת, סוטה. בעלה מקנא לה והיא הולכת ונסתרת עם אדם אחר.
מה גורם לה לחטוא ולפרק את המשפחה?
"וַיְדַבֵּ֥ר ה֖' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל" (במדבר ה, י"א-י"ב)
כותבת הגמ':
"ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב" (מסכת סוטה דף ג עמוד א)
האדם חוטא כי נכנס בו רוח שטות. בלי רוח זה לא היה האדם חוטא. מה הכוונה? מדוע רוח השטות נכנסת באדם? כיצד יכול האדם למנוע מרוח השטות להיכנס בו?
הרב אברהם יהושע מאפטא כותב:
"והענין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא בצלם א-לקים ואורות עליונים מקיפין אותו איך יכול לעשות עבירה בפועל, לכך אמר אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו יסתלק הצלם מעליו ח"ו, ואז יכול לעשות עבירה בפועל" (הרב אברהם יהושע מאפטא-אוהב ישראל)
האדם במהותו הוא רוחני ובתוכו צלם אלוקים. כאשר נכנס בתוכו רוח שטות, מסתלק צלם אלוקים ואז האדם חוטא.
כותב בעל ישמח משה:
"אם אתה מאמין באמת שהאל יתברך רואה אותך, איך אתה עזות פנים גדול כל כך שאתה יודע שמלך מלכי המלכים הקב"ה רואה אותך והוא עומד אצלך ואתה עושה כך, הלא אם היה כאן איזה אדם, ומכל שכן אדם חשוב ודאי לא עשית זאת בפניו בשום אופן, ואיך תעשה זאת לפני מלך גדול ונורא.....והנה אין ישוב לזה הקושיא, רק מה שאמרו חז"ל (סוטה דף ג' [ע"א]) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ובודאי כונת רז"ל הוא משום זו הקושיא, דבלא רוח שטות אי אפשר לשום בר דעת לעבור עבירה משום זו הקושיא, רק שנכנס בו רוח שטות ועל שוטה אין קושיא, ובאמת בשעת עבירה שוכח מכל זה, ואין נותן על לבו כלל שהשי"ת רואה" (הרב משה טייטלבאום-ספר ישמח משה-פרשת נצבים)
הרוח שטות גורמת למציאות שאדם שוכח שהקב"ה מסתכל עליו, נעלם ה"שויתי ה' לנגדי תמיד", וזה גורם לחטא.
השאלה הגדולה איך נכנסת הרוח שטות. הרי כל אחד לא מעוניין שתיכנס בו רוח שטות. כיצד יכול הוא למנוע מרוח השטות להיכנס לתוכו?
בפרשתנו לדעתי שבעה גורמים לאדם לחטוא. שבעה גורמים המאפשרים ל"רוח השטות" להיכנס באדם.
הגורם הראשון:חיי נהנתנות
יש לנו מלחמה תמידית בין הרוחניות והגשמיות. תלוי מה התמונה והמסגרת. אם התמונה גשמית והמסגרת רוחנית זה יביא לחטא. אדם שכל מה שמעסיק אותו זה הנהנתנות והגשמיות, אזי רוח השטות תיכנס בו.
כותב המהר"ל:
"יש חוטא שהוא חומד אל התאוה מן זנות ושאר תאות..שאין נמשך אחר השכל רק אחר הגוף" (מהר"ל מפראג - נתיב התשובה - פרק א)
הדבר הראשון הגורם לחטא, זה תאוות, סיפוק מיידי, וזה גורם לרוח שטות. הרצון לתאוות מיידיות גורמים לאשה לפרק את ביתה. הריצה אחר תאוות גורמת לרוח השטות להיכנס באדם. אשה זו מחפשת סיפוק מיידי וריגושים עוצמתיים תמידים ולא קיבלה זו בביתה, כי בנישואין יש יציבות של שגרה, ולכן מכח התאווה והרצון לריגושים הרסה את ביתה.
הרמב"ן כותב:
"והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.... ויקדש עצמו מן היין במיעוטו.....וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס" (רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב)
אחרי שהתורה הבהירה מה כשר ומה טרף היא ציוותה על קדושה. כלומר, גם מה שכשר תלוי במינון. כי אם יש רדיפה ותאווה (גם אם זה אחר אוכל כשר) זה יגרום שהקדושה תסתלק ותהיה רוח שטות. מי שלא קדוש תיכנס בו רוח שטות.
אנשי פרסום מקבלים כסף כדי לגרום לנו להיהפך לצרכני מותרות ובילויים. חייבים אנו להוביל את חיינו לחיי ערכים ומהות ולא להיגרר לחיי הנאות ובילויים.
כותב הרב אלבו:
"שבתחלה אומר לו לך אכול בשמחה לחמך וגו'.... כי כבר רצה הא-להים את מעשיך ואין לך חסיד בעולם שלא שלא יתפתה לדבריו הללו שאינו נראה שיהיה בהם מכשול עון וכשהאדם נשמע לו בזה יוסיף לומר לו בכל עת יהיו בגדיך לבנים (שם ט') כלומר שיהיה נאה ומסולסל ואחר ששמע לו גם בזה שאין בזה עון אשר חטא יוסיף עוד לומר לו ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו' (שם ט') ואחר שהגיע אותו למדרגה זו להשמע אליו בדברים הללו אע"פ שהם דברים המותרין לא ישקוט עד שמוסיף עליו ומביאו לכפור בעקר ולומר לית דין ולית דיין ואומר לו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (ר' יוסף אלבו- ספר העיקרים - מאמר רביעי פרק כח)
יש תהליך. בהתחלה יצר הרע גורם לאדם לחיות חיי הנאה של מותרות כשרות עוד ועוד, ואז רוח השטות נכנסת בו ואז יצר הרע מציע לאדם לעבור עבירות. יחד עם זאת שאנו מסבירים שחיי הוללות וגשמיות גורמים לעשיית החטא, אין כוונתנו שהאדם יתנזר לחלוטין מן הגשמיות. האדם זקוק לגשמיות אך בתור אמצעי לעבודת ה' לא בתור מטרה והוללות. הנזיר שעליו קוראים אנו בפרשתנו, הוא חטא והוא נענש על כך שהוא התנזר וברח לקיצוניות וציער עצמו מן היין.
"וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם..... וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים... וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר פרק ו, פסוקים ט-יא)
"ר' אלעזר הקפר ברבי אומר: וכי באיזה חטא חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין" (מסכת נדרים דף י עמוד א)
נזיר הוא חוטא כי הוא אסר על עצמו את היין שה' התיר. כלומר מחד צריך להנות ממעשי ה' אך במינון הנכון שלא גורע מן הרוחניות הנמצאת באדם ולא להפך להיות צרכן של גשמיות ותאוות. המינון-האיזון הם המפתח לחיות בצורה נכונה המאפשרת דביקות בבורא.
כותבת הגמ':
"אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כי האי תנא: דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי.... והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר, על אחת כמה וכמה" (מסכת תענית דף יא עמוד א)
שואל תוס':
"אבל מכל מקום המצוה שהוא עושה התענית גדול יותר מן העבירה ממה שהוא מצער נפשו, דמצוה לנדור, כדאמרינן... הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (תוספות מסכת תענית דף יא עמוד א)
על שאלת תוס' עונה "קרן אורה" וכך הוא כותב:
"ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות דעות (ה"א) למדתי ישוב לקושיית התוספות, דהוא ז"ל פסק שם כרבי אלעזר הקפר דנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין, וכתב עוד שם וכן היושבים בתענית תמיד לא דרך טובה הוא, משמע מדבריו דלא מיקרי (לא נקרא) חוטא אלא היושב בתענית תמיד, אבל אם יושב בתענית לצורך תשובה על איזה חטא או על איזה צרה רחמנא ליצלן דרך טובה הוא" (קרן אורה מסכת תענית דף יא עמוד א)
כלומר, תענית חד פעמית מותרת ורצויה, ולכן הרואה סוטה בקלקולה צריך להתענות כדי לאזן את עצמו. אך אסור שתעניות תהפכנה להיות צורת חיים, זה לא בריא. קיצוניות זו לא תאפשר לעבוד את ה' מתוך שמחה ובריאות נפשית.
הגורם השני-הפסד הרגישות
"רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין" (סוטה דף ב עמוד א)
"בקלקולה- בניוולה ובבושתה שמנוולין אותה" (רש"י סוטה דף ב עמוד א)
מה זה הרואה סוטה בקלקולה? לכאורה הייתי חושב שהכוונה שראה את הבגידה שאשה זו הולכת עם אדם אחר. אך רש"י מסביר אחרת. רש"י מסביר שמדובר על אדם בבית המקדש שרואה את הסוטה שותה מן המים הבודקים ונענשת. ולכאורה רש"י לא ברור, הרי האדם ראה את יד ה', ראה את העונש, אז מדוע צריך להזיר עצמן מן היין? אלא שרש"י מחדש לנו שעצם ההתעניינות בנושא, עצם הידיעה והמחשבה על אשה סוטה, זה כבר גורם לאדם להפסד רגישות של קדושה, ואז רוח השטות נכנסת ואדם זה בא לידי חטא. ולכן חשוב שיאזן זאת על ידי שיקבל על עצמו נזירות ולא ישתה יין.
תרבות המערב של דורנו חושפת בפני הנוער הצעיר, נושאים רבים שכלל לא היה צריך לעסוק בו. הם לא היו צריכים להיות חלק מחייו (וגם אם הוא צופה בדברים אלו דרך סרטים, הם נהפכים להיות חלק מחייו) וזה גורם לו להפסיד רגישות, ולאפשר לרוח השטות להיכנס לחייו.
הרב דסלר מסביר, מדוע דווקא העדים שהתרו באדם שלא יחלל שבת וגרמו לו למות מיתת ב"ד, הם אלו שסוקלים אותו באבנים.
וכך הוא כותב:
"הם שראו את החוטא בחטאו, הם שהתרו בו ושמעו אותו אומר "אף על פי כן", הדווקאיות שלו, הם זקוקים לסייג מחודש מן העבירה. עצם זה, שהם ראו את העבירה הזו זה גורם להם לרדת ביראת שמיים ולכן בביצוע גזר הדין, כשמוציאים לפועל, הם צריכים לתקן את הפגם שנוצר" (הרב דסלר- מכתב מאליהו)
עדים אלו ששמעו את מחלל השבת אומר להם שיחלל שבת, למרות שהתרו בו הם הפסידו את הרגישות, ולכן כדי לאזן זאת הם אלו שצריכים להרוג את מחלל השבת כדי לאזן בחזרה את עצמם.
"ויהי עשיו בן ארבעים שנה ויקח אישה... ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" (בראשית כו,לד)
"אלא מפני שהיה רבקה בת כמרים לא הייתה מקפדת על טינופת עבודה זרה. אבל יצחק שהיה בנם של קדושים היה מקפיד על טינופת עבודה זרה, לפיכך יצחק נמצא תחילה" (מדרש בראשית רבה)
רבקה בצער מכך שעשיו מתחתן עם אשה העובדת ע"ז. אך מכיון שהיא גדלה בבית של ע"ז היא איבדה רגישות. ולכן צערה פחות מצער יצחק שגדל בבית קדושים ולא ראה ע"ז.
הגורם השלישי-בטלה
אדם שלא עסוק. אדם שלא שם לעצמו מטרות ושואף להגיע אליהם הוא מגיע לבטלה שמביאה לזימה המביאה לרוח שטות.
" 'ויהי' - ווי היה, מי אמר ווי? אמר ר' אבין כביכול הקדוש ברוך הוא אמר ווי. למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרונה רוטננית (מתלוננת, כועסת) ואמר לה המלך: עשי לי פורפירא. כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת. אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאה למלך. כיון שראה אותה המלך והתחיל צווח ווי שלא תחזור לרוטנניתה. כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה... תבע הקדוש ברוך הוא שיעשו לו מקדש כמו שכתוב (שמות כה) 'ועשו לי מקדש' וגו' את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים, וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקדוש ברוך הוא צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים" (במדבר רבה פרשת נשא פרשה יב סימן ז)
אנחנו חייבים כל הזמן להיות עסוקים. לקחת על עצמנו משימות ויעדים ולכבוש אותם. אדם שלא עסוק נכנסת בו רוח שטות. אדם שיש לו יעד לא נכנסת בו רוח שטות.
הגורם רביעי. ריצה כל הזמן. חוסר חשבון נפש.
אדם שלא חי עם זמן התבוננות ופסק זמן כדי להתבונן במעשיו, הוא יחטא. מכיון שאם סטה מן האמת אין לו את כוחות הנפש וההתבוננות לשנות כיוון ולחזור לדרך האמת.
טסתי פעם עם יהודי שנהנה מהטיסה הארוכה. הוא הסביר שאז הוא עושה חשבון נפש מכיון שהוא נאלץ להיות בלי נייד. שאלתי אותו מדוע ביום שגרתי הוא לא מכבה את הנייד, הוא אמר שהוא לא מסוגל. הוא מחובר אליו 24 שעות. רק הטיסה גורמת לו את השלווה.
זו דוגמא לאדם שנורמות החברה המודרנית מעצבות אותו במקום שהוא זה שישלוט על חייו. אסור לנו להסכים לכך. חייבים אנו פעם בשבוע לנתק את עצמנו מהתקשורת ומכל הדברים המסיחים את הדעת ולעשות חשבון נפש ולהיות אמיצים לשנות מסלול ולהתעלות מחדש, וכך לא ניתן לרוח השטות להיכנס לתוכנו.
"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה" (במדבר פרק ו פסוק ב)
"יפלא - יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאותם" (אבן עזרא במדבר פרק ו פסוק ב)
וכותב הרב ברוך אזרחי בברכת מרדכי:
"לכאורה, תינח כשכבר עמד הפלוני בנזירותו, קיים את כל מגבלותיו של הנזיר, אולי אז, כבר נראה הפלא לעיניים. עמד האיש בנסיון, הלך נגד תאוותו ... אבל ה"יפליא" של הכתוב הרי מוסב על ה"לנדור נדר נזיר להזיר לה", כלומר בשעת הפלאת נדרו ונזירות נזירותו, כלום כבר אז התחולל הפלא?התשובה היא כן, דווקא אז...... כי הפלא הוא, ההכנסות ל"מהלך" חדש. "מהלך" אחר, מהלך של התגברות על ההגררות "אחר תאוותם". אדם זה, מפסיק להיות נגרר, אדם זה, מתחיל להיות מוביל, מחושב. אדם זה, הציב לפניו אתגר של מהלך חיים חדש, מהלך של שליטתו על רצונותיו" (הרב ברוך מרדכי אזרחי-ברכת מרדכי- פרשת נשא)
הבן אדם נודר כי הוא החליט לעשות שינוי, לשנות כיוון. זה פלא שהיה לו זמן לחשוב והוא מיישם את מחשבותיו בכך שעושה שינוי בחייו. אדם שלא רוצה רוח שטות, הוא צריך זמן לחשבון נפש. אדם שכל הזמן במרוצה, אין לו שום בקרה, הוא מגיע לרוח השטות.
הגורם החמישי-עשיית המצוות בצורה אוטומטית, בלי התבוננות ועומק ואז חסרה ההתחדשות בעבודת ה'. כאשר אין התחדשות והתלהבות, אז נכנסת רוח השטות.
המפרשים שואלים, מדוע התורה מפרטת את קורבנות כל הנשיאים ולא כותבת שהנשיא השני הביא כמו הראשון וכו'. עונה על כך ה"נתיבות שלום", וכך הוא כותב:
"ויש ללמוד מפרשת הנשיאים את היסוד שאמור חז"ל (סהדרין קו: ) רחמנא לבא בעי, המחשבה היא העיקר, דאף שבמעשה היה שווה קרבן כל הנשיאים, כתבה התורה כל קרבן בפרטות, מפני שכל נשיא השקיע בקרבנו את המחשבות והכוונות שלו בפרט המיוחד של שבטו. ובמיוחד בקרבן לא המעשה הוא העיקר אלא המחשבה" (נתיבות שלום)
אנחנו עושים הרבה דברים בלי מחשבה וממילא זה לא מזין את הנשמה. אנחנו נהפכים להיות רובוטים ואז רוח השטות נכנסת.
הגורם השישי- גאווה
הרב סורוצקין באוזנים לתורה, מביא שהתורה פירטה את קורבנות כל הנשיאים להדגיש את הענווה שהיתה להם. שלא הפריע להם להביא את אותו קרבן שהביא הנשיא הקודם. וכך כותב הרב סורוצקין:
"ויש לומד שדברה תורה בשבחם של הנשיאים, שהשני לא הוסיף על הראשון ושלישי על השני, וכן כולם, ולא דרך אנשים (ובפרט נשיאים וסתם "גדולים"), הרגילים, באופנים כאלה, במעמד כל ישראל, להתפאר בנדיבות לבם, ולהראות לכל, כי עולים המה על חבריהם... והם לא עשו זאת" (אוזנים לתורה - ר' זלמן סורוצקין)
רק מי שיש בו ענווה יכול להידבק בבורא ואז רוח השטות לא נכנסת לתוכו.
הגורם השביעי- שאלות מטרידות באמונה וחוסר קשר עם רב שאפשר לדון עימו על שאלות אלו.
וכך כותב בדרשות הר"ן:
"מי שנכשל בעבירות תמיד, בהכרח יש לו בלבו אי זה הרהור רע ושורש מחשבה רעה, שאם לא כן האיך יאבד דבר יקר הערך כגמול הנצחי בשביל דבר קל עובר בשעתו.......יש מי שמביא אותו לזה הכפירה במציאות השם ית'...ויש מי שמביא אותו לזה ביטול ההשגחה..... ויש מי שמביא אותם לזה הכפירה בגמול ועונש וממשלים.. ולכן הם מפקירים עצמן לכל משאלות לבם...ועל זה הצד אמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, רצונם בזה כי אי אפשר שיעבור אדם עבירה מבלי שתהיה בלבו כפירה בשורשי התורה" (דרשות הר"ן - הדרוש החמישי)
לפי הר"ן נכנסת רוח השטות כאשר לא ברור לאדם דברים במחשבה, או יש לו דברים שלא מתיישבים על דעתו, שאלות פתוחות באמונה המטרידות את האדם גורמות לריחוק בינו לבין הבורא, וריחוק זה גורם לרוח השטות להיכנס. לאור זאת חשוב שכל בחור יהיה קשור בנימי נפשו לרב כל חייו כדי שיוכל לדון עם רבו על הנושאים המטרידים אותו.
אם עבודת ה' של כל אחד תהיה עמוקה מתוך להט ודביקות ונזכה שגורמי החטא שהבאנו לא יהיו בחיינו, אזי נזכה להתעלות מעלה מעלה ולעבוד את ה' בעוצמה ובשמחה.
