שאלה שבועית: ק"ש לפני ברכות התורה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
השיעור הועבר ב' תמוז יום פטירתו של הרבי האחרון מחב"ד, שבין השאר השקיע רבות בזיכוי עם ישראל בתורה ובמצוות, ושלח את חסידיו ל'מבצעים' רבים להחדיר את התורה והמצוות לעם.
שאלה א] קריאת שמע ללא ברכות התורה- אחד המבצעים היותר מפורסמים של חסידי חב"ד הוא מבצעי התפילין. חסידי חב"ד מקימים דוכני תפילין ברחובה של עיר ומניחים תפילין לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.
כחלק מהנחת התפילין מנחים החסידים את המניח לקרוא קריאת שמע. נשאלת השאלה- המניח שאינו שומר תורה ומצוות לא בירך את ברכות התורה. האם רשאים אנו לגרום לו לקרוא את פסוקי קריאת שמע ללא ברכות?
האם פסוקי תורה הנאמרים כ'קריאת שמע' מצריכים ברכות קריאת שמע לפניהם? האם יהיה הבדל בין קריאת שמע הנלוות להנחת תפילין בתוך 'זמן קריאת שמע', להנחה לאחר זמן קריאת שמע?
ערכן של ברכות התורה חשוב מאוד, כך כותב הבית יוסף (או"ח סי' מז):
ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה כדאיתא בנדרים פרק בתרא (פא.) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחילה. כלומר בתחילת עסקם בתורה בכל יום ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין לא מקיימא ברכתא כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה כך כתב שם המפרש (המיוחס לרש"י).
ובלבוש (שם) מוסיף:
קודם שיתחיל ללמוד או לומר דברי תורה יברך ברכת התורה. ומאד מאד צריך האדם ליזהר בה, להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו, ואם אינו מברך עליה אינו זוכה לבן תלמיד חכם, שזה עונשו מדה במדה [נדרים פא ע"א], שמאחר שאינו מברך עליה מורה שאין קורא בה לשמה ואינו משמח עמה ולא נהנה בה, אלא היא בעיניו כאומנות בעלמא, לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, דכתיב [ישעיה נט, יא] לא ימושו מפיך וגו'.
נוסיף, שאם נניח שאכן יש צורך לברך ברכות התורה גם במצב זה, משמעות הדברים היא שלא רק שיש להציע למניח התפילין לברכת ברכות התורה, אלא שהמניח יעבור על 'לפני עיור' שהכשילו בביטול ברכה שתוקפה מהתורה.
כך עולה מדברי תוס' הרא"ש בברכות (טו.):
אבל אי הויא ברכת תרומה דאורייתא משמע דתרומתו אינו תרומה דהברכה מעכבת ההפרשה אע"ג דברכות אינן מעכבות היינו משום דהויין מדרבנן אבל אי הויין דאורייתא מעכבות ולא הויא הפרשה:
נציין, שמהגמ' בנדרים (ח.) האומרת בהקשא למצות תלמוד תורה 'דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית', משמע שבקריאת שמע יש לכל הפחות קיום של מצות תלמוד תורה!
תשובה
ברכות התורה על פסוקים המוזכרים בתפילה- הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קד) כותב:
לעולם צריך שיברך על התורה קודם קריאה ואפילו יקרא פסוק אחד, ואין חילוק אם יקרא דרך תחינה ובקשה יהיה מה שיהיה עכ"פ צריך לברך.
שיטת הרמב"ם בתשובה שגם על הזכרת פסוק הנאמר בדרך תפילה ותחנון יש לברך ברכות התורה. אכן, הדבר מתון במחלוקת ראשונים, כפי שמביא הבית יוסף (סי' מו):
כתב האגור בשם מהר"ם דהא דצריך לברך כשהוא משכים היינו דוקא כשלומד אבל אם מתפלל תחנונים אין צריך לברך. והראב"ד כתב צריך לברך כמו כן על מקרא וכתובים, ופסוקים מכלל מקרא הם, וכן פסק מהר"י מולין (מהרי"ל מנהגים הל' תפלה סא:) עכ"ל בסימן א'. ואח"כ כתב בסימן צ"ב שמהר"י מולן כתב בתשובה (תשו' מהרי"ל סי' קנ) שאין לחוש אם אומר פסוקים קודם ברכת התורה כיון שאינו אומר אותם דרך לימוד אלא דרך בקשה וריצוי, וכתב שכך נוהגים באשכנז. ובספר ארחות חיים כתוב, בעשרת ימי תשובה כשקמים קודם היום לסליחות כך מנהגינו לברך ברכת התורה ולשנות הלכה אחת ממשנת איזהו מקומן או ממשניות אחרות ואח"כ תהלה לדוד, כי הכתובים תורה הם והם בכלל מה שאמרו (ברכות יא:) למקרא צריך לברך עד כאן.
להלכה, פוסק השולחן ערוך (או"ח מו, ט) מביא השולחן ערוך את ב' הדעות, וחותם שיש לחוש למחמירים. אולם הרמ"א צידד במקילים:
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברה אחרונה, שהרי בימי הסליחות מתפללים הסליחות ואח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות, וכן בכל יום כשנכנסין לבהכ"נ אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואח"כ מברכין על התורה. ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר, ואין לשנות (וכן משמע בתוס' ומרדכי פ"ק דברכות).
מה שורש המחלוקת בין דעות אלו? לפנינו מספר כוונים בביאור מחלוקתם:
א] גדר 'ברכות התורה' - האופן הראשון בו ניתן להסביר את מחלוקתם הוא ביסוד גדר ברכות התורה: האם הינן ברכות המצוות או שמא הינן ברכות השבח?
אם ברכות התורה הינן ברכות המצוות – במידה ואינו מכוון לשם מצוות תלמוד תורה אינו מקיים את המצוה וממילא לא יצטרך לברך.
אולם אם ברכות התורה הינן ברכות השבח, יתכן וגם אם אין לו כוונה לקיים את מצות תלמוד תורה, מכל מקום ברכה זו נתקנה על מציאות של לימוד תורה ועל כן יצטרך לברך.
המזכיר פסוקים בתפילתו בדרך תחנונים אינו מתכוון לשם לימוד תורה – ועל כן, על הצד שזוהי ברכת המצוות לא יצטרך לברך, אולם אם זו ברכת השבח מובן שגם במקרה שאינו מתכוון לשם מצות תלמוד תורה יצטרך לברך.
השולחן ערוך (או"ח מז, יד) פוסק שנשים מברכות ברכת התורה. המגן אברהם (שם ס"ק יד) ביאר בשם האגור, שטעם חיובן בברכות התורה נעוץ בחובתן ללמוד את הדינים הנוגעים להן. אכן, הגר"א במקום חלק וסבר שאין לחייבן מעיקר הדין.
עיין מ"א בשם אגור. ודבריהם דחויין מכמה פנים, וקרא צווח ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם היאך תאמר וצונו ונתן לנו. אלא העיקר ע"פ מה שכתבו תוספות ושאר פוסקים דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא...
אכן, הגרי"ז בחידושיו על הרמב"ם (ברכות יא, טז) מבאר, שברכות התורה אינן ברכות המצוות, אלא ברכות השבח, ולכן, הגם שנשים פטורות ממצות תלמוד תורה, בהחלט שייכות בברכת השבח על מציאותה של תורה:
והנה כבר הקשו אהא דנשים מברכות ברכת התורה, והא פטורות מתלמוד תורה, וביותר קשה לדעת הרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' ציצית דעל מצות שהנשים םטורות אינן רשאות לרך עליהן, ואיך יברכו ברכת התורה כיון דפטורות מת"ת. ושמעתי מפי אאמו"ר הגאון החסיד זצוקללה"ה שאמר, דבברכת התורה אין הברכה על קיום המצוה של ת"ת, רק דהוא דין בפני עצמו דתורה בעי ברכה. וכדילפינן לה בברכות דף כ"א מקרא דכי שם ה' אקרא, א"כ אין זה דין שייך להמצוה כלל, רק דתורה עצמה טעונה ברכה, ונשים פטורות רק מהמצוה של ת"ת, אבל אינן מופקעות מעצם החפצא של ת"ת, ולימודם הוי בכלל ת"ת, ושפיר יש להם לברך על לימודם, כיון שלא אתינן ע"ז מכח לתא דקיום המצוה כלל, ע"כ דבריו.
כמובן, ששאלת החיוב בברכת התורה על קריאת שמע תלויה לכאורה בשני צדדים אלו.
ב] כוונה במצות תלמוד תורה - הזכרנו בעבר את דבריו של הרב אשר וייס שליט"א, הסבור שעיקרה של מצות תלמוד תורה הוא לדעת את רצון ה'. ונמצא שמצות הלימוד היא אמצעי ואינה תכלית בפני עצמה. מסיבה זו, מקיימים את המצוה גם ללא כונה. וכך כתב ביחס לשאלת אמירת דבר תורה לנהג מונית שאינו שומר תורה ומצוות:
ושאלה זו שכיחה מאוד למי שנוסע במוניות ומעשים בכל יום שנהגים אף אלה שניכר בהם שאינם מדקדקים במצות מבקשים לשמוע דבר תורה. ומרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אמר דכיון דאין השומע מתכוין לשם מצות ת"ת אינו מחוייב לברך, אך לכאורה אין זה פתרון ברור דהא תינח אם ברכת התורה ברכת המצוה היא ומברך על מצות ת"ת אך אם אין הברכה על המצוה כלל אלא ברכת השבח על עצם התלמוד מצוה עליו לברך אף בכה"ג. ועוד דכבר הארכתי במק"א לבאר את הנלענ"ד דבמצות ת"ת, אין צריך כונה דלא מצינו דמצוות צריכות כונה אלא במצות שכל ענינם בעצם המעשה ולא במצות שעיקרן בתוצאה ובפועל יוצא ועיקר מצות ת"ת כדי שנדע מצוותיה והלכותיה, את המעשה אשר יעשון ואת הדרך נלך בה, וכל המכוין ללמוד כדי לדעת מקיים מצות ת"ת אף אם לא כיון כלל לשם מצות ת"ת....
לדבריו, ניתן לומר שיסודה של המחלוקת האם לברך על פסוקי תחנונים המוזכרים בתפילה שלא למטרת לימוד, נעוץ בשאלה זו עצמה – האם אכן מצות תלמוד תורה הינה אמצעי או מטרה, וממילא האם צריכה כוונה או לא.
ג] קיום ב' מצוות יחד - החכמת שלמה (או"ח סי' תרפז) דן מדוע הוצרכנו לחדש שמבטלין ת"ת עבור מקרא מגילה, הרי קריאת המגילה עצמה הרי היא לימוד תורה?
ומשיב:
קושית העולם מאי רבותא דמבטלין תלמוד תורה לקריאת מגילה הלא גם מגילה הוי תורה וכתבתי ליישב דכוונה לשני דברים לא מהני ואם מכוון לת"ת אינו עולה לשם מצות מקרא מגילה ואם מכוון למקרא מגילה אינו מקיים בו ת"ת .
לדבריו, אין פעולה הנעשית לשם מצוה אחת, יכולה להיזקף לשם מצוה אחרת בו זמנית. ולכן המכוון לקריאת מגילה אינו מקיים בקריאתו מצות תלמוד תורה. ומסיבה זו היה צורך לחדש שמבטלים תלמוד תורה עבור קריאת מגילה.
לאור זאת, ניתן לבאר את שורש מחלוקת הראשונים הנזכרת באופן נוסף- פסוקים אלו מוזכרים לשם תחנונים, או במקרה שלנו לש קיום מצות קריאת שמע. אם נאמר שפעולה הנעשית לשם מצוה אחת יכולה היזקף בו זמנית לשם מצוה אחרת, אכן יהיה צורך בברכות התורה על איזכורים בנוסח התפילה ובקריאת שמע. אולם אם נאמר שפעולה הנעשית לשם מצוה אחת אינה יכולה להיזקף בו זמנית למצוה אחרת, ממילא אינו מקיים בפסוקים שמזכיר או בפסוקי קריאת שמע את מצות תלמוד תורה, וממילא אינה חייב בברכה.
קריאת שמע כלימוד לאחר הברכה- מי שלא בירך ברכות התורה יכול עקרונית לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת 'אהבת עולם (/רבה)'. אכן, יש צורך ללמוד בסמיכות לברכה, ודנו הפוסקים האם קריאת שמע הנאמרת בסמיכות לברכת אהבה רבה מספיקה כלימוד, או לא?
בשו"ת בית אפרים (סי' סח) כתב:
עיין בט"ז סי' מ"ז שכתב להסתפק בקורא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה בלי הפסק אי סגי בהכי שלא יצטרך ברכת התורה. וע"ש בט"ז בשם הב"י שי"ל שק"ש היא כדברי תפלה ע"ש. ונראה הכוונה כיון שעתה אין קריאתה בדרך לימוד כי אם בדרך עול מלכות שמים ולמצוה נחשבת ולא ללימוד ואם כן גם בהלל ומגילה י"ל כן.
יסודו של הדיון הוא בדברי הירושלמי (ברכות א, ה):
שמואל אמר השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר קריאת שמע אין צריך לברך. א"ר בא והוא ששנה על אתר.
ישנה מחלוקת גרסאות בירושלמי- יש הגורסים 'והוא ששנה על אתר'- לגרסה זו רואים אנו שלא די בקריאת שמע עבור קיום מצות תלמוד תורה. אולם יש הגורסים 'והוא שקרא לאלתר'. לגרסה זו נמצא שיצא ידי חובת מצות תלמוד תורה בקריאת שמע.
שתי הגרסאות הובאו בדברי הרשב"א בברכות (יא:):
וכתב הראב"ד ז"ל שיש גרסאות שגורסים והוא שקרא על אתר, ולאותה גירסא כל שקרא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה יצא ידי ברכה כל היום לפי שכבר בירך על התורה פעם אחת בבקר. אבל לספרים דגרסי והוא ששנה על אתר, אין הברכה מוציאתו אלא ידי אותה קריאה הסמוכה לברכה הא אם הפסיק וחזר וקרא צריך הוא לחזור ולברך. ובתשובה לרבותינו הצרפתים השיבו שלא הצריכו בירושלמי לחזור ולברך בשלא שנה על אתר אלא בשנפטר באהבה רבה לפי שהיא אינה נראית ממש כברכת התורה, אבל במברך אשר בחר בנו יצא ידי חובת כל היום ואפי' הפסיק והלך למלאכתו וחזר לקרוא.
'שומע כעונה' – לשאלה זו השלכה נוספת, והיא – האם יוצא ידי חובה בקריאת שמע מדין 'שומע כעונה', או לא? אם עיקרה של מצות קריאת שמע הוא קיום מסויים של מצות מסתבר שיצא, אולם אם עיקר עניינה של קריאת שמע הוא בקבלת עול מלכות שמע, מסתבר שעל כל אחד ואחד לקיים זאת בעצמו.
ואכן, בכנסת הגדולה (הגהות טור אורח חיים סימן סב) כתב:
השומע ק"ש ולא קרא, יצא י"ח. הרא"ם ח"א סימן מ"א. ובסימן מ"ב כתב בשם הר"ם אלשקר ז"ל, שלא יצא.
וכך לשונו של המהר"ם אלשקר (סי' י):
לעולם לא אשכחן מאן דקאמר דהשומע קרית שמע כאלו קרא אותה ואי אפשר למימר הכי כיון שהמצוה בקריאה ולא בשמיעה כדאמרן. ובהדיא כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל דגרסינן בירושלמי כל הברכות אפי' שיצא מוציא חוץ מן התפלה וקריאת שמע וברכת המזון, תפלה שאין שליחות ליחיד, קריאת שמע לפי שכל אחד צריך לשנן בפיו, ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל יברך וכו' ע"כ.
ד] דרך תפילה ולא כפסוק- נחלקו הפוסקים האם ניתן להשתמש באגרת שלומות בחלק מפסוק כמליצה, או שמא אסור הדבר הואיל ודברי תורה צריכים שרטוט; כך כותב הברכי יוסף (או"ח סי' מו ס"ק יד-טז):
דין ט. לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה וכו'. דעת מרן לפסוק הכי, כיון שהביא סברא זו בסתם...טו. אם אמר בקשה כי אין בי'ת אשר אין שם תיבות מפסוק הנועל את בית'ו. נראה דיכול לאומרה קודם ברכת התורה. דהני מילי דקראי שאמרו לחתו'ם, לא נצרכא אלא לדבר צחות לישנא דקרא נקט. ודמי למ"ש מרן בי"ד סי' רפ"ד דאף דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט, באגרת שלומים מותר לכתוב אפילו כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות....
טז. הנוהגים לומר לפני כל מצוה וברכה ולימוד פסוק ויהי נועםכא, יזהרו בבל יאמר קודם ברכת התורה.
המתפלל משתמש אמנם במילים ופסוקים מהתנ"ך, אולם אין אלו אלא ציטטות המשולבות בדבריו שלו, ואין כוונתו כלל לדברי תורה.
הרב חיים קנייבסקי (כתב העת מוריה תמה – תמז, התשפ"א) חילק לאור גישה זו בין פסוקי דזמרא לקריאת מגילה. קריאת מגילה עניינה קריאת פסוקי התנ"ך כצורתם 'לשם קריאה', ומסיבה זו יש לברך ברכות התורה לפני קריאתה. אולם איזכורים תוך כדי התפילה, ואפילו פרקים שלמים הנאמרים כחלק מהתפילה (כדוגמת פסוקי זמרא) אינם טעונים ברכות התורה לפניהם; וכך כתב:
ואמר מרן שליט"א (א.ה. הרב חיים קניבסקי) דדוקא בקריאת מגילה צריך ברכת התורה אף על פי שאינו מקיים מצות תלמוד תורה, כיון שזה ממש תורה, אבל אמירת פסוקי דזמרה הוי דרך בקשה ותחנונים, ושרי לאומרו בדיעבד בלי ברכת התורה.
השלכות למעשה
1] השומע קדושה קודם קריאת התורה – האם רשאי לענות או לא?
דעת הרב עובדיה יוסף בתשובה (יביע אומר ח"ד או"ח סי' ז) מצדד שיכול- מחמת ערכה הגדול של קדושה יכול לסמוך על דעת המקילים:
ומעתה בנידון דידן ששמע קדושה קודם שיברך ברכות התורה, ואין הזמן מספיק לברך ברכה"ת קודם הקדושה, הו"ל מצוה עוברת, ובכגון זה יש לסמוך על המתירים, שגם מרן סובר כמותם מעיקר הדין. וא"א להחמיר שלא יענה קדושה, שהרי חומרא דאתי לידי קולא היא להמנע מלומר דבר שבקדושה עם הצבור, שאפי' בק"ש וברכותיה פוסק ועונה קדושה עם הצבור וכמ"ש הטוש"ע (בסי' סו). ולכן יסמוך ע"ד המתירים באמירת דברי שבח וריצוי לפני ברכה"ת, ויענה קדושה עם הצבור.
2] השוכח לברך ברכות התורה ונזכר באמצע פסוקי דזמרא- האם יברך או לא? בזאת מצדד הרב עובדיה (שם) שיברך את ברכת 'אשר בחר בנו' בלבד
הנכון לפע"ד שבמקום שנזכר בפסד"ז שטרם בירך ברכה"ת יברך עכ"פ ברכת אשר בחר בנו בלבד, אשר היא המעולה שבברכות (ברכות יא:). ובזה יהיה מותר לו להמשיך הזמירות. (וכמ"ש בסי' קלט ס"ט). ובין ישתבח ליוצר יאמר ב' הברכות הנשארות דהיינו אקב"ו והערב נא.
3] המאחר לבית הכנסת וצריך לדלג על ברכות עבור התפילה בציבור - מה יעשה עם ברכות התורה? הרב יוסף שלום אלישיב (הערות לברכות ט:) כותב:
עיין פמ"ג (סי' נב סק"א) שהמאחר לבוא לביהכנ"ס ואין שהות לומר ברכות התורה עדיף שלא יכוין לצאת בברכת אהבה רבה ידי"ח ברכות התורה, וטעמו עמו משום שלא יפסיד ברכה חשובה של ברכת התורה, ועוד טעם הביא בזה משום שבעינן אחר ברכות התורה שילמד על אתר.
נמצאנו למדים בדבריו שהקורא ק"ש בזמנה לא נחשב לו כקורא בתורה, ומה שאמרי' הכא (הקורא מכאן ואילך כאדם הקורא בתורה) הוא דוקא באדם הקורא ק"ש שלא בזמנה.
ונפק"מ ממתני' להלכה לפי הנ"ל, שהקורא ק"ש בתר זמנה ולא קרא ברכות התורה, צריך הוא לכוין בברכת אהבה רבה לצאת ידי ברכות התורה, כיון שק"ש נחשבת לו ללימוד התורה ואסור ללמוד קודם ברכות התורה.
מחדש הרב אלישיב על סמך דברי הפרי מגדים, שקריאת שמע בזמנה אינה נחשבת לתלמוד תורה, אולם קריאת שמע לאחר זמנה נחשבת לתלמוד תורה – מחד מצריכה ברכה, ומאידך פוטרת.
לדבריו, נמצא ששאלת הנחת תפילין ואמירת קריאת שמע ללא חשש מ'לפני עיור' תהיה תלויה בזמן בו נעשית – כאשר נעשית בזמנה מותר, וכאשר נעשית שלא בזמנה אסור ללא ברכות התורה.
