שיחה לפרשת בשלח-"בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים"-כיצד
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
יום קשה היום לעם ישראל בו נפלו 21 חיילים על קידוש ה'. הרב אלקנה ויזל הי"ד שהוא בין הנופלים כתב לפני כניסתו לעזה "כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות. תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה. ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות. "תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים! בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם"
2000 שנה חלם עם ישראל שיוכל להגן על עצמו, חלם על דור של גאולה. דור של גאולה זה מחייב אותנו להיות זכאים לגאולה זו.
אם היו שואלים אותנו מה המצווה הראשונה שצריכה להיות כתוב בתורה, היינו חושבים או מצוות "ואהבת לרעך כמוך"-בן אדם לחבור או איסור ע"ז- בין אדם למקום, ולא מצוות קידוש החודש כפי שכתוב בתורה. מדוע אם כן בחרה התורה במצווה של קידוש החודש כמצווה ראשונה בתורה?
הבנה א
כותב שפתי חיים
"מצוה זו קדמה לכל מצוה אחרת הקשורה ביצי"מ, כיון שמצוה זו מראה יותר מכל את ההנהגה החדשה בבריאה. בה מסר הקב"ה את הנהגת הבריאה לעם ישראל, והם שיקבעו מהו קודש ומהו חול, מתי קדוש הזמן ומתי אינו קדוש, ומכאן ואילך התחילה תקופה חדשה ע"י הנהגת עם ישראל, שההנהגה היא מלמטה למעלה כיון שהיא תלויה במעשיהם של ישראל, ולאור מעשיהם מנהיג הקב"ה את הבריאה בכללותה ואת עם ישראל בפרט" (שפתי חיים)
קידוש החודש בא לבטא שעם ישראל מקדש את הזמנים ומתחילה תקופה חדשה בהנהגת עם ישראל. עד יציאת מצרים עם ישראל היה סביל ולאחר יציאת מצרים הוא נהפך להיות פעיל. עם ישראל קובע את ההיסטוריה העולמית. עלינו לדעת שהכל תלוי במעשים שלנו ולפי זה השפע או חוסר השפע בעולם.
הסבר זה מקבל משמעות מיוחדת בימים אלו. אמנם קשה להיות במתח כל זמן שהמלחמה נמשכת, אך חשוב שנבין שבלימוד התורה שלנו אנו מנהיגים את עם ישראל. עלינו לקבל עלינו קבלות חיוביות כדי שמידת הדין תיהפך להיות למידת הרחמים.
הבנה ב
כותב הרש"ר הירש:
"קידוש החודש היהודי הוא אפוא מוסד, שתכליתו עבור ישראל: חידוש נעורים רוחני ומוסרי, אליו יחתור תמיד לבקרים, ועדיו יגיע על ידי שובו להתוועד עם א-לוהיו... ולכן ניצב מוסד זה בפתח בנייננו הלאומי. האמת, עליה הוא מכריז, מהווה אבן יסוד להכרתנו היהודית, והיא המבדילתה ביתר עוז מכל אלילות. האלילות אינה מכירה "חידוש", לא בתבל, לא באדם ולא בא-לוהיו או באליליו, אותם תעמיד מעל תבל ואדם. הכל נתון מתוך כורח של ברזל. היום מתפתח מן האתמול, והמחר מן היום בכורח של ברזל. כשם שהאלילות מכחישה את ה"יש מאין" הבריאה החופשית מרצונו החופשי של בורא, כן לא קיימת עבורה "יש מאין" בהווייתו המוסרית של האדם, ולא בגורלו של האדם" (רש"ר הירש שמות יב, א)
הלבנה מסמלת את ההתחדשות, עבודת האלילים מאמינה בעולם קדמון ללא התחדשות, עולם של קיפאון, עולם סטטי, אין בחירה חופשית. היהודית מאמינה שהעולם מתחדש והאדם הוא שותף של הבורא. עמל, התחדשות, הם מה שיביאו את האדם לחוות להרגיש את הקול הפנימי שלו. כל הדתות לא מאמינות בחידוש, אין שכר ועונש והכל נגזר מראש. היהדות מאמינה בחידוש, ויש כח בחירה לאדם. ועבודת ה' צריכה להיות "בכל יום יהיה בעינך כחדשים". ולכן קידוש החודש הינה המצוה הראשונה בתורה.
הבנה ג
כותב הראי"ה קוק:
"ההבדל שבין העבד לבן חורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר וזה בלתי משועבד, אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו מלא חירות, ולהיפך, בן חורין שרוחו רוח של עבד. החירות מרוממת את האדם להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו. ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם" (הראי"ה קוק-עולת ראיה)
התורה פתחה במצווה זו כעין הקדמה למצוות. מטרת המצוות להביא את האדם לבן חורין וזה לא יקרה אם יהיה לאדם תאוה קנאה וכבוד (כמו שהיה ללבנה). וכל פעם שנקדש את החודש חובה עלינו לזכור מסרים אלו.
בפרשתנו יש שתי שאלות מרכזיות:
א)מדוע ה' קרע את ים סוף? מה ה' רצה להקנות וללמד את בני ישראל שלא היה ביציאת מצרים? הרי הימצאות ה' בעולם ושהוא אחראי על הטבע ויכול לשנותו כבר למדנו מעשרת המכות, אז מדוע היה צריך בכלל את רדיפת פרעה וקריעת ים סוף?
ב) מדוע בני ישראל אמרו שירה לאחר קריעת ים סוף ולא לאחר היציאה ממצרים? הרי העיקר הוא שהם אינם משועבדים למצרים, אז מדוע לא אמרו שירה ביציאתם ממצרים?
כתוב במדרש:
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים סוף ומכת בכורים ב"אמת ויציב". ואם לא הזכיר - אין מחזירים אותו. אבל, אם לא הזכיר יציאת מצרים - מחזירים אותו, שנאמר: למען תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף. אלא יציאת מצרים קשה , שנאמר: או הנִסה אלקים לבוא לקחת לו גוי" (מדרש שמות רבה)
מה כוונת המדרש שיציאת מצרים היתה קשה לקב"ה, וכי יש קושי לה' יתברך?
כותב שפת אמת:
"דבר אל בנ"י וישובו כו'. יש לפרש טעם הענין...שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה הש"י שישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון הש"י תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בלבו על אח"כ שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם. ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם. וזה שנאמר (עיין רש"י שמות פי"ד פי"ט) שהיו נתונים בדין שע"פ דין יגאלו עתה. והרי זכו ליגאל גם בדין... ואפשר זה שאמרו בנ"י טוב לנו עבוד כו'. פי' שחששו שלא יוכלו לגבור מעצמם. והיה רצונם שבמצרים עצמו יאריך הזמן עד שיהיו ראוין מעצמם" (שפת אמת בשלח תרל"א)
מטרת קריעת ים סוף היתה שהם יהיו פעילים, יקפצו למים כמו שעשה נחשון בן עמינדב, הם יכנסו למים ראשונים ומשה רבינו בסוף, יזעקו ויתפללו אל ה', וכך יקנו את הגאולה והיא תישאר קניינם לכל חייהם. אם לא היתה יציאת מצרים הרגשת החירות היתה רק זמנית ולא נקנית בקניין תמידי ומושרשת בעם.
יציאת מצרים היתה נס שלא בהדרגה, עם ישראל לא היה זכאי לנס הזה. כשאדם מקבל דבר שלא לפי מדרגתו, שהוא לא עמל על זה, הוא לא קונה את זה. ומאחר ונס זה היה שלא בהדרגה, הוא היה לשעה.
וכך כותב המהר"ל:
"יש מקשים מה הועיל לנו היציאה הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות. ודברי הבאי הם כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם...כי אחר שהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ונתן אותם בני חורין.. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זה השם הוא לישראל בעצם והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם שהוא במקרה, ולפיכך אומרים חכמי ישראל (שבת קי"א ע"א) כל ישראל בני מלכים הם אף בגלותם, וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם לא נתבטל במקרה כלל" (מהר"ל גבורות ה')
המהר"ל מסביר שאמנם היו עוד גלויות, אך קריעת ים סוף העניקה כח לאנשים בגלויות האחרות בהתמודדותם. הרגשת החירות והרגשת "ממלכת כהנים וגוי קדוש" נקנתה לעם לדורות ומלווה את כולם בכל הגלויות.
אני הרגשתי את המהר"ל הזה בכל פעם שהייתי בפולין ועסקנו בשאלות ההלכתיות שאנשים היו מוטרדים בהם בשואה. הן שאלות בנושאים מאד חשובים כמו פיקוח נפש (מסירה לגויים ועוד) והן שאלות ביום יום(כגון הוצאה בשבת) ועמדי נדהם ומשתומם מהיכן הכוחות?! ולפי השפת אמת שלמדנו התשובה היא מהגשת החירות שבני ישראל קנו בקריעת הים.
הרב סיני אדלר זצ"ל קיבל חמץ בפסח שהיה חייב לאכול בגלל פיקוח נפש, והוא התלבט אם לאוכלו מיידית בזמן הסדר או לחכות למחרת, האם הוא יעבור בנתיים על ביב"י והאם באכילתו יקיים "תשביתו"? זה מה שהטריד את הרב סיני אדלר זצ"ל בבירקנאו וזה בזכות קריעת ים סוף שהנחילה את הרגשת החירות לבני ישראל לדורות.
הגבורה הרבה שמתגלת במלחמה מאז שמחת תורה של אנשים רבים שהתנדבו להילחם עם הרשעה למרות שלא קיבלו צו זה מכח קריעת ים, שם ניתן הכוח של בן חורין לפעול לפי האמת האמיתית גם מתוך סיכון חיים "בכל נפשך". והשיחה שלי היא לעילוי נשמת הגיבורים שנהרגו על קידוש ה'.
שואל האבן עזרא:
"התיצבו וראו את ישועת ה'.... יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?
ועונה:
התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה.... והשם לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה, ט) ולו נתכנו עלילות (ש"א ב, ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות" (אבן עזרא שמת י"ד)
עם ישראל היו במנטליות של עבד שלא נלחם באדוניו. הקפיצה לים סוף הוציאה את עם ישראל ממדרגת העבדות, והעלימה מהם את צד העבדות שלהם. צדקת הצדיק אומר משפט שצריך לחרוט בחיינו- "כשם שצריך האדם להאמין בה', כך על האדם להאמין בעצמו". והוא מסביר שכך יצאו ישראל ממנטליות של עבד- הם האמינו שה' חפץ בהם, וכעת האמינו בכך, מכיון שהיו אקטיבים ולא פסיבים, וכאשר אדם אקטיבי הוא מאמין ביכולתיו.
על בחור להאמין בכוח שלו. שיש בכוחו לחנך את ילדיו לכתחילה, שיש בכוחנו לתרום ולתת לחברה ולחולל מהפך. בחור שמאמין ישפיע על החברה, מי שאינו מאמין בכוחותיו יושפע מהחברה.
כותב ר' צדוק הכהן מלובלין:
"כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזה פירוש (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם יתברך חפץ בהם" (צדקת צדיק)
בקריעת ים סוף בני ישראל היו פעילים והבינו וחוו את אהבת ה' אליהם כבנים של ה' יתברך, ולכן " ויאמינו בה' ".
אדם פסיבי לא מאמין בכוחותיו וממילא קשה לו להרגיש את אהבת ה' אליו. אדם אקטיבי שמאמין בעצמו מרגיש את אהבת ה'.
יוצא שבקריעת ים סוף המטרות:
א)קניית הגאולה בכח עם ישראל לבדו על מנת שיהיה חלק מהם ויישאר לעולם.
ב) הוצאת עם ישראל ממנטליות של עבד למנטליות של בן חורין המאמין בעצמאותו ובכוחו הייחודי.
הסבר נוסף, מדוע ה' הביא את קריעת ים סוף, נמצא במדרש:
"ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך? אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן. אמר רבי יהושע בן לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיה בא בדרך, והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה. מה עשה המלך? גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך. כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך: לכך הייתי מתאוה, לשמוע קולך. כך ישראל, כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר (שמות ב): ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו. מיד וירא אלקים את בני ישראל, התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת - ולא היו רוצין. מה עשה? גירה לפרעה לרדוף אחריהם, שנאמר ופרעה הקריב, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לכך הייתי מבקש, לשמוע קולכם, שנאמר (שיר השירים ב): יונתי בחגוי הסלע [יונתי בסתר המדרגה השמיעני את קולך], 'השמיעני קול' אינו אומר אלא 'השמיעני את קולך' אותו הקול שכבר שמעתי במצרים, לכך כתיב השמיעני את קולך. כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר: מה תצעק אלי" (שמות רבה פר' בשלח)
אנחנו לפעמים לוקחים דברים כמובנים מאליהם ולא מספיק מודים עליהם. כל יום עלינו לראות את הטוב בבריאה ובחיינו ולהודות עליו.
יהי רצון שנזכה כל חיינו לעבוד את ה' מתוך התחדשות "כל יום יהיו בעיניך כחדשים" ומתוך כך נקדש שם שמים כל חיינו, ונזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות. אמן כי"ר.
