שיחה לפרשת בשלח: שירת הים-שירה הנובעת מתוך קניין ועמל
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
השיחה לעילוי נשמת שבעת הקדושים הי"ד שנרצחו בליל שבת פרשת בא ולרפואת כל הפצועים מהפיגועים. היום בעז"ה משלחת מהישיבה-נציגי כל השיעורים כולל בני חו"ל נוסעים לנחם את המשפחות בנווה יעקב.
פגשתי אדם שלמד בישיבה. הוא היה לפני חודש עם אביו בבית חולים בליל שבת. אביו ביקש ללמוד איתו חברותא. לא היה מספיק אור בחדר והיה קשה לראות את המפרשים בחומש בגלל האותיות הקטנות והוא יכול היה לראות רק את הפסוקים עצמם. הוא התלבט איך ללמוד ומה לעשות ואז הוא נזכר כשהוא למד כאן בישיבה שבכל לימוד הדבר הראשון זה לשאול שאלות ולנסות לתרצן לבד ואז לעיין במפרשים. ואז הוא התחיל בלימוד המשותף עם אביו לשאול שאלות על הפסוקים ולנסות לתרץ והוא אמר שהם הרגישו שהם לומדים לעומק והם מאד נהנו מהלימוד.
בכל פרשה שאדם לומד, עליו לשאול שאלות ולנסות לתרץ ואז לראות האם המפרשים העלו את אותן השאלות כמוהו והאם הם ענו כמותו וללמוד מההשוואה בין שאלותיו ותירוציו ושאלות ותירוצי המפרשים.
בפרשתנו יש שתי שאלות מרכזיות:
א)מדוע ה' קרע את ים סוף? מה ה' רצה להקנות וללמד את בני ישראל שלא היה ביציאת מצרים? הרי הימצאות ה' בעולם ושהוא אחראי על הטבע ויכול לשנותו כבר למדנו מעשרת המכות, אז מדוע כלל היה צריך את רדיפת פרעה וקריעת ים סוף?
ב) מדוע בני ישראל אמרו שירה לאחר קריעת ים סוף ולא לאחר היציאה ממצרים? הרי העיקר הוא שהם אינם עבדים והם בני חורין, אז מדוע לא אמרו שירה ביציאתם ממצרים?
כתוב במדרש:
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים סוף ומכת בכורים ב"אמת ויציב". ואם לא הזכיר - אין מחזירים אותו. אבל, אם לא הזכיר יציאת מצרים - מחזירים אותו, שנאמר: למען תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף. אלא יציאת מצרים קשה , שנאמר: או הנִסה אלקים לבוא לקחת לו גוי" (מדרש שמות רבה)
כותב שפת אמת:
דבר אל בנ"י וישובו כו'. יש לפרש טעם הענין...שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה הש"י שישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון הש"י תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בלבו על אח"כ שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם. ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם. וזה שנאמר (עיין רש"י שמות פי"ד פי"ט) שהיו נתונים בדין שע"פ דין יגאלו עתה. והרי זכו ליגאל גם בדין" (שפת אמת בשלח תרל"א)
מטרתה העיקרית של קריעת ים סוף היתה ליצור "קניין" בגאולה של עם ישראל. כאשר היו עם ישראל עבדים במצרים הם זכו בגאולתם מההפקר כ"מתנה" מהקב"ה, שהרי לא היו זכאים לגאולה זו שהרי עבדו ע"ז והיו במ"ט שערי טומאה. כאשר אדם מקבל מתנה אין היא נהפכת להיות קניינו.
מטרת קריעת ים סוף היתה שהם יהיו פעילים, יקפצו למים כמו שעשה נחשון בן עמינדב, יכנסו למים ראשונים ומשה רבינו בסוף, יזעקו ויתפללו אל ה', וכך הם יקנו את הגאולה והיא תישאר לכל חייהם. אם לא היתה יציאת מצרים כותב "שפת אמת" הרגשת החירות היתה רק לשעה ולא נקנית לתמיד ולא היתה מושרשת בעם.
המהר"ל מסביר שאמנם היו עוד גלויות, אך קריעת ים סוף נתנה כח לאנשים בגלויות האחרות להתמודד, כי הרגשת החירות והרגשת "ממלכת כהנים וגוי קדוש" נקנתה לעם לדורות.
וכך כותב המהר"ל:
"יש מקשים מה הועיל לנו היציאה הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות. ודברי הבאי הם כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם...כי אחר שהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ונתן אותם בני חורין.. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זה השם הוא לישראל בעצם והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם שהוא במקרה, ולפיכך אומרים חכמי ישראל (שבת קי"א ע"א) כל ישראל בני מלכים הם אף בגלותם, וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם לא נתבטל במקרה כלל" (המהר"ל-גבורות השם פרק ס"א)
כל המעיין בספרי השו"ת של השואה, מרגיש וחווה את יסוד המהר"ל. האוסף הרב של השאלות, והמגוון העצום בשאלות הקשורות לפיקוח נפש ועד שאלות בדיני רבנן: הוצאה בשבת מרשות היחיד לכרמלית-מרכבת הנוסעת לבירקנאו לחוץ, מראה שלמרות השעבוד הפיזי והידיעה לאן נוסעים, עם כל זאת היה להם חירות רוחנית.
אני הרגשתי את המהר"ל הזה בכל פעם שהייתי בפולין ועסקנו בשאלות ההלכתיות שאנשים היו מוטרדים בהם בשואה ואפילו בבירקנאו ומיידניק, ואתה עומד ומשתומם מהיכן הכוחות?!
סיפרנו בשיעור הכללי לא מזמן על הרב סיני אדלר זצ"ל שקיבל חמץ בפסח שהיה חייב לאכול בגלל פיקוח נפש, והוא התלבט אם לאוכלו מיידית בזמן הסדר או לחכות למחרת, האם הוא יעבור בנתיים על ביב"י והאם באכילתו יקיים "תשביתו"? זה מה שהטריד את הרב סיני אדלר זצ"ל בבירקנאו וזה בזכות קריעת ים סוף שהנחילה את הרגשת החירות הנפשית לבני ישראל לדורות.
יציאת מצרים היתה נס שלא בהדרגה, עם ישראל לא היה זכאי לנס הזה. כשאדם מקבל דבר שלא לפי מדרגתו, שהוא לא עמל על זה, הוא לא קונה את זה. ומאחר ונס זה היה שלא בהדרגה, הוא היה לשעה.
אדם שמקבל דבר בלי עמל, שלא מתאים לדרגה שלו, זה לא נשאר בו. אדם צריך לקנות ולעמול על המתנה שלו כדי שאכן יקנה אותה ותהיה חלק מאישיותו.
כשאדם עמל יש בו שמחה ויש שירה. ולכן אחרי שירת הים שעם ישראל היה פעיל היתה שירה. עלינו לשאול לברר לעמול ולקנות את הלימוד והמידות הטובות ואז נגיע לקניין לשמחה ולשירה.
הלימוד שחשוב שנלמד אנו מקריעת ים סוף, זה החשיבות להיות עמלים ופעילים הן בלימוד התורה והן בעבודת ה' והן בכל המתנות הרבות שקיבלנו מהבורא, אחרת הם לא ייהפכו להיות קנייננו ולא ישפיעו עלינו.
כותב משך חכמה:
"מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו.... נראה דמפרש דכל בני ישראל הלכו אחרי משה כצאן בבקעה אחר הרועה, אמנם בים צוה הקב"ה למשה שיסע אחרי העם, והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים, ובזכות הנסיעה שיבואו תוך המים בים יבקע להם הים. לכן כתוב (פסוק יט) "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם" - זה משה שנקרא כאן "מלאך האלקים"... לכן בזכות שהלכו לים ומשה אחריהם נבקע הים. ולכן אמרו להלן במכילתא (פרשה ה סעיף ב): מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים" (משך חכמה שמות פרק יד פסוק טו)
בני ישראל ביציאת מצרים היו פסיביים כמו צאן שהרועה מוליך אותו, והצאן הולך לאן שהרועה מוליך אותו. אך בים סוף כתוב "ויסע מלאך האלקים וילך מאחריהם"- המלאך הוא משה, משה נהיה המאסף, הקב"ה רוצה שהעם יפעל, יקנה ויעשה.
לפעמים איננו פעילים ואקטיביים כי איננו מאמינים מספיק בעצמנו.
כותב על כך ר' צדוק הכהן מלובלין:
"כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזה פירוש (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם יתברך חפץ בהם" (ספר צדקת צדיק)
בקריעת ים סוף בני ישראל היו פעילים והבינו וחוו כמה ה' אוהב אותם כבנים של ה' יתברך, ולכן " ויאמינו בה' ".
אדם פסיבי לא מאמין בכוחותיו וממילא קשה לו להרגיש את אהבת ה' אליו. אדם אקטיבי שמאמין בעצמו מרגיש את אהבת ה'.
הסבר שני מדוע ה' הביא את קריעת ים סוף נמצא במדרש.
כתוב במדרש:
"ולמה עשה הקדוש ברוך הוא להם כך? אלא שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן. אמר רבי יהושע בן לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיה בא בדרך, והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה. מה עשה המלך? גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך. כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך: לכך הייתי מתאוה, לשמוע קולך. כך ישראל, כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר (שמות ב): ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו. מיד וירא אלקים את בני ישראל, התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת - ולא היו רוצין. מה עשה? גירה לפרעה לרדוף אחריהם, שנאמר ופרעה הקריב, מיד ויצעקו בני ישראל אל ה'. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לכך הייתי מבקש, לשמוע קולכם, שנאמר (שיר השירים ב): יונתי בחגוי הסלע [יונתי בסתר המדרגה השמיעני את קולך], 'השמיעני קול' אינו אומר אלא 'השמיעני את קולך' אותו הקול שכבר שמעתי במצרים, לכך כתיב השמיעני את קולך. כיון שהתפללו אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפלתן של בני לתפלתך שנאמר: מה תצעק אלי" (שמות רבה פרשת בשלח)
בני ישראל יצאו ממצרים והרגישו שאינם בצרה ולא הרגישו צורך להתפלל, ולכן ה' הביא את "צרת" קריעת ים סוף כי הוא התאווה לתפילתם כדי שיהיו שלמים יותר וקשורים יותר לה'. העם הבין שתפילה היא בעת צרה ולא הבין שיש תפילת הודאה וקשר עם ה' יתברך.
אנחנו לפעמים לוקחים דברים כמובנים מאליהם ולא מספיק מודים עליהם. כל יום עלינו לראות את הטוב בבריאה ובחיינו ולהודות עליו ולא לחכות לצרות שה' יחלצנו ואז להודות.
מספרת הגמ':
"אונקלוס בר קלונימוס איגייר (התגייר). שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור. (שלח הקיסר גדוד רומאים אחריו, משכם במקראות (בפסוקים) ונתגיירו). הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, (חזר ושלח גדוד רומאים אחר אחריו). אמר להו: לא תימרו ליה ולא מידי.(אמר להם: לא תאמרו לו ולא כלום).כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו: אימא לכו מילתא בעלמא: (כאשר תפסהו והלכו, אמר להם: אומר לכם דבר סתמי).ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי? (ניפור נושא אבוקה האפיפיור, האפיפיור לפני הדוכס, הדוכס לפני ההגמון, ההגמון לפני המלך. מלך האם מחזיק אבוקה לפני האנשים).אמרי ליה: לא. (אמרו לו: לא). אמר להו: הקב"ה נקט נורא קמי ישראל, (אמר להם: הקב"ה מחזיק אבוקה לפני ישראל). דכתיב: וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור [כולהו]. (התגיירו כולם)" (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא)
אונקלוס לא מנסה לשכנע את חיילי הגדוד על ידי טענות אמונים פילוסופים, אלא הוא מספר לגדוד הרומאים שה' מאיר לעם ישראל בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה. כיצד עובדה זו גורמת לגדוד שלם להתגייר?
עונה ע"כ המהר"ל:
"האחד שהוא צריך אל ישראל, ואי אפשר שיהיה זולת ישראל. וכל אשר צריך לאחר, נתלה בו, משמש אליו, שהרי צריך אליו, ולפיכך הש"י היה משמש אל ישראל.... וזה מפני כי ישראל נכנסו תחתיו כמו הבן שהוא נכנס [תחת] רשות האב לגמרי" (מהר"ל חידושי אגדות)
עם ישראל הם שליחיו של ה' בעולם ותפקידם לפרסם את שם ה' בעולם ולהאהיב אותו ואת תורתו. זוהי שליחותנו בעולמנו, להאהיב את שם ה' בעולם. ברגע שגדוד הרומאים שמעו שיש תפקיד בעולם הם החליטו להתגייר.
ומוסיף על כך ה"אור מאיר:
"החיילים הרומאים הבינו והשיגו שהקב"ה רוחש לישראל בניו כבוד רב כל כך, עד שהוא מוכן להיות להם למורה דרך ביום ובלילה ולהאיר להם את הדרך. וכמו שדורשים חז"ל (במדרש הגדול שם) " וה' הולך לפניהם ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאב שנוטל פנס לפני בנו, וכרב שנוטל פנס לפני עבדו..... כך הקב"ה מלך מלכי המלכים בא ומשנה את כל סדרי העולם לכבודם של ישראל....ישראל הם עם קרובו של הקב"ה ואצל קרובים האהבה מקלקלת את השורה. ולכן ביחסו של הקב"ה לישראל משנה הקב"ה מההנהגה המקובלת בין אדון לעבדיו ובין רב לתלמידיו, ונוהג עמם כקרוב משפחה, שלגביו אין מחיצות ואין סייגים. וכשרואים החיילים עד כמה הקב"ה אוהב את בניו ועד כמה הקב"ה מכבד את ישראל רצו גם הם להצטרף לאותו עם סגולה לגוי קדוש, לאותם נבחרים שזכו להיות אוהביו וקרוביו של מלך מלכי המלכים" ("אור מאיר" פרשת בשלח).
הסיפור של אונקלוס יש בו מסר חשוב של אהבת ה' לכל אחד ואחד מאיתנו, אהבה שהיא זכות וחובה, שנזכה בעז"ה לחוש אהבה זו ולקדש שם שמים כל חיינו אמן כי"ר.
