שיחה לפר' בשלח: הלימוד לדורות - מהליכת עם ישראל במדבר וקריעת ים סוף
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
פרשתנו עוסקת כולה בהליכה במדבר לאחר היציאה ממצרים כהכנה למתן תורה. חובה עלינו להתבונן בה וללמוד ממנה על עבודת ה' הפרטית שלנו.
כתוב בפרשתנו:
"וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות פרק יג פסוק כא)
ה' בעצמו מאיר לעם ישראל את הדרך במדבר. מה הרעיון הטמון בהארת ה' את הדרך?
כתוב בגמרא:
אונקלוס בר קלונימוס איגייר (התגייר). שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור. (שלח הקיסר גדוד רומאים אחריו, משכם במקראות (בפסוקים) ונתגיירו). הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, (חזר ושלח גדוד רומאים אחר אחריו). אמר להו: לא תימרו ליה ולא מידי.(אמר להם: לא תאמרו לו ולא כלום).כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו: אימא לכו מילתא בעלמא: (כאשר תפסהו והלכו, אמר להם: אומר לכם דבר סתמי).ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי? (ניפור נושא אבוקה האפיפיור, האפיפיור לפני הדוכס, הדוכס לפני ההגמון, ההגמון לפני המלך. מלך האם מחזיק אבוקה לפני האנשים).אמרי ליה: לא. (אמרו לו: לא). אמר להו: הקב"ה נקט נורא קמי ישראל, (אמר להם: הקב"ה מחזיק אבוקה לפני ישראל). דכתיב: וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור [כולהו]. (התגיירו כולם)" (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא)
אונקלוס לא מנסה לשכנע על ידי טענות אמוניים פילוסופים אלא הוא מספר לגדוד הרומאים שה' מאיר לעם ישראל בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה. כיצד עובדה זו גורמת לגדוד שלם להתגייר?
כותב הרב פרץ באוצר המוסר:
"השיטה הרומאית דגלה: החלש משרת את החזק, בעלי הכח וההון שולטים ומנצלים את החלשים, את מועטי היכולת, המלך שולט ועושה כרצונו בנתיניו, וכן כל מי שגדול מחבירו, מהקטן ממנו. והנה אונקלוס.... המקורב למלכות, האיש המורם מעם, מוכיח להם שאצל עם ישראל הקב"ה בורא הכל, וכל יכול, הוא המאיר, וכביכול משרת את עם ישראל. והרי הדוגמא העליונה הזאת מוכיחה שהשיטה היא להיפך, המעלה המשובחת היא להטיב, לא שררה נתתי לכם אלא לשרת את העם, שהגדול מאיר לקטן. והבינו אותם גדודי צבא, לא דיכוי החלש היא הגדולה, אלא להיפך, לעזור לו ולסייע בידו. מבט חדש על החיים, ועל תפקידם. מבט של רחמים וחסד גרם להם להתקרב לתורה. לדת זאת, אשר דוגלת בהטבה לזולת ולא השתררות. להיפך, בצורה קיצונית ביותר מהממלכה הרומאית, מהאידיאה של האימפריה, של שלטון הכח, של שלטון העריצות, הכזב והרברבנות. כאן שולטת הרוח. השינוי בנקודת המבט גרמה להם לרצות להתגייר. לא ויכוחים פילוסופים משכנעים, אלא הרצון הראשוני לטוב ולישר. כי הקב"ה ברא את האדם ישר, וע"כ הוא שואף לחזור לצור מחצבתו" (הרב מיכאל פרץ אוצר המוסר)
ברומא אין לחלש ערך והחזק רומס את החלש. כשהגדוד הרומי שמע שה' מאיר לעם והוא כביכול משרת אותם הם הבינו שזו האמת. הרומאים הבינו מהם ערכים של חסד ועזרה אחד לשני. הם הבינו כמה הסתכלות היהדות שונה מהסתכלות הרומאית. ערכי היהדות הם אלו שגרמו לגדוד הרומאי להתגייר.
חובה עלינו בלימודנו בישיבה להעמיק בערכי התורה וייחודם. אנו מקבלים בישיבה הסתכלות אמיתית על העולם.
כותב המהר"ל:
"האחד שהוא צריך אל ישראל, ואי אפשר שיהיה זולת ישראל. וכל אשר צריך לאחר, נתלה בו, משמש אליו, שהרי צריך אליו, ולפיכך הש"י היה משמש אל ישראל.... וזה מפני כי ישראל נכנסו תחתיו כמו הבן שהוא נכנס [תחת] רשות האב לגמרי" (מהר"ל - חדושי אגדות על מסכת ע"ז)
לפי המהר"ל הקב"ה צריך את ישראל. מה כוונתו בכך, הרי הקב"ה אין בו חסרון ואינו צריך דבר? אלא כוונת המהר"ל שעם ישראל הם שליחיו של ה' בעולם ותפקידם לפרסם את שם ה' בעולם ולהאהיב אותו ואת תורתו. זוהי שליחותנו בעולמנו,להאהיב את שם ה' בעולם.
כותב הרב מאיר חדש הסבר נוסף:
"החיילים הרומאים הבינו והשיגו שהקב"ה רוחש לישראל בניו כבוד רב כל כך, עד שהוא מוכן להיות להם למורה דרך ביום ובלילה ולהאיר להם את הדרך. וכמו שדורשים חז"ל (במדרש הגדול שם) " וה' הולך לפניהם ר' יוסי הגלילי אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאב שנוטל פנס לפני בנו, וכרב שנוטל פנס לפני עבדו..... כך הקב"ה מלך מלכי המלכים בא ומשנה את כל סדרי העולם לכבודם של ישראל....ישראל הם עם קרובו של הקב"ה ואצל קרובים האהבה מקלקלת את השורה. ולכן ביחסו של הקב"ה לישראל משנה הקב"ה מההנהגה המקובלת בין אדון לעבדיו ובין רב לתלמידיו, ונוהג עמם כקרוב משפחה, שלגביו אין מחיצות ואין סייגים. וכשרואים החיילים עד כמה הקב"ה אוהב את בניו ועד כמה הקב"ה מכבד את ישראל רצו גם הם להצטרף לאותו עם סגולה לגוי קדוש, לאותם נבחרים שזכו להיות אוהביו וקרוביו של מלך מלכי המלכים"(המשגיח הרב מאיר חדש - אור מאיר - פרשת בשלח)
אב עושה לבנו דברים שלא כל אחד עושה והוא עושה זאת מאהבתו אותו. חשוב שנרגיש שאנו בניו של ה' והוא אבינו.
כתוב בפרשתנו:
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (שמות פרק יג פסוקים יז-יח)
ה' לוקח אותם בדרך ארוכה ולא בקצרה, כי בכל קושי בדרך הקצרה הם ירצו לחזור למצרים. מדוע ה' לא מבקש מהעם להתגבר על הקושי ולקחת אותם בדרך הקצרה?
עונה הרמב"ם:
ויודע אני כי נפשך תרתע מן העניין הזה בהחלט במחשבה ראשונה, ויקשה עליך זה, ותשאלני בלבך ותאמר לי, היאך באו ציווים ואזהרות ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, והם כולם אינם מטרה לעצמם אלא מחמת דבר אחר, וכאילו שזו תחבולה יעצה ה' עלינו כדי שישיג את מטרתו הראשונה, ומה מונע ממנו יתעלה לצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר....והוא אמרו 'ולא נחם א-לקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף' , והנה כמו שהסב ה' אותם מן הדרך הישרה שהיא הייתה המטרה הראשונה, מחמת חשש מה שאין יכולת לגופותיהם עליו כפי הטבע, לדרך אחרת כדי שתתקיים המטרה הראשונה, כך ציווה ה' מצוות אלו אשר הזכרנו מחמת השש, מה שאין יכולת לנפש לקבלו כפי הטבע, כדי שתושג המטרה הראשונה, והיא השגתו יתעלה ועזיבת עבודה זרה.כי כשם שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם, וילחם עם ילידי הענק מיד; כך אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות [שמח] ומעשים רגילים שכבר נינוחו בהן הנפשות עד שנעשו כמושכל ראשון, ויעזוב את כולן בבת אחת" (רמב"ם מורה נבוכים חלק שלישי פרק לב)
הרמב"ם במורה נבוכים מסביר שישראל נצטוו להקריב קרבנות, כי עם ישראל ראה מידי יום את הע"ז שהיתה במצרים עם הקרבנות וזה לא היה שייך לנטרל אותו לגמרי מעבודה זו, אלא היה צריך להעתיק סגנון עבודה זו לעבודת ה'.
כותב הרמב"ם, שהשואל בוודאי ישאל מדוע הקב"ה לא מצפה מבני ישראל שיוותרו על עניין הקרבנות כלל והם יתמודדו עם הקושי? עונה על כך הרמב"ם מפרשתנו, שהקב"ה לא דרש מעם ישראל ללכת בדרך הקצרה לכיוון ארץ ישראל מהחשש שירצו לחזור למצרים אלא הוא לקח אותם בדרך הארוכה. דבר זה מלמדנו שה' לוקח בחשבון את חולשות האדם, ורוצה מחד שהאדם ידרוש מעצמו את המקסימום שהוא יכול ומאידך ה' לא רוצה שהאדם ידרוש מעבר ליכולתו ואז יצטרך לשבור את אישיותו ולהיהפך לאדם אחר, ולכן ה' ציווה על הקרבנות ולקח את עם ישראל בדרך הארוכה ולא הקצרה.
גם אנו בעבודת ה' הפרטית צריכים מחד לדרוש את המקסימום שנוכל אך מאידך להיות מודעים לאישיותנו וחולשותינו ולא לדרוש מעצמנו מעבר ליכולתנו מה שיכול לגרום לשבירת אישיותנו.
כאשר אנו דנים על קריעת הים, צריך להבין מדוע הקב"ה גרם לכך שפרעה ירדוף אחר עם ישראל והים ייקרע, מדוע אי אפשר היה להוציא את עם ישראל ממצרים בלי קריעת הים תוך כדי ההליכה לארץ ישראל? שהרי הכל מאיתו יתברך והוא גרם לרדיפת פרעה וקריעת ים סוף, לשם מה כל זה? איזה יסוד חדש באמונה ובעבודת ה' התחדש בקריעת ים סוף?
כתוב במדרש:
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים סוף ומכת בכורים ב"אמת ויציב". ואם לא הזכיר - אין מחזירים אותו. אבל, אם לא הזכיר יציאת מצרים - מחזירים אותו, שנאמר: למען תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף. אלא יציאת מצרים קשה , שנאמר: או הנִסה -להים לבוא לקחת לו גוי" (שמות רבה, כ"ב, ג')
מה כוונת המדרש שיציאת מצרים היתה קשה לקב"ה, וכי יש קושי לה' יתברך?
כותב שפת אמת:
"דבר אל בנ"י וישובו כו'. יש לפרש טעם הענין...שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה הש"י שישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון הש"י תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בלבו על אח"כ שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם. ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם. וזה שנאמר (עיין רש"י שמות פי"ד פי"ט) שהיו נתונים בדין שע"פ דין יגאלו עתה. והרי זכו ליגאל גם בדין" (שפת אמת בשלח תרל"א)
לפי דברי "שפת אמת", מטרתה העיקרית של קריעת ים סוף היתה ליצור "קניין" בגאולה של עם ישראל. כאשר היו עם ישראל עבדים במצרים, זכו בגאולתם מן ההפקר, כמעין "מתנה" מהקב"ה שהרי לא היו זכים לגאולה זו שהרי עבדו ע"ז.ואז כאשר אדם מקבל מתנה אין היא נהפכת להיות קניינו. בקריעת ים סוף בני ישראל כבר היו זכאים לגאולה כי הם כבר לא עבדו ע"ז ולכן זה יכול להיהפך כעת לקניינם.
בגאולת קריעת ים סוף עם ישראל כבר היו זכאים שהרי כבר לא היו עובדי ע"ז והם הלכו במדבר במטרה לקבל את התורה, ובניגוד לגאולת מצרים שהיו פסיביים בגאולת קריעת ים סוף הם היו אקטיביים והלכו בראש ומשה אחריהם, ונחשון בן עמינדב קופץ לים בראשם.
יציאת מצרים היתה נס שלא בהדרגה, עם ישראל לא היה זכאי לנס הזה. כשאדם מקבל דבר שלא לפי מדרגתו, שהוא לא עמל על זה, הוא לא קונה את זה. ומאחר ונס זה היה שלא בהדרגה, הוא היה לשעה. אדם שמקבל דבר בלי עמל, שלא מתאים לדרגה שלו, זה לא נשאר בו. אדם צריך לקנות ולעמול על המתנה שלו כדי שאכן יקנה אותה ותהיה חלק מאישיותו.
כל אחד מאיתנו זכה לקבל מתנות רבות מה', אבל אם לא נוציא אותן מן הכוח אל הפועל אזי הן לא תהיינה חלק מאישיותנו ולא תשפענה על חיינו.
כותב המשך חכמה:
"מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו.... נראה דמפרש דכל בני ישראל הלכו אחרי משה כצאן בבקעה אחר הרועה, אמנם בים צוה הקב"ה למשה שיסע אחרי העם, והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים, ובזכות הנסיעה שיבואו תוך המים בים יבקע להם הים. לכן כתוב (פסוק יט) "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם" - זה משה שנקרא כאן "מלאך האלקים"... לכן בזכות שהלכו לים ומשה אחריהם נבקע הים. ולכן אמרו להלן במכילתא (פרשה ה סעיף ב): מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים" (משך חכמה שמות פרק יד פסוק טו)
בני ישראל ביציאת מצרים היו פסיביים כמו צאן שהרועה מוליך אותו, והצאן הולך לאן שהרועה מוליך אותו. אך בים סוף, "ויסע מלאך האלהי-ם וילך מאחריהם"- המלאך הוא משה, משה נהיה המאסף, הקב"ה רוצה שהעם יפעל, יקנה ויעשה.
כותב "צדקת צדיק":
"כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזה פירוש (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם יתברך חפץ בהם" (ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק)
בקריעת ים סוף בני ישראל היו פעילים ומודעים לכוחות ולמתנות שקיבלו מה' והבינו וחוו כמה ה' אוהב אותם כבנים של ה' יתברך, ולכן "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
אדם פסיבי לא מאמין בכוחותיו וממילא קשה לו להרגיש את אהבת ה' אליו.
יהי רצון שנזכה להיות כל חיינו פעילים ונפיץ את שם ה' בעולם, ונהיה מודעים לשליחותינו ולכוחות הקיימים בנו, וכך נזכה בעז"ה לחוש את אהבת ה' בכל אחד מאיתנו. עם סגולה ובניו של ה' אינם רק סיסמאות אלא הרגשה עילאית שחובה על כל אחד מאיתנו לחוות ולהרגיש. אמן כי"ר.
