שיחה שבועית: "חיי עולם נטע בתוכנו"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
"חיי עולם נטע בתוכנו"
בפרשתנו יש שתי שאלות עיקריות:
א. לשם מה נועד הנס של קריעת ים סוף- הרי את הידיעה שיש יכולת לה' לשנות את הטבע ושה' משגיח על העולם בני ישראל כבר למדו מעשרת המכות, לשם מה היה צורך לגרום לעם ישראל את כל החרדה הזאת?מה מרוויחים מנס קריעת הים שלא היה עד כה?
ב. מדוע עם ישראל לא אמר שירה בעת יציאת מצרים, הרי אז היתה היציאה מעבדות לחרות, מדוע רק אחרי קריעת ים סוף נאמרה השירה?
כותב שפת אמת:
"דבר אל בנ"י וישובו כו'. יש לפרש טעם הענין (למה שבו ישראל לכיוון מצרים) שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה הש"י שישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון הש"י תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בלבו על אח"כ שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם . ... ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם" (שפת אמת תרל"א)
הרגשה של בני חורין אם היא ניתנת במתנה ולא זכאים לה, היא לא נשארת באדם אלא אם כן אדם מכין את עצמו לקבל אותה וזכאי לה, ואז הוא קונה בנפשו את הרגשת בן החורין, והיא תישאר לעד אצלו כולל בזמנים קשים של שעבוד ושואה.
המהר"ל מסביר, מה עם ישראל קנה לנצח, ואלו דבריו:
"יש מקשים מה הועיל לנו היציאה הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות. ודברי הבאי הם כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם, ודבר מקרי לא יבטל דבר עצמי כלל כי עדיין על ישראל המעלה הזאת שהם בני חורין בעצם עם השעבוד במקרה, כי אחר שהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים ונתן אותם בני חורין ולא עוד אלא אף מלכים שנאמר (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זה השם הוא לישראל בעצם והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם שהוא במקרה, ולפיכך אומרים חכמי ישראל (שבת קי"א ע"א) כל ישראל בני מלכים הם אף בגלותם, וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם לא נתבטל במקרה כלל, ואין ספק שכמה דברים הם נמשכים אל ישראל מן המעלה והחשיבות, אחר שהם בני חורין בעצם ולא יגרע כחם מה שהם עבדים במקרה" (המהר"ל-גבורות השם)
מה מיוחד ביציאת מצרים? יציאת מצרים יצרה מציאות של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". וזה נשאר גם בשעבוד. וזה נתן את הכוח גם בשואה לשרוד רוחנית. לולא יציאת מצרים לא היה כוח נפשי רוחני להתמודד עם שואה ושעבוד. לדוגמא, אביו של הרב משה גנץ כתב הגדה של פסח מהזיכרון מספר ימים לפני ליל הסדר על מנת לקרוא את זה בליל הסדר. כוח רוחני ועוצמתי זה בא מקניין החירות שנעשה בקריעת ים סוף. ולולא כוח זה, לא היה כוח ליהודים להמשיך ולהאמין בה' בזמן שעבוד ושואה.
הייתי בפולין פעמים רבות עם בני חו"ל וסיירתי איתם בערים שגרו בהם היהודים ובמחנות ההשמדה, ולמדנו בכל מקום את השאלות ההלכתיות שנשאלו במקום זה. ונדהמתי תמיד לראות את השאלות שנשאלו. משאלות על חיים ומוות, על אבא שנתן כסף לקאפו כדי שישחרר את בנו ולאחר זמן מסויים האב חשב לעצמו שאולי זה היה אסור כי הקאפו יחליף את בנו בילד אחר, והוא ניגש לרב והוא מחליט לא לשחרר את בנו לאור פסיקת הרב שפסק לו שהוא אינו יכול להתיר לו לעשות כך. ושאלות על הלכות שבת: הוצאה וזריקת צרכים שעשו בשבת מחלון רכבת הנוסעת למחנה ברקנאו, האם זה מותר מבחינת מלאכת הוצאה בשבת?
וכל מי שמעיין בש"ת על השואה עומד נדהם מהיכן הכוחות והעוז? והמהר"ל מסביר שזה נובע מיציאת מצרים. כוחות אלו לא היה נקנים לעם ישראל ביציאת מצרים, אם לא היה בנוסף את קריעת ים סוף, כי שם קנו את ערכי "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ואת ערכי "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". עם ישראל לא היו זכאים לצאת ביציאת מצרים כי הם עבדו ע"ז ודמו למצריים, והם יצאו בזכות אבות. כדי לקנות האדם צריך להיות זכאי וראוי, וזה היה בקריעת ים סוף שאז כבר לא עבדו ע"ז, והיה זמן ופניות נפשית לחשוב ולהתבונן על המעלה והזכות להיות עבדי ה'. קריעת ים סוף נתנה את הכוח לשאלות אלו, כי אז בני ישראל קנו מידה זו של חירות. אבל ביציאת מצרים זו היתה רק יציאה טכנית ולא קניה לעד, כי בני ישראל לא היו זכאים לה כי עבדו ע"ז ולא הכינו את עצמם להיות עבדי ה'.
להבנת הדברים ניקח בתור דוגמא את המסעות לפולין. יש רבנים שהם נגד הנסיעות לפולין בגלל שהנסיעה מרוכזת ואם אין הכנה רבה קודם ודיונים לאחר מכן ולא בונים את כלי הקיבול הנכונים, אז למרות עוצמת המסע לא נשאר מזה משהו לחיים. הרושם לא נשאר לעד לנצח, ובנוסף מפרנסים את הפולנים. ההכנה לפני המסע והדיונים לאחר המסע יש להם תפקיד חשוב, שערכי המסע יישארו לנצח. אני מציע לאחר הנסיעה לפולין לבחורים לדבר בקהילתם על המסע וזה יגרום להם להחדיר את ערכי המסע לתוכם.
קריעת ים סוף גרמה שהרגשת בן חורין תישאר לעד ולכן אז אומרים שירה, כי זה היה קניין שלהם, זה היה חלק מהם, הם הרגישו שלמים, הם חיו את הדברים. לעומת זאת ביציאת מצרים בני ישראל לא היו ראויים לצאת, ולא היה להם את כלי הקיבול הנכונים להשארת ערכי היציאה ממצרים בתוכם לעולם, לכן הם לא הרגישו שלימות, ולכן לא שרו שירה.
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים סוף ומכת בכורים ב"אמת ויציב". ואם לא הזכיר - אין מחזירים אותו. אבל, אם לא הזכיר יציאת מצרים - מחזירים אותו, שנאמר: למען תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף. אלא יציאת מצרים קשה , שנאמר: או הנִסה -להים לבוא לקחת לו גוי" (שמות רבה, כ"ב,ג')
הקושי שעליו מדבר המדרש אינו קושי פיזי, אלא הקושי שהקב"ה מוציא את בני ישראל למרות שאינם זכאים ועובדים ע"ז ומתנהגים כמצריים. כפי שכתוב במדרש:
"או הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, כאדם השומט את העובר ממעי הבהמה שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מדלי בלורית אלו לובשים כלאיים ואלו לובשים כלאיים, לא הייתה מדת הדין נותנת שיתעלו ישראל" (מדרש "שוחר טוב" בתהילים)
מדגיש ה"משך חכמה" נקודה נוספת:
"מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו.... נראה דמפרש דכל בני ישראל הלכו אחרי משה כצאן בבקעה אחר הרועה, אמנם בים צוה הקב"ה למשה שיסע אחרי העם, והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים, ובזכות הנסיעה שיבואו תוך המים בים יבקע להם הים. לכן כתוב (פסוק יט) "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם" - זה משה שנקרא כאן "מלאך האלקים"... לכן בזכות שהלכו לים ומשה אחריהם נבקע הים" (משך חכמה)
במצרים משה מוביל והעם מאחריו. בים סוף היה הפוך העם היו מקדימה. כדי שהעם יקנה את ערך החירות הוא צריך להיות פעיל, ולכן הקב"ה אומר למשה שהעם יוביל.
ישיבה זה שלב בחיים אינטנסיבי, לא טבעי. והאדם צריך לבנות כלי קיבול להמשיך את זה הלאה לאחר חיי הישיבה, ואם לא יעשה כך כל זה לא יישאר. בחור צריך לבנות בישיבה כלי קיבול, הוא צריך לקנות את ערכי הישיבה. אדם צריך לקנות את ההתלהבות לתורה, ואז אפשר לשיר שירה.
וכן בני ישראל שרו שירה בקריעת ים סוף, כי אז הרגישו שהם קנו את הדבר, ולא ביציאת מצרים. את השלימות הרגישו ישראל בקריעת ים סוף, ושירה פורצת כאשר מרגישים שלימות.
יישבנו את שתי השאלות:
יש תפקיד לים סוף בקניית החירות ואם זה לא היה קורה, אנשים שהיו בשעבוד נוסף לא היו יכולים להתמודד, ולא היה להם חירות.
צריך לציין, שישנם כאלו שלא הכינו כלי קיבול נכונים לקשר עם ה', וגם קריעת ים לא השאירה רושם רוחני עליהם. ולכן תקופה קצרה לאחר מכן הם מתלוננים ושואלים: "היש ה' בקרבנו אם אין"?
הרב וולבה מדגיש בספרו "עלי שור", ששני אנשים יכולים לחוות חוויה ואירוע יחדיו, אך לאור כלי הקיבול השונים הם יפרשו זאת בצורה שונה, והכוח והעוצמה הרוחנית שיישארו אצלם יהיו שונים אחד מהשני. הכל תלוי באחריות ועבודת האדם.
אותו דבר לגבי הישיבה. חשוב שכל בחור יהיה אחראי לבנות לעצמו את כל הקיבול שמתאימים לו, כדי לקנות לתמיד את ערכי הישיבה. לכן חשוב שגם בישיבה כל בחור יקבל על עצמו קבלות אישיות המתאימות לו, וכך יקנה ערכים אלו.
יה"ר שנזכה לקניין תורה ונרגיש את שמחתה של תורה כל חיינו. אמן כן יהי רצון.
