שיחת רה"י לפרשת לך לך: כיצד להגיע לאהבת ה'?
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
ב"זמן חורף" בחור צריך לשאוף לקנות אהבת ה' ואהבת הלימוד. אם אין אהבת ה' ואהבת לימוד אזי כאשר בחור יעזוב את הישיבה-החממה, המחויבות לעבודת ה' תרד לאט לאט ולכן זה חשוב מאד לקנות את זה. אדם שאין לו אהבת ה' מרגיש שהדת מגבילה אותו והוא קרבן וזה לא מחזיק לטווח ארוך.
כתוב בפרשתנו:
"וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית פרק טו פסוק ו)
כותב הרש"ר הירש:
"משמעות "האמין בה'": לתמוך את יתדותינו בה', לסמוך עליו בעיון ובמעשה, להתחזק בו וללכת אחריו.....נמצאת משמעות "האמין בה'": לתת "אימון" בה', להיות בידי ה' כחומר ביד יוצר; המאמין משליך את יהבו על ה'; וה' הוא אומנו ומחנכו, תומך גורלו ומעשיו; כללו של דבר: המאמין מוסר את עצמו בידי שמים" (רש"ר הירש בראשית פרק טו פסוק ו)
המאמין בה' מבין ומרגיש וחווה את השגחת ה' על העולם ועל חייו רגע רגע ומגיע לאהבת ה'. למדרגה זו לא יכול להגיע מי שאין לו קשר נפשי עם ה'. נח שעבד את ה' מיראה בלבד, לא עבר את התהליך הנפשי ולא חווה את השגחת ה' בעולם והביטחון בו, לכן מי המבול דחקוהו להיכנס לתיבה.
כותב הרמב"ם:
"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים" (רמב"ם הלכות ע"ז פרק א הלכה א)
אנוש וחכמים נוספים מאותה תקופה טענו שקשה מאוד לעבוד את ה' ישירות, והקושי נבע מכך שאין לה' גוף וקשה לעבוד למישהו שלא רואים בכלל. ומכיוון שקשה, ואי אפשר לעבוד למשהו מופשט, לכן החליטו לעבוד לשמש לירח והכוכבים בתור נציגי ה'. ולכן בנו היכלות לשמש ולירח. במשך הדורות האמצעי נהפך למטרה והם שכחו שהם נציגי ה' ודרכם עובדים את ה' ועבדו אותם ישירות וכך נוצרה הע"ז.
כותב בהמשך הרמב"ם:
"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם" (רמב"ם הלכות ע"ז פרק א הלכה ג)
מה קורה לאברהם אבינו? כולם עובדים את הכוכבים וכבר שוכחים שהנציגים הם עובדי ה' אלא עובדים אותם בתור אלילים. בא אברהם אבינו, והגיע למסקנה שצבא הכוכבים הם רק אמצעיים, גשמיים, מתנועעים, וברור שיש להם מניע מבחוץ, ולא יכול להיות שהם מנהיגים את העולם.
מסביר האברבנאל את הרמב"ם:
"מה שלבי אומר בענין הזה. שכל ארץ ארם, שבכללה אור כשדים ועבר הנהר, היו מכת הצאב"א. שהיו מאמינים - כמו שזכר הרב המורה - שלא היה אלוה אחר בעולם אלא הכוכבים, ושהשמש היה האלוה הגדול מכל האלהים. והיו מאמינים עם זה שהיה העולם קדמון מבלי התחלה זמנית. וכאשר התחכם אברהם אבינו וזרח עליו אור האמת, הגיע מדרך התפלספותו ואיצטגנינותו, לקיים ולאמת שצבא השמים והכוכבים היו סיבות אמצעיות למה שיפעלו, לא סיבות ראשונות. ושהיה עליהם בהכרח סיבה ראשונה, הוא הפועל והמשפיע הראשון בהם. כי הנה אחרי שהגרמים השמימיים כולם הם גשמים מתנועעים תמיד, יתחייב להם שיהיה להם מניע מחוץ, נבדל" (אברבנאל בראשית פרק יב פסוק א)
כותב המדרש:
"אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (בראשית רבה לט, א)
הדרך להעצמת הקשר עם ה' ותורתו היא: ההתבוננות עצומה, חשיבה לעומק. לא לתת לחיים לעבור סתם כך. אברהם התבונן, הוא לא קיבל דברים כמובנים מאליו, הוא חשב לעומק.
כותב המדרש הגדול:
"היה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווין למעשה ידינו? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ, שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. כיוון שראה, שהיא צריכה לגשמים, ואלמלא שמים נפתחים ומורידים גשמים, לא היתה מצמחת כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים, שהם מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיוון שעלה עמוד השחר, בטלו כולם, אמר: אין אלו אלוה. והיה מצטער ואומר: אלמלא יש להם מנהיג, מפני מה זה שוקע וזח עולה? משל למה הדבר דומה: לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה גדולה וגבוהה, ביקש להיכנס לתוכה, חזר על כל צדדיה ולא מצא פתח, קרא כמה קולות ואין עונה אותו. נשא עיניו וראה כלי צמר אדומים, שהם שטוחין על הגג; אחר כך ראה כלי פשתן לבנים. אמר אותו האיש: וודאי אדם יש בבירה זו, ואילו לא היה בה אדם, למה אלו ניטלין ואלו ניתנין? כיוון שראה אותו בעל הבירה, שהוא מצטער על כך, אמר לו: "למח אתה מצטער? אני הוא בעל הבירה!" (מדרש הגדול)
אברהם היה בצער כי הוא הרגיש שהוא חייב להגיע לאמת. הוא לא יכול היה להמשיך בלי להגיע לאמת, לכן נתגלה אליו ה'. מי שלא חוקר את האמת ונותן לחיים לזרום בלי לחשוב, לא יגיע לקשר נפשי חזק עם ה'. היות ואברהם חיפש משמעות ותובנות והצטער כאשר זה לא עלה בידו, לכן ה' התגלה אליו.
צריך לחשוב ולהיות מבקשי ה'. חשיבה ורצון. בירה דולקת לפי המדרש הגדול זה עצם בריאת העולם שהטרידה את אברהם ומי ברא עולם כה מורכב ולשם מה? מה מטרת העולם ומה מטרת האדם?
כתוב במדרש "לקח טוב":
"כך עברו עשרים דור מאדם הראשון ועד אברם, וכמת דורות מהם שקלקלו מעשיהם, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, ומתוך דור הפלגה יצא אברהם, התחיל מהרהר בלבו ואמר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?, הציץ עליו הקב׳׳ה ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון העולם, לכך נאמר ויאמר ה׳ אל אברם" (לקח טוב בראשית י"ב)
אברהם התבונן וראה שבני דורו עושים מעשי שחיתות לא מוסריים. הוא הבין שעשיית מעשים אלו נובעים מתוך הרגשת ריקנות הנובעת מחוסר משמעות לחיים, ולכן הוא חיפש משמעות וייעוד לחייו.
כתוב בשפת אמת:
"ואין נייחא כי אדם לעמל יולד ומנוחה לצדיק בעוה"ב. ובעוה"ז רק היגיעה ממדריגה למדריגה וז"ש בירה דולקת והי' חידוש בעיני אברהם כי כל דבר צריך להיות במקום מנוחתו ושרשו" (שפת אמת פר' לך לך)
אברהם אבינו רואה את כולם רצים אך ללא מטרה ייעוד ושליחות, והוא לעומתם חיפש את ייעודו ושליחותו.
צדקת הצדיק כותב:
"וכן שמעתי (ע' מי השילוח) על הציץ עליו בעל הבירה וכו', לשון עליו רצה לומר שאמר לו שאתה בעצמך גם כן מכלל בעל הבירה כי הלא כל העולם רואים זה ואין לבבם רועש כלל להשיג שיש בעל הבירה ולבקשו וזה שאתה מבקש גם זה הוא מצידי ובלבך מקום שכינתי... פירוש שדולק בלבו אור זה דהשם יתברך" (ספר צדקת הצדיק אות רמז, רסא)
אברהם אבינו מבין שיש בתוכו חלק אלוק ממעל ותפקידו להעצים את נשמתו ורוחניותו.
כדי להגיע לאהבת תורה צריך אם כן: התבוננות בעולם, בחיי האדם, בתורה, להיות כמו אברהם שהתבונן וחשב, וכן להיות "מבקש", צמא לדבר ה', כמו אברהם שכאשר מצא מי בעל הבירה הצטער מאד.
כותב הרמב"ם:
"ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו" (רמב"ם הלכות ע"ז פרק א הלכה ג)
כדי להגיע לידי אהבת תורה ואהבת ה' צריך להיות פעיל. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". הפעילות מגדילה את אהבת ה'. הפעילות של אברהם הגדילה אצלו את אהבת ה'.
כותב הרצי"ה זצ"ל:
"אם כן אדם זה הולך אל הארץ החדשה והוא מוצא אותה מלאה עבודה זרה. בית אבא היה מלא עבודה זרה, ועכשיו הוא מסתובב ומטייל בארץ.. מה עושה אברהם אבינו הוא נפגש עם ד' ולא עם עבודה זרה ויקרא בשם ה'...צריך להבין מה פירוש הקריאה הזאת בשם ה' לחש? קמיע? אמירת פסוק? יש לזכור שאברהם אבינו היה אישיות מכובדת מאוד ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, וכן אנו מוצאים שנאמר לו בחברון נשיא אלהים אתה בתוכנו. כשהופיע בסביבה אנושית אלילית, האדם החשוב הזה לא עמד באיזו פינה ואמר איזה פסוק אלא ויקרא בשם ה'. זו דקלרציה והצהרה אלוהית בשם ד' אל עולם... ההכרזה הזאת מזדהה עם הידיעה של "ואעשך לגוי גדול". אברהם אבינו אינו איש פרטי אלא אישיות כללית היסטורית צבורית ולאומית, וענין זה הולך ומתגלה הולך ומתפרט בהמשך התורה" (הרב צבי יהודה זצ"ל-פר' לך לך)
ה' ברא את האדם כדי שהוא יהיה איש כלל כדי להשפיע על הסביבה. כל מי שנפגוש עלינו להשפיע עליו בתורה ואהבתה וזה יחזק אצלנו את אהבת התורה.
מדוע נח היה צריך לבנות את התיבה 120 שנה? מדוע ה' לא שם את נח ומשפחתו באיזה אי בודד בו לא יהיה מבול וכך ינצל הוא ומשפחתו?
כתוב במדרש:
"קנים תעשה את התיבה" – "מה הקֵן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך" (בראשית רבה ל"א, ט)
מטרת התיבה היתה להשלים ולחנך את נח במידת האהבה ע"י נתינת אוכל לחיות ולבהמות. ה' רצה לחנך את נח כי לא היה איש כלל. בתיבה התחנך נח על מידת הנתינה לכל החיות והבהמות. כאשר אדם נותן (אפי' לחיות ובהמות) מידת האהבה מתעצמת.
וכך כתוב במדרש:
"מה זכירה נזכר לו? שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא, היה יודע (שזה שקר) ושותק" (בראשית רבה נא, ו)
כתוב:
"וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם... לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית פרק יח פסוקים ו-ז)
אברהם היה הראשון שחי את קידוש החומר "לושי ועשי עוגות". הוא הבין שמטרת העולם הזה היא לא לברוח ממנו אלא לקדש אותו. בשביל זה תורה יורדת לארץ, בגלל שבשמים אין חומריות, ושם אי אפשר לקדש את החומר. במדרש מופיע שכאשר משה רוצה להוריד את התורה לארץ המלאכים מתנגדים. מה עשה הקב"ה? הוא שינה את זיו פניו של משה לאברהם ואז המלאכים לא התנגדו מדין הכרת הטוב שהרי אברהם אירח אותם בביתו.
שואל ה"שם משמואל", מה עומק תשובת ה' לטענת המלאכים מדוע תורה יורדת לארץ? והוא עונה: שע"י שינוי זיו פניו של משה לאברהם התברר שמשה קיבל כנציג עם ישראל את התכונה שאברהם חידש וזה קידוש החומר, וזה דבר שהמלאכים לא יכולים לעשות כי אין להם קשר לחומר, ולכן התורה צריכה היתה לרדת לארץ.
כדי לקנות אהבת ה' צריכים לחיות חיים רחבים של תורה. חיים שבהם הפנימיה נראית כבית מדרש ושבת חופשית נראית כשבת בישיבה. מי שחי בסתירה ויש בו קודש וחול, לא יגיע לאהבת ה'. אהבת ה' דורשת הרמוניה ושלמות.
התבונות, להיות "איש מבקש", איש כלל, התמודדות עם קושי ונצחונו, וחיים רחבים של תורה- התנאים האלו עם לימוד פעיל יביאו לידי אהבת התורה
יה"ר, שנגיע לידי אהבת התורה ונקרין זאת לכל עם ישראל ובמיוחד בתקופה כעת שבה החברה הישראלית מחפשת משמעות וניחומים. יה"ר שאכן נבין את גודל השעה ונזכה לרומם את העם כולו. אמן כי"ר.
