שיחה לפר' לך לך: להט בעבודת ה'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בשיחת פתיחת הזמן עמדנו על ההבדל בין הנהגות אברהם להנהגות נח. נח עבד את ה' ביראה ויראה מצמצמת וגורמת לאדם להרגיש שפל ולכן נח לא מתפלל על בני דורו. לעומתו אברהם עבד את ה' במידת האהבה ולכן הקרין להט בעבודת ה' ובלהט הזה הצליח להשפיע רבות ולגייר אנשים רבים.
היום בשיחה נדון כיצד אדם מגיע לעבודת ה' באהבה בשמחה ובלהט, אהבה לה' ואהבה ללימוד תורה.
אהבת לימוד תורה יש בה חשיבות רבה כי בלעדיה האדם לא יצליח ללמוד תורה מתוך עמל ושקידה. כל אחד חייב שיהיה לו להט לעבודת ה' וללמוד תורה כדי שיהיה לכך המשך כל חייו.
התנאי הראשון להשגת להט בעבודת ה', הוא כבישת יעדים ונצחון בהתמודדות בנקודת הבחירה.
לוט הוא האדם היחידי בסדום שמכניס אורחים, ואפילו מסכן את בנותיו לכך, בניגוד לכל החברה שם. יחד עם זאת, כאשר חז"ל דנים מדוע לוט ניצל מסדום, מהן זכויותיו, הם לא מזכירים את הכנסת האורחים אלא את העובדה ששתק כאשר ירדו למצרים ולא סיפר למלוכה שאברהם משקר כאשר אברהם אמר ששרה היא אחותו ולא אשתו. וכלשון המדרש:
"מה זכירה נזכר לו? שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא, היה יודע (שזה שקר) ושותק" (בראשית רבה נא, ו)
שואל הרב אליהו דסלר זצ"ל, מדוע השתיקה עמדה לו כזכות ולא הכנסת האורחים? ועונה הרב אליהו דסלר זצ"ל, לוט אכן עשה מעשה עצום בהכנסת האורחים אך זה היה ללא התמודדות, זה היה ברור לו לגמרי כי כך ראה בבית אברהם, והיות וזה נעשה ללא התמודדות, שכרו לא היה גדול ולא היה בזה להצילו מסדום.
יחד עם זאת, לוט היה להוט על כסף, וידע שאם יספר שאברהם שיקר הוא יקבל מתנות רבות מהמלכות, ובזה היתה לו התמודדות קשה בין הנאמנות לאברהם לבין רדיפת הכסף, והוא ניצח בהתמודדות זו ולא סיפר, ולכן בזה היה שכרו רב, וזה מה שגרם לזכויותיו שיינצל מסדום.
מלמד אותנו הרב דסלר יסוד חשוב שצריך ללוות אותנו במיוחד בישיבה.
יש לאדם נקודת בחירה בין יצר הרע ליצר הטוב. לוט אהב מאד כסף והיתה לו נקודת בחירה ויכול היה להלשין ושתק ולא הלשין על אברהם ועל זה קיבל שכר. אבל בהכנסת אורחים לא היה לו שום מאבק, זה היה ברור שהוא יקיים. שאדם עושה דברים אפילו מצויינים בלי התמודדות על זה הוא לא מקבל שכר, והוא לא גדל. הגדילה היא להתמודד במקום שיש מאבק, שם אדם מתרומם ובונה את עצמו, ושם הוא מקבל שכר. לכן המדרש כתב שהוא קיבל שכר כי הוא שתק כי זה היה בנקודת הבחירה שלו.
אם אדם יעשה מעשים טובים רבים אך הן לא בנקודת הבחירה אלא הן בלי התמודדות ובנקודת הבחירה והוא לא יצליח בהתמודדות, אזי הוא לא יעצים את הקשר הנפשי בה'. הקשר הנפשי נבנה ומתעצם לפי המאמץ והאתגר וההצלחה בהתמודדויות של האדם.
בחור יכול בסוף היום לעשות חשבון נפש ויחשוב שהוא בסה"כ היה בסדר למרות שבהתמודדות הוא לא הצליח, הוא יכול לחשוב שהיות ורוב היום הוא היה בסדר אז זה אומר שהוא הצליח. אבל זה לא נכון. כי לא היה לו התמודדות במשך היום, זה לא נחשב שהוא הצליח אלא הוא נכשל. אדם נמדד כשהוא מתמודד ושם הוא גדל.
הרב קוק ב"עין איה" מסביר שגם הרצון לכסף שהיה אצל לוט לא הגיע מביתו של אברהם, שהרי אצל אברהם מוצאים שהיה לו מקנה גדול, ואהל גדול ופתח שולחן גדול ודאג שיברכו. אלא שהכסף היה אצל אברהם אמצעי לקדש שם שמים ולקרב אנשים לתורה ואצל לוט זה היה מטרה. אצל אברהם הכסף היה כלי לעבודת ה'.
כותב הרב דסלר:
"כל אדם יש לו בחירה, היינו בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה, תולדת השקר. אבל רוב מעשיו הם במקום שאין האמת והשקר נפגשים שם כלל. הרבה נכשלים תמיד בלשון הרע, מפני שהורגלו בו, ולא יעה על דעתם כלל כי רע הוא. ואותם אנשים עצמם לא יבוא לפניהם יצר הרע להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפילה, וציצית ותפילין וכדומה. והינו משום שבשבת ותפילין וציצית, נתחנכו והורגלו כל כך עד שאין כניסה שם ליצר הרע.
מצוות חינוך היא ליצור אווירה בבית לילד היכן נקודת הבחירה. חינוך היא קביעת מדרגה שבא מתחיל הילד את נקודת הבחירה שלו. תפקיד ההורים שנקודת הבחירה תהיה כמה שיותר למעלה.
איך קונים אהבת תורה? לנצח בהתמודדות ולכבוש יעדים.
היתה לי שיחה עם אחד מראשי הישיבות. היה בחור שרצה להגיע לישיבה מסויימת אחרי השמינית והישיבה סירבה לקבל אותו, והתלמיד אמר שאם כך הוא הולך מיד לצבא והיה ברור שהוא יתדרדר. וההורים התקשרו אלי שאבקש עליו שהוא לא יתדרדר. התקשרתי לראש הישיבה ואמרתי לו שההורים אמרו לי שאם ילך ישירות לצבא הוא יתדרדר מבחינה רוחנית. אמר לי אותו ראש ישיבה שאלתי את התלמיד שאלה: אילו יעדים כבשת בחיים? והבחור ענה לי לא כבשתי אף פעם יעד. לכן לא קיבלתי אותו.
ממשיך הרב דסלר:
אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות האדם עולה למעלה, היינו שמהקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם, נכנסים לרשות היצה"ט, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיה בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו "מצווה גוררת מצווה". וכן להיפך, הבחירות הרעות מגרשות היצה"ט ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצה"ט במקום ההוא. וזהו אז"ל (אבות ד', ב') "עבירה גוררת עבירה", וכן "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותר לו" (יומא פ"ו:).
נמצא שאין החינוך משנה כלל בעצם עניין הבחירה, אלא רק את מקום נקודתה.
מעתה כל אדם יש לו בחירה במקום נקודת בחירתו אבל מקום הנקודה מוכן הוא מקודם, אם ע"י בחירותיו הקודמות אשר הוא בעצמו השיב על ידן את נקודת בחירתו למעלה או למטה. ואם ע"י הסיבות אשר ניתנו לו מן השמים, ששמוהו בסביבה שנתחנך בה מילדותו טרם ידע עוד טוב ורע.ודבר זה מפורש הוא בתורה: (דברים ל') "החיים והמוות נתתי לפניך" – פי' מיזוג המידות, החינוך והסביבה, אשר הם קובעים את הדברים הנקראים לדידך היום חיים טוב אמת ומוות רע שקר אותם: "נתתי לפניך" – הם "דברים נתונים", אבל: - "ובחרת בחיים" – הבחירה בחיים, במה שהוא מציאות ואמת, האדם לבדו עושה אותה, בלי שום סיבה שתפעול עליו" (מכתב מאליהו)
החינוך מקנה את נקודת הבחירה הראשונה, אבל מהרגע הזה חובה על האדם בכל חייו להעלות את נקודת הבחירה שלו מעלה מעלה ולא להישאר באותו מקום בנקודת הבחירה. הוא יכול להצליח בכך אם יתמודד שוב ושוב בנקודת הבחירה שלו וינצח בכל פעם עד שההתלבטות והתמודדות זו תהפך להיות אוטומטית להצלחה ואז ההתמודדות תעבור למדרגה גבוהה יותר.
ישיבה היא מקום שבו הבחור צריך להעלות בכל יום את נקודת הבחירה שלו ע"י עמל ועבודה.
אדם גם יכול לרדת בעבודת ה'. אם האדם יתמודד וייכשל שוב ושוב, אזי בסוף הוא יעשה חס ושלום את הרע בצורה אוטומטית ואז נקודת הבחירה תרד.
נקודת ההתמודדות של לוט היתה הגאווה לכסף ולכן היה בהתמודדות, כי אם היה מספר שאברהם שיקר אזי היה מקבל ממון רב מהמלכות, ולוט התגבר ולא הלשין ולכן קיבל שכר שניצל מסדום. אבל בהכנסת אורחים לא היתה לו נקודת התמודדות, והיה ברור לו כשמש שיכניס אורחים גם אם הוא מסכן את עצמו.
תנאי שני לקניית אהבת ה' ואהבת לימוד תורה הוא, להיות אמיתי עם עצמו וללכת לפי האמת ולא ללכת לפי נורמות חברתיות ולהיכנע ללחץ חברתי.
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך...ולכאורה יפלא מהו כאן הסדר הרי אדם שיוצא ממקומו מקודם יוצא מביתו אח"כ מעירו ורק אח"כ יוצא מארצו וא"כ מדוע הקדימה התורה את יציאת הארץ ליציאת המולדת ובית אביו?... הגרי"ל חסמן זצ"ל שמהות הציווי ב"לך לך" לא היתה במובן הפשוט דהיינו יציאה גרידא, אלא יציאה והתנתקות מהשפעת הסביבה, ובזה כל כמה שהמקום קשור וקרוב יותר לאדם כך ג"כ גדל קושי הניתוק. ולכן הסדר הראוי הוא כמו שכתבה התורה מקודם הציווי להתרחק מהשפעת הארץ, ואח"כ להמשיך ולהתרחק עד להתנתקות גמורה ומוחלטת אפי' מהשפעת בית אבא. המטרה והצורך בציווי זה הם כמו שיסדו לנו חכמי המוסר עפ"י הפסוק "סור מרע ועשה טוב" (תהלים ל"ד ט"ו) שבכדי שיהיה מקום אחיזה לעבודת ה"עשה טוב", הכולל בתוכו השגת המעלות העליונות, לחול אצל האדם, מוכרח שיוקדם לו עבודת ה"סור מרע" הכולל את עבודת תיקון המידות - לשרש מעצמו תכונות, מדות והרגלים שאינם טובים" (הרב דוד שלפוברסקי – "תפארת אדם" פרשת לך-לך)
ללכת לפי האני מאמין. אדם שלא מעמיק , שלא מקשיב לקול הפנימי שלו, לא יגיע לאהבת התורה. אברהם אבינו הלך נגד כל הסביבה כי כליותיו מלמדים אותו תורה. אברהם הקשיב לקול הפנימי שלו. הוא קיים "לך לך", ניתק עצמו מסביבתו מארצו.
תנאי שלישי לקניית אהבת ה' ואהבת לימוד תורה הוא קידוש החומר.
" 'ומשה עלה אל האלהים'... באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?" (שמו"ר כ"ח)
שואל הפרי צדיק: נמצא הפטנט מדוע המלאכים לא זורקים אבנים מדין הכרת הטוב, לאור זאת שאברהם אירח את המלאכים בביתו אין הם יכולים לרגום את אברהם באבנים. אבל איך זה מתרץ את טענת המלאכים: שהתורה צריכה להיות בשמים ולא לרדת לארץ, מקום שיש בו חולין וטומאה?! עונה הפרי צדיק: אברהם היה הראשון שחי את קידוש החומר "לושי ואפי עוגות". הוא הבין שמטרת העולם הזה היא לא לברוח ממנו אלא לקדש אותו. בשביל זה תורה יורדת לארץ, בגלל שבשמים אין חומריות, אי אפשר לקדש את החומר. לכן המדרש מסביר את התשובה היסודית, שה' מסביר למלאכים מדוע הוא מוריד תורה לארץ, כדי שבני ישראל יקדשו את החומר. כל החיים צריכים להיות קשורים לקודש "בכל דרכיך דעהו". בצורה כזו אדם מגיע לידי שלמות.
לאור דברינו, שלשה תנאים הכרחיים להגיע למדרגת אהבת ה' ואהבת לימוד התורה.
א.כיבוש יעד ונצחון בהתמודדות בצורה תמידית ועקבית מתוך עמל בעבודת ה' ובלימוד התורה. ב. שהאדם יהיה אמיתי ויעשה תמיד את הנכון ולא ייכנע ללחצים חברתיים. ג. לחיות חיים שלמים של קודש.
כותב החתם סופר:
"אף על פי שהיה נסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו ולא הודיעו הקב"ה אנה ילך, סבור היה אברהם שיוליכו (הקב"ה) אל אחת המדינות.. שהן הפקר שעדיין אין בהן איש... וחשב אברהם שבאחד הגלילות הללו (הריקות מאדם) ידור ויתגדל. "והכנעני אז בארץ, עם גדול ורם בני ענקים", ואברהם יתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש הכנעני" (חתם סופר פר' לך לך)
ה' רצה שאברהם יחשוב ויגיע למסקנה ש"ממלכת כהנים וגוי קדוש" בונים במקום הפקר, ואז ה' יגיד לו שזו טעות. "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בונים במקום ישוב בארץ כנען, כדי להשפיע על כלל האנושות.
יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, להתבונן ולכבוש יעדים, שה' ותורתו יהיה בתוכנו ויבערו בעצמותינו, וכך נוכל יחד "לקרוא בשם ה'", להקרין תורה, להקרין אהבה לכל יהודי, לתרום ולתת לכלל ישראל, וע"י זה נזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.
