שיחה לפר' לך לך: חיי עולם נטע בלבנו
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור לשיחה השבועית יש שלוש מטרות:
א. לתת כיוון, דרך בעבודת ה'. במה מתמקדים. מהי המטרה, מהם הכבישים, איך מגיעים.
ב. ייחוד והשקפת ישיבתנו.
ג. דברים הטעונים חיזוק והדגשה.
הנושא עליו אני מבקש לדבר היום כולל את שלושת הדברים הללו גם יחד.
אני מנסה כבר שבוע וחצי, יושב עם עצמי, לענות על ההגדרה- מה ההבדל בין נח לאברהם. שניהם נמצאים באותו המצב, מתוסכלים עד עמקי נשמתם. נח מוצא דור שכולו חמסנים, גזלנים, לא יכול לדבר עם אף אחד מהם, מבודד לחלוטין, ואברהם נמצא בדיוק באותו זמן. איך הרמב"ם מגדיר את זה: "לא היה לו מנהיג, לא היה מי שיסובב אותו", כי כולם עובדי ע"ז.
אבל דרך הפתרון שונה לחלוטין. נח לא מצליח לשנות אף אחד מהסובבים אותו. המבול קרוי על שמו "מי נח" כי הוא אשם בו. נח מכונה "קטן אמונה", פסיבי לחלוטין.
אברהם נמצא בדיוק באותו מצב, ותראו איך הרמב"ם מתאר את פועליו ומעשיו הרבים של אברהם:
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו. כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו....
והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם. וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. (רמב"ם הלכות ע"ז א-ג)
תהיתי עם עצמי האם אברהם ונח היו שונים בטבע שלהם, או שמדובר בדרכים שונות בעבודת ה'. אחרי מחשבה ועיון הגעתי למסקנה שהיתה להם אותה אישיות. כי אם נח לא מסוגל להחזיר את בני דורו בתשובה ולא מסוגל להיות אקטיבי, אז חז"ל לא היו באים אליו בטענות ולא היו משווים אותו לאברהם-"אילו היה בדורו של אברהם-לא היה כלום". אבל היה להם ויכוח אידיאולוגי בעבודת ה'. אני מבקש להסביר את הויכוח.
הרב וולבה זקן המשגיחים אמר באחת משיחותיו:
מהי המחלוקת בינינו לבין העולם החילוני? לכאורה, שהם אינם מאמינים ואנחנו מאמינים, אנו מקיימים מצוות והם לא. אולם, בשורש הדבר נראה, שהמחלוקת היא בנקודה אחרת, כיצד ליהנות מהחיים.
תינוק, ממש מיום היוולדו, רוצה ליהנות. כל אשר הוא מתפתח, הנאותיו מתחלפות, אבל הרצון ליהנות נשאר המניע העיקרי לכל מעשיו. רבינו ר' ישראל סלנטר ז"ל כותב, כי ה"אני" של האדם הוא הרגש בהנאה וצער.
השאלה ממה אתה נהנה. העולם החילוני נהנה מהנאות מתחלפות בעולם הזה. העולם הדתי נהנה מדברים של נצח- לימוד תורה, קרבת אלוקים, חינוך ילדים לעבודת ה'.
הרמח"ל אומר יותר מזה- בספריו מסילת ישרים, קל"ח פתחי חכמה, דרך ה', בהם הוא דן בשאלה למה ה' ברא את העולם, הוא אומר שהאדם נברא כדי להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.
הרב וולבה אומר שלב נוסף. כולם מצווים על אהבת ה'. איך אוהבים את ה'?
באהבת ה' חשבתנו תמיד כי רק במסירת נפש תימצא ובויתור מוחלט על כל הנאה. והנה הרמב"ם כתב בספר המצוות מצוה ג', שציונו באהבתו ית'. וזה שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית הנאה וזאת היא האהבה המחויבת.... אם מתבונן במצוה אחת ומרגיש כמה קדושה והתעלות הוא מקבל על ידה וכיצד היא עוזרת לו להשריש עדינות וטובת לב בקרבו. אדם מתבונן בסוגיא בש"ס ורואה את העומק המבהיל אשר בה ואת השכל האלוקי המתגלם בה. בכל אלה הוא משיג ומכיר את השם. אבל הכרה יכולה להיות קרירה, הסתכלות מה, התרשמות מה, אבל אין הרושם מגיע עד עומק נפשו. אולם כשנהנים מההשגה תכלית הנאה זוהי הכרה של אמת, ויותר מזה זוהי האהבה המחויבת.
ורמח""ל מתחיל את המסילת ישרים "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהינות מזיו שכינתו", ועד"ז הוא מתחיל כל ספריו הגדולים, הקל"ח פתחי חכמה, דרך ה' ודרך תבונות
אני רוצה לטעון על בסיס דברי הנביא שקורא לאברהם- "אברהם אוהבי"- ועל נח לא כתוב, שהיה ויכוח בין נח לאברהם, מהי אהבת ה'. נח הבין שאהבת ה' היא התמסרות, למות על קידוש ה', והוא חשב שאם אתה נהנה (כמו שהאגלי טל כותב בהקדמה שלו שיש החושבים כך לגבי מצוות תלמוד תורה) זו אנוכיות. ולכן הוא היה פרוש, סגור, מתבודד, ואינו נהנה מעבודת ה'. העם לא מחפש את זה, העם רוצה הנאה. לכן הוא לא הצליח לשכנע אף אחד. הוא היה בלי שמחה, ומי שבלי שמחה לא מכיל את השני, ולכן לא התפלל עליהם. אדם שאין לו שמחה חווה רק את עצמו, חז"ל אומרים לו, דרך עבודת ה' שלך לא נכונה. לכן קוראים למבול, מי נח. לכן "קטן אמונה". אברהם מבין שעבודת ה' מצריכה- שמחה אדירה, להט אדיר, לכן הוא יכול לחוות אחרים ואחרים חוו אותו. גם אצל זוגות- לפעמים יש התמסרות- אחד יעשה בשביל השני הכל- אבל אין כיפיות, אין שמחה. וזה הדבק. לכן יש פה ויכוח גדול בדרכים בעבודת ה'.
אומר הרב וולבה- קחו את המשפטים "האל הגדל הגיבור והנורא", מה אדם צריך להרגיש?
יראה ושמחה, מצד אחד אני לא יכול להגיע אליו, הוא יכול לעשות לי מה שהוא רוצה.
מצד שני- הוא כזה גדול ואכפת לו ממני.
אולם תוך כדי הרגשה זו עומד האדם על כך, שהבורא מתיחס אליו וקרוב אליו שהרי בראו, ואם כן הוא ית' רוצה בקיומו. כאן הוא מקום השמחה. אם הבורא הגדול הזה שאי אפשר להשיגו רוצה בו ויודע אותו, אין שמחה גדולה מזו. (הרב וולבה)
אתמול עשיתי בית חם לשיעור א' האמריקאים, ושאלתי אותם, לפני שנודעו תוצאות הבחירות, מה היה קורה אם אחד המועמדים היה מתקשר אליהם ושואל לעצתם, הרי ברור שהיו מתרגשים ושמחים שהם כה חשובים ומיוחדים- והקדוש ברוך הוא מתקשר אלינו שלוש פעמים ביום!
צריכה להיות לנו שמחה עצומה- כמה אנשים זכו בדורות הקודמים לשבת בישיבה?
אני מדבר על דרך בעבודת ה'- דרכו של אברהם. אני מדבר על ייחודה של הישיבה- שמחה, הכנה לחיים, מי שלא ישמח, אתגרי החיים יכניעו אותו ויסיטו אותו מדרכו. לקחנו כמיקוד את הנושא של "הכנה לחיים"- זה חלק מזה. כי מי שיש לו שמחה זוכה שעבודת ה' שלו מגיעה עד עמקי נשמתו.
והנקודה השלישית- הדבר שזקוק לחיזוק בבית המדרש, לא שזה לא קיים, אבל צריך לעלות שלב- שבכל אבן, באוויר של הישיבה, תורגש השמחה.
נקודה אחרונה- דווקא בתפילה אנו מוצאים את הנושא של "הכנה לתפילה". מה הפשט?
אומר ר' חיים מוולוז'ין- דווקא לפני התפילה צריך שתחשוב במוחך שהנאות עולם הזה הם לא ההנאות האמיתיות. לא הן נותנות לי את הרגשת הנצח, ועכשיו בבואי להתפלל, עליי לחשוב שזו ההנאה הכי גדולה בעולם.
ואם יורשה לי שלב אחרון- אדם צריך להרגיל עצמו לא להיות משוך מדי אחרי הנאות עולם הזה. מי שיתרגל להיות משוך אחריהם, יתרגל שהנאות עולם הזה הם אלה שנותנים את ההנאה בעולם, ויהיה לו קשה לדבוק בהנאות הנצחיות, והוא יאבד פרופורציות. אנו לא מחנכים לפרישות, אלא לפרופורציות. לכן על הבחור לעשות חשבון נפש אחרי השיחה הזאת, שכל בחור יבדוק האם הוא מתייחס להנאות העולם הזה שהם אלה שנותנים לו הנאה, או שאת ההנאה האמיתית הוא מקבל מעבודת ה' ולימוד תורתו יתברך.
"אשר בחר בנו מכל העמים וחיי עולם נטע בתוכנו".
 האזן לשיעור |
הצפייה וההאזנה לשיעורים באתר זה מצריכים את התוסף של פלאש. אם אינכם רואים כאן את הנגן אנא גשו לכתובת זו והורידו את הנגן ללא תשלום. |
 הורדות |
|
להורדה יש לבצע קליק ימני ואז בחירה ב "שמור יעד בשם...": |