שיחה לפר' לך לך: דרכים להעצמת הקשר הנפשי עם ה' ותורתו
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור דיברנו שבוע שעבר על חשיבות הקשר הנפשי. הקשר הנפשי גורם לאברהם לפעול, מציאות ה' ותורתו נהיים חלק מאישיותו של אברהם, הוא חי ונושם זאת, ולכן אברהם מצליח להקרין זאת ולהפיץ את שם ה' בעולם ולקרוא בשם ה'. לעומת נח שלא היה לו את הקשר הנפשי, ולכן היה קטן אמונה ולא האמין בכוחותיו, ולכן אפילו על בני דורו לא התפלל.
"וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽה' וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה" (בראשית פרק טו פסוק ו)
כותב הרש"ר הירש:
"משמעות "האמין בה'": לתמוך את יתדותינו בה', לסמוך עליו בעיון ובמעשה, להתחזק בו וללכת אחריו. ... נמצאת משמעות "האמין בה'": לתת "אימון" בה', להיות בידי ה' כחומר ביד יוצר; המאמין משליך את יהבו על ה'; וה' הוא אומנו ומחנכו, תומך גורלו ומעשיו; כללו של דבר: המאמין מוסר את עצמו בידי שמים" (רש"ר הירש בראשית פרק טו פסוק ו)
מסביר הרש"ר הירש, שהמאמין בה' מבין ומרגיש וחווה את השגחת ה' על העולם ועל חייו רגע רגע. למדרגה זו לא יכול להגיע מי שאין לו קשר נפשי עם ה'. נח שעבד את ה' מיראה בלבד, לא עבר את התהליך הנפשי ולא חווה את השגחת ה' בעולם והביטחון בו, לכן מי המבול דחקוהו להיכנס לתיבה.
ומוסיף וכותב הנתיבות מוסר:
"עד כדי כך עמוק נבכי כוחות המצויים באדם. אפשר לו לאדם לעסוק בענין תיבה מאה ועשרים שנה, לפרסם ברבים את הגזרה העתידה לבוא לעולם, ואילו הוא עצמו המיועד להינצל ולהציל בזכותו את כל העולם, הוא גופו הריהו מאמין ואינו מאמין. בידיו הוא עושה בתיבה, בפיו ובשפתיו הריהו מודיע ומפרסם את אזהרתו הגדולה לכל באי עולם, ואילו בלבבו בתוך תוכו, בפנימיות סתרי נפשו מפקפק הוא ומסתפק בדבר, ואין הספיקות מרפים הימנו... והוא לא זז ממקומו עד שבאו המים ודחקוהו לתיבה, עד כדי כך עמוקים הם כוחות הנפש שבאדם" (נתיבות המוסר-הרב אברהם שמואל פינקל)
איך מגיעים לקשר הנפשי שיגיע עד עמקי הנשמה, איך לא פועלים כרובוטים. איך נדאג שהאמונה תהיה בכל רובד באדם?
הנתיבות מוסר מלמדנו, שלמרות ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות", אין די במעשים בלבד בקנית קשר נפשי זה. נח פועל ובונה תיבה במשך 120 שנה, אך בנימי נפשו הוא מסתפק והוא היה בגדר מאמין ולא מאמין.
היום בשיחה ברצוני להתמקד בשאלה: כיצד אדם קונה רוכש ומעצים את הקשר הנפשי בה' ובתורתו? אני מבקש לדבר היום על שתי דרכים בהעצמת הקשר הנפשי:
א.ניצחון התמודדויות של האדם, וכלשונו של הרב דסלר "העלאת נקודת הבחירה", ונסביר את דבריו.
יש מצוות ומעשים טובים רבים שהאדם עושה, אך הן בלי התמודדות אלא מכוח חינוכו והבנתו. כולנו ב"ה, איננו רוצחים, איננו גנבים, שומרי שבת ועוד. וב"ה אין בנו כל רגע שתי קולות והתמודדות האם לעבור עבירות אלו או לא.
יש דברים שאדם לא עושה נכון, וגם הם הינם ללא התמודדות אלא מכח חוסר ידיעה. ויש דברים, ובכל אדם הם דברים אחרים, שבהם האדם מתמודד ומרגיש בתוכו שתי קולות ומאבק האם לעשות אותם או לא.
מקומות ההתמודדות נקראים אצל הרב דסלר 'נקודת הבחירה', וכלשונו:
"כל אדם יש לו בחירה. היינו, בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה, תולדת השקר. אבל רוב מעשיו הם במקום שאין האמת והשקר נפגשים שם כלל....הרבה נכשלים תמיד ב"לשון הרע", מפני שהורגלו בו, ולא יעלה על דעתם כלל כי רע הוא. ואותם אנשים עצמם - לא יבוא לפניהם יצר הרע להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפילה, וציצית ותפילין וכדומה. והיינו משום שבשבת ותפילין וציצית, נתחנכו והורגלו כל כך עד שאין כניסה שם ליצר הרע" (מכתב מאליהו)
אם אדם רוצה להעצים את הקשר עם ה', חשוב שדווקא בנקודת הבחירה במקום ההתמודדות יצליח, יכבוש יעד ויעלה את נקודת הבחירה למקום גבוה יותר.
אם אדם יעשה מעשים טובים רבים אך הן לא בנקודת הבחירה אלא הן בלי התמודדות ובנקודת הבחירה והוא לא יצליח בהתמודדות, אזי הוא לא יעצים את הקשר הנפשי בה'. הקשר הנפשי נבנה ומתעצם לפי המאמץ והאתגר וההצלחה בהתמודדויות של האדם.
רואים זאת בפרשתנו לגבי לוט.
לוט הוא האדם היחידי בסדום שמכניס אורחים, ואפילו מסכן את בנותיו לכך, בניגוד לכל החברה שם. יחד עם זאת, כאשר חז"ל דנים מדוע לוט ניצל משביו, מהן זכויותיו, הם לא מזכירים את הכנסת האורחים אלא את העובדה ששתק כאשר ירדו למצרים ולא סיפר למלוכה שאברהם משקר כאשר אמר ששרה היא אחותו ולא אשתו. וכלשון המדרש:
מה זכירה נזכר לו? שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא, היה יודע (שזה שקר) ושותק" (בראשית רבה)
מדוע השתיקה עמדה לו כזכות ולא הכנסת האורחים? לפי מה שכתבנו זה מובן. לוט אכן עשה מעשה עצום בהכנסת האורחים אך זה היה ללא התמודדות, זה היה ברור לו לגמרי כי כך ראה בבית אברהם, והיות וזה נעשה ללא התמודדות, שכרו לא היה גדול ולא היה בזה להצילו משביו.
יחד עם זאת, לוט היה להוט על כסף, וידע שאם יספר שאברהם שיקר הוא יקבל מתנות רבות, ובזה היתה לו התמודדות קשה בין הנאמנות לאברהם לבין רדיפת הכסף, והוא ניצח בהתמודדות זו ולא סיפר, ולכן בזה היה שכרו רב, וזה מה שגרם לזכויותיו שיינצל מהשבי.
אנחנו צריכים לבחון את עצמנו בקושי האם אנו מתגברים עליו.
הרב שמואל אקשטיין זצ"ל נפטר לפני מספר שנים. הוא הרביץ תורה בשדרות לאחר שנים רבות שכיהן כראש הישיבה התיכונית בשעלבים. כשהלכתי לנחם סיפרו לי ילדיו, שבשנה הראשונה שלמד בישיבת "מרכז הרב", היתה לו התמודדות קשה אם ללמוד או לפרנס את אימו האלמנה. והוא ניצח בהתמודדות זו והרגיש שהניצחון הזה גרם לקשר הנפשי החזק שלו עם ה' ותורתו.
בפרשתנו רואים את התמודדות אברהם אבינו. בקשת "לך לך" אינה רק הליכה פיזית, אלא התנתקות נפשית מהסביבה המוכרת כדי לבנות את הקשר הנפשי לה'. וכפי שמסביר ה"תפארת אדם" וז"ל:
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך...ולכאורה יפלא מהו כאן הסדר הרי אדם שיוצא ממקומו מקודם יוצא מביתו אח"כ מעירו ורק אח"כ יוצא מארצו וא"כ מדוע הקדימה התורה את יציאת הארץ ליציאת המולדת ובית אביו?... הגרי"ל חסמן זצ"ל שמהות הציווי ב"לך לך" לא היתה במובן הפשוט דהיינו יציאה גרידא, אלא יציאה והתנתקות מהשפעת הסביבה, ובזה כל כמה שהמקום קשור וקרוב יותר לאדם כך ג"כ גדל קושי הניתוק. ולכן הסדר הראוי הוא כמו שכתבה התורה מקודם הציווי להתרחק מהשפעת הארץ, ואח"כ להמשיך ולהתרחק עד להתנתקות גמורה ומוחלטת אפי' מהשפעת בית אבא. המטרה והצורך בציווי זה הם כמו שיסדו לנו חכמי המוסר עפ"י הפסוק "סור מרע ועשה טוב" (תהלים ל"ד ט"ו) שבכדי שיהיה מקום אחיזה לעבודת ה"עשה טוב", הכולל בתוכו השגת המעלות העליונות, לחול אצל האדם, מוכרח שיוקדם לו עבודת ה"סור מרע" הכולל את עבודת תיקון המידות - לשרש מעצמו תכונות, מדות והרגלים שאינם טובים" (הרב דוד שלפוברסקי – "תפארת אדם" פרשת לך-לך)
הדרך השניה להעצמת הקשר עם ה' ותורתו היא: ההתבוננות, חשיבה לעומק. לא לתת לחיים לעבור סתם כך. לדון בשאלות: מה שליחותנו וייעודנו? לשם מה ברא ה' את העולם? מה תפקידו של עם ישראל? ועוד שאלות רבות.
וכך כותב המדרש:
"אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (בראשית רבה ל"ט א')
אברהם התבונן, הוא לא מקבל דברים כמובנים מאליו, הוא חושב לעומק. הוא רואה עולם מורכב, והוא מתחיל לשאול בשביל מה ובשביל מי נברא העולם?
כותב המדרש הגדול:
"היה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווין למעשה ידינו? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ, שהיא מוציאה פירות והיא מחיה אותנו. כיוון שראה, שהיא צריכה לגשמים, ואלמלא שמים נפתחים ומורידים גשמים, לא היתה מצמחת כלום, חזר ואמר: אין ראוי להשתחוות אלא לשמים. חזר וראה את השמש שהיא מאירה לעולם והיא המגדלת צמחים, אמר: אין ראוי להשתחוות אלא לה. כיוון שראה אותה שהיא שוקעת, אמר: אין זה אלוה. חזר וראה את הירח ואת הכוכבים, שהם מאירין בלילה, אמר: לאלו ראוי להשתחוות. כיוון שעלה עמוד השחר, בטלו כולם, אמר: אין אלו אלוה. והיה מצטער ואומר: אלמלא יש להם מנהיג, מפני מה זה שוקע וזח עולה? משל למה הדבר דומה: לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה גדולה וגבוהה, ביקש להיכנס לתוכה, חזר על כל צדדיה ולא מצא פתח, קרא כמה קולות ואין עונה אותו. נשא עיניו וראה כלי צמר אדומים, שהם שטוחין על הגג; אחר כך ראה כלי פשתן לבנים. אמר אותו האיש: וודאי אדם יש בבירה זו, ואילו לא היה בה אדם, למה אלו ניטלין ואלו ניתנין? כיוון שראה אותו בעל הבירה, שהוא מצטער על כך, אמר לו: "למח אתה מצטער? אני הוא בעל הבירה!" (מדרש הגדול)
אברהם היה מצטער כי הוא הרגיש שהוא חייב להגיע לאמת. הוא לא יכול להמשיך בלי להגיע לאמת, לכן נתגלה אליו ה'. מי שלא חוקר את האמת ונותן לחיים לזרום בלי לחשוב, לא יגיע לקשר נפשי חזק עם ה'.
הדבר נכון גם לגבי לימוד. צריך לחקור ולברר כל סברה. הישיבה צריכה להיות מקום דרישת האמת.
לפי ה"מדרש הגדול", "בירה דולקת" הכוונה למורכבות העולם. אברהם מוטרד מהשאלה:מי ברא את העולם הגדול והנפלא שאנו רואים, ומה תפקידו של עולם זה, ומה רצון ה'? והיות ואברהם חיפש משמעות ותובנות והצטער כאשר לא מצא, לכן ה' התגלה אליו.
כל דורו ראה את העולם, אך רק אברהם חקר ושאל והתבונן, ולכן הגיע לקשר הנפשי לה'.
הזוהר כותב שקריאת "לך לך" נאמרה לכל אדם ואדם, שיש על האדם חובה להתקדם ולחקור ולהתבונן ולהעצים את הקשר לה', ואברהם בניגוד לאנשי דורו שמע קריאה זו והלך בדרכה.
"כך עברו עשרים דור מאדם הראשון ועד אברם, וכמת דורות מהם שקלקלו מעשיהם, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, ומתוך דור הפלגה יצא אברהם, התחיל מהרהר בלבו ואמר: תאמר שהעולם בלא מנהיג?, הציץ עליו הקב׳׳ה ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון העולם, לכך נאמר ויאמר ה׳ אל אברם" (לקח טוב בראשית י"ב)
לפי הלקח טוב 'בירה דולקת' הכוונה למעשה השחיתות של בני האדם. אברהם התבונן וראה שבני דורו עושים מעשי שחיתות לא מוסריים. הוא הבין שעשיית מעשים אלו נובעים מתוך הרגשת ריקנות הנובעת מחוסר משמעות לחיים, ולכן הוא חיפש משמעות וייעוד לחייו.
השפת אמת מביא פירוש נוסף:
"ואין נייחא כי אדם לעמל יולד ומנוחה לצדיק בעוה"ב. ובעוה"ז רק היגיעה ממדריגה למדריגה וז"ש בירה דולקת והי' חידוש בעיני אברהם כי כל דבר צריך להיות במקום מנוחתו ושרשו" (שפת אמת פר' לך לך)
לפי השפת אמת- 'בירה דולקת'-אנשים רצים סתם ועמלים, אך לשוא, בלי ייעוד ושליחות.
אברהם אבינו רואה את כולם רצים ועולים אך ללא מטרה ייעוד ושליחות, והוא לעומתם מחפש את ייעודו ושליחותו.
צדקת הצדיק כותב:
"פירוש שדולק בלבו אור זה דהשם יתברך.... ודאי יש מנהיג בפרטות לכל פרט נפש" (צדקת הצדיק - אות רסא)
'בירה דולקת' לפי הצדקת צדיק זה האור הדולק בכל לב אדם. החלק אלוק ממעל שנמצא באדם.
אברהם אבינו מבין שתפקידו לקחת חלק זה ולהעצימו.
זה תפקידה של ישיבתנו והעמלים בה. ישיבה תפקידה ע"י העמל בתורה, ע"י נתינת כלים לכיבוש ההתמודדויות, ע"י ההתבוננות הגדולה, להעצים את נשמת האדם שתהיה הדומיננטית באדם ותגבר על תאוותיו.
מחר יש יום זכרון לר' טוביה לוונשטיין שעבד שנים רבות בישיבה. כל פעם שהייתי מדבר איתו הרגשתי שהעניין שלתת לשני וקידוש שם שמים בוער בעצמותיו. הוא היה בדיאליזה כמה פעמים בשבוע והוא היה במצב בריאותי לא פשוט. פעם אחת כאשר הוא חיכה בתור לדיאליזה, הוא שמע שני אנשים שחיכו גם הם בתור, שהם מתכננים לאכול למחרת במסעדה לא כשרה. הוא הזמין אותם אליו באותו זמן וטרח כדי שלא יאכלו שם, ולמרות חוליו דאג להכין להם מטעמים, והעיקר שיאכלו כשר.
מי שהקשר הנפשי לה' ולתורתו ולכלל ישראל לא בוער בעצמותיו, כלל לא היה חושב להזמין אנשים כאשר הוא במצב בריאותי כה קשה.
היות ור' טוביה כל ימיו העצים את הקשר הנפשי שלו עם ה' ותורתו ועם כל יהודי מכלל ישראל וזה בער בעצמותיו, לכן ברגע ששמע את תוכניותיהם מיד הזמין אותם אליו.
מי שזוכה לקשר הנפשי הזה, זוכה לביטחון בה' לשמחה ולהרגשת שליחות בחייו, וזוכה להקרין זאת לאחרים ולהשפיע על כלל ישראל, וכזה היה ר' טוביה לוונשטיין.
כותב החתם סופר:
"אף על פי שהיה נסיון גדול ללכת מארצו וממולדתו ולא הודיעו הקב"ה אנה ילך, סבור היה אברהם שיוליכו (הקב"ה) אל אחת המדינות.. שהן הפקר שעדיין אין בהן איש... וחשב אברהם שבאחד הגלילות הללו (הריקות מאדם) ידור ויתגדל. "והכנעני אז בארץ, עם גדול ורם בני ענקים", ואברהם יתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש הכנעני" (חתם סופר פר' לך לך)
ה' רצה שאברהם יחשוב ויגיע למסקנה ש"ממלכת כהנים וגוי קדוש" בונים במקום הפקר, ואז ה' יגיד לו שזו טעות. "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בונים במקום ישוב בארץ כנען, כדי להשפיע על כלל האנושות ולא להתבודד.
יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, להתבונן ולכבוש יעדים, שה' ותורתו יהיה בתוכנו ויבערו בעצמותינו, וכך נוכל יחד "לקרוא בשם ה'", להקרין תורה, להקרין אהבה לכל יהודי, לתרום ולתת לכלל ישראל, וע"י זה נזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.
