שיחה לפר' ויצא: "ממלכת כהנים וגוי קדוש"-מדינתנו כאור לגויים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור כל פרשה שאנו לומדים, השאלה העיקרית שחובה עלינו לשאול, מה הפרשה באה ללמדנו לעבודת ה'? מה המסר שצריך ללמוד מהפרשה שלנו?
בסוף הפרשה הקודמת דנו בשאלה, מדוע יצחק רוצה לברך את עשיו? והבאנו שני פירושים: (הרב חרל"פ, נתיבות שלום).
היום אבקש להביא פירוש שלישי של הרש"ר הירש, ומתוכו לבאר את פרשתנו.
כותב הרש"ר הירש:
"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכוח החומרי, יעקב- את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים... כסבור היה יצחק, שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית הייתה שמורה עמו ליעקב. אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מניסיונה, שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" (רש"ר הירש בראשית- כז,א)
לפי הרש"ר הירש, עם ישראל צריך להיות אור לגויים. כדי להיות אור לגויים, ראשית צריך העם להדגיש ולחיות את ייחודו הרוחני ועל זה אחראי יעקב. אבל צריך גם את המסגרת החומרית, אם לא יהיה את הצד החומרי הגויים לא יעריכו את עם ישראל. עם ישראל צריך להיראות יפה ומרשים. התוכנית האלוקית היתה שעשיו יהיה שר האוצר אחראי על פיתוח הצד החומרי, להיות אור לגויים 'ממלכת כהנים ועם קדוש', ויעקב יהיה אחראי על הצד הרוחני, ובשיתוף פעולה יקימו את עם ישראל, ועם ישראל יהיה "אור לגויים". היות ויצחק בירך ברכה חומרית, על כן הוא רצה לתת אותה לעשיו שאחראי על הצד החומרי בעם ישראל. התוכנית האלוקית היתה, שעשיו ולאה יבנו את הצד החומרי ויעקב ורחל יבנו את הצד הרוחני, ויחדיו יבנו את בית ישראל.
"ועיני לאה רכות- ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? +בראשית כ"ה+ איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה" (גמ' בבא בתרא קכ"ג.)
לאה מבינה שפרשת הדרכים שאנשים מדברים אינה סתם רכילות, אלא זו התוכנית האלוקית. ולכן כאשר מתברר לה שעשיו ליסטים ואינו רוצה להיות חלק מכלל ישראל, היא מתפללת לביטול התוכנית האלוקית כך שלא תצטרך להתחתן עם עשיו.
הראב"ד בהלכות תשובה מלמדנו, שלמרות שיש תוכנית אלוקית לכל אדם, היא אינה גזירה, כי הקב"ה רוצה שהאדם יקח אחריות על חייו ולא יהיה רובוט. וכך כותב הראב"ד:
"ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה" (הראב"ד)
ה' הסיר את הממשלה כדי לתת לאדם אחריות על מעשיו. ואדם יכול ללכת נגד התוכנית האלוקית. ומדגיש הרמב"ם עד כמה יש בחירה ביד האדם. וכך הוא כותב:
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ב)
למרות שהתוכנית האלוקית היתה שעשיו יבנה את בית ישראל (בצד החומרי). עשיו החליט שאין לו שום רצון להיות חלק מכלל ישראל.
ובעקבות זאת לאה מבקשת ומתפללת להתחתן עם יעקב כדי שאיתו תבנה את הצד החומרי בבנין עם ישראל.
רבקה ברוח הנבואה ידעה שעשיו לא יהיה חלק מכלל ישראל. והיות ורצתה שיהיה לעם ישראל גם את הצד החומרי היא פעלה כך שיעקב יקבל את ברכת עשיו, כדי שהוא יהיה אחראי גם על הצד הגשמי וגם על הצד הרוחני. קבלת הברכות של עשיו גרמה לכך שתפילתה של לאה התקבלה והיא תבנה יחד עם יעקב את הצד החומרי ורחל ויעקב יבנו את הצד הרוחני של עם ישראל.
כותב 'שפת אמת:
"כי הנה יעקב אבינו ע"ה זכה ליקח חלקו של עשו... וכשזכה לאותו חלק זכה ליקח את לאה שהיתה מיוחדת לאותו ההארה" (שפת אמת)
הנישואים עם לאה הם תוצאה מכך שיעקב קיבל את הברכה של עשיו והוא אחראי על הצד החומרי והרוחני, וכן לאור זאת שעשיו החליט לא להיות חלק מעם ישראל וממילא יעקב מתחתן עם לאה שהיתה אחראית על הצד החומרי בעם ישראל.
בחור לפעמים מרגיש תקוע ואומר לעצמו 'זה מה שאני', הוא מרגיש את זה על סמך הנטיות שלו, על סמך ניתוח האישיות שלו, ועל סמך משפחתו ממנה בא. התורה מלמדת שאפשר להשתנות ואפשר להיות צדיק כמשה רבינו. הכל תלוי ברצון האדם עצמו.
אחד המסרים החשובים שאפשר לקבל בישיבה כבר בשיעור א' שאדם אחראי על חייו, אם אדם יבנה את הקשר לבורא אז הקשר יתקיים, ואם אדם לא יבנה קשר זה ולא יעמול עליו לא יהיה לו מספיק קשר ודביקות עם הבורא. הכל תלוי אך ורק בעמל ובעבודה ובאחריות שהאדם לוקח על עצמו. הכל תלוי ביד האדם.
מסר נוסף. כוחה של תפילה. אם לאה לא היתה מתפללת היא לא היתה מתחתנת עם יעקב. יש לנו כח רב ועוצמתי בתפילה, והוא יכול לשנות עולם.
כותב הרב אלבו:
"ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.. שהגזרות האלהיות הן הנה בהיות המקבל בהכנה ומדרגה ידועה, ואם תשתנה המדרגה ההיא תשתנה הגזרה ההיא, ובעבור זה הוא שאמרו ששנוי השם יועיל לבטל הגזרה וכן שנוי המעשה" (רבי יוסף אלבו-ספר העיקרים)
תפקיד התפילה היא כעין 'מעלית', היא הופכת את האדם להיות טוב ומרומם יותר, ולאור זאת הוא מקבל יותר שפע כי הוא נמצא במדרגה אחרת. חוסר השפע והצרה מטרתם להביא את האדם לשיאים חדשים, וממילא כאשר הוא יגיע לשם תיכף הוא יקבל את השפע.
וכך כותב הרב דסלר:
"ויש אדם שנענה בתפילתו, או אפילו רק בהכנתו אליה, עד שעושים לו ניסים גלוים. ההגבלות הללו קיימות רק לצורכי עבודת ה', ולפעמים אפשר שתתמעטנה ההגבלות או גם שתסתלקנה לפי שעה, כאשר דורשת זאת עבודת האדם. שכל ההגבלות הללו נוצרו לצורך הרוחניות, לצורך נסיון בעבודת ה'. וכשמתעלה הצדיק להידבק ברוחניות, עד שלא יהיו לו עוד צורך בהגבלות-ואדרבה, הן תפרענה לו בעבודתו הרוחנית-אזי תתבטלנה ההגבלות מאליהן, ונמצא שעלה אל מדרגת בעלי ניסים שאין הטבע עומד בפניהם" (מכתב מאליהו)
התפילה צריכה להיות כעין 'מעלית'- להביא את האדם למדרגה מרוממת יותר. כאשר לאה מתפללת, היא פונה ומבקשת מה' שהיא רוצה לתרום לעם ישראל כל חייה, ואז זה הופך אותה ללאה טובה יותר, וממילא היא זכאית להתחתן עם יעקב, כי התפילה הגביה אותה.
לאור דברינו נבין את המדרש המתאר את ירמיהו הולך לקברי אבות ומבקש מהם שעם ישראל יחזור מהגלות לארץ ישראל.
וכך כתוב במדרש:
"פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני, פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"ב) אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני.... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן" (מדרש רבה-איכה)
אברהם מזכיר את עקידת יצחק כדי לזרז את חזרת העם מגלות, וזה לא עוזר. יצחק מזכיר את שיתוף הפעולה שלו בעקידה וזה לא עוזר. עד שבאה רחל וסיפרה על מעשה הסימנים וזה עזר לחזרת העם מגלות. מדוע לרחל נענה ה'? אומנם נתינת הסימנים הוא מעשה גדול, אך האם זה גדול יותר מאשר הסכמת אברהם לעקוד את יצחק או הסכמת יצחק להיות הקרבן ולהיעקד על גב המזבח? אלא נתינת הסימנים ללאה לא היתה רק כדי שלאה לא תתבייש, אלא רחל הבינה שעם ישראל זקוק ליסוד הגשמי וליסוד הרוחני ולכן היא נתנה את הסימנים ללאה ששניהם יחד עם יעקב יבנו את עם ישראל בגשמיות וברוחניות. זה ייחודה של עם ישראל. כך אפשר להיות אור לגויים.
החשיבות הגדולה שעם ישראל יחזור לארץ ישראל לאחר הגלות, הוא כדי שיוכל להיות "אור לגויים" ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש". כל עוד הוא בגלות, הוא נרדף וממילא לא זוכה ליחס אוהד בעולם. רק בהיותו בארצו ובמדינתו וחי לפי ערכים נעלים, הוא זוכה להכרה בינלאומית (כפי שזוכים בדורנו). ולכן ה' נענה לרחל, לא כי מעשיה גדולים יותר, אלא מכיון שמעשיה קשורים לחזרתו של עם ישראל לארצו.
אנו נמצאים במבוכה פוליטית קשה, והשאלה כיצד תיראה ממשלת העם בציון היא חשובה מאד. זה יקבע את צביונו של העם.
חובה על עמנו ומדינתנו להמשיך להיות 'אור לגויים'.
כל אחד צריך לשאול את עצמו, איך הוא יכול להשפיע על עמנו להיות יותר ויותר "ממלכת כהנים וגוי קדוש"?
פרשתנו באה ללמד אותנו על חשיבות אחריות האדם על חייו, כוחה של התפילה, וייעודו של עמנו.
יה"ר שנזכה להפנים מסרים אלו, שנהיה אחראים על חיינו ונבין מה המתנה האדירה שה' נתן לנו בתפילה, והזכות לחיות ולעצב את עם ישראל במדינת ישראל להיות אור לגויים. אכי"ר
