שיחה לפרשת שלח: חטא המרגלים-סיבת החטא ומסר לדורות

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

הדברים לעילוי נשמת גב' ברכה רפפורט ע"ה אימו של יועץ הישיבה התיכונית הרב בנצי רפפורט הי"ו. אשת חסד שיש הרבה מה ללמוד ממנה.

צריך להבין, הרי ראשי המטות היו כולם צדיקים וכיצד אם כן טעו ודיברו רעה על הארץ, ומה אנו לומדים מדבריהם? מה אנו לומדים מחטא המרגלים לעבודת ה' שלנו?

כותב הזוהר הקדוש:

"כולם היו צדיקים מראשי ישראל, אלא שנמלכו ונטלו עצה רעה, ולמה נכשלו בכך? אלא שאמרו: אם יכנסו ישראל לארץ, יעבירו אותנו מן הנשיאות, וימנה משה ראשים אחרים. שהרי אנו זכינו במדבר להיות ראשיהם, אבל בארץ לא נזכה" (הזוהר הקדוש)

ומפרט הסבא מנובהרדוק:

"לכן המרגלים שהיתה להם נגיעה לטעות ולתלות החסרון בארץ, כי "אוכלת יושביה היא", כי הם פחדו שאם יכנסו לארץ יסלקו אותם מנשיאותם, לכן הם טעו, ומיד שראו עוסקים כולם בקבורת מתים הכריעו להם כי החסרון הוא מהארץ. וגם כשראו את הענקים טעו בגבורתם, למה? כי לכבוש אנשים כאלה על פי דרך הטבע לא יכול להיות במציאות אם לא על דרך הנס. ומבואר ברמב"ן, שאמרו, אין אנחנו ראויים לניסים , לכן אמרו אפס כי עז העם ואין אנו ראויים לנס, במצרים היינו במדרגה גבוהה, אבל עכשיו אנחנו כבר לא ראויים לזה. ויהושע וכלב שהיו נקיים מהנגיעה הזאת, המה לא טעו, אדרבה עוד התחזקו מזה כי ראו בזה ישועת ה' להטריד את כולם בקבורת מתים כדי להצילם. ודנו מזה כי הבורא משגיח עליהם ומצילם ולכן גם כי ראו הענקים לא התפעלו מזה כלל כי ידעו כי לפניו כאין המה ומהכרת ההשגחה דנו כי המה ראויין לנס גם כן" (הסבא מנובהרדוק על התורה)

הנגיעה האישית של הנשיאים גרמה שהם ראו את המציאות בצורה אחרת, ולכן חטאו. המרגלים לא שיקרו כדי להמשיך להיות ראשי המטות, אלא שהנטייה האישית גרמה לראשי המטות לא לראות את המציאות נכונה. יהושע תרגם את מציאות ארץ ישראל לטובה ואילו המרגלים תרגמו את אותה מציאות של ההלוויות לרעה. יהושע תרגם שה' תכנן את ההלוויות כדי שיקל לכבוש לעומת המרגלים שתרגמו את ההלוויות כ"ארץ אוכלת יושביה". תרגום המציאות נבע מהרגשת הלב שהייתה מושפעת מהנטיות שהיו בהם בצורה של תת מודע שהכניסה לארץ תזיק להם.

כתוב במדרש:

"במה דברים אמורים בשלוחי הרשות, ואם היה שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל יום שירצה, למה מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה דוחה את השבת. וכן את מוצא בסוכה ששנינו שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח מצוה שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחותו.ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותן שני שלוחים ששלח יהושע בן נון שנאמר (יהושע ב) 'וישלח יהושע בן נון' וגו', ומי היו? שנו רבותינו אלו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותם.מהו (יהושע ב) 'חרש לאמר'? מלמד שעשו עצמן קדרין, והיו צווחין ואומרים הרי קדרות כל מי שרוצה יבא ויקנה, כל כך למה? שלא ירגיש בהן אדם, לכך כתיב 'חרש', קרי ביה חרס כדי שלא יאמרו בני אדם מרגלים....טלה אותם להטמינם, אמר לה פנחס אני כהן, והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב) 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא', והמלאך רוצה נראה רוצה אינו נראה.... אבל שלוחין ששלח משה היו רשעים. מנין? ממה שקראו בענין 'והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ'. הוי 'שלח לך אנשים'" (מדרש תנחומא פרשת שלח)

המרגלים לא התבטלו לשליחות וממילא לא הצליחו בשליחותם כי חשבו על האינטרס האישי. חובה על כל אחד ואחד מאיתנו להתבטל לרצונו של הקב"ה.

כתוב באש קודש:

"ולמה לא התווכח כלב עמהם לסתור את שכלם ודברי טעמיהם, רק סתם "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". אבל כך צריכה להיות אמונת האיש הישראלי, לא בלבד בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו גם על פי שכלו ודרך הטבע יאמין בד' שיושיעהו ויתחזק, רק גם בשעה שאינו רואה חס וחלילה שום מבוא על פי שכל ודרך הטבע לישועתו יאמין בד' שיושיעהו ויתחזק באמונתו ובטחונו" (אש קודש)

יהושע היה תלמיד של משה רבינו והוא ראה את המציאות בשונה מהמרגלים, והוא היה ברמה רוחנית גבוהה יותר ולא היה בעל נטיות אישיות. כלב לעומתו ראה את המציאות בדיוק כמו המרגלים, אבל כלב הבין שאם ה' אומר להיכנס לארץ אז אין שאלות. כלב הבין שהוא צריך להתבטל, ולכן הוא מקבל שכר כי הוא היה צריך לעבוד על עצמו יותר קשה. ליהושע היה קל יותר היות והוא ראה את המציאות בשונה מהמרגלים. השכר הולך לפי המאמץ של האדם, ככל שיותר קשה השכר שלו גדול יותר.

נטיות המרגלים גרמו לא רק לראות את המציאות בצורה שונה אלא גם לחשוב בצורה לא נכונה.

וכך מסביר המדרש:

"התרנגולת הזו, כשאפרוחיה צעירים, היא מאספת אותם תחת כנפיה ומחממתן. וכאשר הם גדלים, היא מנקרת לו בראשו ומנחה אותו- לך, לך קדימה, אתה בעצמך ובמקורך שלך. כך כשהיו בני ישראל במדבר ארבעים שנה היה המן יורד והבאר עולה מהן והשלו מצוי להן וענני הכובד מקיפין אותם ועמוד הענן מגיע לפניהם, כיוון שנכנסו לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו, ייצא לשדה ויטע עצים. הדא הוא דכתיב וכי תבואו אל הארץ ונטעתם" (מדרש רבה ויקרא)

המרגלים טעו בצורת החשיבה. הם חשבו שהמדבר רוחני וקדוש יותר מארץ ישראל, מכיון שיש במדבר ניסים גלויים ואין ניסים גלויים בארץ ישראל. המרגלים לא הבינו שיש חיבור בין עמל לסייעתא דשמיא. הם העדיפו שבני ישראל ישארו במדבר עם ראיית ה' פנים בפנים בניסים גלויים. הם חשבו שהכניסה לארץ היא ירידה ברוחניות ולכן לא רצו להיכנס לארץ, ואז כל ראייתם את הארץ היתה בצורה שלילית.

כותב כלי יקר:

"רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם. זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצוות.. אלא כך אמר להם עדיין בפחזותכם קיימיתון כי אני אמרתי פנו וסעו שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה" (כלי יקר דברים פרק א פסוק ו)

עם ישראל רצה לשבות בהר זמן רב וחשב שכך יתקרב לקדושה ולכן לא רצה לעזוב את ההר, והעם לא הבין שההר הוא רק שלב אבל לא התכלית. עם ישראל לא הבין שמטרת התורה היא על מנת לקיימה וצריך לרצות להגיע לארץ ישראל ולבנות בארץ ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

כותבת הגמ':

"תנו רבנן: "ויהי בנסוע הארון": פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה (בתחילה ובסוף), לומר שאין זה מקומה... ולמה כתבה כאן! כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? "ויהי העם כמתאוננים" (במדבר י"א א'). פורענות ראשונה? "ויסעו מהר ה'" (במדבר י' ל"ג). ואמר ר' חמא בר חנינא: שסרו מאחרי ה'. (רש"י, לגמרא שם: ד"ה מאחרי ה': בתוך ג' ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר, כדי למרוד בקדוש ברוך הוא" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטז:)

ונשאלת השאלה מה הפורענות הראשונה? ומסבירה הגמ' בשבת שהפורענות הראשונה היתה שקראו להר סיני הר ה' (שבת קטז). ולכאורה מה רע בכך?

מסביר המהרש"א:

"ומשום דלא מצינו שנקרא הר ה' רק מקום ב"ה שנתקדש לעולם אבל מקום שנתנה בו התורה לא נקרא רק הר האלהים או הר חורב והר סיני וע"כ דרשו שנסעו מאחרי ה' כתינוק הבורח מבית הספר לבטל מד"ת כי מנסיעתם מהר סיני שהיה בית המדרש שלהם נעשו בתי כנסיות של ע"ה לילך אחרי תאות לבם דמר"ח סיון בשנה ראשונה שבאו לסיני עד כ' אייר בשנה שנייה היו בבית הספר ולא חטאו עד אחר כך שחטאו מיד במתאוננים ושלוח מרגלים וכל השאר" (מהרש"א שבת דף קטז:)

עצם זה שהתייחסו רק להר סיני כהר ה' ולא התייחסו כך לכל העולם, הייתה טעות. בעיני בני ישראל רק כשיש קולות מן השמים, קול שופר ועשן, זה בגדר הר ה', ולכן רצו להיות שם זמן כה ארוך-קרוב לשנה. מבחינתם החיים עצמם לא היו הר ה'. לפי ראייתם אין אפשרות להיות רוחני בחיי שגרה, וראיה זו היתה ביסודה טעות.

המסר הראשון- לפני כל החלטה חשובה שנבדוק האם זה נובע מלב טהור.

המסר השני-לקיחת הישיבה לחיים. שהחיים ייראו בבית כמו החיים בישיבה.

המסר השלישי- ברגע שיש נגיעות אישיות אנו רואים את המציאות אחרת וזה גורם לטעות במחשבותינו.

יה"ר שנזכה לעבוד את ה' מתוך ביטול מוחלט לבורא עולם, ונחיה את התורה בכל חיינו. אמן כי"ר.