שיחה לפר' חיי שרה - הציונות הדתית: המשך דרכם של אברם יצחק יעקב יוסף ואפרים
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור פרשתנו מתחילה בקבורת שרה אמנו במערת המכפלה, ואז עוברת לשליחות של אברהם לאליעזר עבדו למצוא אישה לבנו יצחק. בין הנושאים האלה, התורה מציינת שלושה פסוקים מקשרים, שבני עדות המזרח נוהגים לומר בפני החתן והכלה בכל שבת חתן, והם:
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כ"ד, א'-ג').
את החלק הראשון של הפסוק הראשון ניתן להבין. אברהם כבר זקן ועוד בימי חייו הוא רוצה לזכות לראות את בנו מתחתן ולצורך כך הוא צריך למצוא אישה לשידוך. אבל מה הכוונה במילים "וה' ברך את אברהם בכל"? ומדוע זה כלל צריך להיכתב?
רש"י, שבד"כ הולך לפי הפשט, דווקא מסביר שהגימטרייה "בכל" עולה ל"בן", ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אישה. מדוע רש"י לא מסביר כפשוטו ונאלץ לתת הסבר בדרך הרמז?
האב"ע מסביר את המילה "בכל" כפשוטו- אורך ימים, אושר, כבוד ובן. לכן מכיוון שיש לו גם בן רווק, הוא מחפש לו שידוך.
על פירוש האב"ע צועק הרמב"ן בלשון חריפה ביותר, כך: "ואילו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו". וקשה, הרי האב"ע זה כפשט הכתוב ומדוע הרמב"ן כה מתנגד לפירושו?
לכן מסביר הרמב"ן אחרת:
"אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי 'בכל' תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא 'כל', מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר 'אנכי ה' עושה כל' (ישעיה מד כד).... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במידה שהיא בתוך מדת הכל".
יש לקב"ה מידה שנקראת 'כל', ואותה הוא נתן במיוחד לאברהם. מה הכוונה של הדברים? איזו מידה היא? איך אנחנו יכולים לקנות אותה? גם אנו רוצים שיהיה לנו "כל", איך קונים אנו מידה זו?
ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם- דכתיב ביה 'בכל' (בראשית כ"ד), יצחק- דכתיב ביה 'מכל' (בראשית כ"ז), יעקב- דכתיב ביה 'כל' (בראשית ל"ג). (בבא בתרא י"ז.)
כשיעקב פוגש את עשו ורוצה לתת לו מנחה, ועשו אומר שאין לו צורך במנחה כי יש לו הרבה יותר מיעקב, יעקב מתעקש ומסתכל לעשו בעיניים ואומר לו, שאמנם לו יש הרבה גשמיות, אבל עדיין אין לו 'כל', כמו שיש לו, ליעקב. אומר יעקב לעשו: אתה חושב שחומריות זה מה שמביא אושר פה בעולם? לי יש "כל"- "כל" זה שלמות, לכן זו מידה של ה' כי ה' הוא שלם. האושר והשמחה לא בנויה על המתנה הזאת שאני נותן לך, זה לא תלוי בכסף. האושר שלי, השמחה שלי בנויה על השאלה אם אני אדם שלם או לא.
כמובן שאין לזלזל בערך הכסף הרי הגמ' כותבת שעני נחשב כמת, אבל צריך להבין שכסף הוא תנאי ולכן צריך להתייחס אליו בחיים עם פרופורציות של תנאי, ולהבין שהכסף זה לא מה שגורם לשמחת חיים. לכן יעקב בא ואומר קח את המנחה הזאת היא לא תשנה שום דבר בשמחה שלי, כי השמחה שלי לא קשורה אליה. ואילו אתה שתלוי בחומריות, יש לך אמנם רוב אך תמיד תרצה רק עוד, כמו שכתוב 'אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף' (קהלת ה', ט').
אחד הבירורים שבחור צריך לעשות בישיבה זה הערך לכסף, היות והעולם המערבי רץ אחרי זה, והאדם המוצלח ביותר נחשב מי שמצליח לצבור כסף רב בזמן מועט. אם לא נעשה את הבירור לכסף, אנחנו יכולים להיות מושפעים רבות. לכן חשוב להבין כי יש לכסף חשיבות ומשמעות, אבל חשיבות של תנאי ולא חשיבות של מהות, לא מטרה, אלא אמצעי בלבד. אמנם אמצעי שהוא הכרחי, אבל בלתי מספיק. המספיק הוא השמחה האמיתית, השלמות, הרוחניות, היציבות הרוחנית. לכן יעקב אומר "יש לי כל", אתה יכול לקחת את זה, זה לא משנה.אברהם יש לו שלמות כי הוא מוצא את יעדו בחיים, ולכן גם אם חפצים אנו בשלמות, אנו חייבים לברר את יעודנו בחיים ולהגשימם כעבדי ה' ומבקשי שמו.
יצחק אומר לעשיו, לאחר שהתבררה המרמה של יעקב- "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ". יצחק מודה שיעקב הגיע במרמה לגנוב את הברכות, מפני שלבשר שאכל היה טעם של בשר שניצוד ע"י מישהו בעל עולם רוחני עצום, ועשיו לא היה אדם כזה. יצחק הצליח לזהות שאת הבשר הכין לו מישהו שהיה ממשיך דרכו של אברהם, איש עם ייעוד בחייו, שקורא בשם ה'. לכן הוא אומר "ואוכל מכל".
אנחנו חייבים להתחנך לזה פה בין כותלי בית המדרש היפה שלנו, כי אחרת כשנצא החוצה נדחף למרוץ אחר הכסף. אי אפשר להתנהג בכסף בפרופורציה שזה היעד ולחשוב שזה יהיה רק התנאי, אם זה תנאי זה מחייב. איננו מדברים פה תיאוריה, אנחנו מדברים פה איך לחיות. אדם שחושב שהכסף אינו מטרה אך משקיע שעות ומתנהג כאילו הוא היעד והמטרה בחיים, בסוף גם יאבד פרופורציות ויאבד רגישות, ולאט לאט הכסף יתפוס מקום אחר בחייו.
אדם בלי אישה הוא לא שלם, ולכן לאחר ששרה נפטרה, כבר אין לאברהם "כל". לכן ממילא הוא רוצה עכשיו לתת את ה"כל" הזה ליצחק. אומר הרמב"ן: למה כלה נקראת כך? כי כלה היא מלשון "כל", כי זה שתי נשמות שנהפכות להיות נשמה אחת. בהתחלה הקב"ה חיבר בין זכר לנקבה, בגוף ונשמה אחת, ואז הוא הפריד ביניהם, כדי שאנחנו נגיע ל"כל" מתוך עבודה בחירה ועמל.
כל חתונה היא מאוד שמחה, מושקעת, מלאה ביופי והתלהבות. אך לכאורה השמחה הגדולה צריכה להגיע דווקא שכאדם נולד, ביום הלידה. מדוע מבטלים תורה דווקא בשביל שמחת חתן וכלה? מה מיוחד בחתונה ונישואין בין איש לאישה? התשובה היא, שחתן וכלה יוצרים שלמות, לכן פה השמחה מלאה. לכן מברכים את הברכה "שהשמחה במעונו", מפני ששלמות יש רק במעון ה'.
הגר"א אומר ש"בכל" זה סוכה. מדוע? ב– "בסוכות תשבו שבעת ימים", כ- "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", ל- "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". כל המהות של סוכה זה השמחה בדירה ארעית ורעועה, ואדם שמח בחלקו כי יש שם שכינה ואדם מתחבר לאלוקיו.
צריך לדעת, שאין אמצע. אי אפשר קצת מזה וקצת מזה. זה לא עובד. ובחור פה צריך להחליט איך הוא רוצה שהחיים שלו ייראו- אם הוא רוצה ודורש מעצמו שלמות אישיותית או שהוא רוצה להיות כל הזמן בריצה אחר הכסף. להחליט עם הפרופורציות האמתיות של האמצעי, כדי שהאמצעי לא ייהפך למטרה. אי אפשר לעבוד 12 שעות ביממה, לא לקבוע עיתים לתורה, לא לראות את האישה והילדים, ולהאמין בלב שלם שהכסף תפקידו רק כאמצעי. זוהי צביעות.
לבחור רווק אין כלום, ואז לאחר החתונה פתאום יש לו דירה, רכוש משלו וממלכה פרטית משלו. בשבת חתן מזכירים לו ונותנים לו עצה לקראת העצמאות הכלכלית שתהיה לו. תקפיד שהבית שלך יהיה רוחני, תקפיד שאתה תהיה אדם גדול, שאתה תהיה רוחני, שתהיה לך שלמות.
המדרש לגבי חיי שרה, מסביר לנו מהי שלמות רוחנית:
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כ"ג, א')
וכתוב במדרש:
"משפטי ד' אמת צדקו יחדו" (תהלים י"ט, י')- אמר ר' יוסי: אל"ף בתחילת אותיות, מ"ם באמצען, תי"ו בסופן. אימתי הן נקראין אמת? כשאדם תחלה ואמצע וסוף בהן אחד. לפיכך נמנו שנותיהן של ראשונים מסורגין" (משנת רבי אליעזר פרשה י"ג)
עד איפה השלמות מגיעה? אומר המדרש: השלמות היא כשהאמת נשמרת לאורך זמן רב, אין עליות וירידות. הכל ישר, הכל יציב, הכל שלם, הכל חזק. בשביל זה אנחנו פה. אנחנו פה כדי שיהיה לנו "בכל", כדי שיהיה לנו שלמות.
עד כאן הסבר ראשון: "בכל"- מידה של ה', שלמות, "איזהו עשיר? השמח בחלקו", ההבנה שהשמחה האמיתית בחיים באה מתוך השלמות הרוחנית, מתוך היציבות הרוחנית, אדם שמבין מה תפקידו בעולם ומקיים את תפקידו בעולם, אדם שמתקשר אל ה' ועמל בתורה.
השבת תתקיים שבת גיבוש לכל הבחורים הישראליים, יחד עם האברכים והרבנים. נוסעים לשבת מחוץ לכותלי הישיבה, לדון על דברים, להיות ביחד- "שבת אחים גם יחד". נושא השבת שלקחנו יהיה- "הציונות הדתית: הישגים ואתגרים"- בירור לאן הגענו ולאן צריכים עוד להגיע.
אומר המדרש: מה זה "בכל"? אברהם היה מברך את הכל, שנאמר "וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית כ"ח, י"ד). ומי מברך את אברהם? הקב"ה, שנאמר "בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד, א'). אתה יודע מה זה "בכל"? ה' נתן לאברהם יכולת לברך את כולם, להשפיע על כולם. לקרוא בשם ה' בכל העולם- זה "בכל". שהוא יברך את האחרים, ישפיע על אחרים. זה כבר נמצא בפרשת 'לך-לך' – "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ... וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"- אתה תשפיע, אתה תברך את כל משפחות האדמה.
אומר הרשב"ם: מה זה "ונברכו"? לשון מבריך ומרכיב. שימו לב, מה זה מבריך? לוקח עלה ומכניס אותו לתוך עלה אחר. אתה רוצה להשפיע? אתה חייב להיות מעורב. אתה לא יכול להשפיע אם אתה לא קשור. שימו לב לרשב"ם – מה זה "ונברכו בך"? לשון מבריך ומרכיב, נתערבו במשפחתך כל משפחות האדמה. והדבר הזה, "ונברכו בך כל משפחות האדמה" נמצא אצל אברהם, אצל יצחק ואצל יעקב. אצל יעקב יש תוספת – "ובזרעך". גם זרעך צריך להיות "נברכו בך", גם הוא צריך לשון מבריך ומרכיב, גם הוא צריך להיות מעורב. וזה מה שאנחנו פוגשים כל כך הרבה פעמים בתנ"ך – כשיעקב רוצה להשפיע על עשו- "קח נא את ברכתי אשר הבאתי לך"; כשיעקב פוגש את פרעה- "ויברך יעקב את פרעה". אז מה זה "בכל"? "בכל" זה תשפיע, תהיה מברך. אל תהיה פסיבי, תהיה אקטיבי, תשפיע, תברך. ותברך זה לשון מבריך ומרכיב.
אז הראשון שקיבל את התפקיד הזה זה אברהם אבינו- "אב המון גויים". השני שמקבל את התפקיד הזה זה יצחק. השלישי שמקבל את התפקיד הזה זה יעקב. הרביעי שמקבל את התפקיד הזה זה יוסף – "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף... מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
הרמב"ן אומר: הברכה הטובה ביותר לאבא, זה כשמברכים את בנו. אומר אור החיים: זה מאוד יפה, וזה גם נכון בחינוך, אבל זה לא פשט הפסוקים. אומר אור החיים: "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף" זה להמשיך ולהשפיע בעולם, בכל מצרים, ולהמשיך את זה הלאה, זה "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף"- הוא העביר לו את ההשפעה. לכן הוא גם מלביש אותו בכתונת הפסים, כי כדי להשפיע אתה צריך להיות מעורב ואם אתה מעורב ואתה לא מספיק מבין את הייחוד שלך אתה יכול להיות מושפע. לכן הוא נותן לו את כתונת הפסים, כדי שהוא ישפיע, אבל הוא יזכור את ייחודו, וכך בעת הניסיונות יוכל להיזכר בדמות דיוקנו של אביו. ולאחר יוסף, מי שלוקח את התפקיד זה אפרים. לכן יעקב מסכל את ידיו ושם על אפרים- "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם". זה התפקיד של אפרים. ושימו לב, מאפרים יוצא מצד אחד יהושע בן נון ומצד שני ירבעם בן נבט. המבריך ומרכיב הזה יכול להוציא את יהושע בן נון ויכול להוציא את ירבעם בן נבט. הכל תלוי בשאלה איך אנחנו מבריכים ומרכיבים- האם בשעה שאנו עושים זאת אנו אכן גדולים ומרוממים?
הציונות הדתית לקחה על עצמה את ההמשך של הכיוון הזה, אולי לא בין הגויים, אבל בכל עם ישראל. תפקידנו, שהתורה לא תהיה רק אצלנו, כי זה צמצום ה', אלא שאנחנו נגרום שהיא תהיה בכל יהודי ויהודי ובצביון המדינה. אבל גם אנחנו זקוקים לאיזו שהיא כתונת פסים, והשאלה היא מה היא, וזה אני משאיר פתוח לדיון בשבת.
אם נסכם, יש לפנינו הבנה נוספת ל"בכל"- תשפיע, תברך. ה' בירך את אברהם "בכל"- שהברכה שלך תחול על הכל, ה' מברך את כולם דרכך. ה"בכל" זה כל העולם, אתה תשפיע על כל העולם. זה התפקיד שלנו, רבותיי. עצירת ההתבוללות באמריקה- תלויה בנו. איך מדינת ישראל תיראה בצביון שלה- תלוי בנו. זה ה"בכל", אתה אחראי על כל העולם. תהיה 'איש א-להים', תהיה איש מרומם. אם לא תהיה שלם- לא תוכל להשפיע.
יהי רצון שבאמת נזכה מתוך בית המדרש הזה שכל אחד ואחד מאיתנו ללא יוצא מן הכלל יהיה לו את ה"בכל" של השלמות הרוחנית ויהיה לו את ה"בכל" של להשפיע, וכך בעזרת הש"י נזכה כולנו לקרב את הגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן.
