שיחת ראש הישיבה לפרשת חיי שרה: זוגיות שמחה-כיצד?
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
בפרשתנו מדובר על מהות חיפוש הנישואין של יצחק ורבקה. אני רוצה לדבר לאור זאת לדבר על תופעה כואבת של גירושין. האחוז של המתגרשים גדל משנה לשנה כולל בציבור הדתי לאומי, ולכן חובה לנתח מהם הגורמים המביאים להחלטה זו וכיצד ניתן לחיות חיים מאושרים ושמחים?
ראשית נבין מה הייחוד של "הבית היהודי"
כתוב בפרשתנו:
"וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית פרק כד)
והגמ' לומדת מפסוק זה את ברכת האירוסין:
"כלה בלא ברכה האסורה לבעלה כנדה...ומניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה"(מסכת כלה)
ומהי הברכה?
"ואי זו ברכת האירוסין. אמר רב יהודה: בָּרוּך אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וקִדּוּשִׁין" (מסכת כלה רבתי פרק א)
יש בקידושין שני שלבים: אירוסין וחופה. אירוסין היא נתינה הטבעות, הקנין. הנישואין זו החופה. האירוסין עדיין לא מתיר את האשה לבעל, והחופה מתירה.
כותב הרמב"ם:
"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר +דברים כ"ב+ כי יקח איש אשה ובא אליה" (רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה א)
העניין של לגור יחד היה לפני מתן תורה. התורה חידשה את האירוסין את השלב שהאשה אסורה על בעלה ועל כל העולם ורק הנישואין מתירות אותה. האירוסין באים להדגיש את החיבור הנפשי בין האיש והאשה (ללא החיבור הפיזי). העיקר בנישואין הוא שתי הנשמות המתחברות יחד ויוצרות שלימות.זה מהות הקידושין. מהות "הבית היהודי" הוא הקשר הנפשי.
גירושין פירושו חוסר טיפוח של הקשר הנפשי.
מהם התנאים לקשר הנפשי, אחרי שמתחתנים, איך בונים קשר זה? ומדוע יש לצערנו גירושין?
כל קשר אפשר לטפח אם יש זמן ונינוחות נפשית לטיפוח. העולם המודרני מביא הרבה פעמים את האדם לחיות ברמת חיים גבוהה וזה מכניס את האדם לסחרחורת ולמרוץ חיים, והעבודה תופסת מקום מרכזי מאד בחייו ואין לאדם כוחות נפשיים וזמן מספיק לטפח את הקשר הנפשי לאשתו.
אחד הדברים שבחור צריך לברר לעצמו זה היחס לכסף. צריך לדעת שכסף זה אמצעי חשוב אך לא המטרה והייעוד, ולאור זאת לתת להשגתו את הפרופורציות הנכונות.
כתוב בפרשתנו:
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (פרק כ"ד פסוק א)
רש"י מפרש:
"בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה" (רש"י שם)
אבן עזרא מפרש:
"באורך ימים ועושר וכבוד ובנים" (אבן עזרא שם)
הרמב"ן זועק על כך, שהרי לא העושר גורם לשמחה בחיים, ולכן לא שייך שהעושר ייחשב "בכל".
הרמב"ן כותב:
"אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל" (רמב"ן שם)
וכמו שכותבת הגמ':
ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם- דכתיב ביה 'בכל' (בראשית כ"ד), יצחק- דכתיב ביה 'מכל' (בראשית כ"ז), יעקב- דכתיב ביה 'כל' (בראשית ל"ג)" (מסכת בבא בתרא י"ז.)
המרדף יוצר שאין שלימות. אדם צריך לחיות בשקט נפשי, בשלימות. זה ה"בכל" שמדבר עליו הרמב"ן. הכסף הוא רק תנאי ולא מקור השמחה.
צריך להסביר כאבן עזרא שגם הוא מסכים שעושר לא גורם לאושר, אלא אברהם השתמש בעושר לקדש שם שמים. הוא הזמין אורחים לביתו ותוך כדי הארוחה הסביר להם על קיום הבורא והחובה לעבוד אותו. לכן העושר אצל אברהם היווה אמצעי לשליחות חייו והשליחות היא ה"בכל".
יוצא א"כ, שגם לרמב"ן וגם לאב"ע יש בכסף חשיבות אך אין הוא הגורם לאושר, האושר בא מהרגשת השלימות. ולכן חובה על האדם להקדיש זמן וכוחות נפש לטפח את הקשר הזוגי כדי להגיע ולהרגיש את השלמות בחייו. חובה עלינו לחיות ברמה כלכלית בהתאם ליכולתנו ולחיות במאוזן כך שיהיה זמן לטיפוח הקשר הזוגי והשקעה במשפחתנו.
גורם נוסף הוא המדיה. העולם המדיה בנוי על ריגושים, הכל קורה מהר, וזה מביא את האדם לחיות חיים וירטואלים. זה יוצר סף ריגושים לא ריאלי והנישואין לא יכול להגיע לסף זה וזה גורם לאכזבה. אנחנו צריכים לחנך את עצמנו שיש יופי וחשיבות והנאה בשגרה וביציבות. התא המשפחתי בנוי על יציבות ושגרה.
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"
כותב ה"כלי יקר:
"בצדיקים מוחלפת השיטה, שבאים מן הלילות אל הימים, כי ימי הזקנה טובים להם אל קניית החכמה, ועל דרך שנאמר (קהלת ז י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. כי האומר כן אינו מקפיד על החכמה, לכך נאמר בצדיקים בא בימים לזקנתם" (כלי יקר בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק א)
כותב "שפתי חיים:
"ואברהם זקן בא בימים כו' בא וראה אברהם התקרב אליו, ותשוקתו הייתה כל יום בזה ולא התקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת אלא מעשיו קרבוהו בכל ימיו מדרגה לדרגה עד שהתעלה בדרגתו...... כל יום היתה לו התקרבות חדשה להקב"ה, כל יום זה היה מדרגה חדשה בעבודת ה', והיינו "בא בימים" בא עם כל הימים בשלימות לעוה"ב, כי ניצל את כל הימים לעבודת ה' " (הרב חיים פרידלנדר - שפתי חיים על התורה)
ה"כלי יקר" ו"השפתי חכמים" מדגישים שעוצמתו של אברהם באה לאור עמל יומיומי, שגרה של עבודה ועמל.
היום לצערי, אין מספיק חינוך לעמל ולעבודה. כאשר זוג נשוי נתקל בקשיים בזוגיות, במקום לעבוד ולעמול לפתור את הקשיים הם מחליטים להיפרד. חובה עלינו לחנך לעמל ולשגרה של יציבות ולא לחפש כל הזמן ריגושים חדשים.
גורם נוסף הוא נושא המידות. בחור כבר משיעור א' צריך להכין את עצמו להיות בעל מידות, להיות רגיש אחד לשני, להכיל את השני, צריך לעבוד על הסבלנות.
כותב השל"ה על רבקה:
"ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו. ראה והתבונן בחכמת המוסר שהיה ברבקה לנהוג כבוד הבריות, כי מתחילה שתה אליעזר ונשארו מים בכדה, ולא ידעה רבקה מה לעשות, אם תתן אלו מים הנותרים לגמלים אז יהיה נראה כאלו היא משווה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד, ואם תשפוך המים הנותרים לחוץ הוא גם כן העדר כבוד להיות המים הנותרים משתייתו נידונין כשופכין. נתחכמה ותרץ להשקות, ומכח הריצה הגדולה עשתה כאלו נפל הכד מאליו מידיה ונשפך, והיתה ממלאה בו מים, ובזה נשאר אליעזר בכבודו" (השל"ה הקדוש פרשת חיי שרה)
רבקה מכבדת את אליעזר ולכן יוזמת את הפלת הכד כדי לכבד את אליעזר.
"לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני".... והר"ן בדרשותיו כתב בזה ענין אחר, ישר ונכון הוא. כי המצוות והעבירות אשר בתורה, הם על שני פנים: מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמידות וכמעשים; ומהם אשר יעשו רושם בנפש בלבד, כאמונות. והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש, הם אשר יעשו רישומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה והנקמה והאכזריות והזימה והכילות ודומיהן. שהן יעשו רושם בנפש - מהצד שהן עבירות ובגוף - לפי שהמידות יפעלו בליחות... אמנם הדברים שעושים רושם בנפש בלבד והם האמונות, עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים. לכן לבן ובתואל, עם היותם עובדי עבודת אלילים, לא היה מחוייב שיעבור רישומם לבניהם. ולכן בחר בהם אברהם והרחיק בנות הכנעני" (אברבנאל על התורה - בראשית פרק כד)
הסיבה שאברהם לא מסכים לקחת ליצחק אשה מבנות הכנעני כי אין להם מידות טובות. האחריות שלנו בהקמת הבית הוא מידות, "מכבדה יותר מגופו". אדם חייב כשהוא מכין את עצמו לנישואין להכניס את עניין המידות כבר משיעור א'. ה"אני" שלנו צריך לכלול את כל עם ישראל ולא רק את עצמנו.
גורם נוסף. זוג שמתחתן צריך אידיאל משותף לשליחות בעם ישראל. ברגע שאין אידיאל יש ריקנות ואז חסר גורם מאחד.
הגרי"ד סולובייצ'יק מביא את הסיבה שבפרשתנו מאריכים בשליחות אליעזר:
"שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים חדשים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים והיא מסתיימת עם המוות" (הגרי"ד סולובייצ'יק- "ימי זיכרון")
צריך שיהיה שליחות לזוג לטובת עם ישראל. השליחות יוצרת שמחה.
אני מבקש לסיים בדברי הרב נריה זצ"ל:
"ספר בראשית איננו הקדמה לתורה, כי אם להיפך: התורה על כל מצוותיה היא הקדמה לספר בראשית..... ספר בראשית - ספר חיי הישרים - נותן לנו דוגמא למה מגיעים על ידי חיי התורה. לא רק האבות, אלא אפילו עבד אברהם, שדלה מתורת רבו, שיחתו מהווה דוגמה מופתית של פיקחות מעשית, משולבת עם עדינות ואצילות, יושר ותום" (הרב מ.צ. נריה - נר למאור - פרשת חיי שרה)
ספר בראשית הוא דוגמא לאבות, ואפילו דוגמא מעבד אברהם. התורה יוצרת פקחות, אצילות, יושר וטוב. לכן ספר בראשית נקרא "ספר הישר" כי הוא דוגמא לחיים.
יה"ר שנעמול רבות בבנין המידות, ביצירת קשר נפשי לתורה, שנזכה שילדינו יקנו קשר זה. שנחנך את עצמנו בעז"ה למידות טובות, ונזכה לקדש שם שמים.
