שיחת רה"י לפרשת חיי שרה-וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור "וה' ברך את אברהם בכל"
פרשתנו עוסקת באריכות רבה בשליחות של אליעזר למצוא אשה לרבקה.
"אמרי אמת" והגרי"ד סולובייציק סוברים שהתורה מאריכה בעניין השליחות כי זה מהות תפקידנו בחיים להיות שליחים ושגרירים של ה' וחובה עלינו ללמוד משליחות אליעזר כיצד עשה את השליחות במסירות וזריזות וללמוד מכך על שליחותנו ויישום תפקידנו בעולם.
כותב "אמרי אמת"
"כל אדם צריך לידע כי הוא שליח השי"ת בעולם הזה, כל אדם נברא בשליחות לדבר מיוחד וצריך להתפלל שימצא על מה נשתלח ושיצליח בשליחותו" (אמרי אמת, חיי שרה, תרפ"ט)
לדעת ה"אמרי אמת" הסיבה שהתורה האריכה בסיפור אליעזר העבד, היא מפני שגם אנו שליחים ועבדים של הקב"ה, ועלינו ללמוד את הדבקות במטרה מעבדו של אברהם, ולחיות בתודעת שליחות תמידית.
חשוב מאד שבישיבה כל אחד ימצא את שליחותו בעולם בהתאם לאישיותו ולצורכי הציבור ויכין תוכנית כיצד בפועל הוא מיישם את שליחותו בעולם.
בדומה לכך כותב הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל:
"שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים חדשים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים והיא מסתיימת עם המוות" (הרב סולובייצ'יק, ימי זיכרון, "שליחות")
מי שבאמת מרגיש את השליחות הזו מגיע לשמחה, ומי שלא מרגיש את השליחות הזו יש לו ואקום בחיים, ואז הוא זקוק לעוד דבר ועוד דבר שכל הזמן ישלים ואינו מרוצה אף פעם, ונהנה הנאות רגעיות בלבד.
בפרשתנו מדובר על מהות חיפוש הנישואין של יצחק ורבקה. אני רוצה לדבר לאור זאת על תופעה כואבת של גירושין. האחוז של המתגרשים גדל משנה לשנה כולל בציבור הדתי לאומי, ולכן חובה לנתח מהם הגורמים המביאים להחלטה זו וכיצד ניתן לחיות חיים מאושרים ושמחים?
לדעתי ישנם ארבע סיבות עיקריות שאחוז תופעה זו עולה:
א) יוקר המחיה, צריכה אישית גבוה וכד' וממילא שאלת הפרנסה היא כה עיקרית ומרכזית עד שאין פניות נפשית לבניין בית . אנשים רבים מעידים שהם כה טרודים בעבודתם עד ששאר המעגלים נדחקים הצידה.
ב) אין מספיק חינוך למידות במוסדות החינוך בשל התעסקות בידע המועבר לתלמידים, ובניין בית צריך לקום סביב מידת חסד, עין טובה, תשומת לב, הכלה ורגישות ושאר מידות טובות.
ג) הדור הזה הוא דור של ריגושים. בני הדור מתקשים לחיות את חוויות השגרה כממלאות. החינוך ל"כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים" חסר. אם אין הנאה משגרה זה לא ממלא את האדם.
ד) הדור הזה הוא דור של 'אקספרס'- דור של חד-פעמי. כאשר נתקלים בקושי בנישואין רוצים לפרק את החבילה מבלי עבודה ועמל רב לתקן את המצב ולגור יחד.
נראה בפרשתנו התייחסות לכל הגורמים שהובאו לעיל.
א.הכסף הינו אמצעי לקדש שם שמים ולא מטרה כשלעצמו.
בפרשתנו אנו מוצאים את הסיפור שרבקה מגיעה לשדה ורואה את יצחק והיא נופלת מן הגמל. מה לומדים אנו מסיפור זה?
כותב הנצי"ב:
"ותשא רבקה בעודו עומד ומתפלל, והיה אז כמלאך אלוקים נורא מאד. והמבואר ברכה שראתה ידיו שטוחות בתפילה, כל כן נבעתה מאד.. מרוב פחד ובושה, כמי שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בליבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. משא"כ רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת את האמת כי עכשיו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות, וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב באופן כזה" (הנצי"ב)
הנצי"ב מסביר שאם המערך של יצחק ורבקה היה כמו המערך של אברהם ושרה או יעקב ורחל, אז רבקה היתה באה ליצחק ומנסה לשכנעו ולא מצליחה ויעקב לא היה מקבל את הברכות. לכן ה' גרם שרבקה תראה את יצחק כמלאך ה' וזה יגרום שבעתיד כאשר היא תחשוב שיצחק טועה היא לא תנסה לשכנע אותו אלא תגרום שיעקב יגנוב את הברכות וכך יגיעו הברכות ליעקב. השגחת ה' בעולם היתה כך שיחסי יצחק ורבקה יהיו שונים משאר האבות והאמהות, כי ה' רצה שבעניין הברכות הברכה תגיע ליעקב ולכן היה צריך שתהיה הבנה שרבקה צריכה לרמות את יצחק כדי להשיג את מבוקשה.
כותב הרש"ר הירש:
"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכח החומרי, יעקב את הכח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים.. כסבור היה יצחק שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית היתה שמורה עימו ליעקב.. אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מנסיונה, שהוחמר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" ( רש"ר הירש בראשית כז א)
כלומר היתה ביניהם מחלוקת עקרונית – האם כל אחד מהיסודות צריך להיות חזק ויציב ואח"כ יתחברו וכך חשב יצחק, ולכן רצה לתת את הברכות לעשיו, או שבנושא זה אי אפשר בשום אופן פיצול, כי כסף ללא רוחניות הוא קללה.
יצחק ראה בעשיו את "שר האוצר" ואת יעקב "איש תם יושב אהלים" והבין שעם ישראל זקוק לשני אלו להיות אור לגויים, יצחק האמין ששניהם יתמקדו בכוחם וזה יבנה את עם ישראל. אבל רבקה ידעה שהחומר שיהיה לעשיו ייהפך להיות המטרה ולא אמצעי.
אסור לתפוס את הכסף כדבר חומרי, כסף הוא כלי רוחני. אסור שהכסף ייהפך להיות מטרה בפני עצמו אלא הוא צריך להיות כלי לעבודת ה'. כשאדם רוצה את הכסף כאמצעי ממילא הוא מסתפק עם מה שיש לו והוא לא מחפש הנאות ויש לו עניין לעבוד בכספו את הבורא.
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד,א)
ת"ר: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם- דכתיב ביה 'בכל' (בראשית כ"ד), יצחק- דכתיב ביה 'מכל' (בראשית כ"ז), יעקב- דכתיב ביה 'כל' (בראשית ל"ג)" (מסכת בבא בתרא י"ז.)
"אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל... אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל" (רמב"ן שם)
עשיו אומר "יש לי רב" יעקב אומר "יש לי כל", כי הוא מסתפק במה שיש לו. "איזו הוא עשיר השמח בחלקו". מי שרואה כך את העולם חיי נישואיו יהיו טובים, כי הוא יחיה לפי רמתו הכלכלית ולא יווצר לחץ כלכלי והוא יהיה פנוי להשקיע בבניית הבית.
"וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית כד, ס)
"כלה בלא ברכה האסורה לבעלה כנדה...ומניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה"(מסכת כלה)
"ואי זו ברכת האירוסין. אמר רב יהודה: בָּרוּך אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וקִדּוּשִׁין" (מסכת כלה רבתי פרק א)
"והרי"ף כתב שאינו בדין מפני שהנישואין שייכי באומות ולא קדישי ישראל טפי מהם אלא בחופה וקדושין" (אבודרהם בשם הרי"ף)
שואלים המפרשים מדוע כתוב חופה וקידושין, צריך להיות הפוך שהרי הקידושין קודמים לחופה?
עונה הרמב"ם:
"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר +דברים כ"ב+ כי יקח איש אשה ובא אליה" (רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה א)
העניין של לגור יחד היה לפני מתן תורה. התורה חידשה את האירוסין את השלב שהאשה אסורה על בעלה ועל כל העולם ורק הנישואין מתירות אותה. האירוסין באים להדגיש את החיבור הנפשי בין האיש והאשה. העיקר בנישואין הוא שתי הנשמות המתחברות יחד ויוצרות שלימות. זו מהות הקידושין. מהות "הבית היהודי" הוא הקשר הנפשי. הקידושין אינם רק קניין טכני אלא חיבור בין נשמות והחלת הקדושה בבית ולכן כאשר אנו מברכים "עַל יְדֵי חֻפָּה וקִדּוּשִׁין" אנו מדגישים שייחוד החופה הוא קדושה ורוחנית וזו הכוונה "מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וקִדּוּשִׁין".
גירושין פירושו חוסר טיפוח של הקשר הנפשי.
מהם התנאים לקשר הנפשי, אחרי שמתחתנים, איך בונים קשר זה? ומדוע יש לצערנו גירושין?
כל קשר אפשר לטפח אם יש זמן ונינוחות נפשית לטיפוח. העולם המודרני גורם פעמים רבות לאדם לחיות ברמת חיים גבוהה וזה מכניס את האדם לסחרחורת ולמרוץ חיים, והעבודה תופסת מקום מרכזי מאד בחייו ואין לאדם כוחות נפשיים וזמן מספיק לטפח את הקשר הנפשי הדרוש.
אחד הדברים שבחור צריך לברר לעצמו זה היחס לכסף. צריך לדעת שכסף זה אמצעי אך לא המטרה והייעוד, ולאור זאת לתת לכסף ולעבודה את הפרופורציות הנכונות.
התורה מחדשת שקידושין זה מלשון הקדש. בית יהודי צריך להיות בנוי על קדושה. שתי נשמות הנהפכים להיות אחד. העיקר החופה אבל הוא אמצעי לקדושה. הקידושין משפיעים על החופה. הבית היהודי מלא קדושה.
וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד,א)
מסביר אבן עזרא:
"באורך ימים ועושר וכבוד ובנים" (אבן עזרא שם)
העושר היה חלק מעבודת ה'. העושר אינו פסול בפני עצמו, אלא זה עושר שמטרתו לעבודת ה'. בחור צריך להתחנך לחיים רחבים של תורה, שהתורה מקיפה את כל החיים.
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיקֹוָק בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד,א)
כותב הרב פרידלנדר:
"ואברהם זקן בא בימים כו' בא וראה אברהם התקרב אליו, ותשוקתו הייתה כל יום בזה ולא התקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת אלא מעשיו קרבוהו בכל ימיו מדרגה לדרגה עד שהתעלה בדרגתו...... כל יום היתה לו התקרבות חדשה להקב"ה, כל יום זה היה מדרגה חדשה בעבודת ה', והיינו "בא בימים" בא עם כל הימים בשלימות לעוה"ב, כי ניצל את כל הימים לעבודת ה' " (הרב חיים פרידלנדר - שפתי חיים על התורה)
אברהם אבינו עבד את ה' כל יום ובכל יום התקרב יותר לה'. הנאה צריכה לבוא מהתקדמות האדם. האושר של האדם צריך לבוא מהעמל היומיומי. כך אברהם אבינו מתקדם מיום ליום, כל יום הוא עמל. זה "בא בימים".
מסופר שרס"ג התוודה כל יום וידוי חדש כי כל יום היה בדרגה גבוהה מאתמול. ההבנה הוא שכל יום מבוסס על היום הקודם ואינו נעצר פה.
מי שחי חיים המבוססים על ריגושים חי חיים שמבוססים על אי יציבות וחוסר עמל. יש חשיבות רבה לשגרה הבונה את האדם. האדם יכול מידי פעם לגוון את השגרה אך באיזון הנכון שלא תיווצר הרגשה שהגוונים והריגושים הם הנותנים את ההנאה לאדם. ההנאה צריכה לבוא מהעמל ומההתקדמות.
חינוך למידות
רבקה נבחנה במידת החסד כי זו המידה החשובה ביותר להקמת בית.
בחור צריך לעבוד על מידת החסד, הרגישות. הרב דסלר בכל חופה היה מדגיש שבנישואין הזוג צריך כל הזמן לתת אחד לשני. אדם שמתחנך למידות לחסד ולרגישות אזי השלום ישרור בביתו.
כתוב במדרש רבה: שלושה נזדווגו זיווגם בבאר; יצחק, יעקב ומשה. ר' שלמה פישר מסביר שבור הוא המקום שבו מתאספת הקהילה (באותם זמנים שכולם באו לדלות מים מהבאר) ושם ניכרים מידותיו של האדם ביחסו לכלל.
שלש שיטות איך קונים מידות טובות:
ספר החינוך- אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אדם שירבה בחסד הוא יקנה את מידת הנדיבות. אדם שירבה בכיבוד הורים יקנה את מידת הענווה וכו', כי הפעולות משפיעות על נפש האדם.
המהר"ל, והרמח"ל – הבנת שכלית. לעיין בכל מידה ולהבין בכל מידה כמה המידה הטובה בונה את האדם וכמה המידה הרעה משפילה את האדם. כאשר אדם יבין זאת בעומק שכלו יהיה קל יותר ללכת אחר המידות הטובות ולדבוק בהן.
ר' ישראל מסלנט- הרגש. אדם צריך להרגיש רע כאשר שולטת עליו מידה רעה ולהרגיש טוב כאשר שולטת עליו המידה הטובה.
הכנה לנישואין צריך כבר משיעור א' בלימוד להסתפקות במועט, לחינוך להשתמש בחומר לעבודת ה' ולא לפחד מקושי.
יה"ר שנתחנך כולנו ונתקדם בכל המישורים, ונקים אי"ה בתים מלאי תורה דביקות בבורא וקדושה.
