שיחה לפרשת ויצא-שליחותה של לאה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור בפרשתנו נלמד את כוחה של תפילה. הדברים חשובים תמיד וק"ו בזמנינו שהרי אנו נדרשים ע"י תפילה ותחנונים לשנות את מידת ה' ממידת הדין למידת רחמים. ובעז"ה נזכה לראות ישועות גדולות בקרוב.
כותב הרבה מחב"ד:
"יסוד החילוק בין עבודת השבטים – שבני לאה עניינם בעיקר עבודת התשובה ויוסף ובנימין עבודת הצדיקים – שורשו באימהות: לאה שייכת לעבודת התשובה ורחל לעבודת הצדיקים. ולכן רחל היא יפת תואר ויפת מראה, עבודת הצדיקים בלי מום ולאה מורה על עבודת התשובה, 'ועיני לאה רכות', בכיה קשורה עם תשובה … וזהו הפירוש הפנימי במאמר חז"ל: 'הגדולה לגדול והקטנה לקטן', לאה שהיא בחינת בעל תשובה שייכת להחזיר עשו למוטב" (ליקוטי שיחות לה/153)
כותב הרש"ר הירש:
"שני בניו של יצחק ייסדו שני יסודות בביתו, עשיו את הכוח החומרי, יעקב- את הכוח הרוחני. יודע היה יצחק כי האומה זקוקה לשני הכיוונים... כסבור היה יצחק, שעשיו ויעקב יקיימו את תעודת אברהם בכוחות משותפים, בלב אחים ומתוך השלמה הדדית. לפיכך הועיד לעשיו ברכה בעלת תוכן חומרי, וברכה רוחנית הייתה שמורה עמו ליעקב... אולם מבית לבן ידעה רבקה את הקללה שבפיצול זה, ידעה מניסיונה, שהחומר יהיה לברכה וישועה רק בבית שרוח אברהם מפעמת בו, רק בידו של זה שרוחו של אברהם מדריכה אותו. היא היטיבה לראות שחומר שאין עמו רוח יהיה קללה. את הברכה ראתה רק בלתי מחולקת, יורדת על ראשו של אחד" (רש"ר הירש בראשית כז,א).
כדי להיות אור לגויים עם ישראל צריך להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". ראשית צריך להדגיש ולחיות את ייחודו הרוחני ועל זה היה אחראי יעקב. אבל היה צריך גם את המסגרת החומרית. התוכנית האלוקית היתה שעשיו יהיה שר האוצר ואחראי על פיתוח הצד החומרי ויעקב יהיה אחראי על הצד הרוחני, ובשיתוף פעולה יבנו את עם ישראל, ועם ישראל יהיה "אור לגויים". יצחק רצה לברך את עשיו בברכה גשמית שיהיה אחראי על הצד החומרי בעם ישראל, לאור תוכנית ה' לבנות את עם ישראל בצד החומרי. התוכנית האלוקית היתה, שעשיו ולאה יבנו את הצד החומרי ויעקב ורחל יבנו את הצד הרוחני, ויחד יבנו את בית ישראל.
אך עשיו החליט שהוא איננו רוצה את התוכנית האלוקית לבנות את עם ישראל אלא הוא רוצה רק לדאוג לעצמו. לאה שידעה על תוכנית זו לא רצתה להתחתן איתו, והיא הבינה שבלי תפילה היא לא תצליח לשנות את התוכנית האלוקית, לכן היא התפללה לבטל תוכנית זו. זוהי גדלות האדם. ע"י תפילה ניתן לשנות את התוכנית האלוקית.
היות ועם ישראל זקוק גם לרוחניות וגם לחומריות לכן במצב שנוצר יעקב הוא הבונה של שניהם ולו מגיע גם את הברכה החומרית. לאה נהיתה אחראית על הרוחניות ורחל נהיתה אחראית על הגשמיות. ברגע שיעקב קיבל מאביו את הברכות הגשמיות מיצחק זה נוסף לכוח הרוחני שיש לו ואז הוא התחתן עם שתי נשים כאשר לאה מכח התפילה נהייתה ראשונה ואחראית על הרוחניות ורחל שניה ואחראית על הגשמיות.
מטרת תפילה לרומם את האדם. הקב"ה לא צריך את התפילה, האדם הוא זה שצריך את התפילה. האדם מחדיר לעצמו שהכל מה' והכל עבורו, ואז הוא מתרומם.
יש עלינו חובה להתפלל ולעשות רושם, במיוחד לאור המצב המלחמתי בו אנו נמצאים, ולהתפלל ולומר תהילים לרפואת החיילים ולהצלחתם במלחמה ושיחזרו לשלום בריאים ושלמים, ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
כותב הרב הוטנר:
"אמנם מי ששוכר לו חדר בבית לחיות בו חיי תושב, ושוכר לו עוד חדר במלון לחיות בו חיי אורח, בוודאי ישלו "double life", אבל מי ששוכר לו דירה בת שני חדרים יש לו broad life not double life. זכורני שבקרתי פעם בירושלים בבית החולים של ד"ר וואלאך שליט"א וראיתיו כשהוא ניגש לחולה שהיה עומד להיכנס לחדר – ניתוח ושאל לו על שם אמו בכדי להתפלל עליו לפני הניתוח. כשספרתי את זה לאחד המיוחד מבין גדולי ירושלים זצוק"ל התבטא "כמה צריך לקנאות ביהודי זה שיש לו הזדמנות כל כך גדולה לשמש כלי שרת לכבוד שמים!" הגידה נא לי האמת, אהובי חביבי, האם אמירת פרק תהילים לשלומו של חולה על ידי הרופא העומד לעשות את הניתוח, האם זה הוא double life? ואתה חביבי יקרי חלילה לך מלראות את עצמך בראי כפול של חיים כפולים. כל המאריך ב"אחד" מאריכין לו ימיו ושנותיו. אדרבא, כל חייך צריכים להיות בבחינת המאריך ב"אחד" – אחד ולא כפל. צר לי מאוד עליך חביבי אם נקודה זו נעלמת היא מעיניך. המון נקודות המפוזרות זו תחת זו בוודאי שיש בהן משום ריבוי, אבל אותו המון הנקודות עצמו כשהוא מסודר מסביב לנקודה אחת העומדת במרכז הרי זה עיגול אחד. זו היא, חביבי, חובתך בעולמך להעמיד במרכז חייך את ה"אחד" ואז אין עליך לדאוג כלל לכפלות. כל נקודה חדשה שתרכוש לך רק תרחיב את העיגול אבל האחדות אינה זזה ממקומה" ("פחד יצחק")
הרב הוטנר מדגיש את החשיבות לחיות חיים רחבים של תורה ולא חיים כפולים. הרב הוטנר בספרו "פחד יצחק" מדבר רבות על דברי הרשות. דברי הרשות אלו הדברים שאנו עושים בחיים שאינם איסורים ומצוות. הרב הוטנר מדגיש שגם הם צריכים להיות חלק מעבודת ה' והיא עבודה תמידית בכל החיים. ולכן עפ"י הלל האכילה למען השליחות היא חלק מהשליחות ואין צורך לחבר את האכילה לשבת כדי שתהיה רוחנית, אלא עצם האכילה למען שליחות היא רוחנית.
הרב הוטנר מסביר שהאדם צריך לחיות חיי עיגול ולא חיי קו. בקו יש דברים שקרובים לה' ויש שרחוקים מה' ואפילו ח"ו סותרים. ואילו עיגול יכול להיות רחב מאד והקב"ה באמצע וקשור לכל החיים בבחינת "בכל דרכיך דעהו".
כתוב במדרש:
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי..- כל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה" (בראשית רבה)
לאה מסבירה ליעקב שהיא רימתה אותו כשאמרה שהיא רחל כי היא למדה זאת ממנו. שכמו שלו היה מותר לרמות כדי שעם ישראל ייבנה גם בצד הרוחני, כך גם לה היה מותר לרמות כדי שהיא ורחל תהיינה לנשים לו.
כתוב בשפת אמת:
"כי הנה יעקב אבינו ע"ה זכה ליקח חלקו של עשו... וכשזכה לאותו חלק זכה ליקח את לאה שהיתה מיוחדת לאותו ההארה" (שפת אמת)
הנישואין עם לאה נבעו מכך שעשיו החליט לא להיות חלק מעם ישראל ולכן יעקב קיבל את הברכות ולאה התחתנה איתו כי הוא נהפך להיות אחראי על הצד הרוחני וגם על הצד הגשמי.
כותבת הגמ':
"ועיני לאה רכות- ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? +בראשית כ"ה+ איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה" (בבא בתרא קכג.)
כשלאה שומעת שהיא אמורה להתחתן עם עשיו מתברר לה שהוא אדם רע מה שגורם לה לבכות ולנשירת ריסי עיניה. נשאלת השאלה: מדוע לאה לא אומרת במפורש שהיא לא רוצה להתחתן עם עשיו? מדוע היא בוכה ולא מסרבת להתחתן עם עשיו?
המדרש כותב:
"א"ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה" (בראשית רבה)
לאה בתפילתה שינתה את רצון ה' שתתחתן עם עשיו, וע"י תפילתה גרמה שתתחתן עם יעקב ועוד קדמו נישואיה לנישואי אחותה רחל. לומדים מלאה שתפילה משנה את תוכנית ה' הראשונית.
הרמב"ם כותב:
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ב)
ה' לא גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, אלא זה תלוי באחריות האדם והבחירה החופשית של האדם עצמו.
ממשיך הרמב"ם וכותב:
"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)
הרמב"ם שואל שאלה אם ה' יודע הכל אז כיצד יש בחירה חופשית הרי הכל נגזר מראש על ידי ידיעת ה'? ואם ה' לא יודע הכל זאת אומרת לכאורה שהוא חסר, ואנו יודעים שהוא אינו חסר?
הראב"ד עונה על שאלה זו:
"לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה. ואע''פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה" (השגת ראב"ד הלכות תשובה פרק ה הלכה ה)
ה' איננו חסר מאומה והוא יכול להחליט עבורנו, אך הוא לא רוצה בכך והוא החליט לא לדעת ונתן לנו את הכוח להחליט לבד. ה' נותן לנו בחירה חופשית כי ע"י התמודדות ובחירה אנו קונים את מדרגתנו בעולם הבא. ה' נתן לנו כח לפעול בלי שהוא יידע.
לאור דברי הראב"ד נסביר את פרשתנו.
מדוע יצחק רוצה לברך את עשיו ולא את יעקב?
כתוב בגמרא:
"כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו...והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני" (סוטה ב.)
וכותב רש"י:
זוג ראשון - לפי המזל:
זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו: (רש"י שם)
מסביר רש"י ש"זיווג ראשון" הוא התוכנית האלוקית שיש לה' לכל אדם ולפי זה בת הקול מכריזה עם מי יתחתן (ובמקרה שלנו מדובר בעשיו ולאה) וה"זיווג השני" "לפי מעשיו". זה תלוי בהחלטת האדם האם ילך לפי התוכנית האלוקית ואז ישאר עם הזיווג שהכריזה "בת קול" או שיחליט אחרת וממילא יקבל זיווג אחר.
עשיו שלא הלך לפי התוכנית האלוקית לא מתחתן עם לאה. הזיווג הראשון הוא התוכנית האלוקית, הזיווג השני הוא הנישואין בפועל.
ה' נותן בידינו את הבחירה החופשית האם ללכת לפי התוכנית האלוקית או לא. בחור מצליח בישיבה אם הוא מודע לכך שהוא אחראי לחיים שלו.
וכך כתוב במדרש:
"פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני, פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"ב) אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני.... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן" (מדרש רבה-איכה)
אברהם מזכיר את עקידת יצחק כדי לזרז את חזרת העם מגלות, וזה לא עוזר. יצחק מזכיר את שיתוף הפעולה שלו בעקידה וזה לא עוזר. עד שבאה רחל וסיפרה על מעשה הסימנים וזה עזר לחזרת העם מגלות. מדוע לרחל נענה ה'? אומנם נתינת הסימנים הוא מעשה גדול, אך האם זה גדול יותר מאשר הסכמת אברהם לעקוד את יצחק או הסכמת יצחק להיות הקרבן ולהיעקד על גב המזבח? אלא נתינת הסימנים ללאה לא היתה רק כדי שלאה לא תתבייש, אלא רחל הבינה שעם ישראל זקוק ליסוד הגשמי וליסוד הרוחני ולכן היא נתנה את הסימנים ללאה ששניהם יחד עם יעקב יבנו את עם ישראל בגשמיות וברוחניות. זה ייחודה של עם ישראל. כך אפשר להיות אור לגויים.
החשיבות הגדולה שעם ישראל יחזור לארץ ישראל לאחר הגלות, הוא כדי שיוכל להיות "אור לגויים" ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש". כל עוד הוא בגלות, הוא נרדף וממילא לא זוכה ליחס אוהד בעולם. רק בהיותו בארצו ובמדינתו וחי לפי ערכים נעלים, הוא זוכה להכרה בינלאומית (כפי שזוכים בדורנו). ולכן ה' נענה לרחל, לא כי מעשיה גדולים יותר, אלא מכיון שמעשיה קשורים לחזרתו של עם ישראל לארצו.
שני דברים עד עתה למדנו בשיחה: 1)אדם יכול ללכת לא לפי התוכנית האלוקית, לאור זאת שיש לו בחירה חופשית. 2) כוחה של תפילה, לאה לא התחתנה עם עשיו אלא עם יעקב. התפילה גרמה לה להיות ראשונה, להיות אחראית על הצד הרוחני של עם ישראל לאור זאת שהיא התעצמה והתרוממה לדרגה גבוהה יותר מרחל.
הלכתי לבקר אשה חולה מאד שהיה קשה לה להתפלל כי היא הרגישה בעלת חוצפה לבקש מה' אחרי שהיא לא התנהגה כל חייה בסדר.
יה"ר שנתחבר לתפילה ונעשה זאת בכוונה גדולה, ונתפלל מעומקא דליבא לה' שכל חיילנו יחזרו לשלום לביתם בריאים ושלמים, ונראה את ישועת ה' עין בעין. אמן כי"ר.
