שיחה לפרשת ושב - "הנני"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
לפני שנגיע לדון בפרשתנו ברצוני לשתף את הציבור במחשבות שהיו לי בשבת האחרונה.
כותב הרב יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו "אמת ליעקב":
"אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל... רש"י שם מבאר שיעקב אמר לשמעון ולוי שהם יהיו הסופרים והמלמדי תינוקות שילכו מעיר לעיר לתקן את התשמישי קדושה וללמד את בני ישראל תורה זה לכאורה טעון ביאור מדוע הופקד עתידו של החינוך היהודי ושמירת צביונו של העם דוקא בידי שמעון ולוי מה המדה כנגד מדה בזה? כנראה שיעקב ראה שהם יותר משאר אחיהם מתאימים למשרה רמה זו מתשובתם שענו לו הכזונה יעשה את אתותינו הבחין יעקב שהם מסרו את כל מהותם למשימה העליונה של הצלת כבוד אחותם גם שאר האחים היו עדים לצערה ולכאבה של דינה אחותם וגמלו בדעתם לעזור לה אבל רק שמעון ולוי הרגישו את צערה וכאבה כאילו זה הצער והכאב של עצמם הזעקה שנמלטה מפיהם הכזונה יעשה את אחותינו הבהירה ליעקב שפעולתם נבעה מתוך כאב פנימי והשתתפות אמיתית בצער הזולת וזה המריץ אותם לקנאות בוערת ובלחי מתפשרת עד כדי כך שלא מצאו מנוח לנפשם אלא אם כן יהרסו את כל העיר רק אנשים מסוג כזה המרגישים כאב הזולת כאילו הוא כאב עצמם רק אלו יקחו את מטה הנדנודים בידם וימסרו נפשם ומאודם כדי לנדוד מעיר לעיר להפיץ את תורת ה' בעולם ולחנך את ילדי ישראל משימה קדושה כזו אינה מתבצעת כהוגן אלא על ידי אלו העושים יותר מחובתם וממשימתם אלו שקנאת ה' בוערת בלבבם ולכן הפקיד יעקב עליהם את התפקיד הדה ונמצא שכוונת יעקב בזה לא היתה להענישם אלא כוונתו היה למצוא בעדם את עתידם המתאים להם לפי כוחותם ומרצם ודו"ק בזה" (ספר אמת ליעקב)
יעקב חשב שהלכתית אין להרוג את כל אנשי שכם ולכן התנגד למעשה שמעון ולוי, אך הוא זיהה שגם אם הוא לא מסכים הלכתית עם שמעון ולוי הוא הבין שכאב דינה כואב להם מאד. רק הם שהרגישו את כאב השני יכולים להיות מחנכים בישראל.
אנחנו מחנכים להיות אנשי כלל, להרגיש את הכאב של השני ולעזור לו. ולכן דווקא שמעון ולוי שהרגישו בעוצמה את כאב אחותם הם הראויים לחנך את ילדי ישראל.
כיום הציבור לא מספיק מייקר את ההולכים לחינוך. אך צריך לדעת שלדעתי ישנה חשיבות רבה ללכת לעבוד בחינוך. הנוער חייב להיפגש עם דמויות עוצמתיות המבינים אותו ומרוממים אותו. ולכן כל מי שמתאים לו להיות איש חינוך עליו ללכת ולהיות איש חינוך המחנך להיות אנשי כלל.
שנת המלחמה שעברה עלינו גרמה לכאב במשפחות רבות. היום פגשתי את אלמנתו של יוסי הרשקוביץ הי"ד. ראיתי את הכאב בעיניים שלה ומשפחתה. צריך להרגיש את כאב משפחות השכולות.
פרשתנו פרשת מאתגרת בה יש מכירת יוסף ויש קנאה עצומה בין אחים.
כותב המדרש:
"והוא נער-שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה" (בראשית רבה)
ליוסף היה תפקיד אחר מכל שאר האחים. תפקידו היה עבודת חוץ-להיות משפיע במצרים ולהישאר להיות שם-במקום מלא זימה-בדרגתו הרוחנית. והאחים לא הבינו שלהם יש תפקיד ושליחות אחרת מיוסף. יעקב אביהם הבין זאת. והיות והם לא הבינו הם השוו עצמם ליוסף והגיעו לקנאה.
כתוב בפרשתנו:
"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית פרק לז פסוק ז)
וכותב המדרש:
"אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם רקיבים ושלי עומדין" (בראשית רבה)
תפקיד האחים אינו לכנוס פירות, זהו תפקידו של יוסף. תפקידם ללמוד תורה. לכן כאשר הם עושים תפקיד שאיננו מיועד להם הפירות נרקבים. ואילו יוסף שזה כן תפקידו וייעודו, הפירות שלו לא נרקבין. המתח בין האחים נבע מכך שהם לא הבינו שלכל אחד יש את השליחות שלו.
כותב הרב יעקב קמינצקי:
"מה שהוסיף רש"י "כל מה שלמד משם ועבר מסר לו", יש לדקדק מדוע דוקא את תורת שם ועבר מסר לו, והלוא יעקב למד גם אצל אברהם זקנו ויצחק אביו, וכי לא היה לו את תורת האבות למסור לו? גם צריך לבאר, וכי לא מסר יעקב לשאר בניו את תורתו שלמד? וביארנו בזה במקום אחר [ונדפס בחידושים לעיל ריש פרשת ויצא – מובא להלן] דהתורה של שם ועבר היתה תורה מיוחדת, תורת הגלות, כי רק שם ועבר שחיו בדורם של רשעים גמורים ואעפ"כ הצליחו להשאר בצדקתם הם אלו שיכולים למסור ליעקב איך לחיות אצל לבן הרשע ולא ללמוד ממעשיו הרעים, ותורת האבות לא הספיקה לזה כי האבות היו זקנים ויושבים בישיבה ולא הושפעו כלל מהשפעת סביבתם, ולכן מכיון שקבלה היה בידם מפי אברהם שצריכים הם עדיין לחיות בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, והלא צריך יעקב להכין את בניו לגלות זו, ומצינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים: ידע תדע כי גר יהיה זרעך, ולמה לו לדעת, אלא על כרחך הודיעו כן על מנת שידעו כי עליהם להכין את עצמם לחיי הגלות, ומכיון שיוסף היה זה שהתגלגל לסביבת הרשעים והיה צריך לעמוד לבדו נגד כל הנסיונות שעמדו לו, והוא זה שעליו נפל העול להכין את המקום לבני יעקב לירד למצרים, היה יעקב מוכרח למסור דוקא לו את התורה המיוחדת הזאת, תורת הגלות, תורת שם ועבר. ואמנם האחים, שבטי י־ה, שלא ידעו את הסיבה מדוע לומד יעקב עם יוסף יותר תורה מאשר למד אתם נתקנאו בו ורדפוהו,... כשראו שיעקב לומד עם יוסף חשבו שרק הוא יזכה לקבלת התורה, אבל האמת הוא דלהם הספיקה תורת האבות, ורק יוסף הוצרך לתורת שם ועבר" (אמת ליעקב בראשית פרק לז פסוק ג)
תורת שם ועבר זו תורה כיצד לא להיות מושפעים מהסביבה. שם ועבר היו עם הרשעים ולמדו איך לא להיות מושפעים מהם. היות ויעקב ידע שיוסף יהיה ב'עבודת חוץ' הוא לימד אותו את תורת שם ועבר. עם האחים למד יעקב את תורת אבותיו אברהם ויצחק, אך הם לא הבינו מדוע יעקב מעביר רק ליוסף את תורת שם ועבר, וזה העצים את שנאתם ליוסף. יעקב לא חשב לעולם להפריד ביניהם כיצחק וישמעאל. אך כשאדם מקנא הוא מפרש כל דבר שזה קשור אליו וכך עשו האחים עד כדי כך שרצו להרוג את יוסף, כי הם חשבו שהוא רודף כי הוא רוצה להמשיך את אביו ולא הם, אך הוא כלל לא רצה בכך. הכל היה בראש להם בגלל הקנאה.
כותב האברבנאל:
"וסיפר הכתוב משלמות יוסף בשכלו ומידותיו, באמרו: "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן". רוצה לומר, שהוא היה כל כך נבון ומשכיל בכל דבר, שגם בהנהגת הצאן והצריך אליהם, היה הוא הרועה, מדריך ומנהיג ומלמד את אחיו. כי לא נאמר כאן היה רועה, להיותו רועה צאן, כי גם שאר אחיו לא היו רועי צאן בעצמם, אבל היו מנהיגים את הרועים אשר תחת ידיהם. ויוסף, עם היותו קטון השנים בן שבע עשרה שנה, היה מטוב שכלו וזכות הבנתו, שהוא היה רועה, כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בענייני הצאן. כי אף על פי שהוא לא היה הולך עם הצאן, היה מבין ויודע בדברים הצריכים אליהם יותר מכל אחיו. ויהיה 'רועה' מלשון: מנהיג ומלמד ומדריך....שהם בראותם שהיה אביהם אוהב ליוסף מלי"א בנים אחרים שהיו לו נתנו לב לחשוב למה מצא יוסף חן בעיני אביו יותר מכלם והם לא היו משערים מעלתו וחשיבותו, כי לא ישער הפחות מעלת החשוב לעולם, ולכן חשבו שהיה מכבד את יוסף בעבור שהיה מלשין אותם ומביא דבתם רעה אליו, אין ספק שהיה יעקב מיסר לבניו על דבתם רעה, ושלא יאמר אליהם מי המגיד אותו כל זה, כי לא נכון לאב להטיל שנאה בין האחים, אבל הם בראותם שאותו אהב אביהם מכל בניו חשבו מחשבות שבעבור היותו מגיד לאביו את כל מעשיהם בבית ובשדה היה עושה לו את כל הכבוד הזה ... אמנם הטעם הב' בזה הוא שבני יעקב חשבו בראותם שאת יוסף אהב אביהם מכל בניו עלה בלבם כי הוא היה עקר הבית ויורש עצר ולו משפט הבכורה כי הוא הבן הבכור לאהובה. ושהיו כלם בערכו כבני הפלגשים וחשבו כי כמו שאברהם עשה עקר כל בניו מיצחק ויצחק עשה יעקב עקר הבית ויורש הברכות ונחלת הארץ ועשו נדחה אל הר שעיר. ככה בבית יעקב אביהם אחד יהיה היורש הברכות ונחלת הארץ הקדושה והוא יהיה יוסף והמה ידחו מעליו ושלזה אהבו אביהם מכל בניו" (אברבנאל בראשית פרק לז פסוק א)
האחים לא הבינו שאהבת יעקב ליוסף היא כדי שיצליח בשליחותו החשובה. כאשר אדם מקנא הוא מפרש את המציאות לרעתו, ולכן חשבו האחים שהסיבה לאהבת יעקב ליוסף קשורה אליהם כי יוסף הביא את דיבתם רעה. זו הכוונה "קנאה מוציאה את האדם מן העולם", כלומר שהקנאה לא מאפשרת לחשוב בצורה אובייקטיבית ונכונה.
אם נתרכז בשליחותנו והשליחות תלווה אותנו במחשבותינו ועשייתנו אז לא יפריע לנו כיצד אחרים מסתכלים עלינו ואילו מתנות וכוחות האחרים קיבלו מהבורא.
חנכנו היום בטקס באולפנה חדר מוסיקה לזכר יוסי הרשקוביץ הי"ד. יש שני סיפורים שנגעו מאד לליבי. בצהרים ביום חתונתו הוא עדיין לא הגיע בשעה 15:00 לביתו להתכונן. ההורים שאלו אותו היכן אתה? ענה להם: הלכתי לנגן לחולי סרטן לשמח אותם ביום שמחתי.
בשבעה הגיעו לנחם בנות ממוסד S.A.R בניו יורק בו יוסי לימד ,שהסבירו שיוסי הי"ד הוא זה שגרם להם לעלות ארצה מכוח שיעוריו שהן שמעו.
בסוף הטקס דיברה האלמנה והקריאה דברים שכתב יוסי הי"ד לפני כניסתו לעזה, והרי הם לפניכם:
"אלקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי..." "ויאמר הנני" "הנני לכהונה, הנני למלכות . הקב"ה קורא: "אברהם אברהם", והתשובה "הנני". "הנני" - לכל שליחות מטעם ההשגחה העליונה. לכל פקודה מאת ה'. גם הקשה והנשגבה ביותר. "הנני" – מיד, וללא שאלה, וללא תנאי. "הנני" – כולי, ללא שיעור וללא שיור. ומסתבר: "הנני" של אברהם אבינו הוא תורה לזרע אברהם לדורות עולם. אדם מישראל, לפי כוחו, זמנו ומקומו. צריך לומר: "הנני" – לאשר נדרש ממנו לפי כוחו ובאותו זמן ובאותו מקום. "הנני" – לכל אשר יידרש לכלל ולפרט. לכל שליחות, אם נעימה ואם בלתי נעימה, אם קלה ואם קשה. אם של הפסד ואם של שכר... "הנני" – היא הדרך: דרך האדם בעולמו של הקב"ה" (הרב אלימלך בר שאול –"ריח מים")
כתוב במדרש:
"אמר רב יצחק... אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מטעינו ומוליכו אצל אביו" (ילקוט שמעוני)
ראובן לא הבין שהוא שליח ה'. אם הוא היה מבין שהוא שליח ה' הוא היה ממשיך הלאה עד הסוף בהצלת יוסף ומביא את יוסף ליעקב. זה שראובן הפסיק באמצע ורק דאג שלא יהרגו את יוסף וישליכו אותו לבור והוא לא הוציא אותו מהבור לאביו כי הוא לא הבין ששליחות ה' היתה שהוא יביא אותו חזרה לאביו. ולכן הוא חשב שהוא יכול לשכנע את אחיו לא להרוג את יוסף אך הוא לא יצליח לשכנע אותם להוציא אותו מהבור להחזירו ליעקב. אם הוא היה יודע שהוא שליח ה' זה היה נותן לו כוח ואנרגיה להצליח במשימתו עד הסוף.
כתוב בפרשת מקץ:
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ ... כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ... וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית פרק מ פסוקים יג-יד)
יוסף הסביר לשר המשקים שכל הסיבה שה' גרם לשר המשקים להיות אסיר בבית הסוהר היה כדי שיוציא את יוסף מבית הסוהר. "זוהי שליחותך" אומר יוסף לשר המשקים, וזו כוונת המילים "כי אם זכרתני".
חובתנו כאן בישיבה למצוא את שליחותנו.
כדי למצוא את השליחות על האדם לחשוב:
א)מהם המתנות באישיותו שקיבל מה' לצורך השליחות-מי הוא?
ב)מה עבר בחיים? כל מה שעבר בחיים זה היה דרך ה' להכין אותו לשליחותו.
כל קנאה נובעת מחוסר הבנה שלכל אחד יש שליחות. לעולם אין להשוות בין אחד לשני וצריך להבין שכל אחד שונה מהשני, ולא לחיות בלחץ חברתי. הגענו לעולם עבור שליחות ולפעול בשליחות בצורה שלמה כי זה שליחותנו מהבורא.
