שיחה לפר' וישב: כיצד לחיות חיים ללא קנאה כלל
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
פרשתנו עוסקת באחד הסיפורים הטראגים בתורה. שנאה בין האחים ליוסף אשר גורמים למכירתו ולצער אביו. איך מגיעים לשנאה כזו? מה אנו צריכים ללמוד מזה לגבינו?
כותב המהר"ל:
"ויש אחרים מן האחרונים שהוציאו מלבם עוד דבר אחר, שאמרו שחטא הגלות היה בחטא השבטים במכירת יוסף, ואף יוסף חטא מפני שעל ידו היתה המכירה, שיוסף גרם זה שאם לא הביא דבה אל אביו לא אירע זה.... כאשר האדם ידקדק בזה לומר שישראל באו בגלות בשביל מכירת יוסף, ימצא שזה הפך משמעות הכתוב, שהקדוש ברוך הוא אמר לו לאברהם קודם לידת השבטים 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה', וכל מי שיש לו עינים לראות יראה, כי סבת המכירה כדי שיבא לירידת מצרים, שכן דרשו במקומות הרבה 'וישלחהו מעמק חברון' מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון שנאמר לו 'כי גר יהיה זרעך', והנה היה השעבוד של מצרים סבה למכירה לא שתהא המכירה סבה לשיעבוד" (מהר"ל-גבורות ה' פרק ט)
המהר"ל מסביר שהמכירה הייתה הדרך להוריד את עם ישראל לגלות ולא הסיבה לגלות. ואם לא היתה המכירה עם ישראל היה מגיע לגלות בדרך אחרת. לגלות יש תפקיד חשוב בעיצובו ובהתהוות עם ישראל. הגלות והשעבוד נתנו לעם ישראל את הכוח הנפשי להיות עבדים כדי שבכל הדורות כל יהודי יהיה עבד ה' ולא תהיה לו הסתכלות שהוא בראש אלא יבין שמטרתו וייעודו להעלות ולרומם ולתת לעם ישראל ולהבין שה' בראש הפירמיאדה והוא שליח ה' בעולם. ולכן גם אם לא היתה מכירת יוסף עם ישראל היה מגיע למצרים בדרך אחרת.
בליל הסדר כאשר אנו מודים לה' על היציאה ממצרים, עלינו לדבר ולהעמיק בתפקיד הגלות כי הרי ה' הוא זה שהביא אותנו למצרים והוא זה שדאג גם להוציא אותנו משם, ואם אין אנו מבינים את תפקיד הגלות אזי חסר בהודיה על היציאה.
דברי המהר"ל מזכירים את דברי חז"ל "התאווה הקב"ה לתפילתן של האמהות ולכן עשאן עקרות", כלומר העקרות איננה סיבת התפילה אלא התפילה היא סיבת העקרות. ה' רצה את תפילת האמהות ולכן גרם להיות עקרון כדי שתתפללנה.
כתוב בפרשתנו:
"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית פרק לז פסוק א)
כותב רש"י:
"ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז" (רש"י בראשית פרק לז פסוק ב)
יעקב מבקש פחות התמודדויות להתמודד איתן. קפץ עליו רוגזו של יוסף, שהרי האדם נבנה מהתמודדויות.
כותב הסבא מסלבודקה:
"מדוע לבא בטענה על יעקב אבינו שביקש לישב בשלוה?.... אלא מכאן לימוד נורא לחיזוק היסוד שחידש ה"סבא" (מנוברדוק) זצ"ל שצדיק זה לא מי שהגיע לשלמות, 'צדיקים לבם ברשותם', לא כן הדבר, צדיק זה מי שיגע בלי הפסק תמיד, ותמיד ממשיך לעבוד על עצמו בעמל ויגיעה" (דגל המוסר פר' וישב)
יש לחלק מתלמידי הישיבה קושי כעת בזמן המלחמה להתרכז בלימוד כאשר חבריהם מסתכנים בלחימה בעזה וזה מובן. אך דוקא כעת חשוב שנתמודד ונתרכז לבימוד ובעליה בעבודת ה' שהרי תורה מגנא ומצלא.
בפרשתנו ישנה קנאה בין האחים ליוסף. ממה נוצרת קנאה ואיך אנו נמנעים ממנה?
קנאה נוצרת מהשוואה מאחד לשני. אם היינו יחידים בעולם לא היתה קנאה בעולם. השוני בין בני האדם והשוואה גורמים לקנאה.
כותב השפת אמת שיסוד המתח בין יוסף והאחים שגרם למכירת יוסף היה כי ליוסף היה את תפקיד 'עבודת חוץ', לעומת אחי יוסף שתפקידם היה 'עבודת פנים'. האחים אינם מבינים זאת וחושבים שהוא צריך להיות כמותם. כשהם רואים את יוסף 'מסלסל בשערו' הם חשבו שהוא סוטה מתפקידו וייעודו אבל הם טעו בהערכה זו. יוסף היה לו את תפקיד 'עבודת חוץ' וקידוש שם שמים במצרים והשפעה על כל ארץ מצרים, ולכן חשוב שהוא יסלסל בשערו כהכנה לתפקיד והייעוד שמתאימים לו. בני לאה אחראים על 'עבודת פנים' מלאים ברוחניות. יוסף בן רחל אחראי על 'עבודת חוץ', שליחות אחרת לגמרי מבני לאה. לכן הוא קיבל מתנות אחרות מהבורא כי יש לו שליחות אחרת. הוא היה שגריר חוץ. האחים לא הבינו את שליחות יוסף הזו והם חשבו שהוא צריך לטפל ב'עבודת פנים'. יעקב הבין זאת ואהב אותו יותר כדי לתת לו משענת וגיבוי לשליחות ולחזק את "דמות דיוקנו של אביו" שזה חשוב בהתמודדויות שיש ליוסף. אבל בני לאה לא הבינו זאת, וההשוואה הזו יצרה שנאה עצומה בין האחים ליוסף.
כל אחד מאיתנו צריך להיות 100 % הוא ולא להשוות את עצמו לאחר. כל אחד צריך לחיות את האמת והשליחות שלו.
כתוב בפרשתנו:
"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית פרק לז פסוק ז)
כתוב במדרש:
"אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם רקיבים ושלי עומדין" (מדרש בראשית רבה)
תפקיד האחים אינו לכנוס פירות, זהו תפקידו של יוסף. לכן כאשר הם כונסים ועושים תפקיד שאיננו מיועד להם הפירות נרקבים. ואילו יוסף שזה כן תפקידו וייעודו, הפירות שלו לא נרקבין. המתח בין האחים נבע מכך שהם לא הבינו שלכל אחד יש את השליחות שלו.
ה' נתן לכל אחד מאיתנו שליחות ועלינו לעשות אותה ולא לפזול עיניים לשליחויות של אחרים.
כותב ע"כ האברבנאל:
"ויוסף, עם היותו קטון השנים בן שבע עשרה שנה, היה מטוב שכלו וזכות הבנתו, שהוא היה רועה, כלומר מנהיג ומלמד את אחיו בענייני הצאן....שהם בראותם שהיה אביהם אוהב ליוסף מלי"א בנים אחרים שהיו לו נתנו לב לחשוב למה מצא יוסף חן בעיני אביו יותר מכלם והם לא היו משערים מעלתו וחשיבותו, כי לא ישער הפחות מעלת החשוב לעולם, ולכן חשבו שהיה מכבד את יוסף בעבור שהיה מלשין אותם ומביא דבתם רעה אליו...אבל הם בראותם שאותו אהב אביהם מכל בניו חשבו מחשבות שבעבור היותו מגיד לאביו את כל מעשיהם בבית ובשדה היה עושה לו את כל הכבוד הזה" (אברבנאל בראשית פר' לז)
אהבת יעקב ליוסף בנו נבעה מתוך המתנות הרבות שיוסף קיבל מהבורא להצלחת שליחותו החשובה ומכך שיוסף הכין את עצמו לשליחותו ויעקב היה צריך לתת לו סעד ותמיכה. לעומת זאת האחים חשבו שיעקב אוהב את יוסף יותר היות הוא הביא את דיבתם רעה לאביהם ולכן שנאו את יוסף. הם לא הבינו שאהבת יעקב ליוסף היא כדי שיצליח בשליחותו החשובה. כאשר אדם מקנא הוא מפרש את המציאות לרעתו, ולכן חשבו האחים שהסיבה לאהבת יעקב ליוסף קשורה אליהם כי יוסף הביא את דיבתם רעה. זו הכוונה "קנאה מוציאה את האדם מן העולם", כלומר שהקנאה לא מאפשרת לחשוב בצורה אובייקטיבית ונכונה.
אם נתרכז בשליחותנו והשליחות תלווה אותנו במחשבותינו ועשייתנו אז לא יפריע לנו כיצד אחרים מסתכלים עלינו ואילו מתנות וכוחות האחרים קיבלו מהבורא.
כתוב במדרש:
"אמר ר' אחא עתידין אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לאמר חיה רעה אכלתהו, ומאן קאים לי, משתיקיתה דאימה" (בראשית רבה פר' וישב)
הסברנו בשיחה בפר' ויצא, שלאה בתפילתה זכה להתחתן עם יעקב ראשונה, ולאור זאת היא נהייתה אחראית איתו על הרוחניות-'עבודת הפנים', ורחל עם יעקב אחראית על 'עבודת החוץ'. הבדל זה יצר את השליחויות השונות של בני לאה ובני רחל, בני לאה היו אחראים על 'עבודת הפנים' ובני רחל היו אחראים על 'עבודת החוץ'. אך האחים לא הבינו כך והשוו ביניהם ומכאן הגיעה השנאה הגדולה שגרמה למכירת יוסף.
כותב הרב קמינצקי:
"מה שהוסיף רש"י "כל מה שלמד משם ועבר מסר לו", יש לדקדק מדוע דוקא את תורת שם ועבר מסר לו, והלוא יעקב למד גם אצל אברהם זקנו ויצחק אביו, וכי לא היה לו את תורת האבות למסור לו? גם צריך לבאר, וכי לא מסר יעקב לשאר בניו את תורתו שלמד? וביארנו בזה במקום אחר [ונדפס בחידושים לעיל ריש פרשת ויצא – מובא להלן] דהתורה של שם ועבר היתה תורה מיוחדת, תורת הגלות, כי רק שם ועבר שחיו בדורם של רשעים גמורים ואעפ"כ הצליחו להשאר בצדקתם הם אלו שיכולים למסור ליעקב איך לחיות אצל לבן הרשע ולא ללמוד ממעשיו הרעים, ותורת האבות לא הספיקה לזה כי האבות היו זקנים ויושבים בישיבה ולא הושפעו כלל מהשפעת סביבתם, ולכן מכיון שקבלה היה בידם מפי אברהם שצריכים הם עדיין לחיות בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, והלא צריך יעקב להכין את בניו לגלות זו, ומצינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים: ידע תדע כי גר יהיה זרעך, ולמה לו לדעת, אלא על כרחך הודיעו כן על מנת שידעו כי עליהם להכין את עצמם לחיי הגלות, ומכיון שיוסף היה זה שהתגלגל לסביבת הרשעים והיה צריך לעמוד לבדו נגד כל הנסיונות שעמדו לו, והוא זה שעליו נפל העול להכין את המקום לבני יעקב לירד למצרים, היה יעקב מוכרח למסור דוקא לו את התורה המיוחדת הזאת, תורת הגלות, תורת שם ועבר. ואמנם האחים, שבטי י־ה, שלא ידעו את הסיבה מדוע לומד יעקב עם יוסף יותר תורה מאשר למד אתם נתקנאו בו ורדפוהו,... כשראו שיעקב לומד עם יוסף חשבו שרק הוא יזכה לקבלת התורה, אבל האמת הוא דלהם הספיקה תורת האבות, ורק יוסף הוצרך לתורת שם ועבר" (הרב יעקב קמינצקי - אמת ליעקב בראשית פרק לז פסוק ג)
תורת שם ועבר זו תורה שלא מושפעים. שם ועבר היו עם כל הרשעים ולמדו איך לא להיות מושפעים מהם. היות ויעקב יודע שיוסף יהיה ב'עבודת חוץ' הוא מוסר לו את תורת שם ועבר. עם האחים למד יעקב את תורת אבותיו אברהם ויצחק, אך הם לא הבינו מדוע יעקב מעביר רק ליוסף את תורת שם ועבר, וזה העצים את שנאתם ליוסף.
אבקש לסיים בסיפור שכתב ר' נחמן מברסלב.
רב נחמן סיפר פעמים רבות סיפור עממיים אך שינה אותם במקצת כדי להעביר מסר חשוב לתלמידיו.
סיפור עממי שאימץ ר' נחמן, מספר על מכשפה שמכניסה טיפות למים שהופכות את המים האלו לרעל, שכל מי ששותה מזה משתגע. וכך כל בני המדינה שותים מהמים חוץ מהמלך ושריו. העם כולו טען שהמלך משוגע, בגלל שהוא שונה מהם למרות שהם (העם) היו משוגעים. המלך מכנס את שריו ומחליט שגם הוא שותה מן המים, והעיקר להיות חלק מהעם ללא הבדל. הוא מוותר על שפיות דעתו, והעיקר כדי להיות "חלק".
רבי נחמן שינה בסיפור זה שינויים מרכזיים: מה שגורם לאנשים שיגעון זה תבואה ולא מים. השרים מציעים למלך לשתות אחרי שיעשו סימן חיצוני במצח שיזכיר להם שהם משוגעים, והמלך התנגד מפני שסבר שהשאלה היא מי אתה בפנימיות ולא הסימנים החיצוניים. המלך מחליט שלא לשתות כלל מן המים למרות שכולם חושבים שהוא המשוגע והוא ידע שהוא יהיה שונה מכולם, אך חשוב היה לו להיות הוא האמיתי ולא ללכת אחרי הלחץ הסביבתי.
שלשת השינויים: תבואה במקום מים, השרים שותים עם סימן שיזכיר להם שהם משוגעים, והמלך כלל לא שותה. נראה לי שר' נחמן החליף את המים בתבואה שהרי "אין מים אלא תורה" ותורה לעולם לא תגרום לאדם להשתגע. התבואה מסמלת את מזונותיו של האדם וייחסו לעולם הזה, ומי שרץ אחרי העוה"ז זה גורם לו להשתגע.
השרים חושבים שהעיקר הוא השכל ולדעת שהם משוגעים, אך המלך הבין כי עיקר האדם הוא ישותו והוא לא מסכים להיות משוגע ולוותר על אישיותו רק בגלל לחץ חברתי.
זהו המסר העיקרי שר' נחמן רוצה ללמדנו בסיפור זה.
המסר החשוב הנלמד מסיפור מכירת יוסף הוא, שכל אחד חייב למצוא את שליחותו ולהבין שה' נתן לו את מה שטוב לו ביותר למילוי שליחותו, ואין לו להשוות את עצמו לאחרים, ואז הקנאה באחרים תעלם כליל.
וכן חשוב שנהיה אנחנו ולא נתנהל לפי נורמות חברתיים.
אין לנו לקנא אחד בשני, וה' נתן לנו מה שטוב לשליחותנו. אסור להשוות בין אחד לשני. אם כל אחד יבין שהוא קיבל מה' מה שהוא צריך לשליחותו לא תהיה בו כלל קנאה באחר אלא ישמח במה שיש לו. מסר נוסף שדיברנו אין לנו לחיות על לפי לחץ חברתי אלא להיות אמיתיים וכנים מה נכון וטוב לנו וכך לחיות ולהתנהג.
יה"ר שנזכה לא להשוות, ללמוד מה שליחותנו, להבין שכל מה שקיבלנו מה' זה לצורך שליחותנו, ותמיד לשמוח במה שיש ולהודות לבורא עולם. אכי"ר.
