שיחת ראש הישיבה: מהות ליל הסדר
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
ליל הסדר זה הלילה היחידי בשנה שיש מצוות חינוך דאורייתא: "והגדת לבנך ביום ההוא". הלילה זה אתגר רציני מאוד. חשוב שיהיה מיקוד בערב זה כדי שאכן נוכל לקיים את המצווה בשלמותה. חשוב שנדע מה המטרה של מצוות סיפור יציאת מצרים? מה אנו רוצים להעביר כמסר שכל אחד מהיושבים יוכל להפנים מסר זה?
אני מבקש להביא ג' שיטות. אני מציע שנחלק את זמן הסדר לשלשה וכל שיטה ניתן זמן ודגש ונרחיב במסר כדי שנצא ידי כל השיטות.
השיטה הראשונה שאני מבקש להציג היא שיטת הרמב"ן.
כותב הרמב"ן:
"מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון כחשו בה' ויאמרו לא הוא ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא) ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר יאמרו עזב ה' את הארץ וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים..... ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון...ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע" (רמב"ן שמות פרק יג פסוק טז)
החל מדור אנוש היו שלש קבוצות שהתבלבלו באמונתם: א)שחשבו שה' לא קיים וכלל לא ברא את העולם. ב) שה' קיים אך לא יודע מה קורה בעולם ג) שה' יודע אך לא משגיח ומשפיע בעולם ואין כלל שכר ועונש.
כאשר ה' מביא נס לעולם הוא מראה שמחשבת שלשת הקבוצות איננה נכונה, שהרי הנס מראה שה' קיים יודע ומשגיח ומשנה את הטבע לטובת עם ישראל.
עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים לפי הרמב"ן היא פירוט הניסים שהיו במצרים ובקריעת ים סוף, כדי שכל מי שנמצא בסדר יתחזק באמונתו ויבין שה' הוא מנהיג העולם וכל מה שקורה בעולם זה בגלל הנהגת ה' בעולם. אין מקריות ודברים לא קורים בעולם בגלל סטטיסטיקה אלא הכל מאת ה'. ולכן זהו ליל התחזקות באמונה וליל אמונה. הבנה זו מחייבת את כולנו בתפילה. חובה עלינו להתפלל ולהתחנן לה' שידאג ויושיע אותנו שהרי כל מה שקורה אתנו הכל מאיתו יתברך, ואם אנו רוצים בריאות נחת ושמחה אז חובה עלינו להתפלל ולבקש.
כתוב בפרשת שמות:
"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות פרק ד פסוק י)
וכותב רש"י:
"זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו שאירע לו עם פרעה" (רמב"ן שמות פרק ד פסוק י)
מדוע משה לא התפלל שה' יסיר ממנו את הגמגום?
כותב הרמב"ן:
"והנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו.... והקב"ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו..זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (בשמו"ר א כו) שאירע לו עם פרעה" (שמות ד י)
הרמב"ן הולך על פי המדרש שכאשר משה היה בגיל שלש הוא שם את הכתר של פרעה על ראשו, ויועצי המלך אמרו לפרעה שזה סימן שמשה רוצה לרשת אותו, ולכן הציעו לפרעה להרוג את משה. פרעה טען שהוא רק ילד ואין לשימת הכתר משמעות, והוחלט לערוך למשה מבחן אינטליגנציה. פרעה שם את משה ליד שני כדים, אחד מלא זהב ואחד מלא גחלת. אם משה ישים את ידו לזהב זה סימן שהוא נבון ושימת הכתר על ראשו מראה שמשה רוצה לרשת את פרעה ואז צריך להורגו. אם ישים את ידו לגחלים זה סימן שהוא ילד ושימת הכתר אין לה משמעות ולא יהרגו את משה. משה רצה לשים את ידו לכיוון הזהב ובא מלאך והזיז את ידו לכיוון הגחלת ואז הוא נכווה, ושם את ידו בפיו ומאז נהיה מגמגם. משה רבינו היה יכול לבקש מהקב"ה שירפא אותו מגמגום זה אך הוא אינו מתפלל לכך, כדי שכל מי שפוגש את משה ישאל את עצמו מדוע משה ערל שפתים? ויזכר בנס שהיה למשה שמלאך הזיז את ידו ויפנים את השגחת ה' בעולם. זכירת הנס חשובה יותר מכך שמשה יהיה הגואל, שהרי הגאולה יכולה לבוא ע"י אהרן הכהן.
כותב רמב"ן בפרשת דברים:
"כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול... על כן אמר בכאן אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים שהיא לך לראיה ולזכר הנה השבת זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים זכר לשבת כי יזכרו בו ויאמרו השם הוא מחדש בכל אותות ומופתים ועושה בכל כרצונו כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית" (רמב"ן דברים פרק ה פסוק טו)
הרמב"ן מסביר שמטרת השבת לזכור שה' ברא את העולם ומנהיגו. ולמרות שבעשרת המכות בספר דברים כתוב שהמטרה לזכור את יציאת מצרים, אין זה טעם נפרד. אלא שיציאת מצרים והניסים שהיו בה מראים את השגחת ה' בעולם וזה בני ישראל ראו בעיניהם ואז היה להם קל להבין ולהפנים שה' ברא את העולם ומנהיגו.
כותב הכוזרי:
"אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלקי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו...…אמר הכוזרי: מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה טובה. והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך והדומה לספורים האלה, אשר הם טענת כל מי שיש לו דת. אמר החבר: זה שאתה אומר היא הדת ההקשית המנהגית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות. ואם תשאל הפילוסופים עליה אינך מוצא אותם מסכימים על מעשה אחד ולא על דעת אחת, מפני שהם טענות… אמר החבר: …וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין…עם מה שהאמינו במה שבא בו משה אחר המופתים האלה, נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלהים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואומץ מאת האלהים, מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי. ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש…והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלקים פנים בפנים" (ספר הכוזרי מאמר א)
הכוזרי הולך בשיטתו של הרמב"ן, וכאשר החבר נדרש להציג את אמונתו למלך כוזר הוא מדבר על הניסים שה' עשה במצרים ולא מתחיל בבריאת העולם, כי את ניסי מצרים עם שלם ראה ומתוך זה הבין שה' ברא את העולם.
אם נסכם את השיטה הראשונה. הדגש בלילה זה הוא ההבנה שה' ברא את העולם ומאז ועד היום הוא מנהיג את העולם בכל צד ושעל, ולכן חובה עלינו להתפלל ולבקש.
שיטה שניה-ספר החינוך
כותב ספר החינוך:
"משורשי המצוה לזכור נסי מצרים כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזע מן השורש הנזכר. שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרור העצמות ולשוברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה, כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים, ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם. ואל תחשב בני לתפוש על דברי ולומר: ולמה יצוה אותנו ה’ יתברך לעשות כל אלה לזיכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו? דע, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנוער ישיאך לדבר כן. ועתה בני, אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע (משלי כב יז), אלמדך להועיל בתורה ובמצות. דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו. ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו ז''ל על זה (מנחות מג, ב), באומרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מובטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד. לכן אתה ראה גם ראה, מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר, אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים, ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו הם, קטני עבה ממותניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם? אל בני, השמר מפניהם, פן תלכד ברשתם. רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם, ואתה את נפשך תציל" (ספר החינוך מצות טז- שלא לשבור עצם מן הפסח)
בליל הסדר אנחנו צריכים להרגיש בני מלכים לאור זאת שאנו חלק מעם סגולה. ספר החינוך מדבר על הרגשה. אנחנו צריכים להרגיש בליל הסדר בני אצולה, לחוש את זה באותו לילה וכך להתנהג אז. כדי להרגיש בליל הסדר בני מלכים אנחנו צריכים לעשות מספר פעולות בליל הסדר ואחריהם יימשכו הלבבות כגון: אי שבירת עצמות, הסבה, ארבע כוסות, הלל, כי עשיית הפעולות הרבות מעצימות את רגשות האדם בבחינת "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ואז נוכל להרגיש בעוצמה את ייחודנו וכן את זה שה' אוהב כל אחד ואחד מאיתנו ונותן לו משמעות ושליחות לחיים.
שיטה שלישית-הגרי"ד סולובייצ'יק
כותב ספר החינוך:
"ואם תשאל א"כ למה אנו מתחילין אותו את ספיה"ע ממחרת השבת ולא מתחילין אותו מיום ראשון התשובה כי היום הראשון נתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השם על בני האדם ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר וע"כ נתקן החשבון מיום שני בלבד. וביאור הדברים נראה דחיוב הסיפור הוא חיוב ההגדה בסוף וכדאמרי הודאה של לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל"
לדעת הגרי"ד סולובייצ'יק, מטרת סיפור יציאת מצרים הוא להודות לה' על היותנו בני חורין, ולכן מדברים בליל הסדר על יציאת מצרים בלבד כדי להודות לה' על כך בכל העוצמה.
בהגדה של הרמב"ם לא מופיע כלל אזכור לגבי קריעת ים סוף מאותה סיבה, כדי להודות לה' על יציאת מצרים ושהיא תהיה עיקרו של הערב.
זאת בניגוד לכל השנה בה מטרת יציאת זכירת יציאת מצרים היא קבלת עול מלכות שמים כחלק מקריאת שמע (ולא כמצוה בפני עצמה) ולכן שם קריעת ים סוף הכרחית כי שם בני ישראל קיבלו עול מלכות שמים באומרים "ה' ימלוך לעולם ועד"
וכותב על זה הגרי"ד סולובייצ'יק:
והנה רבים תמהו למה אין מברכין על סיפור יצי"מ כמו שמברכים על כל המצוות ונראה דהנה למש"נ דחיוב הסיפור הוא חיוב על ההודאה וכדאמרינן לפיכך אנחנו חייבים להודות ע"כ אין על אמירת ההגדה ברכה דאין ברכת המצוות על הודאה כשם שאין ברכת המצוות על תפילה דהודאה עצמה היינו תפילה...ואגב אורחא נראה עפ"ז לתת טעם למה שהאריכו הראשונים והאחרונים למה אין חיוב ברכה של ברכת המצוות על אמירת הגדה אך להנ"ל דיש בזה גם קיום בלב וצריך להרגיש את הסיפור י"ל דעל מצוות שעיקרם בלב לא שייך ברכה כשם שאין ברכה על מצות שמחת יו"ט וכדו'" (הגרי"ד סולובייצ'יק-הררי קדם)
וכותב גם כן:
"הטעם שבחרו חז"ל לדרוש את פרשת ארמי אובד אבי לקיום סיפור יציאת מצרים הוא משום דעיקר החיוב של הסיפור בליל פסח הוא חיוב של הודאה וכמו שאומרים 'ולפיכך אנחנו חיבים להודות'. ועיין ברמב"ם בסהמ"צ מ"ע קנז דחלק מהחיוב של הסיפור בליל פסח הוא הודאה וכן מבואר בחינוך מצוה כ"א דבסיפור יצי"מ יש חיוב של הודאה ופרשת בכורים כולה הודאה היא וכמו דכתיב 'הגדתי היום לה' אלקיך' ובתרגום יונתן ב"ע ואודינא וגם ההגדה עיקר שמה הוא על שם הודאה" ((הגרי"ד סולובייצ'יק-הררי קדם)
עיקר מטרת ליל הסדר להודות לה' שהוציא אותנו ממצרים. כל השנה מצוות זכירת יציאת מצרים מהותה קבלת עול מלכות שמים מתוך יראה וקבלת עול מלכות שמים. אבל בליל הסדר העיקר הוא להודות לה' מתוך אהבה על כל המתנות שה' שהעניק ומעניק לנו, וצריך להרגיש הרגשה של תודה. ההלל בליל הסדר הוא דאורייתא כי ההלל הינו חלק מההודאה על היציאה.
יה"ר שנגיע לידי אמונה שכלית שה' מנהיג העולם, ונזכור שאנחנו בני מלכים ונודה לה' על כל המתנות שאנחנו קיבלנו ומקבלים ממנו. אמן כי"ר.
