שיחה לפר' יתרו: האיזון הנכון- גדלות מוחין וקטנות מוחין

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

הרב סולובייצ'יק נשאל מדוע רק חלק מתלמידיו עולים לארץ ישראל, איך זה שלא כל תלמידיו נוהרים ועולים לארץ?

הרב סולובייצ'יק ענה:

הנוער החרדי הצליח בתחום המאמץ השכלי. ניצוצות "גדלות המוחין" נקלטו בו. רכש לו ידיעות, סברות ופסקי דינים. נהנה הוא משיעורים יפים ומהתעמקות בסוגיה מסובכת. ברם, עדיין אין הלב משתתף בפעולה זו. לא זכה עוד ל"קטנות המוחין ". אין ההלכה נעשית לו מציאות נפשית. ההתוודעות הממשית עם השכינה חסרה.

זיקת הנוער התורני לארץ-ישראל, שבמהותה דתית היא, משתקפת בראי זה. יודעים הצעירים את כל הערך שההלכה מייחסת לארץ-ישראל, אבל הכרה זו, כיתר ידיעותיהם, מובעת בניבים עיוניים היונקים מ"גדלות המוחין", ואינה משתלבת בחוויה דינמית שיש בה מגעגועי הדורות. לכן חסר הרטט הפנימי. ואין מקום להתלהבות ולהקרבה עצמית. הכל מחופה בשקט ובשאננות. במצב כזה התקווה לעלייה היא בבחינת חלום יפה. (על אהבת התורה וגאולת נפש הדור)

התורה ניתנה בפומבי. למרות שהמדרש אומר שלאור זאת היתה עין הרע ונשתברו הלוחות, בכל זאת התורה ניתנה בפומבי, כדי שיהיה מפגש עם השכינה, כדי ליצור את קטנות המוחין, התחברות האדם לאלוקיו דרך אותו חלק אלוק ממעל הנמצא בכל יהודי ויהודי.

השכל בנוי על שאלות, ספיקות. היכולת להיפגש עם השכינה. יראת השמיים והדבקות בה' היא היוצרת את המסירות נפש לתורה.

גם בישיבה בחור יכול ללמוד, אבל אם הוא לא מתפלל לפני שהוא לומד, יש חשש שתהיה "גדלות מוחין" ולא "קטנות מוחין". זה האתגר, האיזון הנכון בין גדלות המוחין וקטנות המוחין. יש להקפיד על הגעה בזמן לתפילת שחרית בדבקות.

עד היכן הדברים מגיעים? בספר דברים כתוב על מעמד הר סיני: "השמר לך פן תשכח"- למה שתשכח?- אומר הנצי"ב:

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ע"י עסק פלפולה ש"ת יכול להגיע לפעמים שנהפך לו לרועץ ח"ו.... והנה הקב"ה רצה להשריש בשעת מ"ת יראת ה' בלב ישראל ע"כ נתן התורה בקולות וברקים. וכמאמר משה רבינו לישראל ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו'. ונתבאר שם כדי שיהא המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה'. (העמק דבר דברים פרק ד פסוק ט)

הנושא של תפילה, קבלות אישיות, לימוד אמונה, כל זה צריך לבוא יחד עם הלימוד, כדי שנמצא את האיזון הנכון בין גדלות המוחין לקטנות המוחין. כאשר יש רק גדלות מוחין, התורה לא נהיית מספיק חלק מהאדם עצמו, ואז כאשר הוא עוזב את הישיבה היא לא מספיק ממשיכה עימו. בלי קטנות המוחין ויראת שמיים, האדם לא יכול לקחת עימו את חיי הישיבה לכל חייו ועיסוקיו.

"וישמע יתרו". המפרשים דנים מתי הגיע, לכאורה המחלוקת טכנית, אבל נראה בהמשך שהיא מהותית ביותר.

המכילתא כותב:

וישמע, מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר +תהלים כט ט+ ובהיכלו כלו אומר כבוד.

רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנא' +יהושע ה א+ ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א)

לשיטות שיתרו הגיע אחר מתן תורה, חייבים להבין מדוע התורה סיפרה לנו על בואו לפני מתן תורה? מדוע התורה שינתה את הסדר?

האב"ע ואור החיים הקדוש-כל אחד לפי שיטתו-מנסים להוכיח שיתרו הגיע לאחר מתן תורה:

האבן עזרא כותב:

ולפי דעתי, שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן, כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים, ולא הזכיר שבנה מזבח חדש. ועוד, כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, והנה זה אחר מתן תורה. והעד הנאמן על דברי, כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים....

ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל. וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה (שמות יח ט), ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י, לא), והטעם שהאיר עיניהם. ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו, ו). ובעבור שכתוב למעלה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז, טז), שישראל חייבים להלחם בו, כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק, שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו. (פרק י"ח פסוק א')

מדוע הוזכר כאן לפני מתן תורה? כדי להנגיד בין הרעה שעמלק עשה לישראל, ובין הטובה שיתרו גמל עם ישראל-כדי שלא נחשוב שכל הגוים הם "עמלק", ולכן כשמדברים על מעשיו הרעים של עמלק, מביאים מעשים טובים של חסיד אומות העולם.

אור החיים-כשיטת אב"ע שיתרו בא אחרי מתן תורה- והסיבה להבאת הסיפור לפני מתן תורה- להראות שהבחירה בישראל לא נעשתה מתוך השכל של עמ"י-שכל נמצא גם באומות העולם-עובדה מהמעשה עם יתרו. הבחירה נעשתה מחסד עליון ואהבת האבות. וז"ל האור החיים:

ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות . (שמות פרק י"ח פסוק כ"א)

הרמב"ן- חולק ואומר שוודאי שיתרו הגיע לפני מתן תורה- אחרת לא היה מוזכר שיתרו שמע "את כל אשר עשה ה' לישראל עמו-הוציא את ישראל ממצרים" אלא היה מוזכר "נתן את התורה והוריד אש מהשמיים". וז"ל הרמב"ן:

ועם כל זה אני שואל, על הדעת הזו כשאמר הכתוב וישמע יתרו כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ולמה לא אמר ששמע מה שעשה למשה ולישראל במתן התורה שהוא מהנפלאות הגדולות שנעשו להם, כמו שאמר (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי :

וכשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך (פסוק ח), ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' (פסוק יא), למה לא ספר לו מעמד הר סיני, וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת ואין עוד מלבדו. (שמות פרק י"ח פסוק א')

המעניין היא שיטת רש"י ועליה אני רוצה להתעכב:

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (שמות פרק י"ח פסוק א)

השמועה אותה שמע יתרו- קריעת ים סוף ומלחמת עמלק- רש"י לא מזכיר את מתן תורה, לכאורה כדעת הרמב"ן ו2 דעות במכילתא שיתרו הגיע לפני מתן תורה.

אולם יש רש"י אחר "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל"

על כל הטובה - טובת המן והבאר והתורה (שמות פרק י"ח פסוק ט)

אז לכאורה, אם הוא מודה על מתן תורה זה סימן שהוא בא אחרי מתן תורה. אם אכן זה כך, מדוע לא כתוב ברש"י הראשון את השמיעה על מתן תורה?

לדעתי, לשיטת רש"י, יתרו בא אחרי מתן תורה, אבל לא מתן תורה גרם לו לבוא, אלא מלחמת עמלק וקריעת ים סוף. ולכן כאשר רש"י מסביר מדוע יתרו מגיע, הוא לא מזכיר את מתן תורה. מה שגרם לו לבוא אלו הם הניסים-אותם הוא הרגיש, אבל לא את המפגש עם השכינה. את המפגש יתרו לא הרגיש. כיון שיתרו היה גוי, הוא לא הרגיש את הפגישה עם השכינה. מי שאין לו חלק אלוק ממעל, כאשר הוא פוגש את השכינה זה לא גורם לו לשינוי פנימי, ולכן מבחינתו התורה יכולה להינתן למשה בצנעה. הוא לא רואה בנתינת תורה במעמד, ערך. לכן לא זה מה שגורם לו לבוא, ניסים-כן, שינוי הטבע-כן, אבל לא מתן תורה. אבל לנו יש את זה. אם רק נעשה את הדברים הנכונים כדי להעצים ולהרגיש.

לאור זאת נבין את עצת יתרו למנות שרי עשרות מאות ואלפים. מדוע היה צריך גוי מבחוץ להציע את העצה הזאת? משה רבנו רצה שבני ישראל יפגשו את מי שפגש את הקב"ה, ללמוד ממשה זה לא כמו ללמוד משרי מאות ושרי אלפים, זה ללמוד מאדם שפגש את הקב"ה. כאשר פוגשים את משה העניו מכל אדם-איזו יראת שמיים מקבלים!

כי מה שחשוב, זו לא רק התשובה והידע, אלא עצם המפגש. מעבר לידע, יש יראת שמיים. ולכן משה לא רצה לקבל את ההצעה, וזו הסיבה שזה מופיע בתחילת ספר דברים כמוסר- הרי בספר דברים לא מופיעים סתם אירועים היסטוריים. זה המוסר. אך הקב"ה אומר- "היטיבו אשר דיברו"- חנוך לנער ע"פ דרכו- זו המדרגה בה הם נמצאים, ולכן קבל עצתם.

ישיבה- יש לה תפקיד לבנות את האדם ולרומם אותו. שייקח אותה לכל מקום אליו ילך בחיים. אם התורה תהפוך להיות מקצוע, רק גדלות מוחין, זה לא יקרה. רק השילוב יביא לידי רתת, התלהבות, הקרבה עצמית, ושלמות האדם.מה שמביא לקטנות המוחין הוא תפילה בעוצמה ובדבקות, וקבלות אישיות שהאדם מקבל על עצמו. אני מציע שכל תלמיד יקבל על עצמו שתי קבלות: האחת שמתאימה לאישיותו, והאחת בבחינת כבישת יעד-חתירה לשלמות-דבר שאכן קשה לו מאד. וכן כדאי להחליף כל חודשיים את שתי הקבלות, כדי שתמיד תהיה התחדשות בעבודת ה'.

אחד הדברים שאדם צריך לעשות חשבון נפש פעם בחודש, האם אני מתרומם ביראת שמיים, האם יש לי את האיזון הנכון בין גדלות המוחין וקטנות המוחין, ואם ניצור את האיזון הנכון, נזכה שאכן נוכל תמיד לקחת את חיי התורה עימנו לכל מקום שנלך, וכך נעשה נחת לריבונו של עולם.