שיחה לפר' וארא - הורני ה' דרכיך
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ו יא-יג)
שתי שאלות מתבקשות: מהפסוקים האלה, אחת על הרישא ואחת על הסיפא. מדוע ה' בוחר מנהיג לישראל שהוא ערל שפתיים? אי אפשר לבחור מנהיג טוב יותר? כמו כן מה המשמעות של ערל שפתיים, מה המשמעות של כבד פה וכבד לשון? כמו כן יש לשאול– מה ציוו אהרן ומשה לבני ישראל ומדוע?
כותב הרמב"ן:
"והנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו.... והקב"ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו" (שמות ד י)
הרמב"ן הולך על פי המדרש שפרעה שמע שמשה רוצה לרשת אותו, לכן הציעו לפרעה להרוג אותו. הוא שם את משה כשהיה תינוק ליד שני כדים, אחד מלא זהב ואחד מלא גחלת, משה כילד שם את ידו לכיוון הזהב ובא מלאך ושם את ידו לכיוון הגחלת, ואז הוא נכווה, שם את ידו בפיו ומאז נהיה מגמגם. משה רבינו היה יכול לבקש מהקב"ה שירפא אותו מגמגום זה אך הוא אינו מתפלל כי אינו רוצה ללכת לפרעה ולכן הקב"ה לא הסיר את הגמגום ממנו.
ממשיך הרמב"ן:
"זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (בשמו"ר א כו) שאירע לו עם פרעה" (שמות ד י)
מסביר הרמ"ן שהקב"ה בכוונה השאיר את משה ערל שפתים, כדי שכל מי שפוגש את משה ישאל את עצמו מדוע משה ערל שפתים? ויזכר בזה וכן יפנים את השגחת ה' על מנהיגם של ישראל.
הר"ן בדרשותיו מביא הסבר אחר:
"ולזאת הסיבה נשלם משה בכל שלמות נביא, להאמין שענינו בכח אלהי, והוסר ממנו בהשגחה גמורה הדיבור הצח, למען לא יחשב שהיות כלל בני ישראל וגדוליהם נמשכים אחריו, יהיה להמשכם אחר צחות דבריו, כמו שידוע שיאמר על מי שהוא צח הדיבור שימשיך לב ההמון אחריו, ושהשקר ממנו יחשב אמת. וזה הדבר כולו בהפך במי שהוא כבד פה, כי גם האמת ממנו לא יקובל כי אם בחוזק הגלותו" (דרשות הר"ן בדרוש שלישי)
הר"ן מסביר שה' עשה את משה ערל שפתים (הוא לא הולך לפי המדרש שהבאנו קודם) כדי שנדע לדורות שעם ישראל למד וקיבל את תורתו ממשה רבינו בגלל עומק התורה וחשיבותה ולא בגלל שהוא איש דברים והצליח לשכנע בדיבורו אותם. אם משה היה פופלארי וכריזמטי, היינו חושבים שבגלל זה עם ישראל הושפע ממנו ולא בגלל כח התורה.
המהר"ל מביא הסבר שלישי:
"דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר.. ולכך לא היה למשה כח הדבור שהוא גשמי" (מהר"ל גבורות ה' פרק כח)
מסביר המהר"ל: מזה דיבור? דיבור זה תקשורת, דיבור זה כשאני חושב משהו ורוצה להעביר את זה לאחר. משה היה ערל שפתים כביטוי לעובדה שהוא היה רוחני ביותר ומדרגתו היתה שונה בתכלית מהעם ובוודאי מפרעה.
"ויצוום אל בני ישראל"? אומר הירושלמי דבר מדהים:
"דא"ר שמואל בר רב יצחק .."ויצום אל בני ישראל" על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים" (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה)
ה' אומר למשה רבנו: תגיד להם עכשיו שכשיהיו להם עבדים, זה לפחות עוד 54 שנה(40 שנה של המדבר ו14 שנה של הכיבוש). כשיהיו להם עבדים, אז שישחררו אותם. מה פתאום מדברים על עבדים כעת? מדוע לא נצווה את בני ישראל לשחרר את העבדים אז?
כותב ר' חיים שמואלביץ' בשיחותיו: קשה מאוד לאדם לשלוח לחופשי את עבדיו, קניינו, ועמלו, אף כי נפשו של העבד כמהה לחירות. מצוות שילוח עבדים היא מצווה קשה מאד. על כן נצטוו במצוות שילוח העבדים כי בשעת השחרור היא השעה הכשרה והראויה לתפוס את הצו העליון, כי כך יבינו את משמעות המצווה של שילוח עבדים. כעת יכולים הם להזדהות עם המצוה ולהבין אותה, והפנמה וההזדהות הזאת תישאר כל ימיהם.
ממשיך הרב שמואלביץ:"לכל אדם רגעים של התעוררות, ועיקר העבודה שלא תפוג ההתעוררות הזאת, ושזו תעמוד איתן עד שישתנה לגמרי ליהפך לאדם אחר". כך גם הוא מסביר את בכיו של רבי שאמר: יש קונה עולמו בשעה אחת (בסיפור של אלעזר בן דורדיא). "שעה אחת כזו יש לכל אחד ואחד, והרבה שעות כאלו. אבל קונה עולמו בשעה זו יש רק אחד מאלף, אדם שידע לנצל את ה' "שעה אחת" של התעוררות ועי"כ לקנות את עולמו. ועל זה בכה רבי, אם ייתכן כח כזה באדם, למה לא יזכה כל אחד לכך?"
אני מבקש לתת הסבר נוסף, מדוע צוו כעת בזמן השחרור ממצרים על שחרור עבדים שיהיה רק עוד 54 שנים?
הגמרא אומרת בקידושין:
"רבן יוחנן בן זכאי היה דורש.. מה נשתנה אוזן מכל האברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים,והלך וקנה זה אדון לעצמו, ירצע" (קידושין כ"ב.)
לכאורה יכולנו לרצוע את האוזן על כל מה שנאמר בסיני "לא תגזול", שבת, ועוד, הרי גם אלו שמעה האוזן? אלא שהתשובה היא שכאן יש את היסוד של עבודת ה'. עבד – אין לו חירות הדעת, אין לו בחירה חופשית. כל העולם שלנו – צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, למה יש ייסורים בעולם? זה כדי ליצור את הבחירה החופשית – זה אין לאותו עבד, ולכן דווקא כאן, דווקא האוזן הזאת שאת היסוד הזה לא מבינה, תרצע. אנחנו לא עבדים במושג הפורמלי, אבל עבד יכול להיות גם לחברה, עבד יכול להיות גם לתרבות, ועבד יכול להיות גם לעצמו – לדברים שהוא מכור ומשועבד אליהם. זה הכבדות של פרעה, שהלב לא מזין נכון את המח, בנתונים נכונים, אז פרעה אומר טוב לא יקרה כלום, לא נשמע לא יקרה כלום, זה יעבור.
הרמב"ם מסביר שפרעה בגלל שחטא חטא גדול מאוד, נשללה ממנו התשובה. ולפי הרמב"ם זו הכוונה להכביד את ליבו – נשללה ממנו הבחירה. ואז הרמב"ם כותב:
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים... שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו ... לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו...
וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך, כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך, וכן זה שאמר ורוח נדיבה תסמכני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת (רמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכות ג-ד)
מה הפשט? צדיקים מבקשים לא להיות כפרעה, לא לשלול מהם את התשובה, הרי ודאי לא חטאו חטא גדול שבוודאי שדלתות התשובה לא תנעלנה לפני הצדיקים? אלא מפרש הרמב"ם, כי כשהאדם חוטא – החטא עצמו גורם לו שהוא
לא יראה את דרך האמת, ותשלל ממנו הבחירה. יש שה' שולל את הבחירה החופשית, ויש שהאדם שולל מעצמו. אדם שחוטא, אדם שיש לו קנאה, תאווה וכבוד, הוא שולל מעצמו את הבחירה החופשית.
מדוע ציוו על שחרור העבדים כשיוצאים ממצרים? כדי שיבינו בני ישראל למה יצאו ממצרים באותה עת, כדי שלא יתמקדו בהווה ובחופש. לתת משמעות לשחרור, להבין שיוצאים עכשיו כדי להיות עבד ה', ועבד ה' חייב שתהיה לו בחירה חופשית וחירות הדעת, וזו מטרת השחרור.
המשנה באבות:
אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם (אבות ב ט)
איך לב טוב כולל בתוכו את הרואה את הנולד? אלא מי שאין לו לב טוב מזין לא נכון את המח. הוא מקבל החלטות וחושב שהנולד יהיה אחרת, לא רואה את הדברים באמת. נשללה ממנו הבחירה החופשית, ולכן הוא גם לא רואה את הנולד בצורה נכונה.
יהי רצון שנזכה לכל המסרים הרבים שלמדנו היום – שנזכה לבחירה חופשית אמיתית עם לב טוב, שנזכה לחוות את הרגע כמו שר' חיים מדבר ולשמר אותו. ושנזכה בעזרת ה' לראות את עומקה של תורה, ולהידבק בריבונו של עולם.
