שאלה שבועית: אינטרנט כ'זוטו של ים'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
שאלה א] 'הורדת' שיר מהאינטרנט – בגמ' (ב"מ כב:) מופיע 'היתר' נטילת חפץ אבוד מחברו בהם 'אבוד הוא ממנו ומכל אדם':
דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב 'וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה' מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם.
ובגמ' (שם כד.) נאמר:
וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן.
היום, בעידן האיטנרנט מצוי ששירים של אומנים מועלים לאינטרנט על ידי גורמים שונים וניתנים להורדה ללא תשלום, וזאת בלי רשות של האומן.
נחלקו פוסקי זמננו האם במצב זה יש איסור 'להוריד' את השיר, או שמא מחמת שהאינטרנט מוגדר כ'זוטו של ים' אין מניעה 'להוריד' את השיר ולשמוע אותו.
דעת הרב יוסף שלום אלישיב ויבלח"א הרב רצון ערוסי שליט"א שהדבר אסור. ואילו דעת הרב דב ליאור שליט"א שאין בעיה 'להוריד' את השיר, כך מפורסם בשמו, וכך אמר לי בצורה נחרצת בעת ששוחחתי איתו השבוע. ננסה לעמוד על שורש מחלוקתם בשיעור שלפנינו.
'ועשית הישר והטוב' - נציין, שעל ההיתר של 'זוטו של ים' כותב הרמ"א (חו"מ רנט, ז) שהגם שאין חובה להשיב מדינא במצבים אלו, 'מכל מקום טוב וישר להחזיר', אמנם השולחן ערוך הזכיר את דין 'ועשית הישר והטוב' רק ביחס למוצא מציאה בעיר שרובה כנענים שפטור מלהשיב מעיקר הדין.
נמצא אם כן, שההשלכה העיקרית של פסקו של הרב ליאור היא לבני עדות המזרח, הואיל ולבני אשכנז בכל מקרה מדין 'ועשית הישר והטוב' עליו להחזיר.
שאלה ב] דינא דמלכותא דינא – גם אם נניח שמצד דיני התורה בהלכות גזל והשבת אבידה אין בעיה להוריד את השיר, עדיין יש לברר האם כאשר הדבר אסור מצד חוקי המדינה יהיה בדבר איסור מצד 'דינא דמלכותא דינא'. כשעלינו לברר עבור זה ג' שאלות:
1] האם ההלכה של 'דינא דמלכותא דינא' נאמרה בארץ ישראל?
2] האם ההלכה של 'דינא דמלכותא דינא' נאמרה רק ביחס לשלטון מלוכני?
3] האם ההלכה של 'דינא דמלכותא דינא' נאמרה גם ביחס לחוקים שלא אוכפים אותם? אם נניח שישנו הבדל בין חוקים שאוכפים או לא, ייתכן ויהיה הבדל בין הורדה מסחרית שאוכפים אותה, להורדה לצרכים פרטיים שלא נאכפת.
שאלה ג] חנויות שנבזזו בצרפת – בצרפת התרחשו בעת האחרונה מהומות. האם יהודי רשאי להכנס לחנות שנפרצה ונבזזה וליטול משם דברים או לא [כמובן באופן שאין בדבר משום חילול ה'].
שאלה ד] כסא גלגלים בעזה- חיילים מצאו כסא גלגלים של יד שרה בעזה, שניטל על ידי המחבלים ביום הטבח בשמחה תורה. האם חובה עליהם להשיבו ליד שרה, או שמא מותר לנוטלו?
שאלה ה] מכולה שנפלה מספינה – בסמוך לחוף אשקלון נפלה מכולה מאוניית משא. המכולה היתה מלאה במכשירי טלפון, אזרחים שעברו בסביבה נטלו את המכשירים. כעת, חברת הביטוח דורשת מהם להשיב את המכשירים שנטלו כדי לחסוך להם את דמי הביטוח. האם חובה עליהם להחזיר?
נציין, שבמקרה זה יתכן ואפילו מדין 'ועשית הישר והטוב' אינם חייבים להשיב, הואיל ומדובר על אנשים שאינם עשירים, ועל כן ביחס אליהם יתכן ולא נאמר דין זה. עוד נציין, שהמקרה אירע מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, ולכן גם 'דינא דמלכותא' לא שייך שם.
שאלה ו] 'כתר תורה' שניטל על ידי הנאצים – יהודי ביקר במוזיאון השואה בהר ציון ולפתע הבחין ב'כתר' של ספר תורה שהיה שייך לאביו. הנאצים ימ"ש בזזו אותו מאביו, חייל ארצות הברית לקחוהו בסוף המלחמה והעבירוהו לג'וינט, והג'וינט העבירהו למוזיאון השואה בהר ציון. הנהלת המוזיאון טענה שזה לא ייגרע מ'זוטו של ים' ואין עליהם חובת השבה. האם הצדק איתם?
תשובה
כאמור, המוצא אבידה ב'זוטו של ים' רשאי לקחתה. בטעם ההיתר מצינו ב' שיטות בראשונים:
שיטת רש"י (ב"ק סו. ד"ה מוצא) שטעמו של דין הוא מחמת יאוש, שציין כמקור דין יאוש לגמ' זו:
אם נתייאשו בעלים קודם שמצאה זה קנה דתניא באלו מציאות (ב"מ דף כב:) מנין לאבידה ששטפה נהר הואיל ונתייאשו הבעלים שהיא מותרת ת"ל אשר תאבד ממנו שאבודה ממנו ומצויה לשאר בני אדם יצתה זו אלמא קני.
ובירושלמי (ב"מ פרק ב הלכה א):
מניין ליאוש מן התורה אמר רבי יוחנן אשר תאבד ממנו מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאה זו כו'.
מנגד, הרמב"ן, הרשב"א הרא"ש וראשונים נוספים, סבורים שזוהי גזירת הכתוב מיוחדת המתירה נטילת אבידה מ'זוטו של ים'. ובלשונו של הרשב"א:
זוטו של ים ושלוליתו של נהר דאית בה סימן רחמנא אפקריה, מסתברא דהפקר גמור הוא.
הבדלים אפשריים בין הטעמים: 'זוטו של ים' ברשותו או לא? אם דין זה הוא מגזירת הכתוב לא אמור להיות הבדל בין אם אירע הדבר בתוך רשותו או לא, אולם אם יסודו של הדין הוא יאוש- יאוש אינו מועיל ברשות הבעלים.
נטילת דבר מתוך החנות הבזוזה בצרפת – תהיה תלויה בשאלה זו, שהרי שם הדברים אירעו בתוך רשות הבעלים.
'זוטו של ים' בממון של קטן – האם מועיל להתיר נטילת חפץ שלו, או לא? אם 'זוטו של ים' מבוסס על יאוש, אין יאוש בקטנים. אולם אם 'זוטו של ים' זוהי גזירת הכתוב, יתכן ויועיל גם בממון של קטנים.
עומד וצווח – הבדל אפשרי נוסף בין הטעמים הוא מקרה בו האדם עומד וצווח שלא התייאש. אם זהו דין 'יאוש', היאוש לא אמור להועיל במקרה זה, אולם אם זוהי גזירת הכתוב, נכונה היא בכל המקרים ללא חילוק. אכן, נציין שהריטב"א כותב שגם אם שורשו של דין 'זוטו של ים' נעוץ בהלכות יאוש, מכל מקום לא יועיל בצווח ועומד, הואיל ובטלה דעתו אצל כל אדם.
ובלשונו:
ומיהו אע"ג דצווח דלא מייאש אין בכך כלום דשקורי משקר או בטלה דעתו אצל כל אדם ומשו"ה נעשה כצווח על ספינתו שטבעה בים ואין בדבריו כלום.
ובשרידי אש (חי' ב"מ סי' לד) מבאר, שכאשר 'אבודה ממנו' נפגעת בעלותו על החפץ, הואיל וכל בעלותו של אדם נגזרת ומוגדרת על ידי יכולת השימוש בו. ועל כן גם אם עומד וצווח לא יועיל הואיל וישנו יאוש 'אובייקטיבי' - החפץ במצב נתון זה אינו עומד לשימושו.
לאור הגדרות אלו מחדש הרב דב ליאור שליט"א שאינטרנט מוגדר כ'זוטו של ים' הואיל והיצירה שהועלתה לאינטרנט אינה בשליטתו, ולכן אין מניעה עקרונית 'להוריד' את היצירה.
מהו איפוא טעמם של החולקים ואוסרים 'להוריד' את השיר/יצירה מהאינטרנט? בגמ' בב"ק (יז:) מובאת מימרא של רבה:
דאמר רבה: זרק כלי מראש הגג, ובא אחר ושברו במקל - פטור, דאמרינן ליה: מנא תבירא תבר.
הגרי"ז בחי' תמה מדוע נזקקת הגמ' לחידוש מיוחד – 'מנא תבירא תבר', ולא פוטרתו מחמת 'זוטו של ים', הרי בעוד החפץ באויר בדרך לקרקע אבוד הוא? ומבאר, שב'זוטו של ים' פטור הואיל והחפץ מופקע ממנו לחלוטין, מה שאין כן בכלי הנופל מראש הגג, ששבריו נשארים ברשות הבעלים גם לאחר השבירה.
לאור דברי הגרי"ז, שיר או יצירה המועלית למרשתת עדיין קיימת לבעלים, שהרי עדיין אנשים יכולים 'להורידה' בתשלום – לשלם לאומן עבורה, ועל כן אים הדבר דומה ל'זוטו של ים' שם החפץ אבוד ממנו לחלוטין. ולכן סוברים פוסקים אלו שאין 'להוריד' שיר גם אם העלוהו לאינטרנט כל עוד נעשה הדבר ללא רשות הבעלים.
שאלת ה'כתר' במוזיאון – כאמור, הרמ"א סבור שגם ב'זוטו של ים' צריך להחזיר מדין 'ועשית הישר והטוב', ולכן בית הדין פסק שעל הנהלת המוזיאון להחזיר את הכתר לצאצאי הבעלים. אכן, אם הנוגעים בדבר היו מבני עדות המזרח לא היו חייבים להשיב, הואיל והשו"ע הביא את דין זה של 'ועשית הישר הטוב' רק ביחס לעיר שרובה כנענים.
מדוע שתהיה חלוקה לענין דין זה בין 'עיר שרובה כנענים' ל'זוטו של ים', הרי בשני המקרים ישנו פטור עקרוני מהשבה? מבאר רבי שמואל רוזובסקי (ב"מ סי' י) ואומר, שבעיר שרובה כנענים אמנם ישנו היתר לקיחה, אך עד הלקיחה החפץ בבעלותם של הבעלים, אבל ב'זוטו של ים' הופקעה בעלותו (כאמור לעיל), ועל כן סבר המחבר שביחס לזה שהופקעה בעלותו לא נאמר דין 'ועשית הישר והטוב'.
רואים אנו, כמה תורתנו תורת חיים היא. מסוגיא אחת בבא מציעא ישנה השלכה למקרים כה רבים הלכה למעשה!

