שאלה שבועית: מציאת כרטיס כניסה לגן חיות עם סימן [חלק ב]

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

מציאת כרטיס כניסה לגן חיות עם סימן [חלק ב]

בשיעור הקודם עסקנו בשאלת חובת ההשבה של דבר שאין גופו ממון ויכולת השימוש בו. בשיעור שלפנינו רוצים אנו לעסוק בנושא זה מזוית נוספת.

שאלה א] נזכיר, השאלה המונחת לפנינו היא דין המוצא כרטיס כניסה לגן חיות שיש בו סימן [כדוג'- כרטיס שנכתב עליו בכתב יד 'לא לשכוח את הילדים ברכב']. א] האם חייב בהשבה או לא? ב] במידה והתשובה היא שאינו חייב בהשבה, האם רשאי להשתמש בו במידה ועבר פרק זמן מספק בו ודאי התייאשו הבעלים?

שאלה ב] יאוש בחוב - נראה לכאורה, שכרטיס הכניסה לגן חיות מגלם בתוכו מעין הלואה- הלקוח שילם כסף וגן החיות התחייב בתמורה לספק לו כניסה לגן החיות.

ואם כן נשאלת השאלה האם ישנו יאוש בחוב או לא? אם יש יאוש בחוב- בעת היאוש מתבטל החוב. משמעות הדברים היא שמחד סרה חובת השבה, אך מאידך אין יכולת להשתמש בכרטיס מפני שה'חוב' שהוטל על גן החיות לספק כניסה, בטל.                 

שאלה ג] לווה שלא השיב - אחד מתושבי קרית החינוך הלווה לאדם אלף חמש מאות שקלים. הלווה לא השיב את החוב במשך מספר שנים, עד שיום בהיר בו הגיע ופרע את חובו. המלווה – תושב הקריה שהתייאש מלראות את כספו שב אליו, בא ושאלתו בפיו- האם רשאי לקבל את הכסף מיד הלוה, או שמא עליו לומר לו שהוא כבר התייאש מפרעון החוב ואינו חייב לשלם לו?

באבידה מועיל יאוש ואילו בגניבה לא מועיל יאוש. עמידה על ההבדל ביניהם תוכל להביא ואתנו להבנה מה יהיה הדין ביאוש מחובת

שאלה ד] יאוש ממזונות – בפני בית דין הגיע שאלה מפי אשה שהתגרשה מבעלה, שהתחייב  לשלם לה מזונות. במשך חמש שנים התחמק הבעל לשלם באמתלאות שונות. האשה התייאשה מלקבל את מזונותיה והפסיקה לבקשם. לאחר מכן, נישאה האשה בשנית והבעל השני עודד אותה לשוב ולתבוע אתה שמגיע לה. הטוען הרבני של הבעל טען, שמכך שהאשה הפסיק לתבוע את מזונותיה למדים אנו שהתייאשה מלקבלם, ועל כן הבעל פטור משלם.

הרי לפנינו שאלה נוספת הסובבת סביב השאלה האם מועיל יאוש בחוב או לא!

שאלה ה] צק שאבד- אדם שקיבל צ'ק כתמורה כספית והצ'ק אבד והוא התייאש ממנו, האם יכול לשוב ולגבות את הצ'ק לאחר שמצאו, או לא? גם שאלה זו סובבת והולכת לכאורה סביב השאלה האם מועיל יאוש בחוב או לא.         

שאלה ו] שאלת המהרי"ק – בתקופתו של המהרי"ק היה מושל גוי שלוה סכומי כסף מיהודים תוך הבטחה שישיב להם את מלא הסכום. לאורך השנים כשבקשו את ממונם נתקלו בכעס ובסירוב מצד המושל. לאחר פטירתו של המושל, מונתה אשתו תחת ל'דוכסית', והיא החליטה לתקן את העוול והשיבה לידי הקהילה היהודית את הכסף שלוה אביה.

מכח זה התגלעה מחלוקת בתוך הקהילה- היו שצידדו שיש לחלק את הכסף בין המלוים בשוה, והיו שאמרו, שהואיל והמלווים התייאשו מלקבל את חובם איבדו את יכולת הגביה, ועל כן הכסף ניתן כמתנה לכל הקהילה, ויש לחלוק אותו בין כל בני הקהילה בשוה.

גם שאלה זו כקודמותיה סובבת סביב שאלת יאוש בחוב – המועיל הוא אם לא.

תשובה

סיימנו את השאלה בשאלה שנשאל המהרי"ק אודות הכסף שהושב על ידי הדוכסית אחר שהתייאשו המלווים. המהרי"ק מכריע שיאוש מועיל בחוב ועל כן הכסף יתחלק בין בני הקהילה. כך לשון הרמ"א  (חו"מ קסג, ג) שהביא את דבריו להלכה:

קהל שהלוו לשר ואמר לנכות להם בענייני המסים ואח"כ לא רצה (ומת) ונתייאשו מן החוב ואח"כ קם בנו תחתיו וניכה להם הקהל הוו כזוכים מן ההפקר ואין צריכין לשלם חלק לאותן שהיו עשירים בזמן ההלואה וירדו מנכסיהם (מהרי"ק שורש ג').

אכן, מדברי השולחן ערוך (חו"מ צח, א) נראה לא כך, שכתב:

סדר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא שטר חוב מקוים אומרים ללוה שלם אפילו שהה כמה שנים ולא תבעו אין אומרים מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו ואפילו שמענו שנתייאש.

הרי, שאפילו כאשר שהה כמה שנים ואף שמענו שנתייאש ביכלתו לשוב ולתבוע את החוב!

למעשה מצינו שלשו גישות בדברי:

1] דעת התומים, הנתיבות והחזון איש שאין יאוש בחוב. וזאת משום שכל חוב מושתת על שיעבוד הגוף המו3] שת על גופו של לווה. ועל כן – הגם שבחפץ שייך יאוש, הואיל והוא אבוד ממנו, בשיעבוד הגוף הקיים ועומד אין מושג של יאוש.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          

לדבריהם יהיה צורך להשיב את הכרטיס למאבד, וכדברי השולחן ערוך (ולא כמהרי"ק המופיע ברמ"א).

2] דעת הרמב"ן לפי הקצות- הזכרנו בעבר, שהמגביה אבידה לפני יאוש חייב בהשבתה גם לאחר יאוש משום ש'באיסורא אתא לידיה'. הרמב"ן מסביר זאת ואומר שהמוצא נעשה כשומר עבור הבעלים ולכן אין היאוש מועיל. לאור זאת, בחוב- שהלווה לא נעשה לשומר עבור המלוה על החוב, אין מניעה שיחול היאוש.

לדבריו, במקרה של מציאת הכרטיס אמנם אין חובת השבה, אך לא ניתן יהיה להשתמש בו אף לאחר יאוש, מפני שה'חוב' של גן החיות בטל, וממילא בטלה אפשרות הכניסה לגן החיות על ידי הכרטיס.

3] דעת תוס' לפי הקצות – תוס' הסבירו את נימוק הגמ' לחלות חובת ההשבה אף לאחר היאוש ('באיסורא אתא לידיה') באופן אחר. לדבריהם משמעות הדברים היא שהואיל וחלה עליו חובת ההשבה קודם, ממשיך החיוב. לדבריהם - ביאוש מנתק האדם את עצמו מהחפץ אולם החוב עצמו – שיעבוד הגוף, בעינו עומד.

ולכן, הגם שעם היאוש סרה חובת ההשבה ביחס לכרטיס הכניסה לגן החיוץ, מכל מקום ניתן יהיה להשתמש בו לשם כניסה לגן החיות.                                                                                                                   

בשאלת המזונות שהאשה פסקה מלתובעם במשך מספר שנים הכריע בית הדין שבכוחה לשוב ולתובעם, ובלשונם:

לאחר שהעלנו שהלכה למעשה נקטינן כהנתיבות המשפט, התומים, הט"ז והחכם צבי, ודלא כהמהרי"ק והקצות החושן בזה, ולדינא קיי"ל שאין יאוש בחוב כלל, נמצאנו למדים שבנידוננו פשוט וברור שיכולה האם לתבוע את האב על חוב המזונות שלא שילם במשך שנים רבות, וטענת הנתבע לפוטרו מדין 'יאוש בחוב' נדחית על אתר מבחינה הלכתית

החרגת גן חיות – אחר ההתבוננות נראה, שאין לדמות בין גן חיות ליתר המקרים. צריך לבדוק זאת מציאותית, אבל אם גן חיות הינו 'חברה בע"מ', משמעות הדברים היא שאם החברה פושטת את הרגל אין יכולת גביה מבעליה. נמצא שיש שעבוד נכסים בלבד (על נכסי החברה), אך אין שעבוד הגוף.

לאור זאת, ודאי שבמקרה זה יאוש יועיל! ואכן, כך כותב האור שמח (מכירה ו, יב)!

ולכן, מחד המוצא אינו חייב להחזיר את האבידה (הכרטיס) לבעליה, אך מאידך, אינו רשאי להשתמש בה ולהכנס עמה לגן החיות[1].

 

 

 

 

 

 

 

[1] להרחבה בענין ניתן לעי' בנבואה שעריך ח"ג בשיעור אודות 'ביטוח מיוחד לפסח בחברת איילון