שיחה לפרשת קרח-הגורמים לבחירת האדם-רצון ואמת-השאלה, מי מהם ראשון
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
כתוב בפרשתנו:
"כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר פרק טז פסוק ג)
קרח בא אל משה בדרישה שיתפטר מהנהגתו, בטענה שהיות וכולם קדושים ונמצאים באותה מדרגה כמו משה אין זה נכון שמשה יהיה מנהיג שלהם.
אידיאולוגיה זו נבעה ממתן תורה ששם כולם היו שווים ושמעו את דבר ה' במדרגת נביאים, וכן מקריעת ים סוף ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", ולכן קרח טען שכולם שווים וקדושים כמשה ואין סיבה למנהיג מעליהם.
וכך כותב ר' צדוק:
"וזה שטען כי כל העדה כולם קדושים וכולם שמעו בסיני אנכי ה' א-להיך.... ובתוכם ה' והיינו כמו שיהיה לעתיד שהקב"ה יושב ביניהם והם סביב במחול וכאמור ובעיגול אין שום מדריגות.... וכן הוא באמת כשיש התגלות...כמו שהיה ההתגלות בשעת מתן תורה דכתיב (דברים ה', ד') פנים בפנים דיבר ה' עמכם. וכמו ההתגלות שהיה בקריעת ים סוף.....ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל היינו שהשפחה ראתה כמו הגדול שבישראל הכל שוים.... אז אין שום מדריגות וכן היה במתן תורה גם כן וכמו שנאמר שם (שמות י"ט, ב') ויחן שם ישראל ופירש רש"י כאיש אחד בלב אחד ולא היה מדריגות....אבל אחר כך נתבטל מדריגה זו ולא יהיה ההתגלות הזה עד לעתיד שיהיה התיקון האמיתי" ("פרי צדיק" -פר' קרח)
וכן כותב ר' נתן שטרנהרץ:
"ומאחר שיש להם עדיין מלחמות בודאי אין כולם שוים" (ר' נתן שטרנהרץ – לקוטי הלכות יו"ד)
כותב ר' נתן שטרנהרץ:
"טעותו של קורח היתה שמחמת גסותו נדמה לו שהכל שוין, ולא רצה להאמין שגם הצדיקים הקדושים צריכין מלחמה גדולה עם היצר הרע .... ואמר [קורח] שמי שזוכה למעלת הגדולים שוב אינו צריך מלחמה כלל, ואם כן הכל שוין, ואין חילוק בין משה ואהרן ובין שאר הגדולים, ובפרט שאז היו כל ישראל במעלה גבוהה מאד כי זכו כולם להשגת נבואת פנים בפנים.... מאחר שכולם קדושים וכולם שמעו בסיני מפי הגבורה.... ואם כן מה מעלתכם, של משה ואהרן, גבוה יותר מכולם, כי איך שייך עוד מעלה יתירה....אבל באמת כל זה טעה מחמת גסותו. כי באמת אף על פי שפסקה זוהמתן, עדיין היו צריכין כל אחד ואחד מלחמה גדולה עם היצר הרע ... ובאמת כל אחד כפי מה שזכה לשבר היצר הרע הגבוה שלו" (ר' נתן שטרנהרץ – לקוטי הלכות יו"ד)
טענה זו היא טעות מיסודה, שהרי רק באירועים אלו עם ישראל היו שווים כי הם היו כנביאים ובמדרגה של אדם הראשון לפני החטא שאין לו יצר הרע, אך ביום יום יש התמודדויות עם יצר הרע ולכל אחד יש התמודדויות סותרות ונקודת בחירה אחרת ולכן הם היו צריכים מנהיג, ומובן א"כ שמשה רבינו שנמצא במדרגה רוחנית מעליהם הוא זה שצריך להיות המנהיג.
מהיכן הגיע האידיאולוגיה הזו של קרח?
לפי ר' נתן שטרנהרץ האידיאולוגיה המוטעית של קרח הגיע לאור גסות רוחו. הוא לא היה מודע ליצר הרע שבתוכו והוא חשב שהוא נמצא במדרגה של לפני החטא וכולם נמצאים במדרגה זו. כלומר אי הכרת עצמו גרמה לו לאידיאולוגיה המוטעית.
אבן עזרא מסביר, שהקנאה במשה והעובדה שהוא נפגע אישית כי הוא בכור והוא חשב שיעבוד במקדש ומשה החליף זאת בלויים לאחר חטא העגל, גרם לאידיאולוגיה המוטעית.
וכך כותב אבן עזרא:
"הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו.... גם קרח בכור היה" (אבן עזרא במדבר פרק טז פסוק ג)
כותב הרש"ר הירש:
"ואילו סברו כן מחמת טעות עיונית, היה אפשר ללמדם ולהעמידם על טעותם; אך הם הגיעו לידי כך מתוך קנאה ורדיפת כבוד" (רש"ר הירש במדבר פרק טז פסוק ג)
קנאה תאוה וכבוד מוציאין את האדם מן העולם וגורמים לאדם להיות סובייקטיבי. קרח נפגע מכך שלקחו את העבודה מהבכורות והעבירו את זה ללוים. מסביר הרש"ר הירש שכאשר המניע הוא קנאה תאווה וכבוד שהוא מניע אישי ולא ענייני, אין אפשרות של שכנוע.
כתוב במשנה:
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (משנה אבות פרק ה משנה יז)
כותב הרב מרדכי אליהו זצ"ל, קרח ועדתו לא חלקו לשם שמים אלא מתוך נגיעות אישיות מתוך הלב. לכל אחד מעדת קרח היו נגיעות אישיות שלו, ולכן כתוב קרח ועדתו ולא קרח ומשה.
כח הקנאה הגאווה והכבוד גרם לקורח, לא רק לראות את המציאות בצורה לא נכונה אלא גם לבנות תיאוריות מחשבתיות לא נכונות ועל ידי זה להצדיק אידיאולוגית את רגשותיו.
כתוב במדרש:
"וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה?! אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל, ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוה"ק (ד"ה א כה): כל אלה בנים להימן. אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום?!" (במדבר רבה פר' קרח)
כותב הסבא מנובהרדוק:
"כשנתבונן בכל עניני העולם ובכל עניני התורה, נמצא כי כל דבר אשר יבוא האדם לעשותו, לא יתחיל כי אם אחר שיש לו שני מחייבים: טעם ואמת. המחייב של טעם זה שאדם מוצא בענין הרגשה טובה, מרגיש הרגש של חיים, הרגש של מעלות, אשר נעים וערב אליו הדבר מאד. המחייב השני זה של האמת, שהטעם לבד לא מספיק לזרז אותו לעשות, אלא הוא יבקש לנמק את המעשה גם בזה, גם באמת, שהוא מחויב לעשות את הדבר הזה גם מצד האמת ולא מצד הטעם בלבד. לדוגמא מי אשר בחר להיות רופא נימוקיו בזה הם שנים: האחד מה שהוא מרגיש בזה טעם מה שע"י האומנות הזאת יפתור כל שאלות החיים שלו, כמו ממון וכבוד וכדומה. ושנית שעצם האומנות בזה מחויב שיימצאו כאלו בעולם כי זולתם ישאר החולה באין אונים ולא ידעו במה להושיעו... אבל יש בזה הבדל גדול, כי העיקר תלוי מה קודם ומה מאוחר, אם הטעם נולד מהאמת או שהאמת נולדה מהטעם. יש שהאמת היא נותנת את הטעם, כי הוא הוא בא אצל האמת לכתחילה בלי שום טעם, הוא לקח את האמת מצד שזה אמת, והגם שמתחילה לא היה לו שום טעם ומתיקות בזה, בכל זאת לא הביט על זה כלום, ואחר שבחר ושקד על האמת הרגיש כי יש טעם גדול לאמת. ויכול אדם לטעות שהאמת לא טובה קודם שיבדוק, אבל האדם שאומר אעפ"כ ולוקח את האמת, הוא מרגיש טעם גדול בסוף עד שיבטלו אצלו כל הטעמים שבעולם מפני הטעם שמצא באמת. ומי ברא לו הטעם הזה? אמנם הוא גנוז באמת לבד, כמו שאמר הכתוב"טעמו וראו כי טוב ה'. הרשע רצונותיו הם שיוצרים אצלו את "האמת" שלו. ויש אשר הטעם ממציא לו את האמת כי בא קודם אל הטעם , עינו ראה את הטעם וחמדה ליבו ולקח את הטעם בעצמו, והטעם הזה בדה לו כי גם האמת איתו, והוא לא בחר בטעם מפני האמת, אלא בחר באמת מפני הטעם. אצל קרח רדיפת הכבוד הטעתה אותו ויצרה את מעשיו... קרח הרגיש הטעם של השררה כמו שמפורש בתורה אשר עיקר תביעתו היתה "מדוע תתנשאו על קהל ה', אם כן היה לו טעם בההתנשאות. והטעם הזה יצר לו האמת שעשה לו החשבון אשר רק הוא ראוי כיון שהוא מיוחד כל כך עד שיצא ממנו שמואל הנביא. ולולא שהיה הטעם קודם לא היה נולד האמת הזה כי אדרבה, יען שיצא ממנו שמואל הנביא לא צריך עתה לשררה כי יהיה לו שררה לעתיד. ועוד כיון שהתורה הקדושה מבטלת כל ענין השררה שהוא רק הבל ושוא היה צריך לברוח מן הכבוד ולא להיות רודף אלא כיון שהרגיש הטעם של הכבוד הטעם הזה נתן לו האמת להיות לו לעזר ולכן בא לו השטות הזה" (הסבא מנובהרדוק על התורה)
יש שני גורמים המשפיעים על החלטות האדם: רצון ואידיאולוגיה, וכאשר יש את שני הגורמים האלו אז האדם פועל.
הסבא מנובהרדוק מסביר, שההבדל בין הצדיק לרשע זה מה גורם למה. אצל הצדיק האמת גורמת לרצון ואילו אצל הרשע הרצון גורם לאמת המוטעית.
הרצון לעשות את רצון ה' גורם לצדיק לעסוק ולעמול בתורה ולהבין את האמת האלוקית גם אם בשלב הראשון הוא עושה זאת ללא רצון, וכאשר הוא שקוע בלימוד התורה אז מגיע הרצון-הטעם כלשונו של הסבא מנובהרדוק-אהבת הלימוד- אהבת ה'-אהבת האמת.
אצל הרשע התהליך הינו הפוך. יש את הרגשות-הרצון הנובעים מקנאה תאוה וכבוד, והם הגורמים לאידיאולוגיה המוטעית. כך אצל קורח, הכבוד והמחשבה שממנו יצא שמואל ו24 משמרות כהונה, אלו היו הגורמים לאידיאולוגיה המוטעית.
בחור שמגיע לשיעור א' וצריך ללמוד הרבה יותר ממה שהיה רגיל קודם, הוא צריך ללמוד ולהיות שקוע בלימוד יומם ולילה גם כשאין לו עדיין אהבת הלימוד, העמל והשקעה בלימוד בסופו של דבר תגרום לו להגיע לאהבת הלימוד.
לדעתי זה הקושי של בחורים רבים. קשה להם להיות שקועים לפני שהם מרגישים את אהבת הלימוד והם חושבים שיום אחד תגיע אהבת הלימוד ואז יהיו שקועים בלימוד והם אינם מבינים שלעולם לא תגיע אהבת הלימוד בלי להיות שקוע בלימוד.
איך אפשר להשקיע בלימוד גם אם בהתחלה אין את אהבת הלימוד? גם על שאלה זו יש תשובה בפרשתנו.
כתוב במדרש:
"ובני קרח לא מתו: הרהרו תשובה במחלוקתם ונתבצר להם מקום בגיהנם ואמרו שירה" (מדרש תנחומא)
מהי שירה זו?
עונה ע"כ הרב זייטשיק:
"שירה זו מה עושה? ושירה זו על שום מה? והנה כידוע אין לנו אושר גדול בחיים כהשגת "כח הבחירה" השיקול והעיון השכלי החפשי בכל התנאים ובכל הנסיבות, היינו כאשר נקלעים אפילו ללחץ נפשי מסובך ולתנאים שנדמה לגו שאין לנו "ברירה" וכח החלטה מוצלחה שתוליכנו אל המעשה הטוב והנאות, אם בתנאים שכאלה מאיר וזורח עלינו "כח הבחירה" ואנו מכוונים בסייעתא דשמיא אל האמת ואל המוצא והפתרון הרצוי והנאות, אז מרגישים אנו מעין תענוג עילאי שמימי, מין הרגשת כבוד האדם שנברא בצלם האלקים" (הרב חיים אפרים זייטשיק – "אור הנפש")
לבני קורח היו את כל הסיבות להתנהג בדיוק כמו אביהם. אבל הם בחרו ברגע האחרון לקחת אחריות על חייהם, הם הבינו שיש כוח בחירה. לא משנה מי האב, אדם אחראי על חייו ויש לו כח בחירה.
בישיבה יש כח בחירה וצריך לקחת אחריות על המעשים ועם מעשים אלו לפעול על פי האמת גם אם בהתחלה לא מרגישים את הטעם והרצון-האמת מביאה את הטעם. צריך להיות שקוע בתורה והטעם בסופו של דבר יגיע.
אם נסכם את שיחתנו. בחור בישיבה צריך להתמקד בעיקר בשני מישורים: א)עמל בתורה. כאשר בחור יהיה שקוע באמת בלימוד התורה אהבת הלימוד תגיע. ב)תיקון המידות.
וכך כותב הרב וולבה:
"ישיבה איננה מקום לקנות ידיעות בלבד כי אם מקום של שלימות החיים בתורה. בישיבה לומדים לחיות כמו שלומדים בה ללמוד. עשרה יחידים שעוסקים בתורה ואין ביניהם אהבה ואחוה, סימן הוא כי תורתם בלתי שלמה, ולא עליהם נאמר: שכינה שרויה ביניהם.. אי לזאת מהי ישיבה? הוי אומר שהיא מקום הגידול לחברה האידיאלית ביותר, חברה לשם שמים, הוי יודע זאת כשאתה נכנס לישיבה, כי עליך להיות מבוני ציבור שאין כמותו בעולם, בשלימות המידות, באחדות השאיפה, ובשיתוף הפעולה לעבודת ה'" ("עלי שור")
יה"ר שנזכה לעמל התורה שיגרום לאהבת לימוד התורה, ונזכה לעבודת המידות, ולשאיפה לשלימות וכך נזכה לקדש שם שמים.אמן כי"ר.
