שיחה לפרשת בהעלתך-וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג,כב)
בפרשתנו כתוב:
"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר פרק יא פסוק ד)
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר פרק יא פסוק א)
תגובת ה' למתאוננים קשה ביותר. לכאורה התגובה לא פרופורציונית לחטא? מדוע ה' שולח אש בקצה המחנה לאחר שבני ישראל התלוננו וביקשו בשר, הרי הם לא חטאו בחטא ע"ז או חילול שבת וכדומה?
כותב בעל "נתיבות שלום":
"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ... ולכל הפירושים עדיין צריך בירור מה היה גודל החטא והעונש החמור עד 'ותבער בם אש ה'' ... ולמה חרה אף ה' מאד, ועד שהגיע להם עונש מכה רבה מאד. ויש לפרש הענין ע"פ מה שכתוב בספרים הקדושים שכל תרי"ג מצוות הם הכנה למצות ואהבת את ה' אלקיך ולדבקה בו, שהתכלית של כל המצוות היא שיהודי יהיה דבוק בהשי"ת, וכל תרי"ג מצוות הם עצות ודרכים להביאו לדביקות בה'....ועל פי זה יש לפרש הפרשה, מה היתה החומרה המיוחדת בחטאים של ישראל במדבר, בחטא המתאוננים ובחטא ויתאוו תאוה, שלכאורה אינם חטאים חמורים כל כך. אלא הקביעה מה חטא חמור תלויה בדבר אחד, עד כמה הוא מרחיק מהשי"ת, שככל שהחטא מרחיק יותר מהשי"ת וככל שהוא יותר בניגוד לדביקות בהשי"ת הרי זה חטא חמור יותר. וזה היה חומר חטא המתאוננים, כפירוש רש"י שבקשו עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום, היינו שרצו לפרוש מהקב"ה ולהתפרד מהדביקות בה' שהיא תכלית כל התורה והמצוות, וזה החטא החמור ביותר..... וככל שהחטא מרחיק יותר מהשי"ת הרי זה חטא חמור ביותר" (נתיבות שלום פרשת בהעלתך)
מטרת התורה לייעץ ולתת דרכים לדביקות בה'. המתאוננים חיפשו את הדרך להתרחק מה', רצו למרוד. זה בא לידי ביטוי בתאוותם ובאי רצונם במן. המן היה אוכל רוחני נפלא, ואת זה הם לא רצו, כי הם חיפשו את התאווה. משה מבין שזה חטא מאד שורשי ולכן הוא איננו רוצה להמשיך להנהיג את בני ישראל, כי הוא מבין שבלי לשנות את הטבע הזה הוא לא יוכל להחזירם למוטב. מענה לבקשתם (ע"י שיהיה להם בשר) לא תפתור את הבעיה העיקרית שנובעת מהנשמה הרוצה להתרחק מהבורא, כי זה משהו פנימי בנפש. חטא נמדד במידה שזה מרחיק את האדם מבורא העולם. לכן הקב"ה שולח אש בקצה המחנה. אכן לחיות חיי תאווה זה חטא חמור מאד כי זה מרחיק את האדם מבוראו.
רש"י כותב:
"מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו" (רש"י במדבר פרק יא פסוק כב)
ישראל חיפשו עלילה, סיבה להתרחק מה', כל הזמן חיפשו תירוצים לפרוק עול. לכן העונש היה כה חמור. לכן משה לא רצה להמשיך להנהיגם, כי הוא הבין שעם ישראל מחפשים זהות אחרת, והם לא רוצים להתקרב לה'.
הפתרון שמציע הקב"ה לתת להם שליו, כדי להרגיע אותם,ואז בא הפתרון העיקרי לשורש הבעיה והוא שינוי האווירה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם" (במדבר פרק יא פסוקים טז-יז)
הפתרון 70 הזקנים. סביבה רוחנית שונה שתגרום להעצמת הטוב הנמצא בהם. אדם תלוי באווירה. 70 הזקנים מטרתם לשנות את האווירה. ה' ממנה את שבעים הזקנים כדי ליצור אווירה של תורה וקדושה, אווירה שתגרום לבני האדם לשאוף לגדלות ולא לתאוות.
מהי הדרך שאדם יהיה מרוכז בחייו בעבודת ה' ולא ירצה להתעסק עם תאוות העולם הזה?
נראה מפרשתנו מספר הכוונות בנושא זה.
בפרשתנו מופיעה הטבת הנרות:
"ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (רש"י במדבר פרק ח פסוק ג)
מה השבח בכך שאהרן לא שינה? וכי היתה הו"א שאהרן ישנה?
כותב שפת אמת:
"ויעש כן אהרן. שלא שינה. יש לפרש כי עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם. שבהתחלה מתעורר לטוב. אח"כ נשכח ממנו. וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד. והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר לזאת נאמר על אהרן שלא שינה וממילא בא לו תמיד השגות חדשות כמ"ש אם שמוע בישן תשמע בחדש"
העוצמה של אהרן בקיום המצוות בכל חייו היתה כמו בפעם הראשונה. אהרן הסתכל על המצווה כל יום במבט חדש. כל פעם המצווה קוימה בעומק אחר.
כל יום אנחנו צריכים להשיג עוצמה חדשה בכל מצוה ומצוה ולימוד תורה שנעשה ונלמד. כאשר האדם מחובר ללימוד תורה הוא רואה בכל פעם במצוות מבט ורעיון חדש וזה יוצר אצלו התחדשות בקיום המצוות.
כותב "מי שילוח":
"ויעש כן אהרן, פירש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, שינה פירש שלא היה אצלו כדבר ושונה בה שעשה כדעת האדם בהרגל, רק תמיד היה עושה את המצוה כדבר חדש שאדם עושה בשמחה ובזריזות" (מי השילוח פרשת בהעלתך)
בפרשתנו מסופר שבני ישראל שלא עשו את הפסח כי היו טמאים, באו וביקשו שתהיה להם אפשרות נוספת לקיום המצווה.
וכך כתוב:
"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם" (במדבר פרק ט פסוקים ו-ח)
וכותב רבינו ירוחם:
"והאומנם כי באמת גם כל התורה כולה זכינו על ידי שאלות, אלא שכל התורה כולה היה השואל משה רבנו ע"ה, הוא ענין "עלה משה והורידה לארץ", לולא עלה לא היה מורידה, ועלייתו לא היתה ענין של חריצות וקפיצה, כל דבר ודבר שקבל משה מן ה' על ידי שאלות על הדבר הוא שקבלן, לולא שאלותיו לא היו באין תשובות הקב"ה, הוא ענין זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב) שכאשר שואלים אז משיבים, וכאילו לולא השאלות לא היה לנו כל תורה. ובשתי הפרשיות הנזכרים, כי האנשים הטמאים, ובנות צלפחד, היו השואלים, הנה על ידם הוא אשר זכינו באלו הפרשיות, ומגלגלין זכות על ידי זכאי ודאי" (הרב ירוחם ליבוביץ-דעת תורה)
התורה שבידנו היא בזכות שמשה שאל כל הזמן וה' ענה לו, וכך יודעים אנו כיצד לקיים את המצוות. עלינו לשאול, לברר. התורה לא היתה ניתנת לנו לולא שמשה שאל שאלות ובירר. פסח שני לא היה ניתן אם האנשים לא היו שואלים ומבקשים אותו.
ועוד כותב רבינו ירוחם:
"דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד (דה"י א' טז ח) ואמנם מה ענין דרישה זו? למה צריכים לבקש את ה', ולא ממציא עצמו הקב"ה בלי דרישה? וכן כתיב 'קרוב ה' לכל קוראיו' ולמה צריכים לקרוא כלל? הלא לא נעלם מה' צרתו וצרכו, הקב"ה הלא בוחן כליות ולב, ואינו צריך לגילוי דעתו של האדם, יודע הוא רצונו ותשוקתו לעזר ה', ואם כן למה צריך לבקשו ולהתפלל אליו כלל? ועל כרחך צריכים לומר כי כך היא המדה, כי אין ה' נותן שום דבר אלא רק אם האדם ביקש הדבר בתחילה מעצמו, אחרי שהאדם עומל ומיגע עצמו, כי אז הוא שה' נותן לו... אלמלא אמרו הטמאים למה נגרע לא היה להם פסח שני כלל, אלא אחרי שדרשו פסח שני מהקב"ה, אז הוא שצוה אותם עליו" (הרב ירוחם הלוי ליבוביץ-"דעת תורה")
כל יסוד התפילה בנוי מכך שאדם לא מקבל דבר אלא אם כן הוא מבקש. אדם צריך להיות אקטיבי לשאול לבקש ולא להיות פסיבי. השאלה והבקשה מאת ה' היא גופא מקרבת את האדם לריבונו של עולם.
כתוב בפרשתנו:
"וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַרבָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר פרק י פסוק לג-פרק יא פסוק א)
כותב המהרש"א:
"ומשום דלא מצינו שנקרא הר ה' רק מקום ב"ה שנתקדש לעולם אבל מקום שנתנה בו התורה לא נקרא רק הר האלהים או הר חורב והר סיני וע"כ דרשו שנסעו מאחרי ה' כתינוק הבורח מבית הספר לבטל מד"ת כי מנסיעתם מהר סיני שהיה בית המדרש שלהם נעשו בתי כנסיות של ע"ה לילך אחרי תאות לבם דמר"ח סיון בשנה ראשונה שבאו לסיני עד כ' אייר בשנה שנייה היו בבית הספר ולא חטאו עד אחר כך שחטאו מיד במתאוננים ושלוח מרגלים וכל השאר" (מהרש"א מסכת שבת דף קטז)
הר סיני נקרא בשמות אחרים: הר האלוקים,הר חורב, הר סיני. עצם זה שהתייחסו רק להר סיני כהר ה' ולא לכל העולם כהר ה' זו הייתה טעות. בעיני בני ישראל רק כשיש קולות מן השמים, קול שופר ועשן, רק אז זה בגדר הר ה', ולכן רצו להיות שם זמן כה ארוך-קרוב לשנה. החיים עצמם לא היו הר ה' מבחינתם. אי אפשר להיות רוחני בחיי השגרה, וזו הייתה טעותם. ברגע שהרגישו שהם אינם רוחניים, אז פרצה התאווה.
כותב "כלי יקר":
"רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם. זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצוות..ולקמן עשה פירוש מבואר על תוכחה זו ואמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר וגו' והיה לו לומר ונפן ונסע מחורב כדרך שאמר פנו וסעו. אלא כך אמר להם עדיין בפחזותכם קיימיתון כי אני אמרתי פנו וסעו שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ" (כלי יקר פרשת דברים פרק א פסוק ו)
עם ישראל רצה לשבות בהר זמן רב וחשב שכך תגיע הקדושה ולכן לא רצה לעזוב את ההר. עם ישראל לא הבין שמטרת התורה היא על מנת לקיימה וצריך לרצות להגיע לארץ ישראל ולבנות בארץ ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ואת זה העם לא רצה ולכן רצה להישאר בהר זמן רב.
כל מי שעוזב את הישיבה חייב להרגיש שחייו הולכים להיות "הר ה'" וצריך לקדש את ה' כל רגע ורגע ולא רק בבית המדרש, אלא גם בחיי היום יום .
בני ישראל לא ידעו לחבר את התורה לחיים ולא הרגישו רוחניות כשהם לא היו על הר סיני, וכשאדם לא מרגיש רוחניות התאוות שולטים בו.
כתוב בפרשתנו:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (במדבר פרק ח פסוקים א-ג)
כותב רש"י:
"לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו" (רש"י במדבר פרק ח פסוק א)
כותב הרמב"ן:
"מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח" (רמב"ן במדבר פרק ח פסוק א)
אהרן קינא בנשיאים כי הם הקריבו נדבה. דווקא בגלל שהנדבה לא חובה היא משפיעה יותר על האדם.
חשוב שבתוך סדר היום העמוס של הישיבה האדם ימצא זמן ללימוד תורה או למעשה חסד בבחינת "נדבה" דבר שאינו בסדר היום הקבוע של הישיבה והוא מוסיף לעצמו.
בישיבה אנו מתעצמים וגדלים, וצריך לחשוב איך אנו לוקחים את הערכים בישיבה לחיים כדי שהתורה תהיה תורת חיים.
עמל התורה, אווירה של תורה וקדושה, דרישה וחקירה, חיפוש האמת, ונדבה, הם המפתח להעצמת נשמתו של האדם הגורמת לו להיות רוחני ומרומם ולקנות את הערכים שיהיו חלק מחייו.
יה"ר שהשאיפה שלנו תהיה להידבק בבורא ונעשה את זה לפי עצות ה' והתחדשות רגשית ושכלית, ונפעל ונשאל ונברר "קרוב ה' ל כל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". ונזכה ל"שויתי ה' לנגדי תמיד" אמן כי"ר.
