שיחה לפרשת בהעלותך: "שתכלית כל המצוות הוא שיהודי יהיה דבוק בהשי"ת (נתיבות שלום)
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
הישיבה מצטערת בצער רב על פטירתו של הרב הגאון הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל. בשיחות ששמעתי ממנו בזום מעבר לגדלותו העצומה בתורה, הוא דיבר על חשיבות הקניית אהבת תורה. הוא עודד בחורים וחיבר אותם לאהבת תורה. אהבת תורה היה בנפשו.
בפרשתנו כתוב:
"וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאׇזְנֵ֣י ה' וַיִּשְׁמַ֤ע ה' וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ ה' וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל ה' וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ׃ וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ ה'׃ וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃ וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃ וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃ שָׁ֩טוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃ וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו׃ וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אׇהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל ה' לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כׇּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי׃ הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו׃ מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכׇל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה׃ לֹֽא־אוּכַ֤ל אָנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ וְאִם־כָּ֣כָה ׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הׇרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי׃ וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃ וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֮ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃ וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֮ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאׇזְנֵ֨י ה' לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן ה' לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם׃ לֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א ׀ חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם׃ עַ֣ד ׀ חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת ה' אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃ הֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶֽת־כׇּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם" (במדבר פרק יא פסוקים א-כב)
לכאורה התגובה של ה' לא מתאימה לחטא, זה בלי פרופורציה? מדוע ה' שולח אש בקצה המחנה על כך שבני ישראל התלוננו, הרי הם לא חטאו בחטא ע"ז או חילול שבת וכדומה? גם תגובת משה היא בלי פרופורציה!
כותב רש"י:
"מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו" (רש"י במדבר פרק יא פסוק כב)
כותב נתיבות שלום:
"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ... ולכל הפירושים עדיין צריך בירור מה היה גודל החטא והעונש החמור עד 'ותבער בם אש ה'' ... ולמה חרה אף ה' מאד, ועד שהגיע להם עונש מכה רבה מאד. ויש לפרש הענין ע"פ מה שכתוב בספרים הקדושים שכל תרי"ג מצוות הם הכנה למצות ואהבת את ה' אלקיך ולדבקה בו, שהתכלית של כל המצוות היא שיהודי יהיה דבוק בהשי"ת, וכל תרי"ג מצוות הם עצות ודרכים להביאו לדביקות בה'....ועל פי זה יש לפרש הפרשה, מה היתה החומרה המיוחדת בחטאים של ישראל במדבר, בחטא המתאוננים ובחטא ויתאוו תאוה, שלכאורה אינם חטאים חמורים כל כך. אלא הקביעה מה חטא חמור תלויה בדבר אחד, עד כמה הוא מרחיק מהשי"ת, שככל שהחטא מרחיק יותר מהשי"ת וככל שהוא יותר בניגוד לדביקות בהשי"ת הרי זה חטא חמור יותר. וזה היה חומר חטא המתאוננים, כפירוש רש"י שבקשו עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום, היינו שרצו לפרוש מהקב"ה ולהתפרד מהדביקות בה' שהיא תכלית כל התורה והמצוות, וזה החטא החמור ביותר..... וככל שהחטא מרחיק יותר מהשי"ת הרי זה חטא חמור ביותר" (נתיבות שלום פר' בהעלתך)
חטא לא נמדד רק לפי חומרת האיסור ההלכתי אלא לפי ההשפעה על האדם לאחר שחטא, כמה זה מרחיק את האדם מהבורא. וכאן התלונות נבעו מרצון למרוד בה' ולהתרחק ממנו והתלונות שנאמרו ברבים הרחיקו אותם יותר מה' ולכן ה' מעניש אותם בחומרה.
המן סימל קשר ישיר עם ריבונו של עולם. הצדיק קיבל עוגה ליד ביתו, הבינוני קיבל לחם בקצה העיר, והרשע קיבל חיטים מחוץ לעיר. ולקשר הישיר הזה עם ריבונו של עולם הם התנגדו ולכן זה היה כה חמור ונורא.
אני מבקש ללמוד מדברי ה"נתיבות שלום" שני רעיונות חשובים:
הראשון: הם לא אמור שרצונם למרוד אלא רק התלוננו ואולי אפילו לא ניתחו לעצמם שמשם זה מגיע, אך חובה עלינו להבין את השורש. אדם שחושב ואומר דבר אחד אך בשורש הדברים זה בא ממקום אחר, עלינו להבין מהיכן זה מגיע ולטפל בשורש הדברים.
השני: חשוב לראות דברים לא רק בראי ההלכתי אלא בראי הרוחני, האם זה מקרב לה' או מרחיק מה'.
הדבר נכון בעיקר לדברי הרשות בחיינו (הנאות, טיולים, אכילה, שתיה). כל דבר צריך להימדד לא רק בראי ההלכתי אלא גם בראי הרוחני של התרחקות וקירבה לה'.
כותב הרב עמיטל זצ"ל:
"זוהי גם תשובתו של הקב"ה לטענתו של משה בפרשתנו. משה טען שלא ניתן לספק את רצונו של עם ישראל, כיוון שזהו טבעו, להתלונן כל העת, ואין ברירה אלא לשנות את טבעו ואופיו. הקב"ה השיב, שאת טבע האדם אין הוא משנה, אולם הוא מוכן להפוך את הסביבה שבה נמצא עם ישראל לסביבה חיובית יותר... הקב"ה מאציל מרוחו על שבעים הזקנים, כדי שיוכלו להשפיע לחיוב על בני ישראל. אפשר באמת לראות, שהמילה "בשר" מופיעה בפרשתנו עשר פעמים, וכנגדה מופיעה עשר פעמים המילה "רוח". כדי להתגבר על המטריאליזם של עם ישראל, המרבה להתלונן על בעיות חומריות שונות, מאציל ה' מרוחו על עם ישראל, ובונה סביבה שבנויה על רוחניות, כך שבעיית השאיפה אל החומר תיפתר מאליה. פעמים רבות, כאשר אנו נתקלים בבעיות הנובעות לכאורה מאופיו וטבעו של מישהו, הפתרון אינו לנסות לשנות את טבע האדם, אלא ליצור סביבה חיובית יותר, שתגרום לכך שהבעיה תיעלם מאליה" (הרב יהודה עמיטל-בית המדרש הוירטואלי)
לפעמים אנו רוצים שיהיה לנו טבע אחר. הקב"ה אומר לנו לא כך, בטבע שיש בנו צריך לעבוד אותו. אווירה נכונה גורמת שהטוב הנמצא באדם נהיה דומיננטי ועוצמתי, ואז האדם יכול לעמוד באתגר ההתמודדות וחלק האלוק ממעל יפרוץ החוצה.
שבעים הזקנים ה' ממנה אותם כדי ליצור אווירה של תורה וקדושה, אווירה שתגרום לבני האדם לשאוף לגדלות ולא לתאוות.
הסיבה שחלק מהתלמידים קשה להם לשמור על הרף הרוחני שהיה להם בישיבה, כי הם משנים אווירה ונמצאים באווירה שאיננה עם מספיק קדושה ותורה. שאלת האווירה והחברה היא חשובה ביותר, כי הם גורמים לאדם אלו חלקים בתוכו יהיו דומיננטיים ומרכזיים ואלו לא.
ה"נתיבות שלום" מחדש, שמטרת כל המצוות להידבק בבורא. נבדוק מפרשתנו כיצד ניתן להידבק בבורא.
כתוב בפרשתנו:
"וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת: וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה" (במדבר פרק ח א-ג)
"לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו" (רש"י במדבר פרק ח פסוק א)
"מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח" (רמב"ן במדבר פרק ח פסוק א)
אהרן קינא בנשיאים כי הם הקריבו נדבה והוא חובה. דווקא בגלל שהנדבה לא חובה היא משפיעה יותר על האדם.
בחור שרוצה לדבוק בה', הוא צריך לעשות אפילו דבר אחד בתור נדבה מעבר למה שהישיבה דורשת, וזה יגרום לו לדבוק בה'.
הדרך השניה הנלמדת מפרשתנו היא, הרצון לעשיית עוד ועוד מצוות.
האנשים שהיו טמאים ולא יכלו להקריב קרבן פסח היו אנוסים ופטורים, אך הם זועקים ודורשים להקריב קורבן מתוך רצון להתקרב לבורא ולדבוק בו.
כותב חידושי הרי"ם:
"הטמאים צעקו 'למה נגרע', ואין מובן כלל מה צעקו, הלא בפיהם אמרו טעם הגרעון מפני הטומאה, אבל היה צר להם מאוד שיחסרו מצוה קרושה כזו, ולא יכלו להתאפק מלזעוק 'למה נגרע', ועל ידי גודל התלהבות תשוקתם להמצוה נפתח פתח חדש שיתמשך אור קדושת הפסח שלשים יום ויוכלו אז לעשות" (חידושי הרי"ם פר' בהעלתך)
וכך כותב רבינו ירוחם:
"דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד (דה"י א' טז ח) ואמנם מה ענין דרישה זו? למה צריכים לבקש את ה', ולא ממציא עצמו הקב"ה בלי דרישה? וכן כתיב 'קרוב ה' לכל קוראיו' ולמה צריכים לקרוא כלל? הלא לא נעלם מה' צרתו וצרכו, הקב"ה הלא בוחן כליות ולב, ואינו צריך לגילוי דעתו של האדם, יודע הוא רצונו ותשוקתו לעזר ה', ואם כן למה צריך לבקשו ולהתפלל אליו כלל? ועל כרחך צריכים לומר כי כך היא המדה, כי אין ה' נותן שום דבר אלא רק אם האדם ביקש הדבר בתחילה מעצמו, אחרי שהאדם עומל ומיגע עצמו, כי אז הוא שה' נותן לו... אלמלא אמרו הטמאים למה נגרע לא היה להם פסח שני כלל, אלא אחרי שדרשו פסח שני מהקב"ה, אז הוא שצוה אותם עליו. זהו ענין שנאמר שם ברש"י מגלגלים זכות על ידי זכאי, איזו זכות היה להם הוי אומר זכות הבקשה, אדם המבקש דבר טוב א"א שתוחזר בקשתו ריקם" (רבינו ירוחם-דעת תורה)
הדרך השניה לדבוק בה' זה לרוץ אחרי מצוות מתוך הבנה שכל מצווה מקרבת את האדם לבוראו.
הדרך השלישית היא ההתמדה והעקביות והדרישה לאמת ולעומק. מי שדורש אמת ועומק ממשיך בהתלהבותו כל הזמן ולא רק בהתחלה, וזה מה שכתוב על אהרן.
וכך כתוב בפרשה:
"וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת: וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה" (במדבר פרק ח א-ג)
"לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו" (רש"י במדבר פרק ח פסוק א)
"מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח" (רמב"ן במדבר פרק ח פסוק א)
"ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (רש"י במדבר פרק ח פסוק ג)
"ויעש כן אהרן. שלא שינה. יש לפרש כי עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם. שבהתחלה מתעורר לטוב. אח"כ נשכח ממנו. וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד. והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר לזאת נאמר על אהרן שלא שינה וממילא בא לו תמיד השגות חדשות כמ"ש אם שמוע בישן תשמע בחדש" (שפת אמת פר' בהעלתך-שנת תרל"ה)
"ויעש כן אהרן, פירש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, שינה פירש שלא היה אצלו כדבר ושונה בה שעשה כדעת האדם בהרגל, רק תמיד היה עושה את המצוה כדבר חדש שאדם עושה בשמחה ובזריזות" ("מי שילוח" פר' בהעלתך)
יה"ר שנזכה כל חיינו לדבוק בה' ולקדש ולהאהיב את שמו יתברך, אמן כי"ר.
