השאלה השבועית - ביטול קידושין לעגונות ומסורבות גט
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור שיעורנו היום נסוב אודות יכולתם של חכמים לבטל קידושין; כך למדנו בסוגיותינו (ג, א):
"ומי איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה אמר ליה רבינא לרב אשי תינח קדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות".
בגמ' בגיטין (לג, א) מופיע עיקרון זה ביחס לביטול גט- שלדעת רבן גמליאל ניתן לבטל גט מדין תורה, אולם מדרבנן לא חל הביטול, ותמהה הגמ':
"ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא"?
והשיבה:
"אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה".
שאלה א] המקרים בהם פגשנו בהפעלת 'אפקעינהו' בגמ'- היו מקרים בהם הבעל נהג שלא כהוגן בעת הקידושין ועל כן הפקיעו אותם באופן מיידי, או מקרים בהם אף שנשואים הם זמן רב, מכל מקום ניתן גט מידי הבעל, אלא שהיתה בעיה בכשרותו. נשאלת השאלה האם ניתן להפקיע קידושין גם במידה ולא היה גט כלל ונעשה הדבר לאחר שנים רבות? לדוגמא- אשת הנווט רון ארד או כל אשה עגונה- האם ניתן להתירה לשוק על ידי הפקעת קידושין?
היום, בכל בתי הדין בארץ מקובל שאין לעשות אפקעינהו על קידושין בלא שניתן גט (כן פסק הרב זלמן נחמיה גולדברג ודיינים נוספים). ושאלתנו הראשונה היא- מדוע?
שאלה ב] הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל הציע (משפטי עוזיאל אבן העזר סי' מה) שכל טייס בצבא (הלוקח סיכון גבוה בעת שירותו הצבאי) יגיד מפורשות בעת נישואיו: 'הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל אלא אם כן רבנן ימחו', ובכך יקל על יכולת ההפקעה במידה וחלילה יוגדר כנעדר.
האם תנאי זה אכן יכול להועיל למעשה? הצעתו של הרב עוזיאל לא התקבלה למעשה, בין החולקים עליו היה הציץ אליעזר (א, כו). מהם הצדדים בעד ונגד הצעה זו?
[נידון שלישי שלא נעסוק בו אלא רק נציין איליו הוא שאלת 'ארגון' מצב בעייתי הדורש הפקעה כדי לפתור בעיות הלכתיות- מעשה באשת כהן שנאנסה ונאסרה לבעלה, ועלתה שאלה האם יכול הבעל למנות שליח ולבטלו שלא בפניו כדי להגיע למצב של 'אפקעינהו', ובכך לשוב ולהתירה לו בפועל].
לשונו של רש"י היא"
"כל המקדש - כל המקדש אשה על דעת שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה שיהיו קיימין קידושין לפי דברי חכמים ויהיו בטילים לפי דברי חכמים על ידי גיטין שהכשירו חכמים".
נראה מדבריו, שבלא נתינת גט כל שהוא, לא אומרים 'אפקעינהו', ונשאלת השאלה מדוע?
תשובה
בדברינו נציג מספר כוונים בביאור החיסרון שבאפקעינהו (כשחלקם מבוססים על הסברים שונים בהסבר מנגנון האפקעינהו).
שיטה א] הפקר בי"ד- תוס' וראשונים נוספים סבורים ש'אפקעינהו' (לכל הפחות בקידושי כסף- אופן הקידושין המונהג בזמננו) מבוסס על 'הפקר בית דין הפקר'.
לאור זאת, ישנם שיטות ראשונים שבתי הדין בזמן הזה שאינם סמוכים אינם יכולים להפקיר ממון מדין 'הפקר בית דין הפקר' וממילא אינם יכולים להפקיע קידושין.
שיטה ב] תנאי- רש"י (הנזכר בגוף השאלה) סבור, שההפקעה מבוססת על כך שהקידושין נעשו על תנאי- שיהיו כדת משה וישראל. ומשמעות הדבר היא, שברגע שחכמי ישראל סבורים שיש להפקיע את הקידושין- הקידושין בטלים מחמת התנאי.
לאור זאת, מדוע דרש רש"י בנוסף שיהיה הדבר 'על ידי גיטין שהכשירו חכמים'?
ואכן בשיטה מקובצת (כתובות שם) בשם הרא"ה, הגדיר זאת כקידושין על תנאי ללא תוספת תנאי זה:
"ואהדר ליה שויוה רבנן בעילת זנות דכיון דאדעתייהו קדיש הוה ליה כעל מנת שירצה אבא והרי לא רצה".
ובדעת רש"י צריך לומר, שבגלל החומרה הגדולה שיש בהפקעת אישות של בני זוג שחיו יחד, אמרו חכמים שאמנם הקידושין פוקעים אולם נותנים לה מעמד של אשת איש מדרבנן, וכל עוד לא יהיה גט, אינה מגורשת.
אפשר, שרש"י למד את שיטתו מכך שבמקרה בו אבד הבעל ב'במים שאין להם סוף' האשה נותרת עגונה, ולא הוצע בגמ' פתרון המובסס על יכולת ההפקעה.
תנאי ל'טייסים'- כאמור, הרב עוזיאל הציע שבעת הקידושין תעשה האשה תנאי מפורש שיתלה את הקידושין ברצון חכמים, ובכך בעת הצורך ח"ו, יוכל לגרשה.
הצעתו זו, מבוססת על ההנחה שביטול הקידושין מבוסס על הלכות תנאים, ושאין צורך בגט (פסול) בכדי להפקיע את הקידושין לגמרי, וכדברי השיטה מקובצת.
אולם כפי שציינו, הציץ אליעזר לא קיבל את הצעתו זו, וכך נימק את דבריו:
"משום דבע"מ שירצה אבא הא הרי תלי עצם הקדושין גופא שמקדש כעת באם יתרצה אבא מזה או לא, ולכך יכול שפיר להתנות, אבל הגע בעצמך אילו היה מתנה ואומר הרי את מקודשת לי בתנאי שאם לאחר איזה שנים יהיה איזה סיבה שבגללה ירצה האב לבטל הקדושין שיהא יכול, האם היה מהני? הרי בודאי לא, וכאן הא הרי ה"נ כמו"כ שתולה הקדושין בדעת אחרים שאם לאחר איזה שנים יהיה איזה סיבה שבגללה ירצו לבטל הקדושין שיהו יכולים, ואיך יהני זאת? ואם תאמר דכאן שאני דמשום כח אפקינהו אתינן עלה משום תקנת עגונה, א"כ אמאי צריכים בכלל שיפרש הא הרי אף בסתם כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש...".
כל היכולת לקדש על תנאי היא רק במקרה בו התנאי הוא מיידי, אבל במקרה בו התנאי מדבר על תרחיש תאורטי ורחוק אינו נכלל בתנאי, ועל כן לא ניתן להסביר למעשה שהאפקעינהו מתבסס על תנאי.
מעמד הנישואין התלויים בתנאי- נראה, ששורש המחלוקת בין הרב עוזיאל לציץ אליעזר נעוץ בשאלה האם לאחר התניית התנאי קודם קיימו בפועל מוגדרים בני הזוג כנשואים, או שמא בגלל התנאי- נישואיהם תלויים ועומדים; וכפי שחקר הגרנ"ט בגדרי תנאים:
"ונראה דיש לחקור בדין תנאי' אם קיום התנאי הוא קיום הדבר ובלא קיום לא יתקיים הדבר או שלעולם הדבר קיים אלא שאם יבטל התנאי יתבטל הדבר וביותר י"ל: דהנה כשחידשה התורה דין תנאים י"ל דהיינו דכשתולה דבריו בתנאי לא חל הדבר עד שיקיים התנאי, או שעצם הדבר ה"ה ככל מקום שפועל פעולה אלא שיש בכוחו לעשות תנאי שבאם לא יקיימו יתבטל הדבר".
הציץ אליעזר לומד לפי דרכו ש'על מנת שירצה אבא' המוזכר בשיטה מקובצת, אינו מדיני תנאים, אלא פירושו שהוא מסכים לך שרבנן יפעילו את 'הפקר בית דין הפקר' ביחס אליו.
לאור זאת, הואיל ו'אפקעינהו' מבוסס על 'הפקר בית דין הפקר' לא יועיל בימנו גם לאור שיטת השיטה מקובצת.
אולם לרב עוזיאל, 'אפקעינהו' מבוסס על דיני תנאים וכפי שמורה פשט לשון השיטה מקובצת.
'אפקעינהו' ללא גט- כאמור, על אף ששיטת רש"י היא ש'אפקעינהו' ממומש רק במקום בו ניתן גט פסול, ישנן מס' מקורות מהן נראה כשיטת הרא"ה בשיטה מקובצת, ש'אפקעינהו' מועיל גם בלא גט פסול:
1] כשרות עד מפ"ע בעדות אשה- בגמ' בשבת (קמה.) נאמר:
"ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד".
כיצד מועילה עדותו, הרי אין כאן ב' עדים כשרים?
מבאר רש"י במקום:
"לומר לאשה מת בעלך, דאקילו בה רבנן משום עיגונא, וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקועי רבנן לקידושי מיניה".
הרי, שאף במקרה בו אין גט, הפקיעו חכמים את הקידושין!
הרב זלמן נחמיה גולדברג משיב, שמציאות זו שיש בה עדות כל שהיא דומה למקרה בו ניתן גט- המאפשר להפקיע את הקידושין.
2] גזרות אוסטרייך- כתב הדרכי משה (אבן העזר ז, יג):
"בגזרת אוסטרייך הותרו ע"פ גדולים ג"כ לבעליהן אפילו לכהנים ואפשר נתנו הני נשי אמתלאות לדבריהם וכולי וע"ש כי האריך ול"ג דאפשר הגדולים שהתירו לאו מדינא אלא משום צורך שעה שראו שיש ח"ו לחוש לעתיד לנשים שאם ידעו שלא יחזרו לבעל נעוריהן שלא יקלקלו ולכן הקילו וא"ל מנ"ל לומר כן דיש להקל בחשש איסור דאורייתא נ"ל דסמכו אדעתא דרבנן מקדש ויש ביד בי"ד לאפקועי קידושין מינייהו והוי כפנויות ואף אם זנתה מותרת לבעליהן כנ"ל".
הרי, שהתירו לנשות הכהנים לחזור לבעליהן ומבאר הדרכי משה, שעשו זאת מדין 'אפקעינהו'.
הרי שאף שלא ניתן כל גט עדיין מופעלת ההפקעה!
אכן, ראשית שומה עלינו לציין, שלדעת האבני מילואים (שם ס"ק ה) ה'אפקעינהו' לא יועיל להתירה לבעלה הכהן הואיל ואם נבעלה לגוי אפילו כפנויה, אסורה לכהן. ואם כן, הפקעת הקידושין לא תועיל.
עוד יש לומר, שהואיל וה'אפקעינהו' נעשה כאן כדי להשאירה תחת יד הבעל ולא כדי להוציאה ממנו, מפעילים אנו את ה'אפקעינהו' גם בלא גט.
3] האומרת לבעלה טמאה אני לך- המשנה בנדרים (צ, ב) אומרת, שלמשנה ראשונה- אשה שאמרה זיניתי אסורה לבעלה ועליו לגרשה. אולם חזרו רבנן ואסרו לקבל את דבריה, שמא עיניה נתנה באחר.
כיצד יכולים חכמים לשנות את דין התורה- האוסר על בעלה להמשיך לקיימה, ולהתירה לו?
מבאר הר"ן במקום שמועיל הדבר מדין אפקעינהו:
"ולדידי לא קשיא לי דכי היכי דאמרי' בכמה דוכתי (גיטין לג וש"נ) דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני אפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנויה היתה ומש"ה שריא לבעלה".
הרי, שאף ללא כל גט מפעילים חכמים את דין 'אפקעינהו'.
אכן, גם את ראיה זו יש ליישב בדרך הנ"ל- שמא במקרה בו הפקעת הקידושין נעשית כדי לאפשר לאשה לחיות עם הבעל, ניתן לומר 'אפקעינהו' גם במקרה בו אין גט.
כאמור, למעשה בתי הדין בזמננו אינם משתמשים ב'אפקעינהו' כדי לאפשר לאשה להינשא לאדם אחר, גם במקום עיגון.
