שיחה לפרשת חקת: "יהיה הכל דרך רצון ושמחה"
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
"יהיה הכל דרך רצון ושמחה" (מהר"ל גבורות ה' על פרשתינו)
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם.... יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר פרק כ פסוקים ט-יב)
ברצוני לברר, מה היה החטא של משה רבינו ואהרן? מדוע העונש היה כה חמור "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"?
אני מבקש להביא שני הסברים ומה אנו יכולים ללמוד מזה.
הסבר ראשון
כותב רש"י:
"לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו" (רש"י במדבר פרק כ פסוק יא)
מסביר הסבא מנובהרדוק את רש"י:
"הנה פרשה שלמה נאמרה בתורה ללמד דעת עד כמה צריך האדם להיות חזק כדעתו לקיים המצוה כמו שהיא בלי שום חשבונות ואף שנראים לו ברורים וחזקים אין לו לנטות אף נטיה קלה מצווי ה' מאחר שאינם מתאימים לציווי ה' המפורש... ואיתא במדרש רבה יודע משה חוק הסלע אם הוא מבקש להוציא מים יוציא מסלע אחר ונמצא משה רבינו עומד בספק אמר משה אם אשמע להם אני מבטל דברי המקום ,עכ"ל. נמצא שגרמו למשה בהרהורי לבם ובטענותיהם ספק עצום ומבוכה גדולה אם לעשות כדבריהם ולדבר לסלע אחר כדי שלא יהא חילול השם מהחשד שלהם ובנפול חשדם יגדל קידוש שם שמים או לדבר אל הסלע שיחד לו ה' כדי שלא לבטל צווי המקום ואף שיצא מזה חילול השם יהיה מה שיהיה..ואיך הכריע הספק הנה מבואר ברש"י ז"ל שהם דברו לסלע אחר כי הכריע בדעתו כי הקידוש השם יהיה דוקא אם ידבר אל הסלע שבקשו כל ישראל שלא יהיה להם שום הרהור ופתחון פה לטעון עליו ועל ידי זה יכירו כולם כי אין עוד מלבדו. וגם יהיה להם התלמדות מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מ"מ מקים דיבורו של מקום ק"ו אנו. ובחר באופן זה מלבחור בקיום דברי המקום בשביל הפחד מפני חילול השם שאם יעשה כמו שהוא מצווה מצבה ישארו עם חשדות ואין לך חילול השם גדול מזה אשר על כן באמת דיבר מתחילה אל הסלע ולא נתן מים כיון שלא על הסלע הזה ציוהו המקום אלא מכח החשבון הטהור הניצל מכל נגיעה עצמית לברוח מחילול השם ולהגדיל הקידוש השם חגר לו עוז ותעצומות שלא להביט על זה והכה אותו פעמיים עד שיצאו מים.. אמנם ע"ז היתה התוכחה מה' על משה רבינו כי במקום שכלתה עין השכל לראות שם מתחלת האמונה בדבר ה' וכיון שהיה לו ציווי ה' מפורש היה לו להאמין כי ודאי יסתבב מזה קידוש ה' והיה צריך להרחיק מלבו המשתוקק לקדש שם שמים את ההרהור הזה שיתכן ח"ו לצמוח חילול ה' מציווי ה' כי זה הוא דבר נמנע בהחלט. כשם שלא יצא חושך מאור כן לא יתכן שיצא מציווי חילול ה' ואף כי ששים רבוא בני אדם הסכימו בדעה אחת לחשוד הדברים ואין לך חילול ה' גדול מזה היה צריך לבטל כל דעות בני אדם לעומת ציווי מפורש של המקום והיה צריך להאמין באמונה שלמה כי בודאי יהיה קידוש ה'" (הסבא מנובהרדוק פר' חקת)
ה' ביקש ממשה שידבר אל סלע מסוים ואילו העם דרש שמשה יוציא מים מסלע אחר כדי לבחון את ה' האם ה' יכול להוציא מים מהסלע שהעם דרש ולא מהסלע שה' ביקש.
משה התלבט מאד. מצד אחד הוא רוצה לשמוע לריבונו של עולם ולהוציא מים מהסלע שה' ביקש, אך מאידך הוא חשב שאם כך יעשה אז לא יהיה קידוש ה' אלא חילול ה' כי העם יטען שה' יכול להוציא מים רק מהסלע שהוא תכנן להוציא ממנו מים. משה מחליט בסוף לשמוע לעם והוא טעה בכך כי הוא לא התבטל לציווי ה', ולכן נענש.
המחשבה שמקיום מצוות ה' בעולם יכול להיגרם חילול ה' היא מחשבה לא נכונה. לא יכול להיות שה' יצווה מצוה שממנה תצא חילול ה'. קידוש ה' בעולם היה קורה אם משה היה שומע בקול ה' ולא בקול עם ישראל וזו הכוונה "יען לא האמנתם בי להקדישני"-משה היה צריך להאמין שכאשר ה' מצווה זה מביא לידי קידוש ה'.
בכל התלבטות קטנה וגדולה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה רצון ה' ולא מה טוב לנו. הדברים נכונים בדברי הלכה ובדברי רשות. והאדם צריך ג"כ לברר לעצמו מהו רצון ה' לגבי שליחותו ותפקידו וייעודו בעולם.
הסבר שני
הרמב"ם מסביר אחרת מרש"י, וכך הוא כותב:
"וחטאו, עליו השלום, היה, שנטה אל אחד משני הקצוות במעלה ממעלות המידות, והיא הסבלנות..."שמעו נא המורים". דקדק ה' עליו שיהיה איש כמוהו כועס בפני קהל ישראל, במקום שאין ראוי בו הכעס. וכגון זה בחוק האיש ההוא חלול השם, לפי שתנועותיו כולן ודיבוריו נלקחים למופת, ומקווים להגיע בהם להצלחת העולם הזה והעולם הבא, ואיך ייראה ממנו הכעס, והוא מפעולות הרע.... וכל מה שיעשה או יאמר - יבחנוהו. וכאשר ראוהו שכעס, אמרו שהוא עליו השלום אינו מי שיש לו פחיתות מידה, ואלמלא ידע שה' קצף עלינו בבקשת המים, ושאנו הכעסנוהו יתעלה - לא היה כועס. ולא מצאנו בדברי ה' יתעלה אליו בזה הענין לא כעס ולא קצף" (שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד)
כותב המהר"ל:
"ופירוש זה כאשר אמר משה שמעו נא המורים דרך כעס, וכן מה שהכה הצור פעמיים הכל דרך כעס, ודבר זה לא היה ראוי לו כי מאחר שעשה הקדוש ברוך הוא נס ראוי היה לו להתחזק ולהתגבר באמונה בהקדוש ברוך הוא. ואם היה מתחזק ומתגבר באמונה, היה מתחדש לו השמחה לא לעשות דרך הכעס... כי הנס שנעשה להם להוציא המים מביא האמונה, והיה למשה ולאהרון להתחזק באמונה במקום הזה וזה לא היה כן כמו שאמרנו, וזהו יען אשר לא האמנתם בי להקדישני... וזהו אשר לא האמנתם בי, שהיה ראוי למשה להיות חזק באמונתו, ואם היה חזק באמונתו בהקדוש ברוך הוא היה נוטה אל מעלה נבדלת והיה עושה בשמחה ולא היה מתפעל לכעוס, ואז היה זה קדושה לעיני ישראל, שהיה משה ואהרן מראים האמונה בו יתברך ואז היה שמו מקודש לעיניהם על ידי האמונה. וזהו שאמר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני, כלומר היה לכם להתחזק באמונה. ואם עשיתם זה לא היה לכם לכעוס, כי האמונה מביא לידי שירה ושמחה, ומשה הכה פעמים דרך כעס ואמר שמעו נא המורים וזה הפך האמונה. כלל הדבר כי הנס שנעשה להם להוציא המים מביא האמונה, והיה למשה ולאהרן להתחזק באמונה במקום הזה וזה לא היה כן כמו שאמרנו. וזהו יען אשר לא האמנתם בי להקדישני, ולא שהיה החטא להם הכעס בעצמו רק שהכעס הזה מורה שחטא משה באמונה, ופירוש זה אמת ונכון מאוד והבן הדברים.... והוא בעצמו ענין האמונה כמו שאמרנו, כי האמונה בו יתברך מחדש שמחה. וכדי שיהיה הכל דרך שמחה המורה על האמונה, יהיה מדבר משה אל הסלע, ויהיה הסלע נמשך אל רצון בוראו מעצמו. ומשה עשה הכל דרך כעס, והיה כועס ואמר "שמעו נא המורים", גם הכה הסלע, עד שהיה הסלע נמשך אל דבר השם יתברך בכח, ועל ידי זה אין מחדש אמונה, כי אין אמונה רק שיהיה הכל דרך רצון ושמחה" (המהר"ל-גבורות ה' פרק ז)
משה היה צריך להבין שע"י המעמד הנ"ל צריך לקרב את העם לבורא ולעשות זאת בשמחה ובאמונה. משה היה צריך להפוך את המעמד להעצמת האמונה בה', לאירוע שכל תפקידו לרומם את בני ישראל ולהתקרב לבורא העולם. משה כעס על בני ישראל שהם מבקשים לבחון את ה' בכך שיוציא מים מסלע אחר ואמר "שמעו נא המורים". אך כעסו גרם לבני ישראל להתרחק מה' וכך התפספס כל המעמד כי מטרת הנס היה לקרב את בני ישראל אל ה'.
מהר"ל מדגיש שהחטא והעונש של משה נבע מכך שהוא עצמו היה צריך להתמלא באמונה ולהבין שגם דרישת העם להכות על סלע אחר (דרישה שכלל לא היתה ראויה) באה מאת ה' ולכן אין עליו לכעוס אלא להתמלא באמונה כדי שיוכל להעביר אמונה זו אליהם בשעת הנס כדי שהנס ירומם ויעצים אותם.
יש כאן מסר עצום. כשאנו כועסים זה נובע מחוסר אמונה. אם נדע שהכל תחת השגחת ה' לא נגיע לידי כעס אלא לשמחה עצומה ואמונה בה'. פרשתנו מלמדת אותנו לא להגיע לידי כעס, ולדעת שהכל לטובה גם כשאנו לא מבינים.
כותב בעל התניא:
"לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו לא היה בכעס כלל, ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום" (תניא איגרת הקודש פרק כה)
אדם שמאמין לא מגיע לכעס. אדם שחי בתודעה שהכל מריבונו של עולם אף פעם אינו כועס גם אם לא מבין את מה שעשה לו ה'. לכן האדם לא צריך להגיע בכלל לידי כעס ולא להיות מתוסכל.
כותב קדושת לוי:
"והנה יש שני בחינות במוכיח שמוכיח את ישראל שיעשו רצון הבורא ברוך הוא, אחד שמוכיח בדברים טובים דהיינו שאומר לכל איש ישראל גודל מעלתו ומקום מקור מחצב נשמתו אשר באמת נשמת ישראל חצובה למעלה מכסא כבוד וגודל הנחת רוח אשר להבורא יתברך כביכול ממצות כל איש ישראל וגודל השמחה אשר בכל העולמות בעשות איש ישראל מצות הבורא בזה, ובזה התוכחה מטה את לב בני ישראל לעשות רצון הבורא ב"ה לקבל כל איש מישראל עול מלכות שמים עליו. ויש שמוכיח את ישראל בדברים קשים ובדברי ביושים, עד שהם מוכרחים לעשות רצון הבורא. והחילוק שביניהם, זה שמוכיח את ישראל בטוב מעלה את נשמת ישראל למעלה למעלה ומספר תמיד בצדקת ובגדולת ישראל כמה גדול כוחם למעלה, וראוי הוא להיות מנהיג על ישראל, וזה שמוכיח את ישראל בדברים קשים אינו בבחינה הזאת. והנה זה שמוכיח את ישראל בטוב ומספר תמיד בגדולי ישראל וצדקתם, אז כל הדברים הנבראים בעולם צריכין לעשות מעצמם הרצון של ישראל לדבר שנבראו דהיינו בשביל ישראל, אבל אם אינו מספר ומעלה צדקת ישראל אז צריך להכריח כל הנברא בהכרח גדול לעשות מה שנברא, דהיינו לעשות רצון ישראל. והנה משה אמר בכאן שמעו נא המורים, הוכיח את ישראל בדברים קשים, ולכך הוצרך להכות את הסלע לעשות מה שנברא, כי אילו היה מעלה את ישראל כנ"ל וכמו שהיה כוונת הקדוש ברוך הוא ודברתם אל הסלע, כי אז היה מדבר אל הסלע: "אתה שנבראת בשביל ישראל והם במעלה גדולה צריך אתה לעשות מה שנבראת"- דהיינו להוציא מים לישראל. אבל עתה שהוכיח את ישראל בדברים קשים שמעו נא כו', הוצרך להכות את הסלע לעשות רצון ישראל, ונמצא זה גרם את זה, וטעם אחד הוא" (קדושת לוי פרשת חקת)
דרך התוכחה צריכה להיות ע"י שבחים ולא דרך נזיפה וכעס. קדושת הלוי מדגיש שהיות ומשה כעס והעם הרגישו רחוקים מה', לכן כל הבריאה נהיתה רחוקה מה', ולכן משה היה צריך להכות בסלע פעמיים כדי שיצא מים. אם משה היה מצליח באמצעות הנס לרומם את העם והם היו מרגישים קרובים לה', אז כל הבריאה היתה מתקרבת לה' והיה מספיק לדבר אל הסלע. ולכן הכעס וההכאה על הסלע קשורים יחד.
כתוב בברכת יצחק:
"שלא מצינו שמשה ואהרן התפללו שקב"ה ישלח להם מים. והיה קידוש השם גדול מאוד, שהקב"ה שומע תפלת צדיקים..... אבל לא באו להתפלל בעדם כי לא האמינו שהקב"ה ישמע תפילתן יען ששאלו מים שלא כהוגן. אבל בנ"י המה בניו למקום אף שאינם ראוים כמו שאמר ר' מאיר בקידושין לו. "בנים משחיתים", 'בנים' נקראו אף 'לא אמון בם'. והיו מזלזלין בתפלה והיו מזלזלין גם כן בבני ישראל, לכן שניהם חטאו. ואמר "יען לא האמנתם בי להקדישני", שאני שומע תפילותיכם בעד בניי"
"ברכת יצחק" מדגיש, שמשה ראה בעם הליכה נגד ה', והוא לא מספיק חווה את האהבה לכל יהודי שגם כאשר הוא סטה מן הדרך הוא בבחינת "בנים משחיתים", וגם כאשר הם סרים מן הדרך הם עדיין בבחינת בנים, ולכן יש חובה לאהוב כל יהודי ויהודי.
הנלמד משיחתנו:
חשיבות להקפיד על כל הלכה ולשאול תמיד מה רצון ה'.
להאמין בכל יהודי שיש בו אמונה.
לעולם לא לכעוס ולהבין שהכל מה' ולעשות הכל מתוך שמחה.
יה"ר שנחיה את הדברים האלו כל חיינו, ובכך נקדש שם שמים ונקרב את הגאולה. אמן כי"ר.
