שאלה שבועית: עשיית עבירות למען בטחון המדינה
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
לצפייה בשיעור: חלק ראשון | חלק שני
שאלה א] גילוי עריות לצורך הצלת חטופים – אחד הנושאים העומדים על הפרק של הציבוריות הישראלית כיום, הוא החזרת החטופים. נדון בשאלה תאורטית ביחס לענין זה. לו יצוייר שהשב"כ יגיע למסקנה, שכדי להגיע לשחרור החטופים, יש לשלוח אשה שתגור עם איש חמאס, ועל ידי זה תוכל להוציא ממנו מידע אודות החטופים ולהביא להשבתם. האם מבחינה הלכתית הדבר מותר או אסור?
שאלה ב] פיתוי מרגל בעריות- לפני כשלושים וחמש שנה הלך אדם בשם מרדכי ועננו שעבד בעבר בכור הגרעיני של מדינת ישראל ומסר את סודות המדינה לזרים. הדרך לתפוס אותו ולמנוע ממנו להמשיך במעשיו, היתה לפתות אותו על ידי אשת איש שתהיה איתו. והשאלה היא האם מבחינת ההלכה הדבר מותר או אסור?
שאלה ג] איסור עריות להצלת חיי קבוצה- הבית יעקב[1] מביא מקרה מעשה קשה שאירע:
באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם ארכי - ליסטים אחד בשדה עם חבורת ליסטים שכמותו להרוג את כולם וקמה אשה אחת מהם אשה יפת תואר מאד והתחילה להשתדל עם האיש ראש הליסטים בדברים עד שפתתו בחלקת לשונה שנתאוה לה ונבעלה לו ביער מן הצד ועל ידי כן הצילה את בעלה עם כל הנפשות.
השאלה היא האם אותה אשה נהגה כשורה כשמסרה עצמה, או לא?
כדי להשיב על שאלות אלו, עלינו להעמיק תחילה בסוגיית אסתר המלכה ואחשוורוש:
1] אסתר נלקחה לאחשוורוש תחילה שלא ברצונה, אולם אחר גזירות המן הרשע, בעת שהלכה אל המלך לשם הצלת כלל ישראל, הלכה מרצון ובצורה מודעת (מגילה טו.).
לאור ההלכה, שבשלושת העברות החמורות, ובכלל בעריות 'יהרג ואל יעבור', היה על אסתר למסור את נפשה ולא לעבור על האיסור עם המלך?
2] הגמ' בסנהדרין (עד:) מסבירה את מעשיה של אסתר, ואומרת- 'אסתר קרקע עולם היתה'. השיטה מקובצת (כתובות ג:) מקשה, שלכאורה אינה קרקע עולם, שהרי עשתה מעשה בהליכתה לאחשוורוש?
3] האם התשובה לשאלות אלו אחת היא, או לא?
תשובה
על אף שציוויתנו התורה 'וחי בהם', ודרשו חז"ל 'ולא שימות בהם', ישנן מספר הלכות בתורה בהן הדין הוא 'יהרג ואל יעבור': בג' עבירות חמורות, בשעת השמד וכן במלחמה יש מצוה להסתכן גם אם כלול הדבר במסירות נפש.
כפי שציינו בשאלה, הגמ' בסנהדרין (עד:) תמהה, כיצד הותר לאסתר להיזקק לאחשוורוש: "והא אסתר פרהסיא הויא?
ומביאה הגמ' ב' תירוצים:
אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני.
'קרקע עולם' פירושו, שהאשה פסיבית ואינה עושה מעשה, וביחס לזה לא נאמר דין 'יהרג ואל יעבור'.
וכאמור, שאלנו, שמעשיה של אסתר לא היו ללא עשיה, שהרי אסתר הלכה אל אחשוורוש? ואף יתירה מזאת, בפעם השניה היא שיזמה את המעשה והלכה אליו מרצונה, ומדוע אם כן לא נאסרה?
בעלי התוס' (כתובות ג: ד"ה ולדרוש ועוד), תמהים, מדוע לא הקשתה הגמ' מצד איוסר גילוי עריות שהוא אחת מג' עבירות חמורות שהדין בהם הוא ש'יהרג ואל יעבור', והקשתה רק מצד הכפיה על איסור תורה בפרהסיא?
רבנו תם מוכיח מכח גמ' זו שאין חיוב מיתה על ביאת גוי שאין ביאתו ביאה 'דרחמנא אפקריה לזרעיה'. מסיבה זו, חובת מסירות הנפש יכולה לבא רק הכפיה על מעבר איסורים בפרהסיא.
אולם ריב"ם חולק על רבנו תם בין השאר מכח הגמ' במגילה טו. הנזכרת בשאלה:
אמר רבי אבא: שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו - באונס, ועכשיו - ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי - כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך.
הרי, שאסתר חששה שתאסר למרדכי מחמת היזקקותה לאחשוורוש, זאת על אף שאחשוורוש היה גוי. הרי שגם ביאת גוי אוסרתה על בעלה. ומסתבר שאם ביאתה אוסרתה על בעלה יהיה בה דין של 'יהרג ואל יעבור'.
לאור ראיותיו חולק ריב"ם על ר"ת וסבור שגם ביחס לביאת גוי נאמר דין 'יהרג ואל יעבור', וכאשר האשה איננה פעילה ומוגדרת כ'קרקע עולם' גם ביחס לגילוי עריות לא נאמר דין 'יהרג ואל יעבור'.
והסיבה שהגמ' הקשתה מ'פרהסיא' ודין 'חילול השם' ולא מגילוי עריות, משום שבגילוי עריות היה פשוט לגמ' שבמצב בו האשה 'קרקע עולם' לא נאמר דין 'יהרג ואל יעבור', אולם ביחס ל'חילול השם' סברה הגמ' בהוא אמינא שאסור גם ב'קרקע עולם', ועל זה הסיקה הגמ' שגם בזה לא נאמר דין 'קרקע עולם'.
נמצא, שלשיטתו של רבנו תם אין בהיזקקות לגוי משום 'יהרג ואל יעבור', ואילו לריב"ם יש בדבר משום 'יהרג ואל יעבור'
'קרקע עולם'- השיטה מקובצת (כתו' שם) שואל- מדוע אסתר מוגדרת כ'קרקע עולם'- הרי עשתה מעשה בהליכתה? ובשם המאירי השיב שצריך לומר שלא ההליכה בכוחות עצמה אלא גררוה על כרחה כל הדרך.
נמצא
האגרות משה (יו"ד ח"א סי' עד) התקשה בהסברו של המאירי:
"אבל אינו מתקבל על הדעת בשום אופן דאם כן היה אחשורוש מבין שהיא יהודית מכיון שבכל לילה היא אנוסה כ"כ שצריכין להוליכה..".
ועל כן ביאר שההליכה היא אביזרייהו של מעשה העריות, והאביזרייהו הוא כעיקר המעשה. ועל כן, אם מעשה העריות לא נאסר מחמת שהוא בשב ואל תעשה, גם האביזרייהו שלו לא נאסר; ובלשונו:
ומה שודאי לא גרע מעשים אלו מאביזרייהו דעריות דג"כ יהרג ואל יעבור לרוב הפוסקים.... נחדש שכיון שבשביל הביאה עצמה אין לה ליהרג מחמת שהיא קרקע עולם לא עדיפי אביזרייהו מעיקר העבירה אף שהם במעשה דהא חומר אבזרייהו נמשך מחומר העיקר וכיון שבאשה הוי העיקר בלא מעשה ואינה מחוייבת למסור נפשה גם על אביזרייהו אינה מחוייבת.
נמצא לפי זה שכל דין 'יהרג ואל יעבור' לא שייך באשה (לכל הפחות במציאות הפשוטה בה היא ב'שב ואל תעשה'.
האם בפעם השניה שהלכה אסתר גם היה דין של קרקע עולם או לא? עתה נותר לנו לבחון האם לאסתר דין 'קרקע עולם' כשהלכה אל אחשוורוש בפעם השניה, או לא?
המהרי"ק (שורש קסז) משתמש בדין 'קרקע עולם' גם ביחס להגעתה של אסתר לאחשוורוש בשניה- שנעשתה מרצון:
שהרי בבואה לפני המלך שרתה עליה רוח הקדש כדדרשינן התם מ'ותלבש אסתר מלכות', ומינה מוכח התם שהיא היתה משבעה נביאות שעמדו להם לישראל שהרי שרתה עליה רוח הקדש באותה שעה אשר הלכה לפני המלך.... וחלילה וחס לומר שתשרה רוח הקדש מכח מעשה של גנאי לא תהא כזאת בישראל! אלא אדרבה פשיטא ופשיטא שעשתה מצוה רבה מאד ובפרט דקרקע עולם היתה.
נראה מפשטות דבריו ש'היתר' קרקע עולם נאמר גם אשר הביאה נעשית ברצון האשה!
לדברי המהרי"ק לכאורה יותר לשלוח אשה שתגור עם איש חמאס, וכן מותר היה לשלוח אשת איש לשם לכידתו של וענונו.
אכן, הנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' קסא) חולק וסובר שהיתר 'קרקע עולם' נאמר באונס בלבד, אולם במידה ונעשה הדבר ברצון האשה לא מוגדר הדבר כ'קרקע עולם' ונאסר.
אם כך, מדוע הותר לאסתר ללכת בפעם השניה לאחשוורוש מרצונה?
הנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד קסא) חולק על המהרי"ק וסבור שההיתר של קרקע עולם נאמר רק במקרה שהאשה אנוסה, אולם במקרה שנעשה הדבר ברצון האשה אין את ההיתר של קרקע עולם.
ומה שאסתר נבעלה לאחשוורוש על אף החובה לההרג ולא לעבור, היינו משום שנעשה הדבר להצלת כלל ישראל, ובלשונו:
"ואסתר שאני שהיתה להצלת כלל ישראל מהודו ועד כוש ואין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל ישראל מנער ועד זקן מהודו ועד כוש ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוח הקודש.. ".
לדברי הנודע ביהודה, כאשר מדובר הצלת קבוצה של עשרים איש בלבד לא יותר הדבר הואיל ומוגדר כהצלת יחידים.
לדברי הנודע ביהודה, בפרשיית עצירת המרגל מרדכי ועננו יהיה עלינו לבדוק האם מוגדר הדבר כהצלת כלל ישראל, או לא.
מהיכן גדר ייחודי זה של 'הצלת כלל ישראל' – כבסיס להיתר?
הרב לורנס כותב בספרו משנת פיקוח נפש (סג, ב) ששאל את שאלה זו את הרב יצחק הוטנר בעל הפחד יצחק, והשיב לו שעליו להתיישב בדבר לימים כאשר השתחרר מהשבי בממלכת ירדן לאחר שהיה כלוא במטוס החטוף כתב לו שהיה לו אז זמן לחשוב על זה במשך השבי, וביאר זאת כך:
הביאור הוא דהריגת כל עם ישראל הוא בגדר חלול ה' וכדכתיב בקרא 'והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים מבלתי יכולת ה'' וגו', ולמנוע חלול ה' מותר לעבור אפילו בגילוי עריות.
עיקרון דומה מופיע בשמו של החזון אי"ש בספר 'פאר הדור' (ח"ג עמ' קפה):
דחלול שם שמים דוחה אף לג' העבירות החמורות, דשנינו בסנהדרין קז. שביקש דוד לעבוד ע"ז לבל יתתלל שם שמים כאשר יהרגנו בנו אבשלום, שיהיו בנ"י מתרעמין על מידותיו של הקב"ה היאך חסיד שכמותו נענש כ"כ שהרגו בנו, ולכן מוטב שאעבוד ע"ז ואז יאמרו שהגיע לי זאת...וגילוי עריות מצינו באסתר שמסרה עצמה לאחשורוש כדי להציל את ישראל הגם דגילוי עריות בקום עשה הוא מהעבירות דיהרג ואל יעבור, כיון דאם כל ישראל יאבדו הוה חלול ה'".
גדר 'כלל ישראל'- הראי"ה קוק בספרו משפט כהן (סי' קמד) כותב, שבמידה ומדובר על סכנה הנשקפת לקהל ישראל היושב בארץ, אף שרוב עם ישאל אינו בארץ, מכל מקום נחשב הדבר לסכנה לכלל ישראל.
מקור לעיקרון זה מופיע בתלמידי רבנו יונה בברכות (ח, א בדפי הרי"ף) שכתבו שתקנת הלל על נס נתקנה רק בנס של כלל ישראל. והקשו על דבריהם מנס חנוכה, והשיבו שנס חנוכה נעשה לכל היהודים היושבים בארץ, ועל כן נחשב הדבר לנס של כלל ישראל.
נציין, שהאגרות משה (שם) רוצה לומר שגם פגיעה בקהילה אחת מוגדרת כחילול ה'.
נמצא, שלהיתרה של אסתר לעבור ולא להיהרג מצינו שני הסברים- היתר 'קרקע עולם', ופיקוח נפש של כלל ישראל. ונפקא מינה תהיה כאמור במקרה של הבית יעקב ובמקרה של המרגל ועננו.
בספר משנת פקוח נפש (סג, ב) סבור, שבמקרה של ועננו לא היה היתר:
"ושמעתי דמעשה שהיה במלשין ובוגד שידע סודות צבא ורצה למסור אותם לאויבי ישראל וכבר התחיל במעשיו, ולא מצאו דרך ללוכדו כי אם בפיתוי לעריות, והנה להאמור בנודע ביהודה אסור היה לעשות כן דל"ה סכנה על כל ישראל אלא רק בארץ אחת, ועוד דגן אם יגלה הסודות אין הדבר ודאי שעי"ז תהא סיבה שינצחו במלחמה אלא שיש בזה סיכון רב אבל ל"ה מילתא דודאי, וכמובן, והגם דפיקוח נפש דוחה לכל התורה כולה אפילו בספק ספיקא, שאני הכא דגילוי עריות לא נדחה משום פיקוח נפש ורק בהצלת כלל ישראל מותרים לעבור בגילוי עריות, אבל בספק לא שמענו, ול"ש כאן דינא דספקות נפשות להקל שהרי גלוי עריות לא נדחה משום פיקוח נפש".
הואיל ולא למד כדברי הראי"ה קוק שסכנת כל ישראל היושבים בארץ נחשבת לסכנת כל ישראל, ועל כן סבר שבמקרה זה לא היה היתר להתיר איסורי עריות.
לדברי הנודע ביהודה, לכאורה אין היתר לשלוח אשה לגור עם איש חמאס עבור הצלת החטופים, הואיל ולא מדובר על הצלת 'כלל ישראל'.
בעז"ה נזכה שהחטופים יצאו לחופשי ללא הסכמי כניעה מבישים, וקרן ישראל תלך ותפרח במהרה בימנו!
[1] הובא בנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' קסא).
