שאלה שבועית: הזמנת מחלל שבת לשם 'קירוב'
ראש הישיבה הרב מיכאל ימר
להדפסת השיעור
שבוע שעבר עסקנו בשאלת הזמנת מחלל שבת לתפילה/לאירוח בשבת. השבוע נעסוק בשאלה האם ניתן להזמין לסעודת שבת מחלל שבת הנמצא בהליך התקרבות ויש סיכוי שהזמנה זו תכניס אותו תחת כנפי השכינה? האם דומה הדבר למקרים בהם עסקנו בשבוע שעבר, או שמא העובדה שהביקור יסייע לו ויכניס אותו תחת כנפי השכינה משנה את הדין?
הג"ר יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה חלק ה או"ח סי' כב) נשאל את שאלה זו מאת 'שליחים' הנמצאים ברחבי הגולה ומקרבים את היהודים הסובבים אותם לאביהם שבשמים.
וכך נכתב בפתח התשובה:
"במענה לשאלות השליחים המשרתים ברחבי הגולה האם מותר להם להזמין אורחים לביתם או למקומות שהקהילה מייעדת לאירוח לשם חיזוק הזהות היהודית, כאשר ידוע לכל שאורחים אלו עתידים לנסוע ברכבם ולחלל את השבת. הניסיון מלמד עד כמה חוויה שבתית זו היא משמעותית ביותר עבור יהודים אלו הרחוקים מתורה ומצוות ולא פעם עומדים על סף התבוללות".
את תשובתו פתח בדברים שהבאנו בשמו בשבוע שעבר- שלסעודת ליל שבת (לה יגיעו הסועדים לפני השבת) ניתן להזמין, אולם לסעודת שבת בבוקר בעייתי להזמין, ראה בהסבר הטעם בשבוע שעבר.
אולם לאחר מכן מוסיף וכותב שהבין שעיקר התועלת בהזמנה לסעודת שבת היא בסעודת הבוקר, זאת משום שבעבר לעיתים השבת נכנסת מאוחר וגם מי שבא עייף/צריך לשוב לילדים, לעומת זאת בשבת בבוקר האורחים מגיעים נינוחים ואף נשארים לשוחח ולהשתתף בשיעורים ובתפילות לאורך היום.
ועל כן דן האם בכל זאת ניתן למצוא צד היתר בדבר.
לכאורה, אם מזמין אותם ביום- ויודע שיבואו ביום עובר על איסור 'לפני עיור'. השאלה היא, האם מותר לאדם לעבור על איסור 'לפני עיור' כדי לזכות את חברו ולהכניסו תחת כנפי השכינה
א] 'סתירת הסוגיות' בענין- בשאלה זו ישנה לכאורה סתירה בין שתי סוגיות:
בגמ' במסכת שבת (ד, א) נאמר:
"בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת.... אמר רב שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך [רש"י: "צא וחטא איסור קל, כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור"]?".
כל עוד לא נאפתה הפת לא עבר המכניס לתנור על איסור תורה, ברגע שתאפה יעבור על איסור תורה, ודנה הגמ' האם רשאי החבר לרדות את הפת ולעבור בזה על איסור דרבנן כדי להציל את חברו מאיסור דאורייתא חמור של אפיה בשבת.
מסקנת הגמ' שלחבר אסור לרדות טת הפת למען הצלת חברו מפני שלא אומרים לאדם 'חטא (באיסור קל) כדי שיזכה חברך', אולם לאדם שהכניס את הפת מותר לרדות- כדי להציל עצמו מאיסור חמור.
אולם, מסוגיית הגמ' במסכת עירובין (לב, א- ב) נראה לא כך: נחלקו התנאים בחבר (הנאמן על הפרשת תרומות ומעשרות) שאמר לחברו שיקטוף תאנים מתאנתו- האם צריך הקוטף להפריש תרומות ומעשרות או שיכול לסמוך על כך שהחבר הפריש, וכך נאמר שם:
"דתניא האומר לחבירו ... מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי. במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף אמר רבי נראין דברי מדברי אבא מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו לעמי הארץ טבלים".
וביארה הגמ' את דעת רבי:
"במאי קמיפלגי רבי סבר ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה".
נראה מכן, שרשאי אדם לעבור על איסור קל (להפריש שלא מן המוקף), כדי להציל את חברו ממכשול באיסור חמור. ולכאורה סותר הדבר את העולה מהסוגיא במסכת שבת?
ב] המשנה בגיטין (מא, א- ב) אומרת שמי שחציו עבד וחציו בן חורין (היה שייך לשני אדונים והאחד שחרר את חלקו בעבד), אינו רשאי לשאת שפחה (בגלל הצד המשוחרר שבו), ואינו רשאי לשאת בת ישראל (בגלל הצד בן חורין שבו), ועל כן 'כופין את רבו ועושה אותו בן חורין'.
כיצד מותר לאדון (ואף כופין אנו אותו על כך) לעבור על איסור תורה של 'לעולם בהם תעבודו' עבור זה, הרי לימדנו רב ששת בגמ' בשבת שאין אומרים לאדם 'חטא כדי שיזכה חברך'?
ג] מקור נוסף בו נדון, הוא תשובת הרשב"א (מובאת בבית יוסף או"ח סי' שו), וכך נשאל:
"נשאל הרשב"א על אחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו בחזקה מביתו על ידי ישראל משומד להוציאה מכלל ישראל אם ישים לדרך פעמיו בשבת פן יפחידוה ותשתמד אם מותר לילך אפילו חוץ לשלשה פרסאות"?
האם מותר לאדם לחלל שבת כדי להציל משמד?
תשובה
פתחנו את דברינו בשאלה על סתירה לכאורה הקיימת בין גמרות- מחד נאמר בגמ' בשבת שאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך, ומאידך, בגמ' בעירובין נאמר שחבר יכול לעבור על איסור קל כדי להציל את חברו מאיסור חמור?
א] תוס' (שבת שם ד"ה וכי) מתקשים בשאלה זו, ומשיבים כך:
"התם [בעירובין], כדי שלא יאכל עם הארץ טבל על ידו דאמר ליה מלא לך כלכלה של תאנים מתאנתי אבל הכא שלא נעשה האיסור על ידו אין אומרים לו חטא אפי' איסור קל שלא יבא חבירו לידי איסור חמור".
מחלקים תוס' בין מקרה בו בא האיסור מחמתו- כבגמ' בעירובין, שהוא אמר לו לקטוף תאנים מתאנתו- שאז התירו לו לעבור על איסור קל כדי להציל את חברו מאיסור חמור שיבוא מחמתו. למקרה בו האיסור אינו מחמתו- כבגמ' בשבת שחברו הביא את האיסור על עצמו בכך שהכניס את הפת לתנור- שאז לא התירו לו לעבור על איסור קל כדי להציל את חברו מאיסור חמור.
אם נעצור בשלב זה ונשוב לנידון שלנו- נראה שאסור יהיה להזמין את האורח בשבת. שהרי האורח- מחלל השבת עובר על איסור תורה מעצמו, ועל כן אין לי היתר להזמין אותו ולעבור על איסור 'לפני עיור' כדי לזכותו שיחזור בתשובה ויפסיק לעבור על איסורים אותם עושה מעצמו.
ב] תוס' מביאים חילוק נוסף בשם ריב"א:
"ואומר ריב"א... דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו, אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמור [יימשך מאיליו], לא יעשה אפילו איסור קל בידים".
מחלק ריב"א בין מקרה בו נעשה מעשה האיסור- כבפת, שם לא אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, למקרה בו מעשה האיסור עדיין לא נעשה- עדיין לא אכל הלה טבלים, שאז אומרים לאדם חטא ועבור על איסור קל לזכות את חברך.
לאור סברת ריב"א, במקרה שלנו- שאנו דנים על הצלה מאיסורים שיעשו בהמשך בעקבות החזרה בתשובה, כותב הגר"י אריאל שניתן לומר לאדם חטא באיסור קל כדי שיזכה חברך וינצל מאיסורים חמורים יותר.
ג] תוס' מביאים חילוק שלישי:
"ועוד יש לומר- דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים לו לאדם חטא כדי כו'".
מחלקים תוס'- בין מקרה בו החוטא עבר על האיסור בפשיעה- שאז אין לחברו לעבור על איסור קל כדי להצילו, לבין מקרה בו חברו עבר על האיסור בשוגג- שאז אומרים לאדם חטא באיסור קל כדי להציל את חברך מאיסור חמור.
לתירוץ זה, במקרה שלנו שהאדם שאינו שומר תורה ומצוות עובר על האיסור בפשיעה- יהיה אסור על בעל הבית להזמינו ולעבור על איסור קל כדי להצילו מאיסורים חמורים אותם יעשה בפשיעה בהמשך.
לאור חילוק זה מיישבים תוס' את הקושי מהגמ' בגיטין- שכופין את רבו לשחררו- שהרי שם העבד לא פשע בכך שהגיע למצב זה, ועל כן אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ושחררו.
תוס' מציעים דרך נוספת ליישב את גמ' זו:
"שאני פריה ורביה דמצוה רבה היא כדמשני התם בר"א שנכנס לבה"מ ולא מצא שם י' ושחרר את עבדו להשלימו ליה מצוה דרבים שאני".
לדברי תוס' אלו, ניתן לומר שגם המקרה שלנו- שהביקור יביא לכך שישוב בתשובה שלימה, אין לך 'מצוה רבה' מזו, וודאי שרשאי לעבור על איסור קל כדי לזכות את חברו.
ד] כאמור, נשאל הרשב"א האם רשאי אדם לחלל שבת ולעבור על איסור תורה, כדי להציל את בתו משמד.
הרשב"א מצדד בתירוץ תוס' הראשון (הנ"ל) שלפיו כל ההיתר לחטוא כדי לזכות את החבר הוא רק במקרה שהאיסור בא מחמתו, ועל כן סבור שבמקרה הזה אסור לו לחטוא עבור הצלת נפש אחרת מישראל מחטאים אחרים, גדולים ככל שיהיו.
אולם הבית יוסף (שם) עצמו סובר שמצוה להצילה גם בשבת! הן מצד 'פיקוח נפש רוחני'- 'חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה', והן לאור תירוצי התוס' ביישוב הגמ' בגיטין- הן לתירוץ שחילק בין מצב בו לא נכשל החוטא בפשיעה, שאז אומרים חטא כדי לזכותו, למצב שפשע, הן לתירוץ שמחלק בין 'מצוה רבה' בה אומרים חטא כדי שיזכה חברך, למצוה פחותה. שהרי במקרה שלנו- הבת לא פשעה, וכן הצלתה משמד- בו תעבור על כל איסורי התורה ודאי מוגדרת כ'מצוה רבה'
וכן פסק למעשה גם בשולחן ערוך (או"ח שו, יד):
"מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה; ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי, כייפינן ליה".
'מצוה רבה' בפשיעה- אכן, במקרה שלנו, מחד אמנם זוהי 'מצוה רבה', שהרי ייהפך לשומר מצוות ויקיים את כל מצוות התורה, אך מאידך ההצלה היא מעברות שעבר בפשיעה. מה עושים במקרה זה- האם אומרים חטא כדי שיזכה חברך במצוה רבה, כשעל העבירה עבר בפשיעה? מדברי המשנה ברורה נראה שלא, שכך כתב (ס"ק נו):
"וכל זה מיירי שהוציאוה אינו יהודי מביתו באונס, ועל כן התירו לו לשום לדרך פעמיו להצילה דקי"ל אם אינו פושע חייב לעשות איסורא זוטא כדי שלא יעשה חבירו איסורא רבא, אבל אם פשעה אין לו לאביה לחלל שבת עבורה דאין אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חברך ודוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן דעת האליה רבה דיש להקל לעבור כדי להצילה".
אולם אף על פי כן אומר הגר"י אריאל שניתן להתיר:
1] לעבור על איסור דרבנן להציל מצוה רבה אומרים אפילו בפושע (המשנה ברורה עסק במקרה בו מדובר על איסור תורה).
2] להסבר ריב"א הנ"ל (ב) שחילק בין קודם שנעשה האיסור לבין אחר שנעשה האיסור, מותר הדבר בכל מקרה, כאמור.
ה] אם אותה נערה עליה מדובר בשו"ת הרשב"א היתה הולכת מעצמה בפשיעה למנזר ופתאום עלו בה הירהורי חרטה, האם רשאית לעבור על איסורי שבת כדי להציל את עצמה משמד?
כזכור, עלה שלאדם עצמו מותר לרדות את הפת כדי להציל את עצמו מאיסור חמור יותר, ולאור זה כותב האור גדול (סי' א) להתיר:
"נראה לחלק דאף אם אין מחללין שבת עבורו היכא דבעצמו הביא הסכנה עליו, היינו דוקא שאַחֵר יחלל עבורו, אבל הוא בעצמו אף בכהאי גוונא שרי לחלל, והוי ממש דומיא למה שכתבו הראשונים לענין חטא כדי שיזכה חברך, דהיכא דפשע לא אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך, אבל הוא בעצמו רשאי לחטוא כדי שיזכה, והכי נמי לענין חילול שבת בפיקוח נפש היכא דפשע בעצמו".
לאור זה במקרה שלנו, יתכן ומותר לאדם עצמו לחטוא וליסוע בשבת- כדי שיתקרב ויחזור בתשובה וכך הוא עצמו יינצל מאיסורים חמורים בהמשך.
ו] כאשר מצילו מאיסור חמור- אין בדבר משום 'לפני עיור'- עד עתה הנחנו שישנו איסור בהכשלה, אלא שמכורח הנסיבות האיסור מותר. אולם הגר"י אריאל מוסיף, ומצרף כאן את דברי הגרש"ז אוירבך אותם הבאנו בעבר מספר פעמים- שמותר להגיש כיבוד לפני אדם שאינו שומר תורה ומצוות ויש חשש שלא יברך, כדי להצילו מאיסור חמור של שנאת התורה ולומדיה. ואף כאן, יתכן והזמנתו לשבת תצילו מלעבור על חילולי שבת רבים וחמורים יותר.
מקור להיתר זה מצינו גם בדבריו של הג"ר עקיבא איגר (יו"ד קפא, ו) שכתב על ההלכה בשו"ע שאסרה על האשה 'להקיף פאת הראש' של איש, אף שהיא עצמה אינה מצווה באיסור זה. ודן רע"א האם במקרה בו האיש בכל מקרה היה מקיף את עצמו- מותר לאשה להקיף את פאת ראשו, וכך כותב:
"ואולי יש לומר דבזה ליכא איסור מדין מצוה להפרישו דאדרבה במה שהיא מגלחת אותו בזה מפרישתו דאם לא היתה מגלחת אותו היה מגלח בעצמו והיה עובר בב' לאוין דניקף ומקיף וע"י שהיא מגלחת מפרישתו מלאו דמקיף".
אכן הגר"י אריאל כותב שיש לחלק בין הנידון של הג"ר עקיבא איגר שם ודאי מצילתו האשה מאיסור חמור, למקרה שלנו שלא ברור הדבר שהביקור יצילו מאיסורים, ויתכן שלהיפך- יחטיאו באיסורים רבים יותר.
אולם מדברי הג"ר זלמן נחמיה גולדברג ניתן ללמוד היתר גם במקרה זה, וכך נשאל:
"ידידי הרב יונה הוכמן מסר לי, כי ארגון "רוח יהודית" מקיים תוכניות לימוד בבתי ספר כלליים בישראל, שבמסגרתם מעבירים המדריכים שיעורים במושגים בסיסיים ביהדות לילדים, וכמקובל, כאשר התלמידים המצטיינים משיבים תשובות נכונות הם זוכים בממתקים. והיות וברור שהילדים הצעירים, שאינם שומרים תורה ומצוות, לא יברכו לפני שיאכלו, נשאלה השאלה האם יש בזה איסור 'לפני עור'".
הגרז"נ הורה להתיר להמשיך ולחלק את הממתקים לאור חידושו של רבי עקיבא איגר- אף על פי שעל איסור האכילה בלא ברכה יעבורו הילדים בוודאות, ומאידך לא ברור שהדבר יועיל להחזירם בתשובה, ויצילם מאיסורים בעתיד.
סיכום:
יוצא אם כן שיש מקום להתיר להזמין לבוא לסעודת שבת (גם אם מדובר שיסע ביום השבת עצמו כדי להגיע לסעודה) על פי:
א. תירוץ הריב"א שחילק בין איסור שנעשה לאיסור שיעשה.
ב. חילוק תוס' בין מצוה רבה ללא, והחידוש שבעבר על איסור דרבנן, השיקול של 'מצוה רבה' מועיל גם במקום פשיעה.
ג. היתר האדם עצמו לחטוא כדי להצילו מאיסורים חמורים יותר (לאור זאת יתן ואינו מוגדר כמכשילו כלל).
ד. דברי רבי עקיבא איגר שאין איסור הכשלה במידה ומציל בכך את האדם וגורם לו להיכשל באיסור קל יותר. וסברת הגרש"ז אוירבך בענין הגשת כיבוד לאדם שאינו שומר תורה ומצוות.
נמצא לסיכום, שהזמנת קרוב משפחה שאינו שומר תורה ומצוות לצורך שמירה על קשר מותרת לגר"י אריאל רק בלילה (כשמגיעים לפני שבת), ואילו הזמנת 'מתקרבים' לשם קירוב וחזרה בתשובה מותרת גם ביום.
