שיחה לפר' חקת - תורת החיים שלמדתי מגיסי היקר הרב שמעון אדלר ז"ל

ראש הישיבה הרב מיכאל ימר

תורת החיים שלמדתי מגיסי היקר הרב שמעון אדלר ז"ל

(הקים את ישיבת "חברותא", ועמד בראש המינהל לחינוך הדתי)

ב"ה זכתה ישיבתנו להרבה סייעתא דשמיא השבוע בארה"ב. היתה קבלת פנים מיוחדת בלוס אנג'לס, ודינר מיוחד במינו בניו-יורק.

נפלא לראות את הכרת הטוב שהורי תלמידנו מרגישים לישיבה על התפתחות בנם, ובאים בהמוניהם להביע זאת ולהוקיר ולהעריך את ישיבתנו.

בלוס אנג'לס נפגשתי גם עם משפחתו של אליהו דרורי ז"ל שעלה בסערה השמימה על הגנת הארץ. הוריו עלו מלוס אנג'לס לפני 18 שנה, וחשוב היה לי לפגוש את משפחתו ולספר להם על אישיותו המיוחדת של אליהו ועל ההיבטים האמוניים של אסון נורא זה. אכן היה מעמד מרומם-לעילוי נשמתו של אליהו ז"ל.

לצערי נאלצתי לקצר את נסיעתי, לאור פטירתו של גיסי היקר הרב שמעון אדלר ז"ל, שעמד ברשות מנהל החינוך הדתי בארץ.

בשיחתנו היום נלמד מסרים מהפרשה לעבודת ה' שלנו, ונביא דוגמאות למסרים אלו מגיסי היקר ז"ל.

מרים מתה, ובעקבות כך מסתלקת הבאר.

הגמרא בתענית כותבת:

"רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים... מתה מרים נסתלק הבאר. שנאמר ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה" (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א)

כל הסיפור של מי מריבה מתחיל מכך שמרים מתה ומסתלק הבאר, וממילא העם מתלונן, ואז מתחיל הסיפור שהקב"ה אומר למשה לדבר ומשה מכה וכו'.

שואל המהרש"א. מדוע בפטירת מרים צריך הבאר להסתלק? הרי מצב זה יגרום בוודאות שהעם יתלוננו, אז מדוע היה צריך לסלק את הבאר ברגע שמרים הולכת לעולמה?מדוע למרות שהבאר הגיע בזכות מרים, מדוע בכל זאת לא יישאר הבאר כדי למנוע את תלונת העם?

עונה המהרשא:

"כי לכן בטלו בשעת מיתת אלו שבזכותן באו, כדי שלא יעלה על דעתן של ישראל, כי כל אלו, הבאר, ענני הכבוד והמן באו להם בזכות עצמן"

צריך לשלול את המחשבה הזו של כוחי ועוצם ידי, שעם ישראל יידע שלא בזכותו הבאר קיים אלא בזכות אבות. מרחיב את הדברים הרב הרב אזרחי וכותב , שאם הבאר לא הייתה מסתלקת לא הייתה הכרה שזה בזכות מרים, שזה בזכות אבות, הייתה מחשבה שזה בזכות ישראל, אז היה כדאי להיכנס למצב של סיכון לחששות של מי מריבה ובלבד שלא ייחלש הכרת הטוב. וכך הוא כותב:

הדברים מדהימים כלום אמנם כדאי הדבר? הלא ביטולה של הבאר, הביא על כלל ישראל את מי מריבה, על כל נוראותיה, מגיפות ומניעת ארץ ישראל ממשה ואהרן... ללמדך, עד היכן חובת הכרת הטוב מגיעה והדגש הוא, על המלה "הכרה". אין לך חובה גדולה הימנה. כדאי הוא הדבר להכנס לסיכונים גדולים, לחששות של מאורעות מי מריבה, "וישמע הכנעני", מה שמועה שמע?... ובלבד שלא תוקלש הכרת הטוב" (הרב ברוך מרדכי אזרחי ברכת מרדכי פרשת חוקת)

לאור היעלמות בארה של מרים, בני ישראל מתלוננים, ואז ה' אומר אל משה:

"קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" (במדבר כ' ז-י"ג)

צריך להבין מה היה חטאם של משה ואהרן, שבגלל זה לא זכו להיכנס לארץ ישראל-עונש כה חמור? ומדוע זה קשור לחוסר אמונה בה', כפי שאומר ה' "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"?

רש"י במקום כותב שמשה היה צריך לדבר אל הסלע ולא להכות, וחטא בזה שהיכה את הסלע. הרמב"ם כותב שזה שמשה אמר "שמעו נא המורים" זה נבע מכעס, אז ממילא מי שכועס לא יכול לחנך, וכעס זה של משה גרם לו להפסיד את המשך ההנהגה על העם. אך נשאלת השאלה לדעת הרמב"ם, מה הקשר בין כעס לחוסר אמונה?

קדושת הלוי כותב:

"והנה יש שני בחינות במוכיח שמוכיח את ישראל שיעשו רצון הבורא ברוך הוא, אחד שמוכיח בדברים טובים דהיינו שאומר לכל איש ישראל גודל מעלתו ומקום מקור מחצב נשמתו אשר באמת נשמת ישראל חצובה למעלה מכסא כבוד וגודל הנחת רוח אשר להבורא יתברך כביכול ממצות כל איש ישראל וגודל השמחה אשר בכל העולמות בעשות איש ישראל מצות הבורא בזה, ובזה התוכחה מטה את לב בני ישראל לעשות רצון הבורא ב"ה לקבל כל איש מישראל עול מלכות שמים עליו. ויש שמוכיח את ישראל בדברים קשים ובדברי ביושים, עד שהם מוכרחים לעשות רצון הבורא. והחילוק שביניהם, זה שמוכיח את ישראל בטוב מעלה את נשמת ישראל למעלה למעלה ומספר תמיד בצדקת ובגדולת ישראל כמה גדול כוחם למעלה, וראוי הוא להיות מנהיג על ישראל, וזה שמוכיח את ישראל בדברים קשים אינו בבחינה הזאת. והנה זה שמוכיח את ישראל בטוב ומספר תמיד בגדולי ישראל וצדקתם, אז כל הדברים הנבראים בעולם צריכין לעשות מעצמם הרצון של ישראל לדבר שנבראו דהיינו בשביל ישראל, אבל אם אינו מספר ומעלה צדקת ישראל אז צריך להכריח כל הנברא בהכרח גדול לעשות מה שנברא, דהיינו לעשות רצון ישראל. והנה משה אמר בכאן שמעו נא המורים, הוכיח את ישראל בדברים קשים, ולכך הוצרך להכות את הסלע לעשות מה שנברא, כי אילו היה מעלה את ישראל כנ"ל וכמו שהיה כוונת הקדוש ברוך הוא ודברתם אל הסלע, כי אז היה מדבר אל הסלע: "אתה שנבראתה בשביל ישראל והם במעלה גדולה צריך אתה לעשות מה שנבראת"- דהיינו להוציא מים לישראל. אבל עתה שהוכיח את ישראל בדברים קשים שמעו נא כו', הוצרך להכות את הסלע לעשות רצון ישראל, ונמצא זה גרם את זה, וטעם אחד הוא. וזהו הרמז יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, כי זה שמוכיח את ישראל בטוב יכול גם הוא להשיג את העם זה השכל, וזה הרמז להקדישני לעיני בני ישראל כמאמר חז"ל (שהש"ר פא כג עיני) עדה חכמי עדה שגם הם ישיגו זה השכל" (קדושת לוי פרשת חקת)

אדם המעצים את חברו הרי שהוא מעצים את כל העולם כולו, הוא מעלה את כל העולם כלפי מעלה. אז הסלע מסוגל להוציא מים אפילו אם מדברים אליו. לעומת זאת, אדם המנמיך את חברו, הרי שהוא מנמיך את העולם כולו, ואז הדרך היחידה להוציא מים זה להכות את הסלע. משה היה צריך להעצים ולרומם את בני ישראל ואז היה מרומם את כל העולם, ומצליח להוציא מים מהסלע על ידי דיבור אל הסלע. אך היות ומשה כעס והנמיך את בני ישראל, אז הוא הנמיך את העולם, ולכן הדרך היחידה שנותרה להוצאת המים מן הסלע היתה הכאת הסלע.

ולכן לפי ה"קדושת לוי", שני המהלכים בפרשה של רש"י והרמב"ם קשורים יחדיו ומהווים הסבר אחד עמוק לחטאם של משה ואהרן.

עלינו להעצים את כל אלו שסביבנו, לראות בהם את הנקודות הטובות, ובכך נעצים אותם ואת כל העולם. גם האדם הפרטי צריך להעצים את עצמו, לחזק את כוחו ועוצמתו, ואת הכוחות החיוביים שבו, ובכך יזכה גם ל"סור מרע"-לחוסר התעסקות עם הרע עצמו, ויגביר את ה"עשה טוב", ובכך יתגמד הרע ויקטן, וכפי שכותב ה"אמרי אמת" "סור מרע עלי ידי עשה טוב".

מפעל חייו של גיסי ז"ל היה ישיבת "חברותא". לקחת ילדים שנפלטו מתוך החינוך הדתי הרגיל, שלא האמינו בעצמם, שלא האמינו במערכת, שלא האמינו בכלום, ולהעצים את הנקודות המיוחדות שבכל אחד ואחד מהם, מה שגרם שהם התחילו להאמין בעצמם.

בוגר ישיבת "חברותא" הספיד בלוויה ואמר: "לפני למעלה מ20 שנה אספת אותנו. היינו ילדים שמערכת החינוך לא ראתה אותם, זרוקים בצידי הדרך של מערכת החינוך הדתי. חלקנו היינו פצועים, מצולקים, חסרי אמון במערכת, במבוגרים ובעולם בכלל. בהתחלה היה לנו קשה לתת אמון, חשבנו אולי זה עוד מבוגר משופם מומחה לחינוך. אבל אתה בהדרגה, וברגישות מיוחדת נכנסת לחיינו, האמנת בנו, החזרת לנו את הביטחון בעולם שאבד לנו. אפשרת לנו להרגיש שאנחנו ילדים מיוחדים, וזה לא היה סתם מהשפה לחוץ כטקטיקה חינוכית. לא יכולת להסתובב בעולם בידיעה שיש ילדים שלא מוצאים בהם משהו טוב. האמנת בנו לגמרי. זו הייתה גישה מהפכנית. הרב שמעון, אנחנו חבים לך את חיינו. לא רק אנחנו פליטי המערכת שאספת בעצמך, אלא דור שלם של תלמידים שאנשי חינוך שלמדו אצלך יישמו את דרכך החינוכית. בטח עוד ידברו ויכתבו הרבה על משנתך החינוכית, על הרב שמעון אדלר איש החינוך הדגול. אנחנו לא נצטרך לקרוא מאמרים בשביל לדעת את זה, לא רק בגלל שאנחנו לא קוראים כאלה, אלא בגלל שהבסיס הוא פשוט לא משנה חינוכית מורכבת. הבסיס הזה שאותו היה אפשר לראות בעיניים שלך כאשר הסתכלת עלינו, זה לב גדול, אהבה גדולה, והכרה שלכל ילד או לכל אדם יש נקודה מיוחדת משלו".

נעמיק יותר.

הרמב"ם כתב שהחטא במי מריבה נבע מכעסו של משה רבינו "שמעו נא המורים", מה זה קשור לחוסר אמונה ל"יען לא האמנתם בי"?

כותב המהר"ל:

"ופירוש זה כאשר אמר משה שמעו נא המורים דרך כעס, וכן מה שהכה הצור פעמיים הכל דרך כעס, ודבר זה לא היה ראוי לו כי מאחר שעשה הקדוש ברוך הוא נס ראוי היה לו להתחזק ולהתגבר באמונה בהקדוש ברוך הוא. ואם היה מתחזק ומתגבר באמונה, היה מתחדש לו השמחה לא לעשות דרך הכעס... כי הנס שנעשה להם להוציא המים מביא האמונה, והיה למשה ולאהרון להתחזק באמונה במקום הזה וזה לא היה כן כמו שאמרנו, וזהו יען אשר לא האמנתם בי להקדישני" (מהר"ל גבורות ה' פרק ז)

מי שמאמין יש לו שלימות, שמחה, וכשקורה נס לעם ישראל הרי זה מוסיף באמונה, אתה רואה את הקב"ה בחוש – הנה סלע מוציא מים. אם אתה רואה את הקב"ה בחוש – צריכה להיות לך שמחה עצומה. מי ששמח לא כועס. משה רבנו כעס וזה היה סימן שהנס הזה לא רומם אותו, לא העלה אותו, ולכן לא זכה לקבל מנס זה שמחה ואמונה. לכן ה' אומר: "יען אל האמנתם בי". אם נס זה היה גורם לאמונה ושמחה, משה רבינו לא היה כועס.

המסר הראשון לראות תמיד את הטוב, והמסר השני אמונה אמיתית מביאה לידי שלמות וביטחון בה'.

גיסי ז"ל היה חולה מאד בחודשים האחרונים. הוא ידע לקראת מה הוא הולך. למרות זאת הוא פעל בצורה מדהימה. הוא ניחם את המשפחה יותר ממה שהמשפחה ניחמה אותו. פעם אחת באתי לבקר אותו, ישבנו ודיברנו, זה עוד היה בתקופה שהוא היה יכול לדבר הרבה. ואז הוא אמר אינני מפחד מהמוות, אם זה רצונו של הקב"ה שכאן תסתיים שליחותי בעולם, אז חובה עלי להבין זאת. זה היה מסר של ביטחון שמה שה' עושה זה מה שטוב. גיסי ז"ל קיבל את מצבו בשלמות עצומה, ולא עוד אלא שביקש ממשפחתו שימשיכו הלאה ויעבוד את ה' בשמחה. כל זה נבע מאמונה עצומה ומדבקות בבורא.

אחד הדברים המייחדים את בית מדרשנו הוא לימוד תורה עם התלהבות. ההבנה שלימוד התורה הופך אותנו לאדם שלם יותר, לאדם שמחובר לה', וזה גורם לשמחה והתלהבות עצומה.

שני המסרים של לראות את הטוב והאמונה האמיתית שמביאה לידי שמחה מתחברים. דוד המלך אומר: "לישרי לב שמחה". מיהו "ישר לב" ומדוע זה מביא לשמחה?

כותב אור החיים:

"המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו.. על כן ישרי לב שמחים תמיד" (אור החיים הקדוש)

אם האדם מבין שבתוכו יש את האושר אז הוא יהיה שמח. מה זה ישר לב? זה אדם שמוצא את הנקודות הטובות בתוכו, אדם שלא בורח מאחריות ומחפש לומר "אילו הייתי אדם אחר", אדם שלא מחפש את האושר בחוץ אלא בפנים-בתוכו.

הרב קוק בסידורו "עולת ראיה" נותן הסבר נוסף:

"כאשר אדם מגיע לדרגה של 'עשה רצונו כרצונך' שרצונו הוא תמיד לעשות רצון ה'- הרי הוא מיושר ע"פ הרצון האלוקי-אדם כזה שרוי בשמחה משום שרצונו האמיתי מתגלה באורחותיו" (עולת ראיה)

אדם שמבין שכל מטרת חייו היא לעשות את רצון ה', ולא חושב על עצמו, הוא מגיע למדרגה של 'עשה רצונו כרצונך'. הוא תמיד שמח, כי הוא מרגיש שהוא קשור לקב"ה, והדבקות הזו בה' גורמת לו להיות תמיד בשמחה.

את גיסי העסיק "האמת", מה הקב"ה רוצה, לכן הוא דאג לכלל ישראל ולילדי ישראל. לאור שעסק ב"אמת" כלל לא עניין אותו כבוד וחנופה. הוא חי כל הזמן בהרגשה שהוא שליח, הוא חי את ריבונו של עולם והרגיש ייעוד בחיים ומטרה בחייו, ולכן הרגיש סיפוק בחייו ושעשה את שליחותו.

הבאנו שבוע שעבר את הקדמת ר' שמעון שקופ לספרו "שערי ישר", שאדם צריך תמיד להרגיש שהמילה "אני" צריכה לכלול את צורכי כלל ישראל.

כך היה גיסי ז"ל. כל משימת חייו היתה לחשוב מה עם ישראל וילדי ישראל זקוקים, והוא חשב כל הזמן איך ניתן להעניק להם זאת.

כיצד אדם זוכה לא לשים את עצמו במרכז, אלא ה' תורתו וכלל ישראל? לשם כך הוא צריך להיות איש אמת, החושב מהו רצון ה', ובנוסף הוא צריך להיות בעל לב טוב.

המשנה באבות (ב' ט') כותבת:

"אמר להם, צאו וראו לב איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם"

שואלים המפרשים, איך לב טוב כולל את הרואה את הנולד? אלא מי שאין לו לב טוב הוא תקוע במחשבות על עצמו, תקוע בהווה, הוא לא יכול "לראות קדימה"- את הנולד. לעומתו, מי שהוא בעל לב טוב, הוא משוחרר, הוא יכול "לראות קדימה"- לראות את הנולד.גיסי ז"ל, היה אדם בעל לב טוב "הרואה קדימה"-רואה את הנולד.

נתינה לעם ישראל אינה נתינה חד פעמית שרואים מיד את התוצאות. רק מי שיש לו חזון ורואה תהליכים, יכול להקדיש את חייו למען עם ישראל. ודוגמא לכך היא גיסי היקר וחייו.

היות ואנו נמצאים במערכת של עולם שמתנהלת, יכולה להיות לנו הרגשה שאין לנו אפשרות לשנות עולם, אלא שיש לעולם את הדינמיקה שלו. גיסי ז"ל הראה אחרת. הוא הקים מוסד שלפניו לא הקים אדם, פרץ דרך, עשה משהו חדשני ומקורי, ובכך השפיע על אלפי תלמידים. והוא דוגמא לנו שאפשר לשנות עולם, מתוך הבנה שה' נותן לנו כוחות מיוחדים להקים דברים מיוחדים

יהי רצון שכל אחד מאיתנו ייקח את המסרים האלה שלמדתי מגיסי היקר, של העצמה , של אמונה שמביאה לשלמות של עשייה, של עם ישראל במרכז, ושל פריצת דרך. כך נזכה כולנו להגיע אי"ה "לישרי לב שמחה".